בילדותי היינו יכולים לבחור בין מעיל דובון כחול למעיל דובון ירוק זית. מאחר וזה לא ממש שינה איזה מידה אתה לובש כי הכל נראה גדול ומשמין גם לא טרחת בהכרח ללכת עם הורייך לקנות את המעיל- כי מה זה חשוב איך זה נראה? חשוב שיהיה חם!

וילדינו כבר היום הם עלמים הורינו שערם הלבין מרוב ימים ושוב אנחנו ניצבים בפני חורף קר ומגלים לתדהמתנו חוסר שיתוף פעולה. הילד, גם אם פניו קפואות והוא אינו יכול לבטא את כל מה שהוא חושב במימיקת פנים הוא טורח למסור לנו מי באסאמאס ומי בדרך תקשורת מודרנית אחרת כי הוא לא לקח מעיל, כי מעיל זה משהו מיותר וזה לא מחמיא. ואם הם לובשים מעיל הוא חייב להיות הדוק לגוף ומתחתיו לובשים את הבגד המינימלי ביותר שיש.

ובכן ואם שאלתם את עצמכם- מה השורש? מדוע ולמה הילד אינו מציית לי? חפשו את התשובה בחינוך. חינכו אותם לחשוב לבד, להרגיש לבד. אנחנו לא אומרים להם- "אתה לא בוכה", "לא קר", "את לא עצובה באמת".

אנחנו אומרים להם- "תתחברו לרגשות שלכם", "איך אתם מרגישים"," מה את חושבת", "תעשי רק מה שאת אוהבת" והנה קיבלנו ילדים צעירים עם דם חם שפשוט לא קר להם ולכן הם לא לוקחים מעיל.  זה שקר לי לא אומר שקר לו.

ואז את עלולה למצוא את עצמך נשארת בבית ,לא יכולה לעבוד, עם ילדה עם ארבעים חום נזלת וגרון מודלק.

כן אבל...אז היא עונה בגרון ניחר-גם אתם הייתם חולים כשהייתם קטנים...

אי אפשר לצאת צודקת? 

נו טוב...התרגלתי.

סופשבוע חמים ונעים