עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    גבעת ארונצ'אלה

    10 תגובות   יום שבת, 29/12/12, 13:22

    גבעת ארונצ'אלה

     

    לאחרונה נזכרתי בסיפור זה שפרסמתי פה ב-2009, ואני שמח להביאו כאן בשנית.

     

    "היה חם ולא היה קל לטפס הנה", הרהרתי, "אך היה כדאי".

    האזור כולו נפרש בפניי ב-360 מעלות מראש גבעת ארונצ'אלה. מרחבים גדולים שבוראו מן היערות, ריקים וחומים, נצלים בשמש; חלקות יער מוריקות, שעדיין נותרו על תילן; פה ושם שדות ירוקים; העיר טירובנמלאי; מקדש ארונצ'אלשוורה, ומגדליו הגבוהים; כפרים ועיירות; נהר מתפתל כנחש במרחקים במישור; ובאופק – רכס הרים שבקושי נראה מבעד למסך אדי החום.

    נשמתי את אוויר הפסגה וגמעתי בשקיקה את האוויר הצלול ואת הנופים המרתקים.

    ''

     

    לאחר ארוחת הבקר יצאתי מן האשרם של רמנה מהארישי, והעפלתי אל הגבעה, שבראשה לוע געשי כבוי.

    "האם הלוע הכבוי הזה הוא ראשו של שיווה בדמות כדור האש?" , תהיתי. "בדיוק פה ערך את המבחן לשני עמיתיו בטרימורטי – ברהמה 'הבורא', והאל וישנו 'המשמר, המאזן'".

    "זוהי אכן גבעה רבת השראה", ציינתי לעצמי. "אני מבין מדוע בילה כאן רמנה מהארישי את מרבית זמנו במדיטציה ובדבקות באל. אולי כדאי גם לי לנסות לעשות פה מדיטציה?"

     

    מעולם לא למדתי לעשות מדיטציה בצורה מסודרת, וכל ידיעותיי בנושא נקנו מקריאה בספרים. ניסיתי להתרכז במדיטציה כמה פעמים עוד טרם הגעתי לאשרם של רמנה מהארישי, ובכל הפעמים הקודמות היה זה על שפת הים – בכף קומורין, בראמשווארם, ובעוד מקום או שניים – אך לא בראש גבעה.

    נכנסתי לתנוחה מתאימה לי – רק דומה לתנוחת לוטוס - עצמתי את עיניי והתחלתי בתרגול ההתרכזות, כפי שעשיתי בפעמים הקודמות, אלא שהפעם הזאת היתה לי הרגשה שונה. ירדה עלי שלווה שלא התנסיתי בשכמותה בעבר, והתודעה שתמיד מוצפת בגירויים חיצוניים ופנימיים, כאילו האטה את הקצב, והתנהלה במעין הילוך איטי.

     

    "דווקא נעים".

    "מתי אתחיל להרגיש את השרירים ברגליים?"

    "האם האל ארונצ'אלשוורה ממש התגלה פה בפני רמנה מהארישי?"

    "אל מעניין, חציו גבר וחציו אשה. ההתמזגות המושלמת של שיווה עם פרווטי זוגתו".

    "גנשה! מה אתה עושה פה? ברור, אלה ההורים שלך!"

    "מה עם אמי ואחותי? אין להן שמץ מושג מה באמה עובר עלי".

    "הן מטפלות בגינה? בוודאי רק משקות. מעניין באיזה מצב אמצא את הגינה כשאחזור".

    "למה האלים והמשפחה מפריעים להתרכז?"

    "אני אתמקד בנקודה שבין העיניים, בשורש האף. זה תמיד עוזר".

     

    וכן הלאה, וכן הלאה.

    לאט, לאט, איבדתי את התחושה בגוף. לא הרגשתי גירויים חיצוניים, אך זרם המחשבות, האסוציאציות, הרגשות, והתהיות, לא פסק להגיח מבפנים, ו"להפגיז" את התודעה.  

     

    "איך ניתן להגיע להפסקה מוחלטת של 'הפגזת' התודעה?"

    "האם זה בכלל אפשרי?"

    "ההודים טוענים שכן".

    "אבל להם יש מורים מיוחדים – כל שוחר 'הידיעה המוחלטת' מלווה על ידי גורו".

    "רמנה מהארישי הגיע לדרגה הגבוהה ביותר, להארה, בכוחות עצמו, ללא גורו".

    "יש הטוענים שהאל ארונצ'אלשוורה בכבודו ובעצמו היה הגורו שלו".

    "שוב שיווה מפריע לריכוז!"

    "אבל זה בדיוק המקום של שיווה. כאן התגלה ככדור אש וכאן התמזג לחלוטין עם פרווטי".

    "איך יכול רמנה מהארישי להטיף לרעיונות האדוואיטה ודאנטה, שההוויה היא אחת ובלתי ניתנת לחלוקה, ובה בעת להאמין באל ייחודי?"

    "הוא לא היחיד, זה מאפיין כמעט את כל ההוגים ההודים".

    "אני מתפלסף במקום להתרכז".... ועוד, ועוד.

    זרם התודעה היה אמנם יותר איטי הפעם, אך לא נעצר.

     

    בדיעבד, כשחשבתי על התנסותי בראש גבעת ארונצ'אלה, הבנתי את המשל ההודי הנפוץ, המדמה את התודעה לבריכת מים שנזרקות לתוכה אבנים. האבנים יוצרות גלים ואדוות על חלקת פניה של הבריכה, ומעכירות את מימיה. בתנאים גשמיים רגילים הבריכה לעולם אינה נחה מזעפה. רק באמצעות המדיטציה, פני הבריכה רוגעים ונעשים חלקים, ומימי בריכת התודעה שוקטים ונעשים בהירים וצלולים.

     

    איני מתיימר שהגעתי אל השקט והצלילות המרביים של הבריכה, ובוודאי שאיני מתיימר שחוויתי איזה שהוא שלב מתקדם במדיטציה, אך בראש גבעת ארונצ'אלה, ולא בגלל גובהה,  הרגשתי קרוב לשמים.  

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/1/13 00:41:

      צטט: נסיכת החלונות 2013-01-07 00:12:06

      לי עשית סוג של רוגע רק מהתמונה והקריאה.

      תודה רבה, נסיכה.

      שערי בנפשך לאיזה רוגע היית מגיעה בראש הגבעה!

      כל טוב, עמוס.

        7/1/13 00:12:
      לי עשית סוג של רוגע רק מהתמונה והקריאה.
        5/1/13 00:26:

      צטט: ההלך 2013-01-04 23:27:21

      אני לא מאמינה שאפשר לנקות את התודעה לגמרי מכל המחשבות התועות האלה. גם בעזרת אימון רב. לא מאמינה למי שמספר לאפשר.

      תודה רבה, מיכלי.

      אינני יכול להעיד מנסיוני האישי - מעולם לא הצלחתי לעצור טוטלית את זרם התודעה - רק בשינה ללא חלום חיוך, שזהו השלב השלישי של התודעה, על פי ההודים. אכן, בסופו של דבר, זה עניין של אמונה, ומי שלא מאמין - שינסה בעצמו. 

      זה מה שמוצא חן בעיניי אצל ההודים - אתה לא חייב לקבל דבר כ"כזה ראה וקדש" -  כל אדם מוזמן לבור לו את הדרך שלו על מנת להגיע ל"ידיעה" - להכרת האמת כהווייתה.

      כל טוב ושבת שלום, עמוס.

        4/1/13 23:27:
      אני לא מאמינה שאפשר לנקות את התודעה לגמרי מכל המחשבות התועות האלה. גם בעזרת אימון רב. לא מאמינה למי שמספר לאפשר.
        31/12/12 09:09:

      צטט: supriya 2012-12-31 00:47:57

      עוררתי בי געגועים למקום:)

      תודה רבה לך.

      אינני מתפלא שאת מתגעגעת. המקום מיוחד ומשרה שלווה, גם כאשר ראמנמהארשי כבר אינו נוכח פיזית באשרם.

      כל טוב, עמוס.

        31/12/12 00:47:
      עוררתי בי געגועים למקום:)
        30/12/12 14:47:

      צטט: מאדאם 2012-12-30 14:00:18

      אהבתי

      תודה רבה, דינה.

      שתהיה לך שנת 2013 שנה נהדרת, עמוס.

        30/12/12 14:00:
      אהבתי
        30/12/12 00:40:

      צטט: נעמה ארז 2012-12-30 00:12:27

      יש לי זיקה מיוחדת בלבי אל ארונאצ'לה, אף שלא הייתי שם אף פעם, וזה בזכותו של רמאנה מהרישי, והשיחות שלו עם תלמידיו. היום גם ניתן לצפות בקטעי וידיאו עליו. בהחלט מורה דרך.

      תודה רבה, נימה.

      באנגלית אומרים: "אינני יכול להסכים יותר"!

      שבוע טוב, עמוס.

        30/12/12 00:12:
      יש לי זיקה מיוחדת בלבי אל ארונאצ'לה, אף שלא הייתי שם אף פעם, וזה בזכותו של רמאנה מהרישי, והשיחות שלו עם תלמידיו. היום גם ניתן לצפות בקטעי וידיאו עליו. בהחלט מורה דרך.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין