עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    דברים שרואים משם

    תובנות בין תל-אביב לבאר-שבע

    0

    עוד 4 שנים!

    4 תגובות   יום שלישי, 13/11/12, 16:51

    רצף האירועים הפוליטיים במדינת ישראל לעתים מותיר אותך מסוחרר והלום מעצימותם ומופרכותם. סקירה של החודש האחרון בלבד: כחלון עוזב את החיים הפוליטיים, כחלון מקים מפלגה 'חברתית' הנסמכת על פעולות בירוקרטיה לאפשר תחרות חופשית, כחלון חוזר הביתה אחרי שהסקר עומק שקיבל לא השביע את תוצאותיו או שהוכיח מה הוא 'שווה' לליכוד. ייתכן שהבחירות העומדות בפתח תורמות לקצב האירועים, אך בצד להם הרחק מירושלים מתרחשת מציאות שונה במקצת.

     

    בימים האחרונים הרשת מוצפת בזעקות מהדרום כנגד האדישות וחוסר ההתייחסות של הציבור ושל דעת הקהל להתקפות הטילים שהפכו לשגרה מדרום לראשון-לציון, על החיים בסיטואציה שבה 30 שניות הן הזמן שבו אתה צריך לרוץ לעבר המקלט הקרוב ביותר באמצע היום או הלילה, והעולם כמנהגו נוהג. סופות הוריקן בחוף המזרחי זוכות לסיקור תקשורתי מיוחד בחדשות בעוד שאזעקות ובתים הרוסים נדחקים לפינה האחורית של מדורי החדשות, ואיש לא חושב שנכון לשלוח כתבים לסקר את המתרחש בטווח האש שרחוק רק חצי שעת נסיעה מתל-אביב. אולי זו הפריפריה, אולי כי בשגרה של טווח האש לא מדובר בחדשות מסעירות או כי יש דברים שמוטלים כחשובים על הכף, או גרוע מכל - אין איך להתמודד עם ההתקפות הללו.

     

    החיים תחת הטילים יכולים להפוך אותך באיזה מקום לאדיש, כאילו שתי אזעקות ברצף באמצע היום חולפות לך מעל הראש הרבה יותר מאשר למכריך במרכז שמודעים ואף פוחדים ברגע שהאזעקות נשמעות באוזניים שלך, אולי כי מי שחי את השגרה הזו כבר לוקח אותה כחלק מהחיים, בין אם בהליכה שבה אתה בודק את המרחק המשוער שלך מהבניין הקרוב ביותר או בהערכת הסיכוי שבה סיכול ממוקד בעזה משפיע על כמות האזעקות שתשמע בלילה לפני שאתה נכנס למיטה.

    לא רק החרדה נכנסת למשחק פה אלא גם הייאוש: ירו עלינו טילים, אנחנו חייבים להגיב, כמה הרוגים בתגובת-הנגד עשויים לגרור להפסקת אש זמנית וחוזר חלילה. כל כיוון שממנו מתחיל הפינג-פונג הזה - פוליטיקה פנימית בעזה שמתבטאת בשיגור טילים לעבר חפים מפשע או החלטה מקרית של ארגון טרור זה או אחר, סיכול ממוקד של מחבל זה או אחר, אירוע פוליטי שגורר טילים - הסיטואציה לא משתנה, הטילים נורים והתושבים סובלים. העולם שותק כי ייתכן שכבר אין על מה ועם מי לדבר. כשתושבים בקו העימות מוחים על כך שהיומיום הזה לא מתקדם לשום מקום והשיטה של הסלמה דו-צדדית עד להפוגה הבאה ומציעים אפשרות של הידברות, המחשבה הולכת למקום חד בלבד: בכדי למנוע יריות של הג'יהאד האיסלאמי או הארגונים הסלפיים ברצועה צריך ליצור קשר עם ראשי החמאס שבהם מתווך האח המוסלמי מוחמד מורסי. נשמע כמו בדיחה גרועה וצינית של מי שהתייאש לחלוטין מהסיכוי לנורמליות ושקט שאיננו כל-כך מתוח.

     

    ועדיין, לא פה נמצא הייאוש הגדול: המחשבה שעזה הופכת לאבן השואבת של ארגוני טרור שמתחרים מי יותר קיצוני ועצמאי, ולמבוגר האחראי על קן הטרור שבין ישראל ומצרים קוראים חמאס גורמת לך להבין שבאמת אין עם מי לדבר.

    העולם הגדול? כאשר ארצות-הברית עסוקה בניהול המלחמות באפגניסטן ועיראק, ואירופה כבר נרתמת למעננו בחקיקת הסנקציות נגד האיראנים ההבנה שהעימות המקומי נדחק לפינה למול האיום הקיומי גורמת להבין שהטיפול בדרום המופגז לא ברור למדי. כמו שלפני עשור גל הפיגועים נראה היה כבלתי-נפסק ונטול כל פתרון פרקטי גם ההפגזות מעזה נראות כגזירת גורל שאין לה קץ בעתיד הנראה לעין, וקשה לחשוב על מציאות יותר מייאשת מכך.

     

    עם זאת, פה לא נגמר הסיפור. כידוע לכולם, הבחירות בישראל עומדות וממשמשות בפתח, ואין דבר יותר מתאים לתקופת בחירות מאשר מבצע צבאי נרחב, כפי שהוכח כבר בעבר הלא רחוק. לא סתם הוחלט על עופרת יצוקה כחודש וחצי לפני הבחירות, כאשר נושא הבחירות החל מהמלחמה בשחיתות ועבר לענייני דת ומדינה, פתאום סופסוף הוחלט לתת מענה לשדרות ואשקלון שהופצצו בדרך קבע במשך מספר שנים. מהר מאוד התגייס כל העם לזכותה של ישראל להגן על עצמה ונושא הביטחון חזר והפך למרכזן של הבחירות של שנת 2009. כרגע, כאשר השמיים מתקדרים שוב וזעקות השבר המוצדקות עולות מעל פני השטח, מערכת הביטחון כבר עומדת מוכנה לקראת המבצע הקרוב לחיסול הטרור המגיע מהרצועה, או בלשון העם "עופרת יצוקה 2". שוב חוזר הניגון שזנחנו לשווא, והמראות של חורף 2009 צפויים לחזור על עצמם, עם לא פחות נפגעים ואזורים נרחבים יותר בטווח הטילים. אז זו הייתה באר-שבע על כל הסטודנטים ממרכז הארץ שלימודיהם הושבתו, הפעם זו יכולה להיות ראשון-לציון או אולי אפילו תל-אביב. המשחק שפעם הוכיח את עצמו שוב יחזור, אווירת הביטחון תניע את האזרחים לקלפי וכל מה שראינו בקדנציה הנוכחית של ביבי צפוי לחזור על עצמו ביתר שאת.

     

    אז מה באמת צפוי לנו? בפרפרזה מייאשת על סיסמת הניצחון של תמוכי אובמה, "עוד ארבע שנים!", גם בישראל צפויות עוד ארבע שנים של טילים ואזעקות כשגרה, שקט מתוח שסביר להניח שיופר בכל רגע נתון, קיבעון וקיפאון שלא מציע כלום חוץ משגרה של לחימה שמאיימת על חייהם של מאות אלפים והעדר פתרון ברמה המערכתית או הבינלאומית שישנה את החיים בשטח האש שמדרום לגדרה. החיים בישראל מעולם לא היו אופטימיים יותר

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/11/12 21:43:
      יקח קצת זמן עד נגיע לשם, בינתיים אין ברירה אלא לפעול בשיטות הישנות והטובות...
        15/11/12 08:10:
      יש לי פתרון מצוין ופשוט - שכלול קטן של מערכת "כיפת ברזל", להוסיף מנגנון כזה שבכל פעם ש"כיפת ברזל" עוצרת טיל, היא גם משגרת ממשגרים אוטומטיים שונים שיוצבו באזור, 10 טילים למיקומים אקראיים ברחבי עזה. מבלי שאצבע לחצה על ההדק, הכל אוטומטי.
        14/11/12 22:06:
      אם לא היה את הדבר המשני הזה שנקרא היה "עולם" סביר להניח שטענתך מתקבלת, אבל לך תסביר להם שיצאנו משם וקיבלנו קן טרור אחד גדול...
        13/11/12 18:24:
      אופציה נוספת והגיונית זה למחוק את האי האיסלמי שנולד בדרום וקוראים לו עזה?

      ארכיון

      פרופיל

      yuval oren
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין