זה קורה לאט, מתחת לצעקה. כללי המשחק משתנים, כמעט מבלי משים, למרות שפני השטח נראים כמעט אותו הדבר. במובנים מסויימים, מה שהיה הוא שיהיה, אבל במובנים אחרים, אני לאט לאט מעיזה לומר את הדברים, לא רק כפי שהם, אלא גם כפי שאני. פעם הייתי קוראת לשירים בשמם (סייד קשוע, למשל). אבל השמות הממוקדים הסתירו יותר מאשר גילו. כי למרות שאמרתי רק את האמת, לא אמרתי את כל האמת. סייד קשוע הפך לשם קוד פרטי בשבילי. זרקתי את השם שלו כמעט בכל מאמר, בכל עניין,  כמו לצאת ידי חובת האמת והאירוניה. עם הזמן, השימוש החוזר הפך לסוג של תסמונת טורט ספרותית, או הרגל כפייתי. ביני לבין קוראיי הראשונים (הקבועים),  שם הקוד הזה הפך לבדיחה פנימית ואינטימית. לפעמים נשענתי על ההרגל הזה, כמו קב לעצלנות מחשבתית. קל היה לי יותר לזרוק את שם הקוד הזה, מאשר לומר את האמת. המורכבת. בדמיוני כבר ראיתי איך אני נתפסת רחוק מהקשרי, ולא היה לי כוח לזה, אז העדפתי לפזר מילים ושמות מסויימים (כמו שנשיאים וראשי ממשלות מפזרים ממתקים ומלחמות), כדי להסיט את דעת הקורא, ואולי אף את דעתי שלי, מין העיקר אל הסקסי. זו טקטיקה ידועה. חשוף חולשה שטחית וחיננית, רק כדי להסיט את תשומת הלב מהחולשה האמיתית והנוראה, ועשה זאת לפני שאחרים יעשו זאת בשבילך.

ואחרי ההקדמה הזאת, הנה השיר עצמו, מאחורייך.

והנה מילותיו:

מה בסך הכול רציתְ,

אולי טעיתְ ולא ראיתְ, 
ולא חזיתְ שהדברים יצאו מכלל שליטה. 
והשתיקה אולי יפה לזמן אחר, 
עכשיו חשוב להיזהר. 

לכל אדם יש כיס מרה וטחול, ריאות 
ולב, כבד מנשוא, וחיווטי מוחין. 
אבל עיקר העיקרים עודו נחבא מין הבריות 
והתורה עוד מסורה בידי שוטים. 

מאחורייך, יהדהדו שירייך 
והעולם הזה יתפוס אותך רחוק מהקשרךְ, 
ומסביבך נושבות רוחות העם, והאוויר חותך, 
מכל העם הזה שמרי נפשך. 

וזה הזמן , לשבור את הכלים 
לרוץ מהר, ליפול על הפנים. 
וזה הזמן, ללכת אל הים 
לתפוס גלים,לצאת אל העולם. 

הופעות קרובות: 

ת"א: יום שני 25.11.13  בלבונטין  7 בשעה 20:00 בדיוק!

 
ב"ש: יום שלישי 3.12.13 בעשן הזמן ב 21:00 בדיוק 

וככה זה נראה ממש בהתחלה:

אפשר לרכוש צדק חברתי בדולר וחצי, ולהוריד את השיר במחנה המוסיקה שלי.

אפשר לרכוש חולצה עם ציור שלי, פנו אליי בפרטי, בפייסבוק.

על מלכים, נשיאים, סקס ומלחמות, אפשר לשמוע את כריסטופר היצ'נס הגאוניסט.

היו שלום, ובואו להופעה

photo by Yifat LY