עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    נצ'יקטס וסוד המוות

    8 תגובות   יום שבת, 9/2/13, 18:10

    נצ'יקטס וסוד המוות

     

    "למי תיתן אותי?" שאל נצ'יקטס.

    גאוטמה, אביו, לא השיב. הוא היה מרוכז ושקוע בתהליך העדין והמורכב של הקורבן. כל עתידו לאחר המוות היה תלוי בטקס הקורבן, וכל טעות, ולו הקלה ביותר, היתה עלולה לגרום לו לאבד כליל את עולמו - לא להגיע אל השמים לעולם האלים, אלא לסבול אלפי שנים בנרקה - "הגיהינום".

    "למי תיתן אותי?" שנה נצ'יקטס. רוח אלוהים שרתה על הילד, והביאה אותו להבנה שהקורבן של אביו שגוי. הפרות דלות ורזות, ואינן בריאות ופוריות. הן אכלו כבר את כל מזונן, שתו את כל מימיהן, וילדו כבר את כל צאצאיהן. מי שמקריב פרות כאלה אינו זוכה בחיי נצח בעולם האלים!

    האב המשיך להיות שקוע בעבודת הפולחן, ושוב לא שעה לשאלת בנו.

    נצ'יקטס היה מודאג מהגורל המר הצפוי לאביו, ולא שקט.

    "אבי, למי תיתן אותי?" שאל בשלישית.

    האב התעצבן על הבן המפריע, והפוגע בפולחן, וענה בכעס -

    "למוות אני נותן אותך!"

    נצ'יקטס נפל ארצה כהלום ברק, והלך אל המוות תפוש הרהורים.

     "מבין תלמידיו של גאוטמה אבי, אינני מן האחרונים, ואני מסור לו בכל מאודי, מדוע עליי ללכת אל המוות? איזו תועלת תצמח למוות ממני?"

    ובהרהור שני, התנחם.

    "כמו גרגר חיטה בן תמותה מבשיל ונופל, וכמו גרגר חיטה הוא שוב חוזר ומתגלגל". (קטהה אופנישד, 1.6 – תרגום שלי).

    מעודד מן המחשבה על חזרתו העתידית, המשיך בדרכו אל המוות.

    לפתע שמע בת קול שציוותה עליו: "בבואך אל בית ימה, אל המוות, אל תאכל ואל תשתה דבר!"

    כשהגיע, נעדר אל המוות מביתו. בני הבית הציעו לו להיכנס ולהתכבד, אך הוא התיישב בתנוחת לוטוס מתחת לעץ שבחוץ, ובמשך שלושה ימים ושלושה לילות, לא בא דבר אל פיו, כפי שצווה.

    כשחזר ימה, הופתע לראות ילד ברהמיני צעיר מתחת לעץ שלפני ביתו.

    "האם נתנו לך לאכול ולשתות?" שאל.

    "במשך שלושה ימים לא בא אל פי דבר", ענה נצ'יקטס.

    "לא לכבד ברהמין בהכנסת אורחים, זוהי עברה חמורה מאד", אמר ימה. "שאל לך שלוש משאלות, בני, ואמלא אותן".

    "ראשית, הייתי רוצה לחזור אל גאוטמה אבי, שיקבל אותי בשמחה וללא כעס".

    "כך יהיה", ענה ימה. "מהי משאלתך השנייה?"

    "אנא למדני את פולחן האש המוביל לשמים".

    "בשמחה אלמד אותך את הקורבן, שהוא יסוד העולם", ענה ימה, ופירט בפניו את פרטי חמש הקומות של המזבח, מספר הלבנים וסדרן בכל קומה, ושינן באוזניו את המזמורים שיש להשמיע בכל שלב ושלב. נצ'יקטס חזר על הכל, כדי לוודא שאכן קלט.

    "יפה מאד", היה אל המוות מרוצה. "אני מעניק לך מתנה נוספת – מעתה ייקרא הקורבן 'אש נצ'יקטס המשולשת', על שמך. כל מי שיבצע אותו כהלכה, ויכיר את 'הזוהר' בתוך האש, ישתחרר מן המוות בטרם ייפול הגוף, יגיע לעולמות העליונים ולא ידע עוד סבל".

    "ועתה", הוסיף ימה, "מהי משאלתך השלישית?"

    "כאשר אדם מת, קיים ספק. יש אומרים 'הוא ממשיך להתקיים', ויש כאלה שלא. ברצוני להכיר ממך את הסוד, אל המוות".

    "בנקודה זאת גם בין האלים קיימים ספקות. הנושא הוא עדין מאד וקשה להבנה. בחר, אם כן, משאלה אחרת. שחרר אותי מחובתי לענות לך".

    "אתה בעצמך מודה, הו המוות, שהנושא קשה להבנה, אולם רק אתה יכול ללמדני אותו, ולא כל מורה אחר. על כן לא אביע כל משאלה אחרת".

    "בחר לך ילדים ונכדים, שיאריכו ימים ויחיו מאה שנה, בחר עדרי בקר, פילים, סוסים וזהב. בחר לך ארץ רחבת ידיים למלוך עליה ושנות חיים ככל שתאבה נפשך", אמר אל המוות בתחינה. "שאל לך כל משאלה אחרת שעולה במחשבתך, ואני אהפוך אותך לשליט האדמה ואמלא את כל תשוקותיך", אמר ימה, והוסיף, "את כל התשוקות שקשה לספק, שאל ממני. בחורות יפות, מרכבות, כלי נגינה, כל מה שאנשים מתקשים להשיג, רק אל תבקש שנית לדעת את סוד המוות".

    "הדברים שאתה מציע לי הם כולם בני-חלוף, הו המוות.", עמד נצ'יקטס על שלו. "הם כולם מכלים את כוחותיו של האדם עד יום מותו, והחיים קצרים. שמור לעצמך את הסוסים, הריקודים והשירים. האדם לעולם אינו שבע רצון עם עושר. יתר על כן, מה הטעם בכל אלה, כשאתה ממתין בסוף הדרך?"

    "ספר לי, אל המוות", המשיך נצ'יקטס, "על החיים שלאחר המוות, שלגביהם יש ספק. רק בזאת אבחר".

    אל המוות התפעל מנחישותו של נצ'יקטס ומעמידתו האיתנה מול הפיתויים, מבלי להיכנע להם, ולא נותרה לו ברירה, אלא לעמוד במילתו.

    מה סיפר לו? האמנם ניתן להעביר את סוד המוות באמצעות מילים........?

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        1/3/17 14:30:
      *בפסח.
        1/3/17 14:28:
      אולי זה דווקא טוב - ההתעוררות וההבנה שאלהים אחד והוא אדם בן אדם. כי בשיבה מהגלות ומכל מדווה מצרים וטירוף בבל, אתה רוצה לומר שבח לאל. כל התנך הוא מסע לקלף את האדם ממגננות ומשקרים ולהשאיר אותו חשוף מול כל השקרים רק על ידי אמונה באל, ולהודות לו. ואיך ולמי תאמר אם ראית את האלהים והתגלה כאדם? גם איוב ראה ונשאר בחיים. איך מצמצמים את הפער בין אדם לאלהיו, בין אדם לעצמו, בין הערות לשינה, ואומרים שבח והודיה לאין אלהים? להפך - האין אלהים הוא האלהים- עולם אחד ושמו אחד, שבו הכל תלוי בכל, ודברי שבח ניתן להגיד על ידי בחירה בחיים טובים- בלי להזיק לעצמנו או לאחרים - שזה היינו הך. גם משה ועמינדב ואהרון ושבעים מזקני ישראל חזו באלהי ישראל ולא מתו. אם אדם יסמוך פחות על אלהיו ויקח יתר אחריות ויפעל היתר חריצות ופחות עצלות, לא תלקחנה ממנו צלעות ולא יהפך לקין או ימות כהבל. ve yeytiv seet .לו רק ישית לבו לחוקים הכתובים בספר - לחיים- כחלק מהאלהים שהוא אחד ושמו אחד - מתוך הבנה שהוא לא צריך לשמור על שום חוק אלא לתת לכל להיות אוטומטי וטבעי- גם הבחירות, מתוך אמונה באינסטינקט שיצר אותו וקיים בו -גם אם זה יוביל אותו לגלות מצרים - כעונש - צפויה ובלתי נמנעת - וליציאה ממנה. ki lo yechola lihiyot taut.לבחור בחוסר בחירה - ולתת לעצמך להיות מובל על ידי אלהים - אחרי שהתגלה שהכל בני אדם - האין זו טיפשות? לא. כי הכל חלק מהכלל, וגם אם מישהו מוביל אותי, הוא מונעMUNAמהכלל, כך שבסופו של דבר אנחנו מובילים את עצמנו. והדרך היחידה להודות לאל ולהבין את התורה היא לחיות בטוב. בלי להיות מעוננים או מכשפים, בלי שקרים ובלי כנענים. אמיתיים. חיים לנצח? בני תמותה? גלגול נשמות? אין זה משנה, כמו שאמר שלמה ארצי - אם חיים יותר נכון - אז לא משנה איפה.....הרחמן הוא יוליכינו קוממיות לארצנו.
        1/3/17 12:45:
      אומרים שהחוכמה היא העושר הכי רב, והחוכמה היא לשמור על הבריאות, איזהו עשיר- השמח בחלקו, ולא חומד ואוהב לרעהו כמוהו. לו יעקב לא היה גונב את ברכות עשו - לא היה יורד מצרימה? לא ייתכן. המלאכים חוזים מראש לזרע אברהם באוהל עם שרה העקרה 400 שנות עבדות.
        1/3/17 12:42:
      וואוו אני נהנה מהפוסטים שלך. הידעת שהן בשפה האמהרית והן בטיגרית, באתיופיה ובאריתראה, ששתיהן יחדיו היוו בעבר את חבש הגדולה, המילה נצ'יקט היא הכינוי בסלנג בפי העם לאדם לבן. הפירוש המילולי הוא "תחת לבן", מה שאומר שנצ'יקטס זה לבנים-ברבים....לא כמו "טוקורקט" TUKUR KET שמשמעותו תחת שחור (ישבן) .... :) בהתחשב בזה שבספר בראשית יוצר האלהים את האדם בדמותו ובצלמו זכר ונקבה מעפר, ואומר להם - מעפר באת ואל עפר תשוב, ובהתחשב בכך שעפר הוא מקום באריתראה, היכן שנוצר האדם, בטרם ניטע בעדן - שהוא מקום בתימן, מה שגורם לתהות לגבי מה פירוש נטע את האדם בגן בעדן מקדם (ממזרח) - האם הכוונה היא שהוא קבר אותו? ובגלל זה היה יכול להיות ערום ומאושר אך עם אלהים וחוקים, עד שגורש מגן העדן- לאן חזרה אל החיים? לכשדים חרן כנען מצרים ארץ ישראל בבל פרס ישראל יהודה רומי ומדינת ישראל? אם כך, אולי המוות איננו קיים, וכמו ששרים שוטי הנבואה - כן כולנו בענין, והחיים הם מסע בזמן. מה ההבדל בין זמן(תקופה) למקום - על כל היביטיו - תרבותית, אקלימית, פוליטית, כלכלית, ומה הקשר להוראות שמשה נותן במעמד הר סיני על מנת לא לאבוד מעל הארץ הטובה- האם רק ארץ ישראל היא החיים? אם כך, איך תתכנה בה עוולות, או שמא כל הארצות האחרות הן ישראל גם? האם כורש מלך פרס מתיר ליהודים לשוב לארצם כי הם היחידים שיכולים לחיות במוות ולהישאר בחיים,בשל מילוי המצוות וכל השאר שייכים לבבל וכל המקומות אחד המה רק ענין הפרספקטיבה והתפיסה או להפך? ההוראות ברורות - משה מעביר את בני ישראל בחרבה בים כל הגויים בתוך כל הבחש (אותיות חבש הפוכות) וכל הפרע אחרי פרעה (עפר?) דרך המדבר - בתוך כל החול, סיני (סין- המונח האנגלי לחטא) והשם מאכילם את המן (המונח האנגלי לאדם), על מנת שיוכלו להיות טבעיים ולצאת מהקוטביות המטורפת בין החשב (מחשבות- "מה נותר למת פרט מלהיות פילוסוף") לבין הפרע - בפריקת כל עול ברצון לחיים ואנסטינקטים רעבים להעיף את הרעפים והשרעפים מעל הראש ולחגוג את החיים שוב עד לפעם הבאה שאיזה אריתראי יחכה בסיבוב לתמימים האלה עם איזה ג'וינט או שקר הורג כזה או אחר שמכוסה בסיפורים יפים - כדרכם של שקרים הורגים, או קיוסק שמוכר פיתות ביום כיפור....כדי להשיבו לעפר ולשוב להיות האלהים שלו כשהוא הולך לישון במחשבה שהוא חי בישראל המודרנית והדמוקרטית בזמן שבוחשים תחתיו לשעבוד מוחלט בשנתו עד לרגע ההתעוררות מחלום למצירות מרה....לכן, עדין לשלם חובות ולפרוע את כל החובות כולם, ולבכר חיים פשוטים בריאים וטובים בלי חובה ולו של שקל אחד על חיים נוצצים בהלוואה. אנחנו צריכים להבין מנין היצרים והחשקים שלנו באים ולשם מה. זה כשלעמנו, ההבנה הזאת, יכול לשנות אותם או לנתב אותם אחרת או ליצור מצב שאנחנו שולטים בהם ובפתרונות לסיפוקם. חרטומי מצרים - שידעו קסמים או אמת וניסו להתחרות במשה- אולי היו אלו שחורים מחרטום- היא בירת סודן, שפירוש סודן הוא- השחורה. טוקורקט. ואם הארמי האובד, שמלכתחילה הולך שולל מארצו עוד מכשדים דרך חרן, ירד מצרימה וחי במתי מעט אך זרעו שולט בארץ מאז ששב עם מקנה רב וצאן וכי"ו, זה בעצם סוד המוות והחיים. גן העדן הוא אשלייה כשם הגירוש ממנו. אלהים מפיל תרדמה על האדם, גונב לו צלע ויוצר ממנו אישה וחטא וסיפורים שלמים על עמים ומדינות, כי לא טוב היות האדם לבדו. אבל אם יתחבר חזרה לצלע- אולי יתעורר ויראה שלא לבדו- כי זכר ונקבה ברא אותם. תמיד אפשר להרדים את האדם , לקחת לו את הנקבה לשעבוד של 400 שנה, ואחר כך להעיר ולהגיד - הנה מצאת...בתולה נאה...ונפקחו עיניכם והייתם כאלהים? ומה הקטע של השחורים וחלומות בלילה לבין כאלה שעושים עצמם שחורים עם מייק אפ? מה הקשר ליעקב שהולך לישון "כי בא השמש"? החרב המתהפכת? טוב ורע? יחד בעת ובעונה אחת? כל כך הרבה שאלות וכעת תשובה אחת - אני רעב. אני הולך למצוא אוכל (מזון) אולי כשאפרע את כל חובותי כולם, אוכל לשוב לארץ הטובה, שתשוב להיות טובה, מחוץ לבחש, כשם שהבטיחו בלפור וכורש, ולא אל המוות הבנגלי שמנסה קצת לראות אם נאמין שכל הנוצץ זהב. אולי אם אלהים לא היה גורם לבני ישראל בשביל לנסותם לנצל את מצרים - היו יוצאים בלי ממון- חופשיים ובריאים כשם שנכנסו. בריאות.זה העושר. בתיאבון
        11/2/13 13:54:

      צטט: יעל מ 2013-02-11 08:48:51

      סיפור מאוד מרתק!! נושא המוות טומן בתוכו המון מיסתורין, שאלות ותהיות והסיפור שלך הכניס זוויות השקפה מאוד מעניינות!

      תודה רבה, יעלי.

      המוות בראש וראשונה מעורר חרדה - חרדה מפני החידלון המוחלט. אולם, מעבר לפחד והחרדה, קיימים גם סקרנות ומסתורין.

      מצד אחד, איש עוד לא שב משם (חוץ מנצ'יקטס, כמובןחיוך), ולכן אין מידע. מצד שני, הסירוב להאמין שהסוף הוא "סופי בהחלט", נוצרו כל מיני תיאוריות על חיים שלאחר המוות, שהן בחזקת ספקולציה לאנשים רציונליים, ואמת - עבור אנשים מאמינים.

      כל טוב, עמוס.

        11/2/13 08:48:
      סיפור מאוד מרתק!! נושא המוות טומן בתוכו המון מיסתורין, שאלות ותהיות והסיפור שלך הכניס זוויות השקפה מאוד מעניינות!
        10/2/13 00:58:

      צטט: ההלך 2013-02-09 21:24:24

      תודה על עוד פרק בסיפורו של נצ'יקטס, האדם היחיד שחזר אי פעם מהמוות.

      תודה רבה, מיכלי.

      הילד הזה הוא גיבור הדוקטורט שלי.

      שבוע טוב, עמוס.

        9/2/13 21:24:
      תודה על עוד פרק בסיפורו של נצ'יקטס, האדם היחיד שחזר אי פעם מהמוות.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין