עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    באינטרפרטציה אישית

    ארכיון

    תגובות (0)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    אין רשומות לתצוגה

    0

    היום שאחרי

    0 תגובות   יום שישי , 25/1/13, 00:56

    ההרגשה הכללית היא שכולם מרוצים מתוצאות הבחירות, הרחוב מתמלא בחיוכים
    של היום שאחרי, עוד מעט נראה חרדים עם רובים שישרתו גם אותנו, עוד מעט נוכל לקנות
    דירה בתל אביב ליד החוף, נוכל לחיות בכבוד  שלא צריך למות בשבילו, עוד מעט יפזרו לנו פרחים כשנבקש, יברכו כשנדרוש ויחבקו כשנביא את השינוי.

     

    כשהעתיד לא כל כך רחוק המציאות רודפת אחריו ומנסה לתפוס אותו בכל הכוח. הזמן הוא סוג של הרפתקה שאין לה סוף, מה שנראה לך רחוק מתקרב לפעמים במהירות האור ולפעמים הוא רק אשליה, בתוך תוכנו אנחנו רוצים שקט אך פוחדים משעמום, כולנו ממהרים להגיע ולהספיק ומוצאים את עצמנו בפקק תנועה של חלומות.

     

    אנחנו פוחדים מהשכנים שמסביבנו, מחפשים מוצא בדרכי מלחמה ויודעים שלעולם לא תהיה פה הכרעה. לעולם לא תהיה פה הרמוניה, השד העדתי הוא לקוח די מרוצה של המדינה שמגיע לבקר פה כמעט בכל יום ואף פעם לא יסבול מבדידות. האגו שמשתלט, הרצון להשיג יותר ויותר ושיגרת היום הפכו את האדם לסמארט רובוט שהולך ומאבד את תמימותו.

     

    אבל בינתיים אנחנו מחייכים, כל יום שיעבור יקרב אותנו שוב לקרקע ויגלה שוב את הפצעים שכנראה יהיה קשה לרפא כל כך מהר. ישנן טעויות שקשה לתקן, בחיים, באהבה, בקשר בין בני אדם, במילים שנאמרות ונערמות לגוש חוסם.

     

    אנחנו מחייכים כי אנחנו רוצים להאמין במהפך  שיציב אותנו קרוב יותר לעבר, שהקרבה תתחיל מהרגש ומאמת פנימית ורק כשנלמד לוותר ולכבד את האחר נוכל כנראה להתעורר מחלום הבלהות החברתי והמדיני.

    ''

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      משה צ'יטיאת
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין