עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    הימים המיוחדים של פברואר

    24 תגובות   יום רביעי, 13/2/13, 04:26

    השבוע השני של החודש השני בשנה האזרחית מביאה אתו שורה ארוכה של ימים מיוחדים, ימים שאותם מציין האזרח הגלובלי, במיוחד בפינה הזאת של העולם. הימים האלו של פברואר, עם הבקרים שמביאים קרני שמש בהירות עם טמפרטורות צוננות, הם סוג של ימים שהמון בני אדם ברחבי הגלובוס, החליטו לציין באופן מיוחד ושונה משאר ימי השנה. זוהי בוודאי חידה אתנוגרפית, או סוגיה למחקר אתני סוציאלי גלובלי, אבל עם העובדות אי אפשר להתווכח, בפברואר מציינים הרבה חגים ומועדים. כמעט אצל כל בני העמים. הראשונים שיצאו במצעד הם הסינים. עבורם נחגגה השבוע תחילתה של שנת נחש המים.  http://en.wikipedia.org/wiki/Snake_(zodiac)

    שנת נחש המים היא לא עניין של מה בכך, עבור הסינים, הפעם האחרונה שבה השנה הייתה של נחש המים, הייתה 1953 על פי הספירה שלנו. על פי המסורת הסינית סמל הנחש מבטיח כי המשפחה שלך לא תרעב, נחש נחשב – על פי הסינים – כחיה חכמה, שקטה ודי ערמומית, חיה שמוכנה להקריב את הרכוש שלה – נשל הנחש המפורסם – כדי לכלכל את המשפחה שלה. http://www.usbridalguide.com/special/chinesehoroscopes/Snake.htm

    מדי שנה בערב החג מתחילה נדידה עצומה של פועלים סינים שנוסעים הביתה. אופנוע הוא אחד מכלי התחבורה הכי פופולריים בסין, וכך נראית הנהירה ההמונית הזאת בגרסה הסינית לבהלת החגים שגם הישראלים והאמריקאים מכירים היטב. http://www.youtube.com/watch?v=wLmEvUzsxCM

    הווידאו בהחלט מזכיר לחובבי הקולנוע הוותיקים את הסרט "איזי ריידר" עם דניס הופר והנרי פונדה המנוחים. אבל עבור הסינים זו המציאות של הכלכלה הגדולה בעולם.

    http://www.bloomberg.com/news/2013-02-09/china-passes-u-s-to-become-the-world-s-biggest-trading-nation.html

    נוכל רק לאחל להם שבשנה הבאה הפערים בין העשירים לעניים יצטמצמו מעט ויהיה יותר שוויון בנטל. כי ערימות הכסף שיוצאות מהמדינה הזאת משפיעות כמו צונאמי על ערי חוף שלוות כמו וונקובר, סידני, סינגפור, הונג קונג ועוד. ברובע הסיני הוותיק שלנו יציינו את השנה החדשה במצעד שיערך ביום א' ה 17 לפברואר ב 11 בבוקר.

    http://www.theprovince.com/life/Vancouver+preps+Lunar+Year+parade+Sunday/7940060/story.html

    למעלה מחמישים אלף איש פוקדים את האירוע הצבעוני מדי שנה. נחזיק להם אצבעות שיהיה להם בוקר של שמש. בפברואר כל יום הוא הימור.

    **

    היום השני בשבוע השני של פברואר הפך אצלנו השנה בפעם הראשונה ליום חופש פרובינציאלי, יום המשפחה. אשר גם פרובינציות אחרות בקנדה מציינות אותו בחופש. http://www.cbc.ca/news/canada/british-columbia/story/2013/02/11/bc-family-day-events.html

    יום החופש החדש נחגג ברחבי הפרובינציה בשורה של אירועים לכל המשפחה. כאשר רבים מנצלים את הזמן הפנוי לטפס על ההרים ולגלוש במורדות הלבנים. יום המשפחה נוסד אשתקד על ידי ראש הממשלה שלנו הגברת כריסטי קלארק, והתאריך נבחר על ידי התושבים במשאל ציבורי אליו נענו 31 אלף איש. ארגון עובדי הממשלה ניצל את יום החג כדי לקדם עצומה עבור הגדלת הסיוע למשפחות עם ילדים צעירים. הארגון טוען כי משפחות רבות ברחבי הפרובינציה מתקשות לעמוד בתשלומים לגני הילדים המגיעים עד כ 9000 דולר בשנה מחוץ לעיר ו 14 אלף דולר בשנה בתוך וונקובר. בפרובינציה גם קיים מחסור חמור בגני ילדים ורק אחד מכל חמישה ילדים מוצא מסגרת יום. כ 3000 איש חתמו על העצומה שנשלחה לממשלתה של קלארק, שכזכור נבחרה על הכרטיס של הטבות למשפחות. בעוד שלושה חודשים קלארק עומדת לבחירה מחודשת, יהיה מעניין לראות איך היא תגיב לגל הציבורי הזה, שביחד עם הכעס של עובדי הקולנוע מייצר מומנטום שלילי נגדה.

    **

    היום שאחרי יום המשפחה, הוא יום בריאות הנפש הלאומי, ענקית הטלקום הקנדית בל לקחה חסות על היום הזה ובעזרת האלופה האולימפית קלרה יוז, מקדמת בל מסע התרמה ענקי בכל רחבי קנדה. קלרה יוז היא ספורטאית קנדית מדהימה שזכתה בשש מדליות אולימפיות, שתי מדליות ארד ברכיבת אופניים באולימפיאדת הקיץ 96' ועוד ארבע מדליות (זהב, כסף ושתי ארד) במאוץ על הקרח במשחקי החורף. בקמפיין עבור יום ההתרמה מספרת יוז על המאבק האישי שלה עם דיכאונות ואיבוד שליטה רגשי ממנו היא סבלה במהלך הקריירה שלה. יוז מעודדת את האנשים לדבר בפתיחות על בעיות רגשיות ולגשת ולבקש עזרה במידת הצורך. בל תורמת ביום הזה 5 סנט על כל הודעת טקסט, כל שיחת חוץ, כל ציוץ בטוויטר, וכל פוסט בפייסבוק. מסע ההתרמה הזה הוא רק דוגמא אחת מיני רבות לשיתוף הפעולה ההדוק שקיים בקנדה בין כל רובדי החברה. במשולש הקריטי שבין הממשל, המגזר העסקי והציבור הרחב, מתקיים קשר הדוק, במקרה הזה הממשלה אולי לא גלויה בחזית, אבל המדיניות שלה מעודדת תאגידים כמו בל ועוד רבים אחרים הפועלים ברחבי המדינה, להחזיר בחזרה לקהילה ממנה הם שואבים את כוחם. אין כמעט חברה קנדית שאיננה מרימה תרומה מסוג כלשהו לקהילה. הבנקים מארגנים ריצות מרתון ופסטיבלים של מוזיקה ואמנות, ומה לא. אז אם אתם על הרשת של בל, זהו היום שלכם מדי שנה, דברו, שתפו וצייצו, הכל למען מטרה טובה, חברה יותר בריאה.

    http://letstalk.bell.ca/en/

    **

    ואם כבר מדברים על בריאות נפש, אז אני לא יכול שלא להמליץ לכם על הסרט Silver lining playbook שאותו ראיתי בסוף השבוע האחרון, ככה זה, צריך סרט פוטבול טוב כדי להתאושש מכאב הלב של הסופרבול. הרי בספורט תמיד יהיו אוהדים של מועדונים אחרים שסובלים הרבה יותר גרוע ממך. הסרט שנכתב ובוים על ידי דיוויד או. ראסל עוקב אחרי סיפורה של משפחת אוהדי ספורט כזאת. משפחת סולטאנו מהעיר פילדלפיה שבארצות הברית. גיבור הסרט הוא הבן הצעיר במשפחה, פאט ג'וניור (בראדלי קופר בהופעה דרמטית מפתיעה ומדויקת) שחוזר לבית הוריו אחרי אשפוז כפוי של שמונה חודשים בבית חולים פסיכיאטרי בעיר בולטימור. פאט אחוז אובססיה לתקן את נישואיו השבורים ולנסות לשקם את הקריירה שלו בתור מורה מחליף בבית הספר התיכון. הוא נאלץ להתמודד עם המסגרת המשפחתית הלחוצה שלו, עם החברה שמסביבו ועם המשטרה המקומית שמקפידה שהוא לא יפר את תנאי השחרור שלו, מה שיאלץ אותו לחזור מיד אל המוסד הסגור. קשר רומנטי ואומנותי שנקשר בינו לבין אלמנה צעירה בשכונת מגוריו מצליח לחולל את השינוי המיוחל בחייו ולהבריא את נפשו השבורה והמיוסרת. ציר העלילה מזכיר במעט את "מיס סנשיין הקטנה", רק בלי המסע, אבל עבודת המשחק הנהדרת של הקאסט שכולל את רוברט דה נירו בתור האב המהמר הכפייתי וג'ניפר לורנס בתור האלמנה הרוקדת יוצרים דרמה אמריקאית משובחת ואותנטית שהביאה לחברת ההפקות של האחים ווינשטיין שמונה מועמדויות לאוסקר בטקס השנתי שייערך בעוד שבועיים. אני לא אתפלא אם הסרט שקיבל בישראל את השם "אופטימיות היא שם המשחק" יגמור את הערב עם שניים, אולי אפילו שלושה, פרסים. בהחלט מגיע לו.

     

    ''

     

    **

    עובדה מעניינת אליה שמתי לב במהלך ההקרנה היא שלאורך סרט אמריקאי שלם, בפעם הראשונה מזה זמן, לא ראיתי אפילו סיגריה דולקת אחת. יש שיחה משובחת במהלך ארוחת הערב על תרופות פסיכיאטריות וההשפעה שלהן על המטופלים.אולי היה מקום להעמיק מעט יותר את הדיון על הצדדים החיובים והשלילים של טיפולים תרופתיים. אני לא יודע איך קלרה יוז התגברה על הדיכאון שלה, אבל היום כולנו יודעים שאנחנו עוברים כל מיני שלבים שונים בחיים, מכשולים ואתגרים ואי אפשר לשפוט אף אחד לגבי דרך התנהגותו וסגנונו. בסופו של דבר כולנו זקוקים לאותם צרכים בסיסים שעליהם דיבר הפסיכולוג אברהם מאסלו בתיאוריה המפורסמת שלו על צורכי הקיום האנושי. התיזה שנכתבה ב 1943 משמשת עדהיום בתור כלי עבודה חשוב עבור חוקרי הנפש האנושית. http://en.wikipedia.org/wiki/Maslow's_hierarchy_of_needs

    בבסיס הפירמידה של מאסלו עומדים הצרכים הפיזיים של האדם. הצורך לישון, לאכול, להתנקות, להתרוקן, לשמור על היגיינה ולהזדווג מספקים לבני האנוש את היכולת הפיזית להמשיך להתקיים. זו הרמה הבסיסית של תנאים שלא תוכלו למצוא כרגע בסוריה למשל. בשלב הבא מגיעים צרכי הביטחון. ביטחון אישי, פיננסי, בריאותי, והגנה נגד תאונות או מחלות וההשפעה השלילית שלהם על חיי האדם. יש מדינות בעולם, כולל דמוקרטיות, שאינן יכולות להבטיח את התנאים האלו לתושביהן. מדינות מתקדמות מסוגלות לספק את התנאים האלו לאזרחים שלהם. החתך הבא בפירמידה הוא אהבה, הצורך להשתייך, הצורך באינטימיות והצורך במשפחה. אלו חיוניים להישרדות האדם. השלב הבא הוא הצורך לקבל כבוד, גם מסביבה האנושית אבל גם ובעיקר כבוד עצמי והערכה עצמית. יש כמה מדינות שאנו מכירים שבהן אין שום כבוד בין אדם לחברו. שום הערכה, עצוב, אבל מציאותי. השלב האחרון בסולם הוא הצורך בביטוי עצמי, במציאת היכולת האישית הייחודית של כל אחד מאתנו והיכולת שלנו למצות אותה כדי להביא לעצמנו אושר וסיפוק עצמי. אלו שני הצרכים שמביאים אותנו בחזרה לפברואר.

    **

    היום ה 14 של פברואר הוא כיודע יום האהבה השנתי של רבים בעולם ובוודאי שבצפון אמריקה הצרכנית. הצורך שלנו באהבה מניע כל כך הרבה אתרי שידוכים באינטרנט שמנסים לספק את הצורך הזה, אבל הטכנולוגיה לא באמת משנה את האופי האנושי.

    http://bc.ctvnews.ca/vancouver-among-canada-s-least-faithful-cities-1.1152451

    האהבה האנושית בסוף מוצאת לה דרכים משלה להיוולד בכל פעם מחדש, בלבבות אחרים עם אנשים אחרים מכל מיני תרבותיות שונות. למרות השנים והמחקרים והניסיונות האין סופיים שלנו, האהבה היא עדיין אחד מסודות הקיום הכי מסתוריים שלנו והיא משמשת כחומר תבערה לכל כך הרבה סרטים שירים ושאר אמצעים אומנותיים שבהם אנשים מוצאים דרך לבטא את עצמם. אפילו הבלוג הזה הוא סוג של אהבה, והשבוע בדיוק הוא חוגג יום הולדת שלישי. מזל טוב.

     http://cafe.mouse.co.il/post/1459933/

    הבלוג נולד במהלך לימודים באוניברסיטת SFU  כאשר ידידי העיתונאי הישראלי רוני רחמני התקשר להגיד שהמשלחת של הערוץ הראשון  לא תגיע לכסות את המשחקים בשל סכסוך עבודה ברשות השידור הישראלית. את האולימפיאדה כיסיתי באופן יומי, אחר כך הבלוג החל לקבל צורה ואופי משלו. השבוע, אחרי 141 טורים ו 30 תמונות הצליח "הבלוג של וונקובר" לחצות באיטיות קנדית אופיינית את קו 1000 הכוכבים. באמת תודה רבה לכל אחד ואחד ממכם קוראי הנאמנים. על האהבה המסירות וההשקעה. מעריך כל תגובה שלכם וכל כוכב. נכון שמערכת היחסים ביננו היא כמעט בלתי אפשרית, עם הבדלי הזמן בין שני המקומות, אבל כרגע גם המציאות עומדת ביננו. כשהתחלתי לכתוב את הבלוג הייתי בשלב שבו הייתי בראש פירמידת הצרכים האנושיים של מאסלו, כיום אני שוב בחזרה מתנדנד בין הרובד השני לשלישי, לצערי, במקום הזה קשה מאוד להמשיך ולדאוג לביטוי העצמי. לכן, עם בוא חודש אדר, ויום ההולדת המתקרב שלי, אני צריך לעשות חשבון נפש עם עצמי. אל תקפצו למסקנות, אבל תבינו את מה שצריך להבין. אני מקווה שנמשיך להשתמע, אבל לא יכול להתחייב על מתי תהיה הפעם הבאה. אז בנתיים קחו את "האימהות והאבות" לכמה רגעים של קלאסיקה. מקווה לראות אתכם במסיבות הפורים של יוסי ח. בכפר האולימפי או שבוע מאוחר יותר בכולל של הרבי שמוליק. כי למרות הכל, "כשנכנס אדר מרבים בשמחה". לעת עתה, להתראות מאיש הירח שלכם.

     

    ''
     

    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        24/2/13 20:34:
      שלום יסינראל ותודה על התגובה, כנראה שכל נפש מתגעגעת לדברים אחרים. שנת נחש טובה גם לכם...באשר אתן שם.
        22/2/13 17:27:
      מעניין, הדחיסות הזאת של האירועים בעולם. טוב, צריך לשמח-משהו את הנפש המתגעגעת לעלים ולאור... שנת נחש טובה מאיתנו [בסין ובישראל]
        17/2/13 05:47:
      מכבית יקירתי, שמח שהעלתי לך זכרונות משנות השישים הרחוקות, אם יש סצינה אחת שאת עדיין זוכרת זה בגלל שהיא הייתה חזקה. תודה על התגובות והתמיכה העקבית, מעריך את זה מאוד. לא בכל מקום החגים הם מסחריים, אם הם נראים לכם כך, אולי זה קשור לסביבה בה אתם חוגגים. בכל אופן שיהיה רק בכיף.
        17/2/13 05:44:
      גלית יקירתי, בלי החגים החיים הם רק סרט ארוך אחד ודי שגרתי, קצת משעמם משהו. אני יודע שבישראל יש תמיד תחושה שזה עוד יום עבודה, אבל המסורת שלנו היא מה שמחזיק אותנו ביחד לאורך כל כך הרבה שנים, אז אני מכבד את זה, בדיוק כמו שאני מכבד את המסורות של עמים אחרים, ולא משנה איזה מנהגים יש להם. תודה על ההערות המחכימות שלך, כמו תמיד כיף לראות אותך כאן. להתנזר מכתיבה אני לא יכול, בזה את צודקת, אני כותב מגיל 14, עכשיו זה קצת קשה להיגמל. שיהיה אדר שמח.
        16/2/13 16:53:

      מסכימה עם מיכלי בקשר לחגים, שעומדים כולם בסימו קניות, מתנות, אוכל ועוד קניות. אולי כשחיים בחו"ל יש לחגי ישראל משמעות נוספת, אבל אני - אם לא הילדים, בכלל לא הייתי טורחת לציין את חגי ישראל ובכלל.

      חוץ מזה, שיהיה בהצלחה בכול, שחר. משום מה יש לי הרגשה שלא תצליח להתנזר מכתיבה לאורך זמן. תעשה את זה רק בכיף שלך וכאן תמיד יהיה מי שיקרא.

      כתמיד הבלוג הדחוס-משהו שלך מעורר אצלי הרבה הדים. oh good old...dead mama כל כך חבל שמתה בדמי ימיה, מאמה קאס. ו easy rider המצויין, עם סצינה אחת שלא אשכח בחיים, הקלות הבלתי נסבלת של אונס קבוצתי בנערה פאסיבית. שמתקשר אצלי לכך שאצלנו התקיים - גם כאן כברחבי העולם -אמש "מיליארד נשים קמות " (באמריקאית זה ביליון); וגם חג אאאבה המסחרי כול כך. לי יש תיאוריה על ריבוי חגים טונשפים בשיא החורף וביום הקצר, אפס בחצי עולם זה ההפך...חזק ואמץ איי שם. כייף לקרוא אותך. ***
        15/2/13 06:39:
      תודה על התוספת מר רוח, באמת חידשת לי, כנראה שהיום יש כבר סינים בכל פינה של העולם. מעניין איך הם יציינו את החג שלהם בארץ הקודש. אצלנו החגיגה היא גדולה, יש כאן בערך חצי מיליון סינים, חלקם כבר דור שלישי או רביעי בקנדה, והם שומרים על המסורת שלהם לאורך השנים. די קשה לפספס אותם, כך שגם אם ארצה זה יהיה די קשה.
        14/2/13 22:13:
      באשדוד, מכל המקומות, יש סין קטנה. שכונה חדשה ברובע הסיטי נבנית ע"י פועלים סיניים. בסוף כל יום עבודה יוצא נחיל של סינים רכובים על אופניים מאתרי הבניה למקומות הלינה, זה מרגיש קצת כמו חו"ל. אל תפספס את תהלוכות חגיגות ראש השנה הסיני, זה כיף גדול. יצא לי להתקל בהן בכמה מקומות בעולם, מאד נהניתי. אני חובב אוכל, בכל פעם שנתקלתי בדוכן עם מאכלי ראש-שנה מיוחדים (כן, גם לסינים יש כאלו) נעצרתי. המוכרים הסיניים כל כך נהנו מזה, חלקם פשוט נתנו לנו מאכלי חג במתנה.. ובכלל, מי לא רוצה להתהלך עם דרקונים מרקדים?
        14/2/13 17:08:
      כשבוחנים את זה מנקודת מבט מערבית, את בהחלט צודקת מיכלי, זה רק עוד תירוץ להוציא את כרטיס האשראי. אבל מבחינה אתנית, יש משהו שתקופה הזאת של השנה שמוציא את האנשים לחגיגות, מסין ועד ברזיל. לגבי השבתונים, נו כמובן שאני מסכים. במיוחד עם הם כוללים חלוק רחצה, עיתון וקפה תורכי בכוס זכוכית.
        14/2/13 13:42:
      כל החגים האלה הם בעיני חגיגות צרכנות. לא אוהבת כשמכתיבים תאריכים לשמחה, אין להם דבר עם שמחה אותנטית. אני מניחה שתסכים איתי. ובכל זאת שבתונים הם תמיד טובים:) תהנה.
        14/2/13 02:31:
      חכי עם זה קצת בונבונייטה, יש עוד שבועיים, אולי עד אז יבוא לנו עוד איזה יום חופש...:)
        13/2/13 19:01:

      *
      יומולדת שמח, מקווה לקרוא אותך כמובן גם בהמשך, עד שהתחלנו להכיר אותך...  קריצה

        13/2/13 18:35:
      אני אשתדל איריס, מבטיח. תודה על העידוד ובהצלחה גם לך.
      בהצלחה רבה שחר! מקווה שתישאר בסביבה... מחזיקה ידיים להמשך הביטוי האישי:)
        13/2/13 17:54:
      תודה יאיר, אני גם עוקב אחרי עלילות "הסופרנוס" שלך מניו ג'רזי, בתור האנשים שהמציאו את הפרמידות אנחנו יודעים הכי טוב שפעם אתה למעלה ופעם אתה למטה. בדיוק כמו אבות אבותינו המשותפים. אביב שמח.
        13/2/13 17:50:
      פוסט מגוון ומעניין. תודה! וגם מזל טוב על הכוכבים ועל היומולדת וכו'. מקווה שהעניינים יסתדרו לך ותחזור לרכב על הפירמידה מלמעלה.
        13/2/13 16:46:
      בני, תודה לך על הצטרפותך הפעילה לדיונים כאן, המשך בפעילותך המבורכת. פורים שמח גם לכם בטורנטו הקפואה.
        13/2/13 16:44:
      בועז ידידי הוירטואלי, תמיד כיף לקבל הערכה, אני יודע שאתה מעריך סגנון הכתיבה שלי, תודה רבה. בסך הכל אני מנסה לשקף את תפיסת המציאות הקנדית שרואה באזרח, פרט שהוא חלק ממעגלים הולכים ומתרחבים של קהילה. כאמור, אני מאוד מקווה שהבאתי את "עצמי" לכם, האחרים. שיהיה אחלה של שבוע.
        13/2/13 16:40:
      יוספה, יקירתי, אני מבטיח לנסות ולעדכן, אם כי פורים בקהילות האמריקאיות אני לא יכול לספק. אצלנו, יש כרגע לפחות חמש מסיבות שהוזמנתי אליהן, כך שכן, זה עניין די גדול כאן. וכמובן, די יקר.
        13/2/13 09:33:
      תודה על הפוסט המרתק ובעיקר על השיר הנפלא בסוף. כמו שאומרים "מאמא (קס) - יש רק אחת".
        13/2/13 09:10:
      שחר היקר! זאת אחת מן הרשומות היותר אופטימיות שלך שקראתי מאז ש..., מאז שהיכרנו, וירטואלית. בכול רשומה שלך אתה מצליח לאחד מיקס, כמעט בלתי-אפשרי, של נושאים תוך התייחסותם אליך והתייחסותך אליהם. בסופו של יום מארג מעין זה יוצר את הקשר האנושי באשר הוא: מאמץ להעניק ל"אחר". ולפחות מנקודת המבט וההבנה שלי, זה הרצון להבין את ה"עצמי" לאחר..., תודה על היומן הנהדר הזה ותודה על רשומותיו, כן ירבו !!! המשך דרך פורה ומפרה!!! ומזל טוב (מוקדם) לקראת יום הולדתך!!! תודה.
        13/2/13 07:24:
      פוסט מקסים ומצחיק... ממתינים לך בפורים ... אפשר להזמין פוסט חגיגות הפורים בקהילות האמריקאיות?
        13/2/13 07:19:
      אולי אני אתחיל סיבוב הופעות ואז תסגרי עם האמרגן שלי על הופעת אורח עם קערת קורנפלקס ומיץ תפוזים...:) אני עוד לא הולך לשום מקום, רק נופל מהרגליים. שיהיה לך אחלה של יום.
        13/2/13 07:15:
      אם תלך...מי ישעשע אותי בבוקר עם הקפה והעוגיות...שלח לינק היכן שתהיה...בכל אופן...רק טוב...:)

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין