עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    אישה מוכת גורל

    12 תגובות   יום שבת, 10/11/12, 00:51

    אישה מוכת גורל

     

    ההתנדבות בעמותת "עזר מציון", מזמנת פגישות עם אנשים מוכי גורל, ועם סיפורי חיים מגוונים.

     

    הגעתי לרחוב שבו הפציינטית מתגוררת, אך לא היה ברור לי איך לחפש את הכתובת. בצד אחד של הכביש, הבניינים התנשאו מעל לחומה, ובצדו השני היה שדה ריק. התכוונתי לעצור בצד בצל, לצלצל ולברר. כשהאטתי, ראיתי על המדרכה אישה חובשת כובע, עם יד חבושה, מחזיקה שתי שקיות ניילון, מביטה סביבה בציפייה. שיערתי שאולי לי היא מחכה. היא הסתכלה עליי, ולמרות שעדיין לא הצמדתי את הסמל של "עזר מציון" לשמשה הקדמית, עשתה צעד מהוסס לעברי. נופפתי לעומתה בסמל העמותה והיא החישה צעד, בעוד אני מתקרב אליה לאטי.

    "מלכה?" וידאתי כשפתחה את דלת המכונית.

    "כן", ענתה, התיישבה במושב שליידי, והניחה את השקיות בין ברכיה.

    "לעזור לך להיחגר?" שאלתי.

    "לא, אין צורך", ענתה תוך כדי שהתעסקה במיומנות עם החגורה.

    "מה שלומך?" שאלתי.

    "לא טוב", ענתה, ודמעות מילאו את עיניה. "אחי הצעיר מת לפני חצי שנה, והוא היה רק בן ארבעים ושתיים".

    "צר לי לשמוע, שלא תדעי עוד צער".

    "ואחותי נהרגה לפני חדשיים וחצי", המשיכה כשהדמעות חונקות את גרונה.

    "מה קרה?"

    "זה היה כתוב בעיתון. אוטובוס עצר והניח לה לעבור במעבר חצייה, ומכונית אחרת עקפה אותו במהירות ודרסה אותה. איזה נהג פרא אדם, למה הוא לא עצר גם?"

    "כל נהג מתחיל יודע שאם אוטו אחד עוצר לפני מעבר חצייה, חייבים לנהוג לאט ובזהירות אם רוצים לעקוף", אמרתי. "זה ידוע ומוכר".

    הנוסעת שלי לא הגיבה, והמשיכה להתייפח בשקט.

    "לאן את נוסעת?" ניסיתי להסיח את דעתה.

    "לבריכת הנכים בגילה", ענתה. "נפלתי באמבטיה והיד שלי נפגעה. הילדים כל הזמן אומרים לי שאני חייבת לגמור עם הטיפול. הייתי צריכה כבר לגמור, אבל המוות במשפחה...", החלה שוב להתייפח.

    " היום החלטתי לנסוע בכל זאת", התעשתה.

    "אמרת שהילדים עודדו אותך. כמה ילדים יש לך, שיהיו בריאים?"

    "יש לי חמישה ילדים, ארבע נשואות, אבל הבן שלי כבר בן ארבעים, ועוד רווק", אמרה והדמעות שבו לעיניה.

    "גם הבן הבכור שלי עוד רווק, ושני הילדים היותר צעירים נשואים", אמרתי.

    "כן, אבל הבן שלי הוא משהו מיוחד. הרבה בחורות יפות וטובות רצו אותו, והוא דחה אותן אחת, אחת. ועכשיו יש לו מישהי", אמרה בכעס.

    "אז למה את כועסת?"

    "היא גרושה בת עשרים ושבע עם שני ילדים, והיא כישפה אותו".

    "מה זאת אומרת?"

    "הוא יוצא אתה רק חודשיים וחצי, וכבר רוצה להתחתן".

    "הרי זה טוב", אמרתי. "את לא רוצה שיתחתן?"

    "כן, אבל לא עם זותי. מה הוא צריך גרושה, ועוד עם שני ילדים?"

    "אני דווקא מכיר מישהו שהתחתן עם אלמנה ואימץ את שתי הבנות שלה, והוא מאד מאושר. הוא מגדל את הבנות כבנות שלו, יחד עם הילדים המשותפים שנולדו להם".

    "הוא אוהב ילדים הבן שלי, אבל קודם שיברר למה היא גרושה!"

    "מה זה משנה? הוא מספיק מבוגר כדי לדעת את מי הוא אוהב ומה הוא רוצה".

    "ואם אחרי זמן קצר היא תתגרש גם ממנו?"

    "ואם יהיו להם חיים מאושרים יחד עד סוף ימיהם?"

    השיחה ארכה עד שהגענו לגילה.

    "כאן אני יורדת", אמרה. "לא בבניין הזה. השני שאחריו. אתה יכול לעצור אחרי המכונית הלבנה".

    "תהיי בריאה מלכה", עצרתי מול הכניסה לבריכה. עגלות נכים ריקות עמדו בצד הדלת, ונכה בכסא גלגלים ישב בצדה השני.

    "שמחתי להכיר אותך", אמרה מלכה. "שתזכה לעשות מצוות, ושלא תזדקק בעצמך".

    "תודה רבה. כל טוב לך והרבה בריאות".

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (12)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        11/11/12 23:38:

      צטט: באבא יאגה 2012-11-11 22:54:46

      תבורך

      תודה רבה, אלאונורה.

      כתבתי כדי להציג את מר גורלה של האישה, ואת הדרך שבה היא מתייחסת לדברים. לא היתה לי כל כוונה לפאר את עצמי.

      כל טוב, עמוס.

        11/11/12 22:54:
      תבורך
        11/11/12 00:00:

      צטט: נעמה ארז 2012-11-10 22:58:46

      לולה הוציאה את תגובתי מקולמוסי:))

      אם כך, נעמה, אנא ראי תגובתי ללולהחיוך.

      תודה רבה ושבוע טוב, עמוס.

        10/11/12 23:58:

      צטט: Lola Bar 2012-11-10 21:38:29

      סיפור מלא חמלה ואנושי.

      ולמרות המסופר, לא יכולתי שלא לחייך על הדאגות שהקשישה עושה לעצמה בקשר לבן שלה בגיל 40, כי בגילה המתקדם טרם השכילה להרפות מלחנך את בנה המבוגר וכך היא ממשיכה לאמלל את חייה וגם את חיי בנה.

      שבוע טוב ותודה

      תודה רבה, לולה.

      היא אמא דואגת, כי דאגות אם אינן תלויות בגיל "הילד".

      את אומרת "לחנך", ולי זה נראה יותר כמו לנהל את החיים. התוצאה זהה בשני המקרים - אי נחת ואפילו אומללות.

      שיהיה רק טוב, עמוס.

        10/11/12 23:53:

      צטט: טלוני 2012-11-10 16:42:51

      עמותת עזר מציון עושה הרבה חסדים, תבורך על פועלך!

      תודה רבה, רוני.

      אני בורג קטנטן במכונה הגדולה לעשיית חסד, של עזר מציון.

      שבוע טוב, עמוס.

        10/11/12 22:58:
      לולה הוציאה את תגובתי מקולמוסי:))
        10/11/12 21:38:

      סיפור מלא חמלה ואנושי.

      ולמרות המסופר, לא יכולתי שלא לחייך על הדאגות שהקשישה עושה לעצמה בקשר לבן שלה בגיל 40, כי בגילה המתקדם טרם השכילה להרפות מלחנך את בנה המבוגר וכך היא ממשיכה לאמלל את חייה וגם את חיי בנה.

      שבוע טוב ותודה

        10/11/12 16:42:
      עמותת עזר מציון עושה הרבה חסדים, תבורך על פועלך!
        10/11/12 13:18:

      צטט: הלנה היפה 2012-11-10 12:35:23

      עמוס, תתברך בנתינה הזו. זו לא רק ההסעה. זו האוזן הקשבת.

      תודה רבה, לאה.

      ההקשבה היא חלק מן ההתנדבות. בדרך כלל, אנשים שאין להם צרות, לא נזקקים לסיוע העמותה.

      שבת שלום, עמוס.

        10/11/12 12:35:
      עמוס, תתברך בנתינה הזו. זו לא רק ההסעה. זו האוזן הקשבת.
        10/11/12 10:17:

      צטט: מרב 1956 2012-11-10 09:15:07

      מעשה מבורך!

      תודה רבה, מרב.

      מן הידועות הוא, שהנתינה מועילה לנותן, כמו שהיא מועילה למקבל, ןלעיתים נדמה שאף יותר.

      שבת שלום, עמוס.

        10/11/12 09:15:

      מעשה מבורך!

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין