עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג של איילת הלר

    נגיעות במה שבאמת מעניין אותי

    מונולוג- ניו יורק בעיניים ישראליות

    2 תגובות   יום שני, 5/11/12, 12:13

    יוּ, תודה שהסכמת לפגוש אותי בהתראה כל כך קצרה. את נשמה פשוט נשמה.

    תשמעי, אני מספרת לך היום סיפור שאף פעם לא סיפרו לך לדעתי. מדובר בבחור מהעבר שלי, שאני מחפשת אותו כל הזמן.

    שנים השאלה מנקרת לי במח - איפה הוא יכול להיות?

    אז, כשהיינו מאוד צעירים, עבדנו ביחד והיה ביננו קליק ממש טוב. אני לא בטוחה שזו הייתה משיכה מצידו. את מבינה? אולי יותר קרבה ואינטימיות. יכולנו לדבר על הכל. אני זוכרת שהוא סיפר לי שהוא מאוד אוהב אצבעות. הייתי כל כך תמימה בזמנו, בכלל לא הבנתי על מה הוא מדבר.

    מאז עברו הרבה וודקות בגרון כמו שאומרים, וכל השנים חיספסו אותי. היום כל מילה, כל משפט, מתפרש אצלי בדו משמעות, כמו שאומרים יש לי ניסיון בשביל גדוד בנות. במיוחד אחרי הגירושין. אבל אני סוטה מהסיפור. אני חוזרת.

     

    אז, חצי שנה אחרי סיום הצבא, הייתי כל כך תמימה. עבדנו שעות ארוכות ביחד ולמדתי להכיר אותו כל כך טוב. הוא היה אוטודידקט ונמשך מאוד לארכיטקטורה.

    בקיצור,

    השבוע באחד המשחקים של ה"מילה האחרונה". מה , את לא מכירה?

    זה נורא חמוד, בפייסבוק.

    את מחפשת בכל יום באחת עשרה בבוקר את דף הפייסבוק שלהם, שם הם כותבים את הנושא, ויכולה לכתוב תשובה מצחיקה. משהו על הנושא. בקיצור, את לא מאמינה, אני גוללת את התשובות ואת מי אני רואה שם? אותו.

    תראי, זה בכלל לא נראה לי הזוי, כי הוא תמיד היה כזה שנון ומצחיק וחכם. יוּ, אני רק מדברת עליו נהיה חם פה בחדר. בקיצור, אני רואה בדיוק את השם שלו אבל בלי תמונה. זה נראה לי מוזר, כי הוא היה אדם מאוד מודע לעצמו. יפיוף כזה. במקום תמונה יש איזה משהו אחר, בקיצור, זהו, נטרפתי בחיידק האובסיסיבי שלי, יוּ נוֹאוּ...

    התחלתי לחרוש את התמונות באינטרנט. עכשיו, תביני, אין מצב שהוא לא מפורסם. גם אז, לפני שלושים וחמש שנה הוא היה גאון אז אין מצב שהיום הוא לא עושה משהו נורא יצירתי. 

    בקיצור, התחלתי להסתכל לפי העניים בתמונות ולהתעלם מהקרחות ומהשינוי בגוף ופתאום ראיתי מולי את התשובה.

    ראיתי אותו מסתכל אלי מתוך גוף של אישה.

     

    את לא מאמינה. ואני ככה יושבת בוהה בו נגנב לי המח. תקשיבי, זה לא אמיתי.

    ומיד כל הסרט מסתדר לי לגמרי. כמורה לפסיכולוגיה למדתי שנים את התאוריה של המדען הנאיבי. מכירה? את דווקא כאשת טיפול צריכה להכיר. בקיצור, זה אומר שכשיש כמה נתונים אנשים כבר ממציאים סיבתיות וכל החרטא. יש? יופי.

    בקיצור מדובר בארכיטקטית מוכשרת בטירוף הטירופים, חיה בניו יורק ומאוד מצליחה. ואני קוראת את הפרטים והכל מסתדר לי.

    כל מה שאני מנסה לחפש ראבק זה את הקו של הלסת ואת הגרוגרת, אבל הזווית של הצילום מותירה אותו מסתכל עלי בעיניים החכמות שלו, ואני נגנבת. פשוט נגנבת.

    את חושבת שאני לסבית?

    כן בשביל זה באתי.

    אז לשלם רק על הקפה?

    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        8/11/12 17:05:

      צטט: עמנב 2012-11-06 00:35:00

      יופי של מונולוג, איילת. כל טוב, עמוס.

      תודה עמוס

        6/11/12 00:35:
      יופי של מונולוג, איילת. כל טוב, עמוס.

      ארכיון

      פרופיל

      איילת הלר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין