עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג של איילת הלר

    נגיעות במה שבאמת מעניין אותי

    הגרביון העליון-מונולוג אחרי לידה

    0 תגובות   יום שישי , 30/11/12, 22:48

    אני ביקשתי לקבוע פגישה כי אני חושבת שהגיע הזמן לעשות סדר בבלבול. ושתדעי לך שהכי קשה לי לשלם על הקשר הזה אתך' כי אני מרגישה אלייך קצת כמו שבת מרגישה אל אמא שלה. ואני אין לי אמא. כן, היא מתה כשהייתי ילדה' ומשפחה אמצה אותי. אבל הסיבה שרציתי בסוף להגיע אליך ולא אל מישהי אחרת' היא כי ממש מיד הבעת בי עניין וקבעת לי פגישה. זה שיכולת לראות אותי כל כך מהר זה בגלל שאני נראית לך מקרה דחוף?

    אם לא, אני יכולה לחשוב רק על סיבה אחת.

     

    אם את שואלת, אני אעז להגיד. האם זה בגלל שאף אחד לא ממש קובע אתך הרבה פגישות? אולי את כזאת מטפלת שרק רשומה כמטפלת אבל ממש גרועה בטיפול?


    כן, אני שמחה שאכפת לך ממני, אבל חשוב לי להגיד לך שאני לא ממש אוכל לאהוב אותך בחזרה כי אין לי אמא. אני לא יודעת איך יחסי אהבה כאלה נולדים בבת. חוץ מזה אני משלמת לך על הפגישה, ככה שאל תצפי ממני ליותר מדי אהבה בחזרה. 

     

    תראי, אני באתי בגלל אירוע שהיה לי מאוד חזק וקרה אתמול. המטפלת של התינוקת שלי אמרה לי שאני מוזנחת אחרי הלידה, ושאני מתלבשת כאילו העולם חרב. היא אמרה לי ברצינות גמורה, אחרי שהיא הסתכלה עלי מכף רגל ועד ראש, שכל אשה אחרי הלידה מרגישה שחלפה לה תהילת עולם. אבל יש עוד מה לתקן , לפחות בלבוש, ושוב בכיתי נורא. זה נראה לך הגיוני שאנשים שאני משלמת להם יעשו לי סדר בחיים?


    כן, יש בזה משהו, זה נכון מה שאת אומרת שאני בוחרת אנשים שיעשו לי סדר. בקיצור, אשה לא משכילה, שגרה בשכונה הכי פחות מוצלחת בעיר שלי, לקחה אותי אתה בשעות הבוקר למדרחוב בהרצליה וקנתה איתי בגדים. אז עמדתי באמצע החנות אחרי שמדדתי המון בגדים. היא, עם הפרצוף השעיר והנחמד שלה, אמרה לי מה יפה עלי ומה לא, החזיקה את התינוקת, ומדי פעם עשתה לה "קוצ'י, קוצ'י". ואני עמדתי שם וממש רציתי לאמר לה שהייתי רוצה בעד כל הון שבעולם שאמא שלי תעמוד במקומה עם התינוקת שלי, ותהיה מסוגלת לקנות איתי בגדים אחרי הלידה בכזאת אהבה, כמו שהקופיפה השעירה הזו עשתה איתי. מה שגורם לי כל כך הרבה בלבול ואני מרגישה סופסוף שאני יכולה לספר לך את האמת מזווית אחרת.

     

    אני מקווה שלא תכעסי כי עובדתית אני שיקרתי לך. אני יודעת ששמעת הרבה סיפורים. כן, אני יודעת שאני יכולה להרגיש חופשי. אבל כן, אני רוצה כוס מים. לא, אני לא בוכה, זה רק זיעה.

     

    אמא שלי לא באמת מתה. הגיע הזמן לספר לך שהיא גרה ברעננה, ממש קרוב להרצליה. אבל התינוקת לא מעניינת אותה, וגם אני לא. התקשרתי אליה כשהייתי בתא המדידה, והיא אמרה לי שאין לה זמן לבוא כי יש לה ספרית וחוג פילאטיס וחוג למניעת בריחת הסידן.


    את שותקת. אין לך מה להגיד? טוב, אני שמחה שאני מעניינת אותך. גם אם לא, תסבלי קצת, אני משלמת לך לא רע.

     

    בקיצור,  יצאתי מתא המדידה, ועמדתי בחנות, באמצע שלה, ובכיתי על מר גורלי. שוב הבנתי שאני לא רוצה לראות אותה יותר בחיים, ושוב הבנתי שהדרך שבה בחרתי להציג את עצמי אצלך היא הנכונה. ככה אני מציגה את עצמי לכל הנשים שאני משלמת להן, כמוך וכמו המטפלת של הבת שלי, המנקה, האשה שעושה לי קניות בסופר, הפדיקוריסטית והעורכת-דין שעשתה לי את החוזה על הדירה. אני תמיד בוחרת אתכן לפי המראה האמהי שלכן, ואתן במהירות מתאהבות ביכולת שלכן להיות קצת אמא שלי.

     

    את שואלת שאלה קשה - מה היא הייתה אומרת? תראי, אם היה לה זמן לבוא לפה, היא הייתה מגיעה מפונפנת, בבגדים הכי חדשים מהאפנה בפאריז ו..

     

    אופס נגמר לנו הזמן. 

    אני לא צריכה עוד פגישה. אם אני אצטרך אני אתקשר. תודה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      איילת הלר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין