עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    האישה הגדולה מהחלומות

    14 תגובות   יום שני, 4/2/13, 20:58

    ינואר מאחורינו, זו אולי החדשה הכי מסעירה שאני יכול לבשר לכם בימים קודרים אלו. בסך הכל זה לא היה ינואר קשה במיוחד, שבוע וקצת של מתחת לאפס, כל השאר חמש מעלות עם ממטרים פזורים לאורך היממה. ינואר הוא אחד משני החודשים הכי קשים בשנה בוונקובר. הוותיקים והמנוסים שביננו מכוונים את החופשה השנתית שלהם לתקופה הזאת. כל כך הרבה אנשים שאני מכיר באו וחזרו משדה התעופה בחודש האחרון, ורק אנחנו, חסרי המזל, הבטנו בהם, מרחוק, עם צביטה קטנה בלב. כי באמת, חוץ מזה, הכל כרגיל כאן, שגרה עייפה של שקט תעשייתי. כן, יש חדשות כל בוקר שאתה פותח את הטלוויזיה או את העיתון, אבל, שום דבר דרמטי או מסעיר ביחס לאירועים עמוסי האדרנלין שהישראלי מקבל. ינואר מאחורינו, ואין לנו שום חדשות לספר לכם עליהם. רק פרוצדורות, כמו שאומרת גילה אלמגור, בסרט "החיים על פי אגפא", כל היום פרוצדורות. לשלם את המיסים בזמן ולהמשיך להתייצב במקומות שנקבעו מראש, פגישות, אירועים חברתיים. פנים חדשים, סיפורים ישנים, ינואר מאחורינו ואני מרגיש כמו השורה האלמותית של מאיר אריאל ז"ל "אין לי לב יותר לכל החומר שהמרקע מגיש". זהו, האבק הסערה שקע והחיים נכנסו לשגרה, כל מה שאני חולם עליו בלילה זו חופשה.

    **

    לקחת פסק זמן ולא לחשוב
    לשבת מול הים ולא לדאוג
    לתת לראש לנוח מהפיצוצים
    לתת ללב לנוח מהלחצים

    אני יודע שזה לא הזמן
    בעצם גם אני עוד לא מוכן
    אבל הנשמה רוצה קצת מנוחה
    לתפוס אויר בשביל לחזור לעבודה

    אולי זה רק משבר קטן וזה חולף
    אולי פשוט אני נהייתי קצת עייף

    (אריק איינשטיין)

    **

    אמרנו כבר שקנדה זו מדינת רווחה, המדינה הכי שוויונית בעולם לנשים. הנה בשבוע שעבר נבחרה קתרין ווין להיות ראש הממשלה המחוזית של אונטריו, הפרובינציה הכי מאוכלסת של קנדה. ווין היא האישה השישית שמנהלת כיום את אחת מעשר הפרובינציות ושלוש הטריטוריות של ארץ המייפל. הישג נאה.

    http://www.theglobeandmail.com/news/politics/wynne-to-be-sixth-female-premier-in-provinces-territories/article7903410/

    זו מדינה שבה רווחה, סעד, בריאות וחינוך הם התיקים הכי חשובים בממשלה, רק טבעי שהניהול יעבור לידי הנשים. הם יודעות יותר טוב לטפל בנושאים כאלה, שבהם צריך להפעיל רגישות ואמפטיה. קנדה ידועה בתור המדינה שבה זכויות אדם הן ערך עליון, אבל איך גורס המשפט העתיק של חז"ל, "לפעמים יותר מאשר העגל רוצה לינוק, הפרה רוצה להניק". ככה גם פה, אפילו אם אתה חושב שאתה לא זקוק לעזרה, אל דאגה, תישאר אתנו ובסוף גם אתה תצטרף לרשימה. אין ברירה, מישהו צריך להעסיק את כל המש"קיות הת"ש האלו. כולן סימפטיות, חייכניות ומלאות הבנה, אבל לאף אחת מהן אין פתרון מעשי לבעיות שלך.

    **

    עם השנים אתה לומד להכיר שהקנדים מאוד אוהבים לדבר, הם יכולים לדבר שעות, רק כדי להיות חברתיים. אלו שיחות מיומנות מאוד על עניינים טריוויאליים. אחת הסיבות לכך היא חוקי העבודה הקפדניים כאן  שאוסרים לשוחח במקום העבודה על דת ופוליטיקה, שני נושאים רגישים שעלולים לעורר עימות, ואם יש משהו שהקנדי יתחמק ממנו כמעט בכל דרך, זה עימות. עניין של אופי. אז על מה מדברים כל הזמן? שלושת הנושאים העיקריים הם אוכל, מזג האוויר, והוקי. תן להם מקום עבודה שמספק 36 עד 40 שעות בשבוע, וככה הם יכולים להעביר חיים שלמים בלי עימותים, ובלי החלטות  כבדות משקל.כל מה שהקנדי צריך להחליט זה לאיזה סרט ללכת השבוע או לאן לנסוע בחופשה. אלו לא דברים שאפשר להקל בהם ראש, ובטח שאפשר לדבר עליהם בלי הפסקה.

    **

    העובדה שהבחירות בישראל התקיימו בדיוק בשבוע שבו חזרה ליגת ההוקי לפעילות אחרי שביתה ארוכה, הביאה אותי לתובנה חדשה, הקנדים מדברים על ההוקי בדיוק כמו שהישראלים מדברים על פוליטיקה. אותן כמויות של זמן ואנרגיה מושקעים בשני התחומים, לכל אחד יש דעה בנושא, ובשני המקרים רוב האנשים הם סקפטיים על סף חוסר תקווה. תבינו, הפעם האחרונה שטורנטו מייפל ליף היו אלופי הליגה, הייתה כשבישראל יצאו למלחמת ששת הימים. וונקובר קאנקס נוסדו ב 1970 ועד היום לא זכו בגביע. עניין של מסורת. המועדונים הקנדים עם הכי הרבה אליפויות הם מונטריאול ואדמונטון, אבל הפעם האחרונה שהגביע על שם סטנלי עבר את הגבול לקנדה, הייתה ב 1993, כשיצחק רבין ז"ל היה עוד ראש ממשלת ישראל. אבל אל תתנו לשטויות כאלה להפריע לכם, יש לנו תחנת רדיו שמדברת ספורט 24 שעות ביממה, מתוך זה בערך 18 שעות זה רק הוקי. כל תחנות הטלוויזיה הרדיו והעיתונים ידברו על זה ויחזרו שוב על אותם שלושה או ארבעה פרטים שדובר הקבוצה שיחרר לתקשורת. אין כאן "סודות מחדר ההלבשה" ועיתונות נוסח אופירה אסיאג ("גורמים בקבוצה יודעים לספר שא. לא מוסר לב. מאז שב. נטש את אחותו של א. שבורת לב, והתחיל לצאת עם גרושתו של המאמן"). כאן זו תקשורת תאגידית מסודרת, השחקנים והמנהלים ידברו ברדיו. המאמן מופיע כל יום במסיבת עיתונאים קבועה, אחרי המשחק יש קצת תגובות והופ הקבוצה רצה לתפוס מטוס בדרך לעיר הבאה. האוהדים יציפו את הרדיו בשיחות טלפון אבל הם אף פעם לא כועסים או ביקורתיים, אלא תמיד יש להם הצעות ייעול ושיפור למועדון, בדרך כלל הצעות לטריידים עם מועדונים אחרים. בהתחלה חלק מהרעיונות נשמעים אבסורדיים, אבל אחרי שמשווים את זה לפוליטיקה בישראל, זה פתאום נשמע קצת פחות מגוחך.

    **

    אז הכוכב התורן של הפוליטיקה הישראלית הוא יאיר לפיד שסיים את הבחירות במקום השני, וכדי להסביר לקנדים במי מדובר, אני בוחר את הגרסה הקנדית והצעירה של יאיר לפיד, בחור צעיר ומסוקס שעונה לשם ג'ורג' סטרומבולופולוס. http://en.wikipedia.org/wiki/George_Stroumboulopoulos

    ג'ורג' מגיש כבר תשע שנים את תכנית הלילה ברשת הטלוויזיה הלאומית ה CBC. מאז שראיתי אותו הדמיון זעק לשמיים. רק שבניגוד למר לפיד, שהמציאות הישראלית חייבה אותו לדחוף בכל כיוון אפשרי, סטרומבו, עבד 16 שנים בכל מיני תחנות רדיו, עד שהגיע לטלוויזיה הממלכתית ומכאן הוא יכול לשייט לו בנחת על גלי הכריזמה והקסם האישי עד לפנסיה הקנדית השקטה והמובטחת. כמו ליאיר לפיד, גם לסטרומבו היה ינואר מאוד מסעיר, הוא זכה לראיין את אופרה ווינפרי. כי כאן, בקנדה, לא צריך לעשות גם תפקידים בקולנוע, גם לכתוב לעיתון, גם להגיש ציפורי לילה בגלי צה"ל, פלוס תכנית אירוח אישית בערוצי הכבלים, ובשעות הפנאי להמשיך לעבוד על ספר בלשים בעל נופך רומנטי, וכל זה רק כדי שתוכל לגמור את החודש מאוזן, ועוד יישארו לך כמה גרושים כדי לרשום את הילד לחוג כדורסל. כאן, איש רדיו, בא לעבודה, נותן ארבע שעות שידור והולך הביתה. כן, הם עושים גם חלטורות פה ושם, אבל זה בשביל החופשה, לא בשביל למלא את מיכל הדלק במכונית. אז יאיר לפיד הבטיח שהוא יביא קצת שקט למעמד הביניים, אני מאחל לו המון בהצלחה, בכל זאת, יש לנו כמה קווים מקבילים. קודם כל אנחנו מאותו העדה, הונגרים, אנחנו משרתים באותה יחידת מילואים (עיתון "במחנה") אבל בפועל שנינו כבר בפנסיה. ב 96' כשהתחלתי לשדר פוטבול אמריקאי בערוץ הספורט, הבטיח לי המנכ"ל דאז, מיילן טנזר, לשדר את הסופרבול, אבל בסוף שידרו אותו יאיר לפיד ועפר שלח, אז שני עיתונאים במעריב והיום שני חברי כנסת חדשים וטריים. ככה זה בארץ. אז היות וגם אני רציתי להבטיח לעצמי פנסיה ושקט לילדים, קראתי את הטור של יאיר לפיד ב 2002 על מר כהן שמכר את הדירה שלו, לקח את החסכונות והחליט לעזוב את הארץ. שבוע אחרי זה הוא כבר כתב טור מלא פטריוטיות ואהבת הארץ, כי בתור מי ששיחק את שולץ הפושטק בסרט הנפלא "מעבר לים" של ינקול גולדווסר, יאיר יודע שהגירה היא עניין רגיש.

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A2%D7%91%D7%A8_%D7%9C%D7%99%D7%9D

    אז נכון שגם בקנדה של ימינו הרבה פוליטיקאים באים עם רקע מהתקשורת,  משום מה לא נראה לי שסטרומבו צריך להעסיק את עצמו בכתיבת דרמות כמו "חדר מלחמה" שמר לפיד כתב לפני שמונה שנים, רק כדי לייצר לעצמו את סביבת העבודה העתידנית שלו, מוקף בנשים אנליטיות ובחורים מסוקסים.

    http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%93%D7%A8_%D7%9E%D7%9C%D7%97%D7%9E%D7%94_(%D7%A1%D7%93%D7%A8%D7%AA_%D7%98%D7%9C%D7%95%D7%95%D7%99%D7%96%D7%99%D7%94)

    עכשיו מר לפיד, מגיע לכנסת שם הוא יפגוש את חדר המלחמה האמיתי של מדינת היהודים, שבו אין איילת זורר או מילי אביטל, מקסימום מירי רגב.

    **

    ביום שישי בערב אני זוכה בפעם הראשונה להזמנה לארוחת שבת בביתה של אשת המדיה המקומית רורי ריצ'רדס, אימפריית תקשורת בהתהוות. עכשיו היא כבר יודעת, שאני עוקב אחריה כמעט שבע שנים, כמו איש מודיעין מיומן. קורא ראיונות בעיתונים ואזכורים ברשימות קרדיטים. רורי היא לוונקובר, מה שיאיר לפיד הוא לתל אביב. http://roryrichards.com/

    היא מכירה את כל מקבלי ההחלטות ואת כל המושכים בחוטים. קבלת השבת שלה היא אירוע מדהים. בתור דובר עברית מלידה היא מלהקת אותי מיד לתפקיד מקריא הקידוש, אני מסכים רק אחרי שהיא מבטיחה לא לספר לאבא שלי, שלא יתחילו לרכל בכפר. אחרי הצחוקים והבופה המשובח אנחנו מצליחים להחליף כמה משפטים בפרטיות, העברית שלה לא רעה, אבל כמו הגברת הראשונה, גם היא לא מתערבבת עם הישראלים כאן. "איך הם?" היא שואלת, "באים, הולכים, חוזרים. קשה לגדל כאן שורשים". אני אומר. "יא מאן" היא עונה לי בג'אמייקאנית. בסלון של הקומה התשיעית ריצ'רד ל. מתחיל לנגן בגיטרה שירי געגועים. אני נשאר לבד בחמ"ל וחושב על יהושוע קנז והספר שלו, שלא תורגם לאנגלית, "האישה הגדולה מהחלומות".

    http://www.newlibrary.co.il/htmls/product.aspx?c0=13054&bsp=12838

    אני מספר לה על העסק שהקמתי ביחד עם הגברת הראשונה, יש לי רקורד מוכח עם בנות אצולה. "האישה הגדולה מהחלומות" יכולה להביא אותי למקומות רחוקים מאוד. שרי אריסון הביאה את יאיר לפיד לממשלה, ואני מה אני רוצה? בסך הכל לעשות אמנות, משהו חשוב ומשמעותי ונצחי. אבל כאן זו הגולה ובגולה לא מדברים ביזנס בשבת. ברבע לשתיים אני תופס טרמפ הביתה, יש לי את הילדים בבוקר, משהו חשוב משמעותי ונצחי. יא מאן!

     

    **

    הבעיה היום היא שממשלות אונטריו וקוויבק מציעות הטבות מס יותר טובות לתעשיית הקולנוע האמריקאית, ההפקות נודדות מזרחה ומייבשות את בריטיש קולומביה. גם "האישה הגדולה מהחלומות" לוקחת את תכנית הריאליטי שלה לטורנטו רק בשביל הטבות המס. http://www.vancouversun.com/entertainment/film+industry+losing+jobs+Ontario+Quebec+studio+head+says/7834278/story.html

    אז התעשייה סובלת וכולם מקטרים ולועגים לראש הממשלה כריסטי קלארק שהשקיעה 11 מיליון דולר כדי להביא את טקס האוסקר של בוליווד לוונקובר. כולם בסלון של הקומה התשיעית מעוצבנים מהעניין הזה ורק אני מזכיר בשקט שהייתה לנו אולימפיאדה לפני שנתיים, ויש לנו איזה 1.5 מיליארד דולר של חובות לכסות, והטבות המס האלו שוות איזה 100 מיליון דולר בשנה. אז אנשים סוגרים את העסק ועוברים לטורונטו או מונטריאול. שם נמצא עכשיו הכסף.

     

    **

    רק כדי שלהזכיר לכם שאני עוד זוכר איך זה להביא "סודות מחדר ההלבשה", אביבה ר. מה "מוישה האוס" מספרת לי שסת' רוגן וג'ונה היל התחילו לעבוד על סרט אנימציה חדש במרכזו שתי נקניקיות שהולכות לאיבוד בסופרמרקט. תזכרו איפה קראתם את זה לראשונה.

     

    **

    אז לפני שהנקניקייה הזאת הולכת לגמרי לאיבוד בארץ הנשים הבלתי מוגבלות, אני רוצה להציג לכם שיר געגועים של להקה בשם בדואין סאונדקלאש. להיט אמיתי מטורנטו. "כשהלילה מרגיש את השיר שלי". כשזה יקרה, גברתי היקרה, רק אז קלינט יוכל לחזור הביתה, לא לפני. יא מאן!!

     

    ''
     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (14)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/2/13 16:13:
      בני ידידי, אתה לא צריך להישאר נייטרלי או אדיש, אתה יכול להביע את דעתך כמה שאתה רוצה, רק בבקשה, לא בבלוג הזה.
        13/2/13 06:19:
      סליחה שחר, פשוט קשה לי להישאר "נייטרלי" / אדיש / שווה נפש למה שמתרחש שם. אבל מעכשיו, אני מהאו"ם, בלשון הגששים החיוורים: "אתה איתי או איתו? אני מהאו"ם"
        11/2/13 19:32:
      היי בני, סליחה על התגובה המאוחרת, בכל זאת, יום המשפחה וכו'. היות ואתה יחסית חדש אתה אולי לא יודע אבל הנוהג בבלוג שלי הוא לא להתערב בענייניה הפנימים של מדינת ישראל, זאת המדיניות. הרי משעמם אף לא יהיה בישראל. מה איתכם שם? חתיכת סופה קיבלתם על הראש, שרק תהיו לי בריאים.
        9/2/13 05:58:
      שחר, מרתק כרגיל. אגב, צר לי לחלוק עליך: אך אם בסופו של דבר יאיר לפיד יהיה באופוזיציה, בכנסת הוא לא ימצא את "חדר המלחמה". החדר הזה הרי נמצא בבית של ביבי ושרה ושם נחרצים גורלות לשבט או לחסד, בעיקר בשעות ערב מאוחרות. אם לפיד לא ייזהר, הוא עוד יילך לאיבוד בכנסת כמו שתי הנקניקיות בסופרמרקט שכתבת עליהן. לא?
        7/2/13 17:46:
      היי סוויט הארט, בימינו אנו המודרנים שבו הכל זה כבר רק בליל אחד גדול של ד.נ.א שום דבר כבר לא נחשב מציאה גדולה...אני לא עוקב ברמה כזאת של סיסמאות פוליטיות אבל אני בטוח שגם לאשפי התקשורת יש יועצי תקשורת שממליצים לחדד מסרים. אבל הכי שפוי היה אם טאלנטים היו מתעסקים באומנות שלהם ולא צריכים להפוך לפוליטיקאים, שזה מקצוע שונה לחלוטין. רק בריאות.
        7/2/13 14:45:
      בתור הונגרשטית, לא יודעת כבר אם להיות מההונגרים זו כזו מציאה. היתרון הגדול הוא לא להיות פולנים, אלא משהו שפחות מתגלגל בסערה כמו השקית ברוח של אמריקן ביוטי ויותר הולך על כיוון מסוים. אבל אם הכיוון הזה הוא הצמדות עקשנית למשפטים כמו "שוויון בנטל" "לימודי הליבה" ו"החרדים"...אז לו שכל יומיים מתהפכים על עצמם, כבר לא כל כך נוראים. וכרגיל- עדיף איזה משהו באמצע.
        6/2/13 18:05:
      תודה מכבית, "קפצת ממנה היום, עברו יומיים, והנה נשארת מאחור"...?? מבין אותך, מבין לליבך, ותודה על יונה וולך, אנחנו "ארץ רחוקה" במילות השיר הנפלא הזה, לנו יש הרבה שקט, אבל זה לא אומר שלא מתעייפים ממנו. נשיקות לנכד, הם המנוע של חיינו.
      יקירי, לקחת פסק זמן אפשר גם לרגע קל בשלהי היום. אתמול נהגתי בעקבות שקיעה מרהיבה, בנגוד לאן שהייתי צריכה, למרות שאני בסופר-תפרנות. זה היה שווה חצי חופשה. נכון שכבר הגעתי לשלב בחיים שבו אתה מבין שאם לא תאחז ברגע אולי כבר לא יצא לך, (והבנתי שזה השלב - כי שילמתי ביומים גב שבור על יום אחד של שמירה על נכדי שכבר הולך ומטפס ומקשקש והורס), ולך יש כנראה עוד זמן. שולחת לך שקט בקופסא מהסוג של יונה וולך ורצוי בביצוע של גלבץ ווירצברג, סליחה על שאיני מעלה קישור. (סומכת עליך). ***:))
        5/2/13 04:35:
      יאיר, וונקובר לא הרבה יותר צפונית מניו גרז'י, ויש לנו כאן את האוקיאנוס השקט שמאוד ממתן את מזג האויר. גם אין לנו כאן את כל ההוריקנים והסופות הטרופיות שבדרך כלל מתחילות בלב האוקיאנוס האטלנטי. למרות זאת, חיים בוונקובר רבתי משהו שבין 2000 ל 4000 ישראלים, תלוי את מי שואלים.
        5/2/13 04:32:
      רפי ידידי, תודה על התיקון, בהחלט ייתכן שלא מדובר בחוק לאומי או ארצי. העניין הוא שגם אני וגם הגברת הראשונה עבדנו במקומות שבהם זה היה כתוב במפורש בתוך החוברת הזאת שאתה מקבל כאן בכל מקום עבודה. אבל ברור שזה מסוג החוקים שבטח שאי אפשר לאכוף וקשה להעניש בני אדם שעוברים על "החוק" הזה, או שאולי נקרא לו "איסור". אותי בכל אופן שלחו פעם הביתה באמצע משמרת כי נגררתי לאיזה ויכוח מטופש עם איזה פלשתינאי אחד. זה נגמר בסולחה.
        5/2/13 04:27:
      בועז ידידי, תודה על העדכון, אבל לא הייתי רואה תוכניות טלוויזיה ישראליות, גם כשגרתי בישראל, כך שיש לי רק מושג קלוש שיש תוכנית כזאת, מאסטרשף. על הכינרת, הלוזונים ואוהדי בית"ר עצוב לי בדיוק כמוך. אבל אם הכל בסדר, כל מה שנשאר לנו לומר, זה תודה. שרק ימשיך ככה.
        5/2/13 03:01:
      בוא נראה: אוכל, מזג-אוויר וספורט..., המממ..., אז ככה: על מה נדבר כאן בעניין האוכל? מסטארשף כמובן!!! ואני מתאר לעצמי שכבר קיבלת את כול מה שאתה צריך לדעת על הגרמני הגיור, הערבייית-מחמד והחרדית-עממית עם העיניים המשגעות..., מזג-אוויר? מדברים רק על הכנרת, שעולה יפה באלו הימים. כך נוספים עוד שטחי-חוף חדשים שאותם יחמדו בעלי-עניין ובעלי-אגרוף וישימו מנעולים על שערי ברזל אימתנים ואנחנו, העמך, נמשיך לשלם כסף בחניון החלוקים, האבנים וכו'. מה נשאר? אה כן, ספורט..., לא יקירי, לא אזכיר יותר את אבי לוזון ואת אוהדי בית"ר האינפנטילים. אז..., איך אומר השיר? "...וחוץ מזה, אדוני הרוזן, הכול בסדר!". יה-מאן, אמן ואמן!!!
        4/2/13 22:40:
      אתה אכן צודק שהקנדים נמנעים מעימות בכל מחיר, אבל טועה לגבי חוק שאוסר על שיחה על פוליטיקה או דת במקום העבודה. באתר HR Canada דווקא מעודדים שיחה בנושאי דת אבל ממליצים על רגישות. למרות שאיני מומחה למשפט, קשה להעלות על הדעת שבמקום כל כך חופשי יאסרו נושאי שיחה כלשהם. כאתאיסט אני מרבה לדבר עם קנדים שעובדים איתי על נושאי דת וגם על פוליטיקה. פוליטיקה אגב, היה נושא השיחה השלישי בתדירותו במטבחון במשרד, מיד אחרי מזג האוויר והוקי.
        4/2/13 21:39:
      עושה רושם שינואר אצלנו היה קר יותר מאצלכם, דבר די מדהים בהתחשב עד כמה ונקובר צפונית מניו יורק. כמה ישראלים חיים שם אצלכם?

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין