עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    שנת הסכין

    18 תגובות   יום שלישי, 4/12/12, 23:38

    חלפה שנה. מכירים את הכתוביות האלו, שמקצרות את הזמן בסרטים. אז זהו. "חלפה שנה". מאז הפוסט הזה: http://cafe.mouse.co.il/post/2443798/ . מאז עזבתי את הקן המשפחתי. חלפה שנה ואני חי לבד, רוב הזמן. הנה אחרי 12 סיבובים מתישים המתאגרף שלנו עדיין עומד על הרגליים, קצת מתנדנד, אבל עדיין בהכרה מלא. פצוע אבל עדיין ערני וחיוני. אם צריך להתחיל את הסיכומים ל 2012 אפשר להתחיל במילה אחת: ברוטלית. זו הייתה שנה אלימה במיוחד בכל החזיתות. האביב הערבי, הבחירות בארצות הברית, הסופה סנדי, משבר היורו, מלחמות השבטים הנמשכות באפריקה, וכמובן לקינוח הסיבוב התורן בין הישראלים לאנשי עזה. הפלישתים שמתנגחים אתנו עוד מימי גוליית האשקלוני. אבל בשביל המתאגרף הרטוב אלו היו רק אירועים חולפים ברקע, הבלחי אינפורמציה בין מרוץ היומיום החדש, ימי הפרוד בעיר הגדולה. העיר והפרובינציה בעצמן עברו שנה קשה מאוד. הגרעון מתרחב וכולם מדברים על מיתון מאחורי הפינה. 1.47 מיליארד החוב של הפרובינציה. הממשלה הליברלית מבטיחה לסגור אותו תוך שנה, זה עלול להיות ברוטלי.

    http://www.vancouversun.com/news/budget+deficit+climbs/7625995/story.html

     

    **

    עכשיו, אני לא יכול להגיד לכם שזו הייתה רק שנה של גשם ובוץ. היו גם הרבה פרחים וימי שמש משובבי נפש. אבל הרי המסע של כולנו בסופו של דבר הוא כזה. נכון, יש כאלו ששפר עליהם מזלם יותר מהאחרים, אבל מצד שני זו גם שאלה של השקפה על מה אתה בוחר להגיד תודה בחייך. "בכל פעם שאני פותחת את הברז במקלחת ויש לי מים חמים אני אומרת תודה" אומרת הקנדית, "לשבעים אחוזים מתושבי העולם אין את הפריבילגיה הזאת". קראתי השבוע כמה ישראלים שהתלוצצו על חג ההודיה האמריקאי, זה בסדר להיות אירוני וציני, אבל זה פחות מוערך, כשזה על חשבונו של מישהו אחר, מישהו שעוד משלם עבורך, כמו שעושה משלם המיסים של הדוד סם. אבל לא צריך להתפלא, הישראלים הרי לא אוהבים להשתמש במילה "תודה", בטח לא "רבה".הישראלים בעיקר אוהבים להתווכח. זה באמת חשוב שהפלשתינאים קיבלו מעמד של חברה – משקיפה באו"ם? מה שחשוב הוא מתי יהיה להם מים חמים במקלחת? אבל הישראלי הזה הוא כבר קנדי, ולכן הוא מרגיש צורך להודות לכל האנשים הנפלאים והיצירתיים שפגשתי השנה. לכל המוזות ולכל הפרחים, לכל מי שניסה לעודד, להתעניין, לשאול ובעיקר לעזור ולדחוף קדימה. בחוץ הסופות של דצמבר מרעידות את העיר, שביתת ההוקי מוציאה את התושבים מדעתם, החושך מכסה את הנשמה, באוטובוס אנשים משתעלים כמו זאבים. אבל יש לי מים חמים במקלחת. אז אני אומר תודה.

    http://water.org/water-crisis/water-facts/water/

     

    **

    כי המסעות שלנו, האנושיים, הם כולם קשים, אנחנו רק חווים חוויות אחרות, קשיים מסוגים שונים. אף אחד אינו יכול להתחמק מהגורל הזה. בוודאי שלא אמנים, גדולים וקטנים כאחד, בטח לא אחד כמו אלפרד היצ'קוק יכול להעביר חיים שלמים מבלי משברים אישים ומקצועיים. אז היות וזו עונת האוסקרים, והקנדית מדברת על מים חמים ומקלחות, אז כמובן שבסוף שבוע רטוב וקר כמו האחרון, המקום הכי נכון להיות בו הוא הקרנת הבכורה של "היצ'קוק" סרט דצמבר הנוכחי של פוקס סרצ'לייט, אחד האולפנים הכי אהובים עלי. לא מפתיע שגם היצירה החדשה שלהם היא חוויה משובחת מעין כמוה של משחק וסיפור. את התפקיד הראשי עושה סיר אנטוני הופקינס המופלא שנותן כאן את ההופעה הכי מדהימה שלו מאז האוסקר על תפקידו בתור הרוצח הפסיכופט חניבעל לקטר מ "שתיקת הכבשים". הופקינס קיבל כאן משימה קשה מאין כמוה, כי אחרי הכל היצ'קוק הופיעה המון לפני המצלמה והגיש מדי שבוע את פרק האימה הקבוע שלו בטלוויזיה האמריקאית. הוולשי בן ה 74 שקיבל תואר אבירות מהמלכה ב 1993 נחשב לאחד השחקנים הכי טובים על הפלנטה, ובצדק, הוא נכנס כאן לדמותו של הבריטי השמנמן והמזדקן שמתמודד עם חברה אמריקאית שמצד אחד מעריכה את הכסף שמביאה היצירה שלו, אך מצד שני מתעלמת מהכישרון האומנותי שלו ומונעת ממנו את האוסקר שהוא כל כך רצה לקבל, אך מעולם לא זכה. http://en.wikipedia.org/wiki/Hitchcock_(film)

     

    **

    את אשתו של היצ'קוק, יד ימינו, החצי השני של המוח שלו, הנשמה המשלימה או אם תרצו פשוט לקרוא לה בשמה: אלמה רוויל, את הדמות שלה נתנו לזוכת האוסקר דיים הלן מירן שנותנת כמו תמיד הופעה מדויקת עד להדהים של אישה שגורלה הביא אותה לעמוד לצדו של אדם שהאנושות הגדירה אותו כמאסטר קולנועי אבל כמו כולנו גם לו היו חולשות ויצרים אנושיים, במיוחד למה שמכונה בסרט "הבלונדיניות של היצ'קוק". הסיפור של הסרט מתחיל כאשר היצ'קוק נמצא בשיא הצלחתו המסחרית, מיד אחרי North by Northwest (שבעברית זכה לשם "מזימות בינלאומיות"). בגיל 60 עם בית מפואר ובריכת שחיה בלוס אנג'לס האמן הגדול מחפש ריגושים חדשים ובוחר לעשות את "פסיכו" מותחן מצמרר שנכתב שהשראתו של רוצח אלים מוויסקונסין בשם אד ג'ין.  אולפני פארמונט, מסרבים לממן את ההפקה בטענה כי הוא יפגע בשמם הטוב. במקביל מנסה תסריטאי- ידיד לדחוף סיפור אחר לידיים של אלמה, כדי שתעביר אותו למאסטר. אבל היצ'קוק מתעקש לקחת משכנתא נגד הבית כדי לגייס את 800 אלף הדולר הנחוצים להפקת "פסיכו". סרט שאף אולפן בהוליווד השמרנית של אותם הימים לא העז להתקרב אליו. היצ'קוק רוכש את כל המהדורה של הספר שעליו מבוסס הסיפור. הוא מחלק לצוות תסריט בלי עשרת הדפים האחרונים ומשביע את כל הנוכחים על הסט שלא לגלות לאיש שום פרט מההפקה. כמו תמיד הוא מתחיל להתעסק עם "הבלונדיניות של היצ'קוק" מול המצלמה ומאחוריה. סקרלט ג'והנסון – מתנת חג מולד אמיתית למין האנושי – מגלמת את ג'נט לי הבלונדינית שנרצחת במקלחת הכי מפורסמת בהיסטוריה של הקולנוע. במערבולת היצירה הוא מאבד קשר עם אלמה, ומתעורר לגלות באמצע ההפקה שהפעם היא לא לצדו. שהראש שלה נמצא בסיפור אחר לגמרי. האתגר המקצועי והאישי הופך למשבר משפחתי בבית היצ'קוק ושורה של עימותים מושחזים מתפתחים בין שני האמנים המזדקנים. כך אנו נחשפים לדרמה שמסתתרת מאחורי ההפקה של אחד מהסרטים החשובים של כל הזמנים. קצרה היריעה וגם אני לא רוצה לקלקל יותר מדי את החוויה המופתית שצפויה לכם בחברתו של "אמן השהייה" או אם תרצו  The master of suspense כפי שכונה אחד הקולנוענים הכי מוערכים בהיסטוריה של המדיום. כשפסיכו יצא לאקרנים היצ'קוק הפיץ אותו בהתחלה רק על שני מסכים בלבד, כדי ליצור באז. גם הסרט על הסרט הופץ רק ב 50 מסכים מחוף אל חוף אבל גרף מעל 8000 דולר להקרנה, מקום ראשון מבין סרטי השבוע באולמות. גם האולם שבו ישבתי, בקניון "הכפר הבינלאומי", היה מלא מפה לפה. העיר שלנו הרי חולה על קולנוע, ובתור שכאלה אתם לא יכולים להרשות לעצמכם לוותר על "היצ'קוק", זו פשוט יצירת מופת. וכמו שאמן המתח והשהייה ידע להגיד לנו אנחנו מהופנטים מדם ומוות, אבל כמו שהקנדית אומרת, ההבדל הוא, שלברי המזל שביננו יש מקלחת חמה בסוף היום.

     

    ''

     

    **

    אחרי היצ'קוק אתה שוב מקבל אישור והבנה שזה נורא קשה לחיות עם אמנים, גם לאמנים אחרים, ובטח לאנשים שאין להם שום נגיעה, רוחנית או נפשית, לאמנות. צריך לקבל את זה בהבנה ולנסות להשלים עם המציאות ולהיות אסיר תודה על מה שהיה ומה שיש ולא לנסות ולדמיין מה יכול היה להיות. אני מנצל היעדרות של חבושה מההרכב הפותח ועולה להופעת אורח בנבחרת המתנ"ס. הזדמנות נהדרת לסגור את השנה עם איזה גול למזכרת. אבל בכדורגל אין בלופים. נחמיה לוקח את הניסיון הכי מוצלח שלי בהצלה מדהימה. אבנר מסיים עם צמד שערים, אלי מ. נותן גול לחיבור מחוץ לרחבה, וחיון מחזיר טיל אחד משלו. לרגל השיפוצים המקלחות במתנ"ס סגורות, אז שידרגו את כולם לג'קוזי שלמעלה. פינוק אמיתי. אני בטוח שהקנדית הייתה מקבלת בהבנה. זה בסך הכל מפגש קהילתי, כי השבוע כבר חנוכה, וצריך לעדכן את לוח הפגישות האלקטרוני בהזמנות למסיבות. מה יש לנו? המוישה האוס בשישי, חנוכייה בכיכר בשבת, הכולל בראשון, מסיבת הכדורגלנים ברביעי. אז שהאמן לא יגיד תודה? בוודאי שיגיד.

     

    **

    כי הרי אלו שנהנים ממים חמים במקלחת יכולים לסכם את השנה החולפת בצורה אחרת לגמרי. שנה של חגיגות השישים למלכה אליזבת, יורו פנטסטי של כדורגל, אולימפיאדה בלונדון, ועכשיו, ממש השבוע, תינוק חדש בבטן המלכותית. איזו סיבה לנחת ואושר לסבא וסבתא המאושרים. האמת, אני מבין לליבם, הרי גם לי נולד השנה נסיך חדש, נסיך אלקטרוני, חמוד שובב וממזרי. לא פלא שהילדות משוגעות עליו.

    http://www.amazon.com/THE-ORDINARY-PRINCE-ebook/dp/B008EM0G14/ref=sr_1_1?ie=UTF8&qid=1350325924&sr=8-1&keywords=the+ordinary+prince

     

    **

    אז החורף כבר כאן, והשלג מגיע עוד מעט. זה הזמן להוריד את הסכינים ולהניח לדם החם לשקוע. הרי "חלפה שנה" והחברה והקהילה שבה אנחנו חיים בדקה, בחנה וניתחה את הסיפור הזה. משברי אמצע החיים, אתם יודעים. פתאום אתה מזדהה עם היצ'קוק שגם בגיל 60 הרגיש פתאום צורך נורא להרים סכין קצבים ולהראות לבלונדינית הרטובה במקלחת מהו באמת כעס ומהי באמת אימה. אז מה הפלא שכמו היצ'קוק אני מתעורר לפתע בארבע לפנות בוקר ויודע בדיוק מה צריך להיות שיר השבוע שלי. אולי השיר שמסכם את השנה הזאת, שנת הסכין. זהו השיר שגרסה עברית שלו כתבנו שלושתנו, האחים בן הלוי, אחרי ארוחת יום שישי בבית של אימא. אי שם ביוני 98'. האמצעי היה זקוק לחומר לאיזו תחרות מלגות בבית הספר למשחק "בית צבי" אז אחרי האוכל והיין נכנסנו לחדר העבודה וכעבור חצי שעה הוצאנו מתחת ידינו את התרגום הזה. מתוך המחזמר הנפלא, "חנות קטנה ומטריפה", שהוא במקרה גם אחד הסרטים הכי אהובים על הבת שלי. קבלו את שירו של סימור. השיר לסיכום שנת הפרידה שלנו.שנת היצ'קוק אמיתית.

     

    **

     

    צמח בשבילי

    נוסח עברי: האחים בן הלוי.

     

    קראתי בספר, קניתי מזון, יומיים היית ליד החלון,

    מדוע עדיין אתה שבר כלי?

    הו צמח! בשבילי...

    הוספתי גם דשן, דיללתי עלים,

    ממך אין עדיין סימן של חיים,

    אני על ברכיים, כה מר גורלי...

    הו צמח! בשבילי...

    כבר הלכתי לראות כל רופא ומומחה לצמחים,

    גם חזרתי אפילו ל'הוא מחנות הפרחים,

    כבר יותר משבוע אני במיטה לא נרדם,

    נתתי הכל - לא נשאר לי דבר! מה עוד אתן לך , דם???

    (הצמח מתעורר בשמחה) 

    לא זבל , לא דשן, לא מזון לצמחים....

    אתה רק רוצה שאחתוך ת'ורידים!!!

    אסחט לך קצת מהאצבע שלי...

    רק צמח , הו הוהו צמח....בשבילי :-)

     

    **

     

    אז זוהי הקדשה לידידתי השחקנית, דבי ל. שחיפשה להפיק משהו בתל אביב, למיטב זיכרוננו רק שירלי דשא הפיקה את זה פעם בקאמרי. יכול להיות אחלה פרויקט בשבילך. לי אין יותר דם לתת לכם. אז בינתיים שיהיה לכם חנוכה שמח, חברות וחברים, עם הרבה מסיבות מצב רוח טוב והכי חשוב, מקלחת חמה בסוף היום.

     

    ''
     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/12/12 18:46:
      חג שמח גם למושבי השפלה. טוב, במיוחד לך, רזאלה, ידידתי.
        9/12/12 15:20:
      חג שמייח חמים וטעים!
        8/12/12 19:33:
      איריס יקרה, פרדי קרוגר זה ז'אנר הזוועה, היצ'קוק זה מותחן פסיכולוגי, שניהם אמורים להפחיד אבל הראשון מנסה גם לעורר גועל נפש ותחושות סלידה אחרות. אני לא צורך את החומרים האלו בכלל. נמנע לגמרי. מה שכתבת על חלומות זה מאוד מעניין, לא ידעתי, תודה. לגבי התמונה....אין אצלנו שלג כזה. אף פעם. אבל מים חמים יש בשפע. חג שמח.
        8/12/12 14:23:

      *החלטת האו"ם נכון לעכשיו היא סמלית בלבד, אבל באופן כללי, אתה יודע מה דעתי על האו"ם, מדובר בארגון שגם הוא סמלי בלבד (למרות מה שמתיימר להיות), גם כשזה מגיע לטבח עם (מישהו אמר סוריה?), הפסקות אש, אסונות טבע ועוד מטעמים.

       

      • *אני זוכרת את עצמי פוחדת מפרדי קרוגר יותר מאשר מהסרטים של היצ'קוק. חלומות ושינה הם המקום הכי בטוח שלנו, שם אנחנו מוצאים את עצמינו כשאנחנו רוצים פאוזה מהמציאות, המקום שבו לא יקרה לנו כלום (אומרים שאנחנו לא יכולים למות בחלום שלנו ושתמיד בשניה האחרונה נינצל. סוג של הגנת המוח) ופתאום הבחורצ'יק הזה נכנס לשם ומתחיל לרצוח ילדים. מיותר להגיד שהרבה שינה לא היתה אחרי הצפיות בו :)

       

       

      • *שיהיה חורף שמשי ונעים. תזהר מפקחים. הולכת לבדוק אם יש מים חמים...

      ''

        8/12/12 04:27:
      סוויט הארט, אפשר להצטרף לחלום שלך? גם אני רוצה רק שלווה ושקט ולהמשיך לצמוח בשקט, ושכל האומרים למינם, ימשיכו להגיד מה שהם רוצים. שבת שלום גם לך.
        8/12/12 04:25:
      מיכלי, מקלחת בבוקר זה הכי טוב, ככה אף אחד לא יפתיע אותך עם סכין קצבים...:) האמת שאני עוד זוכר את הימים האלו בישראל שבהם הייתי מתקלח 5 פעמים ביום. אבל רק בקנדה לימדו אותי להגיד תודה על המים החמים...:) אגב הזרם הוא לא לגמרי אסוציאטיבי...אבל זה כבר שייך לסיפור אחת. שבת קסומה ילדה!
        7/12/12 18:03:
      שנה שעברה היתה שנת הסכסוכין - כך נפתחה אך המשיכה לשלום גדול שממנו אני תקווה שיצא עכשיו שלווה ואושר וכל טוב גדול ואני ממשיכה לחלום - לא מעניין אותי מה יגידו.
        7/12/12 15:53:
      שנת הסכין זו כותרת מעולה. כרגיל נהנתי לקרוא את זרם המחשבות האסוציאטיבי שלך. אני את המקלחת החמה שלי מעדיפה בבוקר. עושה את פקיחת העיניים הרבה יותר נעימה:)
        7/12/12 10:44:
      ידידי ברי, מי כמוך יודע ששיעמום הוא עניין סובייקטיבי. אדם אחד יכול למצוא עניין בכל מקום ואילו אדם אחר לא ימצא עניין בשום מקום. אני בהחלט מבין את הערגה שלך לחיים קצת יותר...איך נאמר את זה...שלווים. שלפחות תהייה שבת שלום.
        7/12/12 09:02:

      לא משעמם אצלך שם בקנדה הקפואה. האמת שאצלנו עדיף היה שיהיה משעמם קצת יותר אבל כידוע זה לא מסתייע.

        6/12/12 04:16:
      מכבית יקירתי, נו אז מה שעל המסך הוא "לא באמת" אז הוא לא ממש מפחיד, אבל סכסוכי שכנים הם מציאות מכאיבה ומתישה, אז ביננו, מה יותר עדיף? שרק תשארי אופטימית.
        6/12/12 04:14:
      ברוכה הבאה אנטוליה, תודה על הביקור והישארי בפרופורציות הנכונות. יש לנו הרבה על מה להודות. גם בלי טארות וקוראות בקפה. מוזמנת תמיד.
        5/12/12 23:55:
      תודה על הכל, על המים (החמים), על השמש החורפית, על החיים החדשים פתאום באמצע החיים, על הילדים, על המשכורת שנכנסת כל חודש כמו שעון ועל זה שפקחתי עיניים הבוקר... תודה על הריבוע הקטן של החיים שלי. פרופורציות לגמרי.
      אצלי ענין המים החמים בסכנה, שכן רוצה להעיף את הדוד שלי בטענה שהרס את תיקרתו (קנה דירונת שהיתה נטושה שנים), אבל אין עוד מקום על הגג...ספור ארוך ומתיש שיובא תוך ימים לערכאות ועלול לעלות לי ממון שאין... ובענין היצ'קוק, פרחים טורפים וגו' - זה היתרון שב"מרחק האסתטי": אפשר לפחד ולהתרגש - אבל ממרחק בטוח כי זה "לא באמת"...
        5/12/12 16:10:
      אתה רואה מר רוח...נסה ותהנה.
        5/12/12 09:38:
      הידד! יש לי מים חמים. אכן, קצת פרספקטיבה לא מזיקה..
        5/12/12 07:57:
      הי בועז, גם אני די נבהלתי מהיצ'קוק בתור ילד, הקטע עם "הציפורים" ממש הטריד אותי קיץ שלם. אבל אתה יודע שזו בדיוק הזווית, זו שבה אתה עמדת, שהיצ'קוק פיתח, להפוך אותנו - הצופים - לסוג של מציצנים שמביטים על הפשע מהצד, מאחורי המצלמה. כנראה שכולנו, לא רק הישראלים, מהופנטים מהעניין הזה של הדם. חולשה אנושית. שיהיה חג שמח.
        5/12/12 07:38:

      די ברור לי מדוע ישראלים אהבו את "חנות

      קטנה ומטריפה": הם אוהבים לרקוד על הדם...

      (-:

      ובאשר להיצ'קוק - כילד, נמנעתי מלראות סרטים

      אלימים-משו, ואת הקטעים המותחים הייתי רואה

      "מאחרי הוילון", כלומר - הייתי קם ממקומי ויוצא

      מהסלון (בו מוקמה לאחר כבוד הטלוויזיה...) והולך

      לעמוד במסדרון. אבל הסקרנות, הסקרנות..., זאת

      שהרגה את החתול..., הביאה אותי להציץ מבעד

      לוילון הקטן שהפריד בין המסדרון לסלון...

      הופקינס סיפר פעם שבאחת ההפסקות מהסרטת

      "שתיקת הכבשים" הוא העלה על פניו את המסיכה

      המפורסמת של לקטר והמתין לשחקנים שישובו לסט.

      כאשר השחקנים שבו אל הסט המוחשך, יצא לקראתם

      בנונ-שולנטיות. "הם כמעט עשו במכנסיהם...", סיפר

      הברנש בחדווה רבה...

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין