עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    הזמן מכלה הכל....

    19 תגובות   יום חמישי, 31/1/13, 01:09

    הזמן מכלה הכל....

    איש עוד לא הצליח לעצור את הזמן. איש עוד לא הצליח להינצל מחיבוקו של המוות או מלפיתתו, מציפורניו או ממלתעותיו, מחרמשו או מעניבתו.

    גם בהודו, ימה מגיע עם עניבת החנק שלו אל כולם. לפעמים מתווכחים אתו ומבקשים תוספת זמן, כמו סאוויטרי, שהתווכחה והתחננה על חיי בעלה, שטרם הגיע זמנו. ומי שנלקח על ידי ימה, איננו חוזר, חוץ מהילד נצ'יקטס. הוא חזר. אביו שלח אותו אל המוות – קילל אותו קללת מוות? הרג אותו? הקריב אותו?

    ונצ'יקטס, הילד הצייתן, מכיוון שנשלח אל המוות אכן הלך אליו. וראה זה פלא – מי ששלל ממנו את חייו, הוא אביו מולידו, ואילו אל המוות, שתמיד לוקח חיים, הוא זה שמעניק לו מחדש את חייו. התהפכו היוצרות!

    הזמן חולף. ספרת האחדות בגיל מתחלפת בקצב אחיד בכל שנה, ובכל עשור  משתנה הקידומת. במיתולוגיה ההודית, אל הזמן המכלה את הכל, הוא קאלה. לפעמים הוא אחד מעוזריו של ימה, ולפעמים מתמזג עמו - הזמן והמוות חד המה.

    מרגע הלידה מתקדם האדם ללא הרף, אל מותו. זכה – חי חיים מלאים פוריים ומאושרים, ראה ברכה בעמלו, וראה בנים ובני בנים (בכל פעם שהניסוח הוא בלשון זכר, הכוונה היא גם לנקבה – זה הנוסח המקובל?). לא זכה – חי חיים עניים בחומר וברוח, לא זכה ברגעי אושר, ולעתים אף הלך לעולמו ערירי וללא דור המשך.

    ההודים טוענים שההבדלים האינדיבידואליים נובעים מן הקרמה. לא גורל עיוור ושרירותי קובע, אלא מכלול מעשיו של האדם, הם אלה שקובעים את גורלו. עשה טוב – נולד שוב בלידה טובה, וזכה בהנאות בחייו. עשה רע – התגלגל ביצור נחות - זחל, תולעת, או יתוש, עכבר או בואש - ואם זכה ובכל זאת נולד כאדם, נולד מרחמה של צ'אנדלה, וסבל כל חייו כ"טמא".

    מהו "טוב"? ומהו "רע", בעיניהם?

    על רגל אחת – "טוב" הוא מה שמקדם את האדם אל הכרת האמת על עצמו ועל העולם, כלומר מה שמקדם אותו לקראת מוקשה – "שחרור". "רע" הוא היפוכו של דבר – כל מה שמעכב ומונע את ה"שחרור".

    כיצד ניתן לבנות מערכת אתיקה שמטרתה הסופית היא "שחרור" – כלומר, אי-חזרה לעולם האמפירי לאחר המוות?

    ההודים הצליחו.

    כיצד? זה דורש הרבה יותר מפוסט ב"קפה דה מרקר".   

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/2/13 23:18:

      צטט: באבא יאגה 2013-02-08 17:48:46

      תודה רבה. כתבת יפה, עמוס

      תודה רבה, אלאונורה. שמח שאהבת.

      שבת שלום, עמוס.

        8/2/13 17:48:
      תודה רבה. כתבת יפה, עמוס
        7/2/13 09:05:

      צטט: רומפיפיה 2013-02-06 16:52:50

      עמוס יקר,

      כל פוסט שלך מרתק

      ומוסיף לי נדבך נוסף של ידע

      על תרבות עתיקה ורחוקה...

      כל כך מודה לך.

      תודה רבה, ציפי.

      כל ימיי רציתי להיות גורוחיוך.

      כל טוב, עמוס.

        6/2/13 16:52:

      עמוס יקר,

      כל פוסט שלך מרתק

      ומוסיף לי נדבך נוסף של ידע

      על תרבות עתיקה ורחוקה...

      כל כך מודה לך.

        5/2/13 12:57:

      צטט: מרב 1956 2013-02-05 07:39:35

      יש למה לחכות

      "כיצד? זה דורש הרבה יותר מפוסט ב"קפה דה מרקר".  

      תודה רבה, מרב.

      המשך יבוא - מילה שלי.

      כל טוב, עמוס.

        5/2/13 07:39:

      יש למה לחכות

      "כיצד? זה דורש הרבה יותר מפוסט ב"קפה דה מרקר".  

        3/2/13 16:02:

      צטט: Design4U 2013-02-02 19:05:01

      התרבות ההודית מרתקת אך קשה לתפיסה בהיותה כה שונה מהתפיסה המודרנית מערבית שבגדול טוענת שהאדם מעצב את גורלו והעולם הזה הוא כל מה שיש.

      תודה רבה, מיכל.

      אכן קשה לנו לתפוש גישה כה שונה משלנו. יתר על כן, הפתרון של התורות המזרחיות חורג מתחום הניסיון האנושי, ועל כן, ההסבר המילולי אינו מעביר את המסר שנמצא מחוץ לגבולות ההבנה של השכל האנושי, ומעבר ליכולת השפה להמחישו.

      אולי האמנות מסוגלת להעביר את הדברים שמעבר לשכל.

      כל טוב, עמוס.

        2/2/13 19:05:
      התרבות ההודית מרתקת אך קשה לתפיסה בהיותה כה שונה מהתפיסה המודרנית מערבית שבגדול טוענת שהאדם מעצב את גורלו והעולם הזה הוא כל מה שיש.
        2/2/13 12:10:

      צטט: ההלך 2013-02-02 08:55:06

      מרתק לקריאה. אני אוהבת את החלון שאתה פותח לנו כל פעם לתרבות בעלת מכלולי מחשבה ופרדיגמות שונות בתכלית מאלה שלנו.

      תודה רבה, מיכלי.

      מבחינתי לפחות, השוני המהותי בין היהדות ותורות המזרח, הוא מה שבאמת מרתק. אני שמח שאני מצליח להעביר חלק מזה גם לקוראים.

      שבת שלום, עמוס.

        2/2/13 08:55:
      מרתק לקריאה. אני אוהבת את החלון שאתה פותח לנו כל פעם לתרבות בעלת מכלולי מחשבה ופרדיגמות שונות בתכלית מאלה שלנו.
        2/2/13 01:06:

      צטט: עמנב 2013-02-01 10:07:24

      צטט: פו3 2013-02-01 09:37:57

      נפלא כתבת,בדיוק מה שהפאלון דאפא מדבר עליו.

      תודה רבה, רויטל.

      אינני מכיר את התורה הסינית, אך אינני מתפלא. התפישה הבסיסית  של הקיום הארעי בגוף החומר, לעומת הקיום הנצחי של המהות האמתית, משותפת להרבה תורות במזרח.

      כל טוב ושבת שלום, עמוס.

       

      עמוס,כל התורות העתיקות מדברות על אותו הדבר.

      רק שעם הזמן כל אחד הוסיפ משהו מהבנתו ועיוות את המקור.

      מוות,הוא רק טרנספורמציה למקום אחר,הנשמה נצחית היא.

      שבת נפלאה

        1/2/13 13:27:

      צטט: יעל מ 2013-01-31 19:39:04

      היי עמוס, אם זה דורש הרבה יותר מפוסט אחד אז תוציא כמה וכמה פוסטים בנושא, זה מאוד מסקרן !!! ולגבי עניין הקארמה באמת אני חושבת שיש בזה משהו ומצד שני אני מאמינה גם בגורל וגם בבחירה חופשית:) זה מורכב:)

      תודה רבה, יעלי.

      המוות הוא נושא מסקרן וגם מפחיד, מאז תחילת האנושות. תרבויות שונות פיתחו דרכים להתמודד עם חידת המוות ועם החרדה מפניו, לעתים אפילו דרכים דומות, בין אם היתה השפעה, ובין אם באורח בלתי תלוי. אני מתעניין הן בפתרונות הדומים והן אפילו יותר, בפתרונות השונים.

      ייתכן, אם כן, שעוד אחזור לעסוק בנושא.

      שבת שלום, עמוס.

        1/2/13 10:07:

      צטט: פו3 2013-02-01 09:37:57

      נפלא כתבת,בדיוק מה שהפאלון דאפא מדבר עליו.

      תודה רבה, רויטל.

      אינני מכיר את התורה הסינית, אך אינני מתפלא. התפישה הבסיסית  של הקיום הארעי בגוף החומר, לעומת הקיום הנצחי של המהות האמתית, משותפת להרבה תורות במזרח.

      כל טוב ושבת שלום, עמוס.

        1/2/13 09:37:
      נפלא כתבת,בדיוק מה שהפאלון דאפא מדבר עליו.
        31/1/13 19:39:
      היי עמוס, אם זה דורש הרבה יותר מפוסט אחד אז תוציא כמה וכמה פוסטים בנושא, זה מאוד מסקרן !!! ולגבי עניין הקארמה באמת אני חושבת שיש בזה משהו ומצד שני אני מאמינה גם בגורל וגם בבחירה חופשית:) זה מורכב:)
        31/1/13 16:05:

      צטט: נסיכת החלונות 2013-01-31 11:18:31

      צטט: עמנב 2013-01-31 09:04:00

      צטט: נסיכת החלונות 2013-01-31 01:21:03

      כשעוברים אפילו "רק" משפה לשפה קצת קשה להעביר ממש מושגים, אפילו מושגים של "טוב" ו"רע" כמו ההבדל בין טוב ורע אמורפי לטובים ורעים במונחים של אנשים למשל. הרי יש אנשים לא טובים, או אולי אנשים "רעים" וזה אפילו מוזר לי לכתוב, כי אני למשל תמיד אמרתי לכל מי שהסכים לשמוע שאני לא ממש מאמינה שיש אנשים רעים ממש. אבל זו עובדה ודי קל לראות אותה לאורך ההיסטוריה, לפחות המערבית, את הרוע. ועדיין, במבט מסביב, על אנשים במאה ה-21 יותר נראה לי שרוע צרוף לא ממש קיים, יש אנשים צרי אופקים או קנאים במה שאין להם, אנשים שרוצים מה שיש לאחרים וכשהם לא משיגים את זה, הם פועלים בכל מיני דרכים עקלקלות מה שאנחנו קוראות לו רע. אם הוא הכרחי או לא, זו כבר שאלה אחרת. ועוד דבר קטן. פעם עשיתי עבודה על טבע האדם אצל קונפוציוס ונכון, הסינים וההודים לא ממש קרובים בראייה וקונפוציוס לא ממש דיבר על טבע האדם אם הוא טוב או רע, אבל זה היה מעניין נורא. לראות דרך עיניים מערביות ומילים מודרניות את הטקסטים שנכתבו אז מה הוא אמר. לילה טוב :) !

      תודה רבה לך, נסיכה.

      אנו חווים חוויה משותפת בהעברת מוגים בין תרבויות. לאחרונה אני מעביר סדרה של הרצאות בנושא הודו, ולאחר פגישה שהוקדשה להיסטוריה, הבהרתי מושגי יסוד בתרבות ההודית. התברר שהיה קושי לעקוב - בחלקו בוודאי בגלל מגבלות המרצה, אך בחלקו בגלל אותו קושי מהותי בהבנת התפישה המזרחית שהיא כה שונה בין התרבויות. אפילו תיאור ה"טוב" וה"רע" בפוסט, ממחיש את הקושי.

      ולסיום ה"הרצאה", הנה ציטוט מתוך ספרו של רודולף אהרנברג, על הבדלי התפישה:

      האדם המערבי, המאמין בבשורת האינדיבידואליזם, מעדיף באופן טבעי אלמוות פרטי, לעומת ההתאחדות האנונימית והבלתי מאובחנת, עם "רוח היקום", המוצעת על ידי ההינדואיזם והפלטוניזם.
      ג'והן סמית לא רק רוצה לחיות לעד, הוא רוצה להיות לעד ג'והן סמית, עם כל אשר לו, חוץ מיבלותיו. בגן עדן מלא "סמיתים", הוא רוצה להיות נפרד ומופרד, ואפילו לתפוס את תשומת לבו של "סמית העליון".
      ההינדו, לעומתו, יטען שהיסוד האלמותי באדם חייב לחרוג מן הפרטיקולאריות של ה"אני", או האגו, ושהתשוקה לאלמוות אינדיבידואלי היא לא רק חזיון שווא ותעתוע, אלא יהירות מזעזעת.                      
      (מתורגם מהנוסח האנגלי – רודולף אהרנברג, "ביולוגיה תיאורטית...",  ע. נ.)
      מקווה שהתקשורת הבאה בינינו תהיה בנושא פחות מורבידי.
      כל טוב, עמוס.

       

       

      ואני, עמוס יקירי רציתי להמשיך ולכתוב בדיוק בעניין תפיסת המוות, אבל התגובה מאתמול הייתה כל כך ארוכה וקצת לא מסודרת שעצרתי אותי :)) חזרתי רק בכדי לראות מה כתבת. אתה מחזיר אותי כל כך הרבה שנים אחורה לפילוסופיה ההודית וקצת הסינית כאמור, שפעם באמת לפני עשורים בתואר אחר בכלל בחרתי הקבץ שלם בתרבות המדהימה והיה לי מרצה שאין כדוגמתו. איש דתי שהיה מורה מופלא.

      אני אשוב. מקווה בקרוב. מוות הוא נושא מרתק אותי לפחות. מבחינת המבט של בני האדם עליו ואליו.

      יום טוב!

      מאחל לך שתגשימי את רצונך, ושאכן תהני מן הלימוד המחודש.

        31/1/13 11:18:

      צטט: עמנב 2013-01-31 09:04:00

      צטט: נסיכת החלונות 2013-01-31 01:21:03

      כשעוברים אפילו "רק" משפה לשפה קצת קשה להעביר ממש מושגים, אפילו מושגים של "טוב" ו"רע" כמו ההבדל בין טוב ורע אמורפי לטובים ורעים במונחים של אנשים למשל. הרי יש אנשים לא טובים, או אולי אנשים "רעים" וזה אפילו מוזר לי לכתוב, כי אני למשל תמיד אמרתי לכל מי שהסכים לשמוע שאני לא ממש מאמינה שיש אנשים רעים ממש. אבל זו עובדה ודי קל לראות אותה לאורך ההיסטוריה, לפחות המערבית, את הרוע. ועדיין, במבט מסביב, על אנשים במאה ה-21 יותר נראה לי שרוע צרוף לא ממש קיים, יש אנשים צרי אופקים או קנאים במה שאין להם, אנשים שרוצים מה שיש לאחרים וכשהם לא משיגים את זה, הם פועלים בכל מיני דרכים עקלקלות מה שאנחנו קוראות לו רע. אם הוא הכרחי או לא, זו כבר שאלה אחרת. ועוד דבר קטן. פעם עשיתי עבודה על טבע האדם אצל קונפוציוס ונכון, הסינים וההודים לא ממש קרובים בראייה וקונפוציוס לא ממש דיבר על טבע האדם אם הוא טוב או רע, אבל זה היה מעניין נורא. לראות דרך עיניים מערביות ומילים מודרניות את הטקסטים שנכתבו אז מה הוא אמר. לילה טוב :) !

      תודה רבה לך, נסיכה.

      אנו חווים חוויה משותפת בהעברת מוגים בין תרבויות. לאחרונה אני מעביר סדרה של הרצאות בנושא הודו, ולאחר פגישה שהוקדשה להיסטוריה, הבהרתי מושגי יסוד בתרבות ההודית. התברר שהיה קושי לעקוב - בחלקו בוודאי בגלל מגבלות המרצה, אך בחלקו בגלל אותו קושי מהותי בהבנת התפישה המזרחית שהיא כה שונה בין התרבויות. אפילו תיאור ה"טוב" וה"רע" בפוסט, ממחיש את הקושי.

      ולסיום ה"הרצאה", הנה ציטוט מתוך ספרו של רודולף אהרנברג, על הבדלי התפישה:

      האדם המערבי, המאמין בבשורת האינדיבידואליזם, מעדיף באופן טבעי אלמוות פרטי, לעומת ההתאחדות האנונימית והבלתי מאובחנת, עם "רוח היקום", המוצעת על ידי ההינדואיזם והפלטוניזם.
      ג'והן סמית לא רק רוצה לחיות לעד, הוא רוצה להיות לעד ג'והן סמית, עם כל אשר לו, חוץ מיבלותיו. בגן עדן מלא "סמיתים", הוא רוצה להיות נפרד ומופרד, ואפילו לתפוס את תשומת לבו של "סמית העליון".
      ההינדו, לעומתו, יטען שהיסוד האלמותי באדם חייב לחרוג מן הפרטיקולאריות של ה"אני", או האגו, ושהתשוקה לאלמוות אינדיבידואלי היא לא רק חזיון שווא ותעתוע, אלא יהירות מזעזעת.                      
      (מתורגם מהנוסח האנגלי – רודולף אהרנברג, "ביולוגיה תיאורטית...",  ע. נ.)
      מקווה שהתקשורת הבאה בינינו תהיה בנושא פחות מורבידי.
      כל טוב, עמוס.

       

       

      ואני, עמוס יקירי רציתי להמשיך ולכתוב בדיוק בעניין תפיסת המוות, אבל התגובה מאתמול הייתה כל כך ארוכה וקצת לא מסודרת שעצרתי אותי :)) חזרתי רק בכדי לראות מה כתבת. אתה מחזיר אותי כל כך הרבה שנים אחורה לפילוסופיה ההודית וקצת הסינית כאמור, שפעם באמת לפני עשורים בתואר אחר בכלל בחרתי הקבץ שלם בתרבות המדהימה והיה לי מרצה שאין כדוגמתו. איש דתי שהיה מורה מופלא.

      אני אשוב. מקווה בקרוב. מוות הוא נושא מרתק אותי לפחות. מבחינת המבט של בני האדם עליו ואליו.

      יום טוב!

        31/1/13 09:04:

      צטט: נסיכת החלונות 2013-01-31 01:21:03

      כשעוברים אפילו "רק" משפה לשפה קצת קשה להעביר ממש מושגים, אפילו מושגים של "טוב" ו"רע" כמו ההבדל בין טוב ורע אמורפי לטובים ורעים במונחים של אנשים למשל. הרי יש אנשים לא טובים, או אולי אנשים "רעים" וזה אפילו מוזר לי לכתוב, כי אני למשל תמיד אמרתי לכל מי שהסכים לשמוע שאני לא ממש מאמינה שיש אנשים רעים ממש. אבל זו עובדה ודי קל לראות אותה לאורך ההיסטוריה, לפחות המערבית, את הרוע. ועדיין, במבט מסביב, על אנשים במאה ה-21 יותר נראה לי שרוע צרוף לא ממש קיים, יש אנשים צרי אופקים או קנאים במה שאין להם, אנשים שרוצים מה שיש לאחרים וכשהם לא משיגים את זה, הם פועלים בכל מיני דרכים עקלקלות מה שאנחנו קוראות לו רע. אם הוא הכרחי או לא, זו כבר שאלה אחרת. ועוד דבר קטן. פעם עשיתי עבודה על טבע האדם אצל קונפוציוס ונכון, הסינים וההודים לא ממש קרובים בראייה וקונפוציוס לא ממש דיבר על טבע האדם אם הוא טוב או רע, אבל זה היה מעניין נורא. לראות דרך עיניים מערביות ומילים מודרניות את הטקסטים שנכתבו אז מה הוא אמר. לילה טוב :) !

      תודה רבה לך, נסיכה.

      אנו חווים חוויה משותפת בהעברת מוגים בין תרבויות. לאחרונה אני מעביר סדרה של הרצאות בנושא הודו, ולאחר פגישה שהוקדשה להיסטוריה, הבהרתי מושגי יסוד בתרבות ההודית. התברר שהיה קושי לעקוב - בחלקו בוודאי בגלל מגבלות המרצה, אך בחלקו בגלל אותו קושי מהותי בהבנת התפישה המזרחית שהיא כה שונה בין התרבויות. אפילו תיאור ה"טוב" וה"רע" בפוסט, ממחיש את הקושי.

      ולסיום ה"הרצאה", הנה ציטוט מתוך ספרו של רודולף אהרנברג, על הבדלי התפישה:

      האדם המערבי, המאמין בבשורת האינדיבידואליזם, מעדיף באופן טבעי אלמוות פרטי, לעומת ההתאחדות האנונימית והבלתי מאובחנת, עם "רוח היקום", המוצעת על ידי ההינדואיזם והפלטוניזם.
      ג'והן סמית לא רק רוצה לחיות לעד, הוא רוצה להיות לעד ג'והן סמית, עם כל אשר לו, חוץ מיבלותיו. בגן עדן מלא "סמיתים", הוא רוצה להיות נפרד ומופרד, ואפילו לתפוס את תשומת לבו של "סמית העליון".
      ההינדו, לעומתו, יטען שהיסוד האלמותי באדם חייב לחרוג מן הפרטיקולאריות של ה"אני", או האגו, ושהתשוקה לאלמוות אינדיבידואלי היא לא רק חזיון שווא ותעתוע, אלא יהירות מזעזעת.                      
      (מתורגם מהנוסח האנגלי – רודולף אהרנברג, "ביולוגיה תיאורטית...",  ע. נ.)
      מקווה שהתקשורת הבאה בינינו תהיה בנושא פחות מורבידי.
      כל טוב, עמוס.

       

        31/1/13 01:21:
      כשעוברים אפילו "רק" משפה לשפה קצת קשה להעביר ממש מושגים, אפילו מושגים של "טוב" ו"רע" כמו ההבדל בין טוב ורע אמורפי לטובים ורעים במונחים של אנשים למשל. הרי יש אנשים לא טובים, או אולי אנשים "רעים" וזה אפילו מוזר לי לכתוב, כי אני למשל תמיד אמרתי לכל מי שהסכים לשמוע שאני לא ממש מאמינה שיש אנשים רעים ממש. אבל זו עובדה ודי קל לראות אותה לאורך ההיסטוריה, לפחות המערבית, את הרוע. ועדיין, במבט מסביב, על אנשים במאה ה-21 יותר נראה לי שרוע צרוף לא ממש קיים, יש אנשים צרי אופקים או קנאים במה שאין להם, אנשים שרוצים מה שיש לאחרים וכשהם לא משיגים את זה, הם פועלים בכל מיני דרכים עקלקלות מה שאנחנו קוראות לו רע. אם הוא הכרחי או לא, זו כבר שאלה אחרת. ועוד דבר קטן. פעם עשיתי עבודה על טבע האדם אצל קונפוציוס ונכון, הסינים וההודים לא ממש קרובים בראייה וקונפוציוס לא ממש דיבר על טבע האדם אם הוא טוב או רע, אבל זה היה מעניין נורא. לראות דרך עיניים מערביות ומילים מודרניות את הטקסטים שנכתבו אז מה הוא אמר. לילה טוב :) !

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין