עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    פרסומות מפלסטיק נשים בשר ודם

    פוסטים אחרונים

    0

    סריטה קטנה

    13 תגובות   יום רביעי, 2/1/13, 21:49

    "פעם קראתי ראיון עם חוה אלברשטיין". השנה היתה 1996 והמורה שלנו לאנגלית, עליזה הפסיקה לרגע את הטיות הפועל, היה לה משהו אחר להגיד: "היא אמרה שאמה נהגה לומר לה שכל אחד צריך להשתדל לסרוט סריטה קטנה בעולם, לפני שהוא ילך".

    המורה עליזה ניסתה להכניס אותנו לתלם, רגע לפני שאנחנו נכנסים לתיכון, אבל אחרי שהיא אמרה את המשפט ההוא היא הביטה בנו, הבינה, וחזרה להטות פעלים לעבר מתמשך, הווה (שאיננו מתנה) ועתיד. ואני נתקעתי עם המשפט הזה, של איזו אישה שמתה מזמן.

    ''

    מאז הלכתי בדרכי, לתיכון, לצבא ולאוניברסיטה ובכל מקום חיפשתי את האספלט הרך, האדמה הלחה או החול הרטוב, להטביע בהם משהו ממני. ולא מצאתי.

    באוניברסיטה החלומות שלי התנפצו אחד, אחד, כמו גלים על סלעי הכורכר. שייטתי על ספינת התואר בים הנושאים שאיבדו משמעות, מבכה את מר גורלי ומנסה להביט בדרכים שהובילו אותי לטעות הזאת. ערוץ היוטיוב סיפק לי רגעי מפלט בין המצגות המשמימות שהיה עלי לשנן, ושם פתאום, פגשתי את הסריטה שהשאיר רנדי פאוש.

    ''

    בהרצאה האחרונה שלו מדבר רנדי מעט מאוד על המוות שלו שקרב, הוא בעיקר מדבר על הדרכים שבהן הוא הגשים את חלומות הילדות שלו. וגם אם הוא לא הגשים את כולם הוא דבק באלו שהוא היה מסוגל להגיע אליהם ובחלקם הוא פשוט מצא את הדרך לפרש מחדש את החלום ולהגשים אותו. גמעתי את כל הרצאתו בשקיקה, בתקופה שבה "אבא עשיר, אבא עני" היה לאורים ותומים, נפתחו עייני אל מול אמת שבה תשוקת הילדות היא כח מניע להנאה שיש בדרך להגשמה עצמית.

    חלומות הילדות הראשונים שלי היו להיות ציירת מלחמות (בשל איזו סידרה על מלחמת האזרחים בארה"ב שהייתי רואה עם הורי), רקדנית החלקה על הקרח (הראשונה באזור הכנרת), או קריינית חדשות בקול ישראל. ואחר כך היו לי חלומות יותר ישימים, שאותם ניפצתי על סלעי הכורכר של האקדמיה. אך משהו בתשוקת הילדות שרנדי דיבר עליה התחיל לחלחל בי, אם הגשמתי את החלומות או לא, הבנתי שזו התשוקה שאבדה לי ולא החלום.

    אז לא מצאתי את הסריטה ולא את התשוקה אבל התלם של החיים היה חזק מספיק כדי להוביל אותי לצאת לעבוד, גם בעבודה שאיננה קשורה למקצוע לימודי. שנאתי את רוב הרגעים בעבודה ההיא, חוץ מהעובדה שבזמן ההמתנה להסעה בבוקר, הייתי קוראת ספרים. כך גם קראתי את "ימי שלישי עם מורי", שלא חשבתי שאקרא אי פעם. והנה שוב אדם גוסס, בספר שנשחק מרוב היותו רב מכר. אך הוא הדהד בי במסר שלו שגם הקושי הוא חלק מהדרך ואין שום טעם לשקוע ברחמים עצמיים. מורי ידע איך לסרוט את העולם, גם בשבילי.

    ''

    כבר שנה וחצי שאני עוסקת במקצוע שאותו רכשתי תוך כדי לימודי, עדיין מחפשת את התשוקה של הילדות אבל לא עוצרת לרחמים עצמיים. חשבתי שכבר למדתי את השיעורים שלי ושכחתי מהסריטה ההיא.

    ואז לפני שלושה שבועות נפטרה המחזאית ענת גוב.

    * אני לא מקשרת את הכתוב בתיוגים על שמה, כי אינני רוצה להרוויח דבר על חשבונה. רבים מידי עשו זאת.

    כשהתפרסם הראיון איתה בשבעה ימים, שמעתי את הפרסומות לכך ברדיו והרגשתי שהנה רוקדים על קבר, שוב, כדי למכור עיתון. אך ההדים היו גדולים מכדי להימנע מקריאת הכתבה.

    http://article.yedioth.co.il/default.aspx?articleid=6788&fb_action_ids=449139665146529&fb_action_types=og.recommends&fb_source=other_multiline&action_object_map=%7B%22449139665146529%22%3A127318787428462%7D&action_type_map=%7B%22449139665146529%22%3A%22og.recommends%22%7D&action_ref_map=%5B%5D

    רבים ציטטו את מה שהיא אמרה על הזוגיות, משפטים סדורים של אמת מזוקקת.

    אך יש בראיון הזה הרבה יותר מכך. בעידן שבו הפרסום מגיע בעיקר באלימות, בזריקת רפש על כל עובר ושב או בהתערטלות מיותרת. ענת בחרה להיפרד מהעולם בדרך שלה, בחום אנושי. כל כך הרבה חום, שפתאום הבחנתי כמה קר נהיה פה. כשחבורה של אנשים מבקשת ממך חיבוק אתה חש נבוך, אך כשמגיעה אישה אחת עם דעות פוליטיות מוצקות ואמת פנימית אחת, גם אלו שלא הסכימו איתה בחרו לחבק אותה אחרי מותה. היא השאירה בין דבריה, סריטה נוספת בחייהם של רבים, תעשה את מה שאתה מאמין בו, הכי טוב ותגיע גם ללבבות שלא כוונת אליהם. זה מה שאני לוקחת ממה שהיא אמרה וממשיכה ללכת בדרכי לחפש את הדרך האהובה, את התשוקה,  בה אמצא מקום להשאיר את הסריטה שלי.

    בין מדפי הסופר, בשבוע שעבר פגשתי את המורה עליזה, מבוגרת ב16 שנה. סגרתי את הפלאפון החלפנו משפט וחצי והתחבקנו, רק חיבוק זה כל מה שהיא רצתה. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (13)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        21/1/13 06:16:

      צטט: that's me 2013-01-20 12:24:44

      נפלא. שסריטה זה מלשון סרט, אבל בהטייה נשית. ושריטה זה מלשון מה. לא יודע. הכתיבה שלך מרגישה כמו זרם אותנטי ועמוק. אז תודה ושבוע טוב לך

      תודה רבה!

        20/1/13 12:24:
      נפלא. שסריטה זה מלשון סרט, אבל בהטייה נשית. ושריטה זה מלשון מה. לא יודע. הכתיבה שלך מרגישה כמו זרם אותנטי ועמוק. אז תודה ושבוע טוב לך
        15/1/13 20:06:

      צטט: DN/DN/500 2013-01-15 18:02:18

      ''1

      רב תודות!

        15/1/13 18:02:

      ''1

        12/1/13 13:47:

      צטט: הלנה ויטמן 2013-01-11 23:06:12

      צטט: ארנה א 2013-01-11 20:02:07

      יש משהו מיוחד בכתיבה שלך, בהתבוננות שלך. ודאי כבר אמרתי. שבת שלום.

      ארנה, המון תודה, היום פגשתי את החתול הג'ינג'י שבא לבקש אוכל מחנות החיות החדשה שפתחו במתחם החדש. מישהי שאלה אם אפשר לאמץ אותו ובעל החנות אמר שהוא שייך למתחם. חשבתי על התמונה שלך ועל זה שהוא אחד החתולים הכי סלבים שיש.

       ***

      חיוך

        11/1/13 23:06:

      צטט: figovsky 2013-01-11 22:31:18

      מצוין.

      התגעגעתי אז באת. תודה!

        11/1/13 23:06:

      צטט: ארנה א 2013-01-11 20:02:07

      יש משהו מיוחד בכתיבה שלך, בהתבוננות שלך. ודאי כבר אמרתי. שבת שלום.

      ארנה, המון תודה, היום פגשתי את החתול הג'ינג'י שבא לבקש אוכל מחנות החיות החדשה שפתחו במתחם החדש. מישהי שאלה אם אפשר לאמץ אותו ובעל החנות אמר שהוא שייך למתחם. חשבתי על התמונה שלך ועל זה שהוא אחד החתולים הכי סלבים שיש.

        11/1/13 23:04:

      צטט: אדריכל איל יוסינגר 2013-01-11 19:40:04

      כולנו נסחפים בנהר הדעות והמוסכמות, עד כדי שמשפט שצף על המים לעיתים נלכד בנו, ומנסח מחדש את חיינו. ובעצם, הרבה מן הניצוץ המאושר נמצא דווקא במקום בו אנו מתרחקים מהשפעת הסביבה, חוזרים אל התמימות והאוטנטיות חסרת הגבולות של ילדותנו. וטוב מוקדם ממאוחר. כתבת נהדר, קראתי בשקיקה ובסחף.

      כייף לשמוע שזה זרם. השבוע הוכיח לכולנו שזרימה זה מה שחסר לנו כל השנה. קטונתי ותודה על המחמאה!

        11/1/13 22:31:
      מצוין.
        11/1/13 20:02:
      יש משהו מיוחד בכתיבה שלך, בהתבוננות שלך. ודאי כבר אמרתי. שבת שלום.
      כולנו נסחפים בנהר הדעות והמוסכמות, עד כדי שמשפט שצף על המים לעיתים נלכד בנו, ומנסח מחדש את חיינו. ובעצם, הרבה מן הניצוץ המאושר נמצא דווקא במקום בו אנו מתרחקים מהשפעת הסביבה, חוזרים אל התמימות והאוטנטיות חסרת הגבולות של ילדותנו. וטוב מוקדם ממאוחר. כתבת נהדר, קראתי בשקיקה ובסחף.
        3/1/13 16:12:

      צטט: minisrael 2013-01-03 09:24:26

      אהבתי

      לפעמים אני שואלת את עצמי בשביל מה אני כותבת. את מזכירה לי בשביל מי, תודה.

        3/1/13 09:24:
      אהבתי

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      הלנה ויטמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין