עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג של איילת הלר

    נגיעות במה שבאמת מעניין אותי

    הרהור לשבת- אשליית הוודאות מחפשת שותפה.

    4 תגובות   יום חמישי, 22/11/12, 09:29

    ביום הראשון של המבצע, אשליית הוודאות לא כיבדה את החוזה שיש לה אצלי בנפש. אצלנו חוזה השכירות הפוך מהסכמי שותפות רגילים. אצלנו אני משלמת לה. בשותפות שלנו יש חלוקת אחריות: אני אחראית  לגור בישראל  והיא אחראית על ניקיון כל רגשות הפחד.


    כבר כשהתחיל המבצע היא קראה לי לשיחה. היא בקשה להיות מתוגמלת אחרת לגמרי. כבר לא חוזה חודשי אלא לפי שעות. היא שטחה בפני תעריפון. עלות נמוכה על כך שהיא מלווה אותי באזעקות, עלות גבוהה יותר לריצה למרחבים מוגנים הזויים, עלות גבוהה יותר על ידיעה שאנשים יקרים מגוייסים, והשיא של התשלום על שמיעה מרחוק בזמן אמת על שיגור טילים אל אזורים בהם גרים אהובי. זהו, החוזה בינינו התפוצץ. היא ארזה את המטאטא והמגב, ונפרדנו בכעס בדפיקת לב.

     

    היא טרקה את הדלת אחריה ונעלמה משאירה אחריה בלאגן. בדרך כלל, כמו שאמרתי, היא זו שאחראית על הניקיון של הפחדים. היא הלכה ולקחה איתה את אמצעי הנקיון, וכשהיא לא הייתה פה התחיל ממש להסריח.

     

    בערב, אתמול, היא חזרה מבוישת, ודפקה על הדלת שעות. בהתחלה לא הסכמתי לפתוח לה. חוצפנית, חשבתי לעצמי. אם כבר כל כך מסריח פה אני יכולה לנצל את הזמן לעשות עוד כמה דברים, כמו למשל לתמוך בפעולות שיובילו אולי לוודאות ברורה יותר, בלי אשליה ובלי שטויות. אבל הסכם הפסקת האש כבר עמד באוויר, ראש הממשלה דיבר, והחמאס המשיכו לירות. לא, אני לא מכניסה אותה, אמרתי לעצמי,  עוד רגע הם יכנסו לעזה רגלית, זה רק תרגיל מתוחכם.

     

    השעות עברו והיא נותרה על הסף קוראת לי משם, ובאמת משתיים עשרה החמאס כבר לא ירו. אז בסוף פתחתי לה את הדלת. הסכמנו שאשלם לה קצת יותר מהחוזה הקודם. הכנסתי אותה ונתתי לה לגור פה, לא לפני שהקשבתי ממש בתשומת לב ל"שיר של יום חולין" של רחל שפירא, והבנתי אותו לגמרי אחרת.

     

    שיר של יום חולין 


    מילים: רחל שפירא
    לחן: יאיר רוזנבלום



    אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט 
    אם יש בי דאגה היא חשופה כמעט 
    אם יש בי אהבה היא תאמר בשקט 
    אם יש לי שורשים הם מתארכים לאט 

    אתה רואה כיצד פתאום עובר בי רעד 
    הרוח משנה תכופות את כיוונה 
    ניסינו לעזוב אבל אני יודעת 
    אנחנו נשארים שנה אחר שנה 

    בחדרים שלך השמש משרטטת 
    קוים ורצועות של אור על הכתלים 
    אני למענך כל בוקר מלקטת 
    פרטים קטנים, שמחות קטנות של יום חולין 

    האם אתה משיב, האם אתה עונה לי 
    אולי באזנך הולמים גם שאוני 
    אולי אתה מקשיב, אולי אתה דומה לי 
    הן בפניך משתקפים פתאום פני 

    אם יש לי מיתרים הם מתנגנים ברטט... 

    יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד 
    ובחסדו שורות אליך נכתבות 
    קח את ידי עכשיו עשני מפוייסת 
    ביום חולין כזה דרכינו מצטלבות.

     

    http://www.youtube.com/watch?feature=player_embedded&v=rbCVdXFsNEQ#!


     


    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/11/12 18:15:

      צטט: נעם דימנט 2012-11-23 15:29:14

      פשרה היא שם המשחק...האם כולם מבינים?

      יש גם שאלה של עיתוי, ועל מה מתפשרים.

        23/11/12 15:29:
      פשרה היא שם המשחק...האם כולם מבינים?
        22/11/12 10:57:

      צטט: סטאר* 2012-11-22 10:45:51

      הוודאות הזאת בימים שכאלה פושטת ולובשת צורה במהירות מבלבלת ..מתחפשת. שתחליט כבר ..אהבתי את דברייך ואת השיר שהבאת . וש"השקט " ישוב ..

      תודה רבה-אמן

        22/11/12 10:45:
      הוודאות הזאת בימים שכאלה פושטת ולובשת צורה במהירות מבלבלת ..מתחפשת. שתחליט כבר ..אהבתי את דברייך ואת השיר שהבאת . וש"השקט " ישוב ..

      ארכיון

      פרופיל

      איילת הלר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין