עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    "יצחק זבל"

    24 תגובות   יום שלישי, 18/12/12, 19:33

    "יצחק זבל"

     

    יצחק גליק קיבל הזמנה לפגישה, והתרגש מאד. שלמה בן שמואל, אחד האיכרים הוותיקים במושבה, מסכים לדון ב"תנאים" לנישואי בתו עם בנו בכורו של סוחר הזבל!

    השמועה על נישואי הבן של יצחק "זבל" עם הבת של שלמה בן שמואל עשתה לה כנפיים במושבה. בצרכניה ובבנק, בקופת חולים ואצל הקצב, אנשים לא חדלו מלדון בסנסציה.

     

    "אני נראה בסדר?" שאל יצחק את רעייתו נחמה, כשהתכונן לפגישה ולבש את בגדי השבת שלו.

    "בסדר גמור", ענתה. "אמנם 'הבגדים עושים את האדם', אך לא במקרה שלך. אתה תישאר 'יצחק זבל' בעיני בן שמואל, גם אם תלבש בגדי מלכות. אבל, לא אתה הוא הנושא. אריה רוצה להתחתן עם רחל, ובן שמואל הוא האבא שלה. אין לך ברירה אלא ללכת ולדבר אתו. רק אל תיתן לו לרושש אותנו, אנחנו צריכים לדאוג גם למינה בבוא היום".

    "אל תדאגי, נחמה, עסקים אני יודע לעשות".

     

    יצחק גליק הגיע כנער ארצה, מיד אחרי מלחמת העצמאות. כל משפחתו נספתה בשואה, והוא נותר יחידי בעולם, ללא קרוב או מודע. עם עשרות בני נוער נוספים, הוא שוכן במעברה על מורדות הכרמל בפאתי המושבה. ניסיונו בהישרדות בזמן המלחמה באירופה, ואחריה, עמד לו גם במאבקי ההישרדות במעברה, ששימשה קודם לכן כמחנה צבאי בריטי.

    ככל ילדי המעברה, יצחק השתלב בבית הספר של המושבה. הוא שובץ בכיתה ח', למרות שכבר מלאו לו חמש עשרה, וכשם שהסתגל "שם", הוא הסתגל במהרה גם לדרישות החדשות בבית הספר כאן. הוא היה בעל קליטה מהירה, ותוך זמן קצר דיבר עברית ברהיטות, אך נותר לו שמץ של מבטא פולני. הוא תוייג כ"עולה חדש" על ידי בני כיתתו הצברים, כינוי  שנחשב פחות ערך לעומת ה"צבר".

    "מצא מין את מינו" אומר הפתגם, ויצחק מצא נחמה אצל נחמה - עולה חדשה מרומניה שהתגוררה גם היא עם משפחתה במעברה, ולמדה כיתה מתחתיו בבית הספר. הם נעשו חברים, ובילו יחד את כל זמנם הפנוי.

    למרות שהיה מוכשר, יצחק לא המשיך ללמוד. אחרי סיום כיתה ח', הוא הועסק בכל מיני עבודות מזדמנות בחצרות האיכרים במושבה, ובגיל שבע עשרה וחצי התגייס לצבא. את כל שירותו עשה כנהג משאית תובלה, ובחופשותיו מהצבא המשיך לעבוד אצל האיכרים וחסך כסף. כשהשתחרר מן הצבא, רכש משאית פורד קטנה וישנה, מעודפי הצבא הבריטי, שיפץ אותה, והכשיר אותה להובלת משאות. תוך זמן קצר הבין שזבל עופות יכול להיות פרנסה טובה. לשלשת העופות, שהצטברה במשקי העזר במושבה ובמושבות הסמוכות, ונחשבה בעיני בעלי הלולים למטרד, יכלה לשמש לדישון של הכרמים והפרדסים של האיכרים. הוא סיכם עם האיכרים שיביא להם דשן אורגני, ולבעלי הלולים אמר שתמורת תשלום פעוט, הוא מוכן לפנות את זבל העופות מן הלולים שלהם. הוא היה חולף ברחובות המושבה עם משאיתו, שהיתה מדיפה ניחוחות עזים של זבל, והתושבים היו אומרים – "שוב הוא עובר פה יצחק עם הזבל". עד מהרה נשמט ה"עם", והוא נודע במושבה כ"יצחק זבל".

     

    חברותם של יצחק ונחמה נמשכה לאורך השנים. הם היו מטיילים יחד על הר הכרמל, נוסעים יחד בקיץ לים בטנטורה, והיו מחזיקים ידיים כשצפו בסרטים בבית הקולנוע היחיד במושבה. שנה לאחר סיום שירותו הצבאי, נשא יצחק את נחמה לאישה, ונולדו להם שני ילדים - אריה הבכור והבת מינה.

    "תגיד, איצ'ה", היתה נחמה שואלת אותו מדי פעם, "לא אכפת לך שקוראים לך 'יצחק זבל'?"

    "למה שיהיה אכפת לי?" היה עונה. "אני הופך את הזבל לזהב!"

    לזהב אולי לא הפך את הזבל, אך כסף עשה ממנו, והרבה. גם כשהבינו בעלי המשקים שהזבל הוא מוצר עובר לסוחר, ודרשו לשלם תמורתו, עדיין היתה הפרנסה מצויה בשפע ליצחק. את המשאית הישנה החליף בשתי משאיות גדולות וחדשות יותר, והעסיק עוד נהג ושני פועלים. רווחיו אפשרו לו גם לקנות בית באחד הרחובות הנחשבים במושבה, והוא הפך לשכנו של אחד מבני האיכרים הוותיקים. אולם, ביתו הנאה ומצבו הכלכלי המשופר, לא הצליחו למחוק את ניחוח הזבל, ואת הכינוי שדבק בתדמיתו.

     

    כשהזמין שלמה בן שמואל את "יצחק זבל" לביתו לדון ב"תנאים", הוא עשה זאת בלב כבד, אך לא היתה לו ברירה. הוא לא היה יכול לעמוד בפני רחל, בתו היחידה והאהובה.

    שלמה היה בנו של בן שמואל הזקן, שהגיע למושבה ממצרים, בראשית שנות העשרים, לאחר שהוגלה מן הארץ על ידי העות'מאנים, במלחמת העולם הראשונה. הוא, בן עזרא וזיתוני היו ה"ספרדים" היחידים בין כל הליבוביצ'ים והכהנוביצ'ים – העולים מרומניה ומרוסיה – שגייס הברון רוטשילד, והיו הגרעין הראשון של מייסדי המושבה. בשנים הראשונות הרגיש היטב את היחס המתנשא של האיכרים יוצאי אירופה, אך לאחר שהמושבה גדלה ונוספו לה אוכלוסיות חדשות, ובמיוחד לאחר שהעולים החדשים מן המעברה שוכנו בשיכונים חדשים שנבנו במיוחד עבורם, בן שמואל וחבריו נחשבו והרגישו כמשפחות שוות ערך של אצולת האיכרים הוותיקה. עתה היה זה שלמה בן שמואל, שהסתכל בהתנשאות על העולים החדשים, והיה קשה לו להסכין עם הרעיון שבתו תינשא לבנו של אחד מהם, ועוד של "יצחק זבל".

     

    רחל הכירה את אריה בבית הספר העממי במושבה. אריה הצטיין בלימודים, כמו גם בשיעורי הספורט. הוא היה ילד גבוה וחסון, ושריריו התפתחו גם כשעזר בעבודת ההעמסה והפריקה של הזבל. את הכינוי "זבל" נשא כחטוטרת על גבו, ונקט בהומור כדי להתגבר על הדחייה החברתית. הוא סיגל לעצמו שנינות לשונית, והיה ממציא סיפורים מצחיקים ומרבה לספר בדיחות. רחל היתה בת כיתתו ונשבתה בקסמו. בבית הספר התיכון הם הפכו לזוג, וכבר בעת חברותם היו נושא לרכילויות במושבה.

     

    בפגישתם, סיכמו יצחק גליק ושלמה בן שמואל את ה"תנאים", ונקבע תאריך לחתונה. הקרואים שהתכנסו באולם של ויצ"ו, ייצגו נאמנה את ההרכב המגוון של תושבי המושבה – איכרים וותיקים עם עולים חדשים, אשכנזים עם ספרדים, הדור המבוגר עם הצעירים. הזוג הצעיר, תמירים ויפים, סבבו בין הקרואים והקדישו לכל אחד מתשומת לבם. האוכל הועמס על השולחנות, והשתייה זרמה כמים. השמחה הרקיעה לשחקים, ולרגע נעלמו הרכילויות והמתחים. הריקודים נמשכו עד אחרי חצות, ושמחת הכלולות נחרתה בלבבות.

     

    גם כעבור עשרות שנים, עדיין מזכירים לפעמים במושבה את פריצת הדרך החברתית בחתונת הבן של "יצחק זבל" ובתו של שלמה בן שמואל.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (24)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/12/12 10:35:

      צטט: שולה63 2012-12-28 10:28:50

      ומה עלה בגורל הזווג?מזכיר לי אצלנו היה מוכר הקרח שהתחתן עם בת למשפחה ותיקה. והבת של החייט שהתחתנה עם בן לפרדסנים עשירים ועוד

      תודה רבה שולה.

      אגלה לך בסוד - דמויות האבות שורטטו על פי דמויות מציאותיות, הזוג הוא דמיוני לחלוטין.

      מה שכתבת מחזק את דעתי, שהזמן והנישואין שחורגים מן המסגרות המסורתיות, מסייעים לתהליך הגישור על פני הפערים החברתיים.

      שבת שלום וכל טוב, עמוס.

        28/12/12 10:28:
      ומה עלה בגורל הזווג?מזכיר לי אצלנו היה מוכר הקרח שהתחתן עם בת למשפחה ותיקה. והבת של החייט שהתחתנה עם בן לפרדסנים עשירים ועוד
        27/12/12 16:48:

      צטט: יסינראל 2012-12-27 16:34:39

      עמוס, בדור של רחל ואריה עדיין ההורים הם שסיכמו תנאים? העצמאות של דור המדינה הדירה אותם מזה, לא? אהבתי את הסיפור ואת ניחוח הזבל של העידן החקלאי ההוא. נישואים מחוללים קונפליקטים בסיפורים, ואצלך הם פותרים אותם.

      תודה, שושן.

      אני דווקא העדפתי את הריח של זבל הפרות ולא של זבל העופות, אולי כי גדלתי בבית עם זבל עופות, והדשא של השכן תמיד ירוק יותרחיוך.

      אם היית מכירה את האדון בן-שמואל, היית מבינה שהיה חייב להיות מעורב, בפרט כשמדובר בבן של עולה חדש, שמתעסק בזבל. בעיקרון אני מאמין שהנישואין בין בני מעמדות  ועדות שונים, עשויים לפתור בטווח הארוך, אם לא את ההבדלים, לפחות את המתחים הבין-עדתיים.

      כל טוב, עמוס. 

        27/12/12 16:34:
      עמוס, בדור של רחל ואריה עדיין ההורים הם שסיכמו תנאים? העצמאות של דור המדינה הדירה אותם מזה, לא? אהבתי את הסיפור ואת ניחוח הזבל של העידן החקלאי ההוא. נישואים מחוללים קונפליקטים בסיפורים, ואצלך הם פותרים אותם.
        24/12/12 01:21:

      צטט: פרמינה 2012-12-23 20:29:23

      כמו כל הסיפורים שלך על המושבה שלך, אתה מזכיר לי בחיוך וגעגוע את שלי.....

      תודה רבה, טלי.

      תהיתי אם הסיפור יזכיר לך. יש מרכיבים בחיי הכפר שניתן למצוא בכל מושבה.

      כל טוב, עמוס.

        23/12/12 20:29:
      כמו כל הסיפורים שלך על המושבה שלך, אתה מזכיר לי בחיוך וגעגוע את שלי.....
        22/12/12 11:18:

      צטט: ההלך 2012-12-22 10:50:15

      קיבוץ גלויות. טוב לקרוא סיפור נעים ואופטימי כזה.

      תודה רבה, מיכלי.

      אני מאמין שהפערים העדתיים אכן ילכו ויעלמו עם הזמן, ונישואים בין-עדתיים הם הזרז לתהליך וגם תוצאתו.

      שבת שלום וכל טוב, עמוס.

       

        22/12/12 10:50:
      קיבוץ גלויות. טוב לקרוא סיפור נעים ואופטימי כזה.
        22/12/12 09:18:

      צטט: סטאר* 2012-12-21 20:56:35

      לאהבה אין ריח .....שבת שלום :)

      שוב תודה רבה ושבת שלום, עמוס.

        22/12/12 09:16:

      צטט: טלוני 2012-12-22 01:39:32

      וואלה עמוס הצלחתי בדרך נס להתחבר. ואולי מכיוון שהסיפור כל כך הקסים אותי, שהפעלתי את קסמי על הבלוג שלך...קריצה
      סיפורך משקף נאמנה את קיבוץ הגלויות שנוצר כאן בארץ. כיום ישנם הרבה נישואי תערובת בין עדות ומשפחות ממעמדות שונים, זה כבר נפוץ וכיום ההשכלה היא שקובעת בדרך כלל את החיבור בין האנשים.
      אבל אז, בשנות החמישים/ שישים באמת דבקו הסטיגמות באנשים, בעיקר ע"פ תחומי העיסוק שלהם וארצות מוצאם.

      וכל הכבוד ליצחק זבל על התושייה והיוזמה, שהצליח לבנות עצמו מחוסר כל לאדם מבוסס, הרי צריך גם אנשים כמוהו.

      תודה רבה, רוני.

      אני שמח שהצלחתי לשחזר את האווירה והדעות הקדומות של העשורים הראשונים למדינה, וגם לשמח אותך כקוראת.

      היה במושבה עולה חדש ש"הפך זבל לזהב", ובדרכו תרם את תרומתו להתפתחות החקלאות במושבה, אבל העלילה היא פרי הדמיון.

      שבת של אור...וגם של גשם, עמוס.

        22/12/12 01:39:

      וואלה עמוס הצלחתי בדרך נס להתחבר. ואולי מכיוון שהסיפור כל כך הקסים אותי, שהפעלתי את קסמי על הבלוג שלך...קריצה
      סיפורך משקף נאמנה את קיבוץ הגלויות שנוצר כאן בארץ. כיום ישנם הרבה נישואי תערובת בין עדות ומשפחות ממעמדות שונים, זה כבר נפוץ וכיום ההשכלה היא שקובעת בדרך כלל את החיבור בין האנשים.
      אבל אז, בשנות החמישים/ שישים באמת דבקו הסטיגמות באנשים, בעיקר ע"פ תחומי העיסוק שלהם וארצות מוצאם.

      וכל הכבוד ליצחק זבל על התושייה והיוזמה, שהצליח לבנות עצמו מחוסר כל לאדם מבוסס, הרי צריך גם אנשים כמוהו.

        22/12/12 01:18:

      צטט: Neora 2012-12-21 22:45:42

      קיבוץ הגלויות כאן הסטראוטיפים והסטיגמות שונו כשהילדים שנולדות כאן החלו להנשא זה עם זו, אמנם נותרו עוד היום פידבקים אך הם הלכו והתמעטו, הייתי לי בשעתו חברה בבי"ס שאביה היה אוסף זבל מלולים ומוכר - אביה באמת תמיד אמר שהוא עושה כסף מזבל והייה לי חבר בבי"ס שאביו בנה מצבות, שני הילדים היו דחויים בביה"ס, אבל אביו תמיד טען שככל שהמצב בארץ רע הוא מרוויח יותר... אגב 2 האבות היו לימים די מבוססים, וכל אלו שלעגו להם ולילדיהם התחנפו אליהם ברבות הימים.

      תודה רבה, נאורה.

      הסיפור שלי הוא על שנות המחישים והשישים. גם הגיבור שלי התבסס כלכלית, אך זה לא הסיר ממנו את סטיגמת העולה החדש, ולא הפיג ממנו את "ניחוח" הזבל.

      שבת שלום, עמוס.

        22/12/12 01:13:

      צטט: רומפיפיה 2012-12-21 21:46:44

       הסיפור כתוב היטב

      ולו ריח של תקופה אחרת

      כיום ילדינו נישאים זה לזה

      ללא כל התייחסות

      לארץ הולדת ההורים

      שהרי הם כולם כמעט

      כבר ילידי הארץ.

      ובכל מקרה,, אין ספק

      בכל עת האהבה

      היא שמנצחת

      וטוב שכך.

      תודה רבה, ציפי.

      ברמה המוצהרת כיום, כמעט ולא שומעים את הסטיגמות והדעות הקדומות כנגד עדה זו, או אחרת.

      למיטב הבנתי, הסטיגמות עדיין מצויות קרוב מאד מתחת לפני השטח, ובמקרים מסוימים הן צצות ועולות.

      אני מאמין שברבות הימים, השנים, ואולי הדורות, הן ייעלמו כליל, אך "באופטימיות" אני יכול לומר, שבוודאי יבואו אחרות במקומןבוכה.

      שבת שלום, עמוס. 

        21/12/12 22:45:
      קיבוץ הגלויות כאן הסטראוטיפים והסטיגמות שונו כשהילדים שנולדות כאן החלו להנשא זה עם זו, אמנם נותרו עוד היום פידבקים אך הם הלכו והתמעטו, הייתי לי בשעתו חברה בבי"ס שאביה היה אוסף זבל מלולים ומוכר - אביה באמת תמיד אמר שהוא עושה כסף מזבל והייה לי חבר בבי"ס שאביו בנה מצבות, שני הילדים היו דחויים בביה"ס, אבל אביו תמיד טען שככל שהמצב בארץ רע הוא מרוויח יותר... אגב 2 האבות היו לימים די מבוססים, וכל אלו שלעגו להם ולילדיהם התחנפו אליהם ברבות הימים.
        21/12/12 21:46:

       הסיפור כתוב היטב

      ולו ריח של תקופה אחרת

      כיום ילדינו נישאים זה לזה

      ללא כל התייחסות

      לארץ הולדת ההורים

      שהרי הם כולם כמעט

      כבר ילידי הארץ.

      ובכל מקרה,, אין ספק

      בכל עת האהבה

      היא שמנצחת

      וטוב שכך.

        21/12/12 20:56:
      לאהבה אין ריח .....שבת שלום :)
        21/12/12 19:54:

      צטט: נעמה ארז 2012-12-21 19:31:27

      בנית את הסיפור בצורה מרתקת. מחכים לדיזסטר שאינו מגיע. נפלא.

      תודה רבה, נעמה.

      צר לי על האכזבה - כל מילה אמת, הכל התרחש כך.....בדמיוני.

      שבת שלום, עמוס.

        21/12/12 19:31:
      בנית את הסיפור בצורה מרתקת. מחכים לדיזסטר שאינו מגיע. נפלא.
        21/12/12 19:16:

      צטט: איילת הלר 2012-12-21 18:03:12

      כתוב ממש טוב

      תודה רבה, איילת.

      שבת שלום, עמוס.

        21/12/12 18:03:
      כתוב ממש טוב
        21/12/12 09:23:

      צטט: מרב 1956 2012-12-21 07:18:59

      עד מתי, תהיה הפרדה רגשית בין מעמדות ועדות?

      תודה רבה, מירב.

      התמונה שאני מצייר היא משנות הששים. לדעתי, הנישואים בין בני עדות שונות ומעמד חברתי שונה, יסייעו לצמצום הפערים, גם אם לא לגישור מוחלט.

      הבעיה היא שהפערים הכלכליים בישראל הולכים ומתרחבים, אך זו סוגיה אחרת.

      שבת שלום, עמוס. 

        21/12/12 07:18:

      עד מתי, תהיה הפרדה רגשית בין מעמדות ועדות?

        20/12/12 00:08:

      צטט: מאדאם 2012-12-19 20:04:02

      אני כל כך נהנית מהסיפורים שלך תודה וערב טוב דינה

      תודה רבה על המשוב החיובי, דינה.

      כל טוב, עמוס.

        19/12/12 20:04:
      אני כל כך נהנית מהסיפורים שלך תודה וערב טוב דינה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין