עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    פרסומות מפלסטיק נשים בשר ודם

    פוסטים אחרונים

    0

    שירים בשר ודם

    8 תגובות   יום שלישי, 23/10/12, 19:16

    קח שירים/ מאיר ויזלטיר

    קח שירים, ואל תקרא 
    עשה אלימות בספר הזה: 
    ירק עליו, מעך אותו 
    בעט אותו, צבוט אותו. 

    זרוק את הספר הזה לים 
    לראות אם הוא יודע לשחות. 
    שים אותו על אש הגז 
    לראות אם הוא עמיד באש. 
    מסמר אותו, נסר אותו 
    לראות אם יש לו התנגדות. 

    הספר הזה הוא סמרטוט של נייר 
    ואותיות כמו זבובים, ואילו אתה 
    סמרטוט בשר, אוכל עפר וזב דמים, 
    בוהה עליו נים ולא נים. 

     


    כשהשתחררתי מהצבא ראשי לא מצא מרגוע. חבר לשרות נרצח שלושה חודשים קודם לכן ואני לא הצלחתי להבין איך המציאות ממשיכה להתקיים כשהטרגי קיבל צורה של טקס צבאי חגיגי, נטול כל קשר לאדם שאיננו עוד.

    אז נהגתי לנסוע באוטובוסים הצהובים של המועצה האזורית ולראות איך הילדים התחלפו, הנופים נותרו כשהיו, אך הנהר כבר לא היה אותו הנהר. נהגתי לנסוע ולהקשיב לדיסקמן שלי כי לצרחות הילדים כבר לא יכולתי.

    ובאחת הנסיעות, כשהאוטובוס עבר בין הקיבוצים של ילדותי שמעתי את החלונות הגבוהים. וכשהשיר "חייל של שוקולד" הבליח, חלפנו על פני בית העלמין של דגניה א', שם נכחנו בימי הזכרון בתקופת בית הספר היסודי, אוטמים את אוזננו כשנורו יריות מטח הכבוד. השיר הזה היכה בי בבטן בחוזקה משום שהוא אמר לי "זה לא בסדר, אין גיבורים, רק מתים", הוא היכה בי בבטן וכמו אמר : "תבחני את מיתוסי הילדות שלך מחדש, גם פעם לא האמינו בצדקת המלחמות ובנחמת הטקסים". יותר מכל הוא טלטל אותי, כי לא ידעתי שלהקה כזאת שלהיטיה ממשיכים להיות מושמעים ברדיו יכלה להוציא שיר שכזה.

    אז מאז אותו שיר עברו הרבה שנים, החינוך הולך ומתדרדר, המחירים עולים ורק תקציב הבטחון ממשיך להתנפח. אנשים יוצאים לרחובות, שירים יוצאים לאויר, מותר לומר שהציבור "מטומטם", שהשרים "רק כיסא רוצים" ורק דבר אחד לא משתנה, בצבא אסור לגעת בשירים. 

    טוב אז יזהר אשדות טעה, הוא ניסה לבחון את האקסיומה הזאת וגילה שהציבור לא מעוניין לשנות אותה.

    ראשית רציתי לציין כי אינני מצדדת בהתנהלות שיזהר אשדות ואלונה קמחי בחרו בה. אתה לא מגיע לבסיס צבאי וצועק "די לכיבוש", בשביל מה? אם אתה מאמין בטקסט שלך אתה דן בו מתחילתו ועד סופו ולא קורה לאלו שלא חושבים כמוך "אטומים".

    אך למרות זאת יש בשיר הזה גם חלק שני, הוא מדבר על האלטרנטיבה, על השאיפה לשלום, השקפת עולם שהפכה למגונה באותה מידה שביקורת על הצבא הפכה.

    אין ספק שיש לכל תחנה את הזכות לבחור אילו שירים לא להשמיע, יודעים זאת היטב כל הזמרים שלא מצליחים לעבור את מחסום הפלייליסט של גלגל"צ. אך כאשר תחנה משתמשת בזכות הזאת על מנת לזכות ברייטינג זהו עניין שצריך להיות מגונה.

    גם לבחירה שלא להסכים עם שיר צריכה להיות צורה מכובדת, בתחנה ממלכתית.

    בשם חופש הדיבור (ללא דאגה לרגשותיהם של חלק מהמאזינים)  באותה תחנה, השתלחה עירית לינור בסטודנטית שתבעה מרצה על הטרדה מינית. לא בכדי חויבה התחנה לשלם פיצויים לאותה בחורה

    בעידן שבו הרדיו איננו קובע את טעמנו המוזיקלי, אלא החלופה האינטרנטית, נותר לנו רק לבחור את רף הדיון שבו אנו דוגלים. אבל אולי יהיה יותר קל להמשיך להאמין ש"הציבור מטומטם", שהוא לא רוצה לדון מחוץ למסגרת ה"אין לי כסף לקוטג' " ולחפש שירים שקל לצרוך בשתי מילים ושלא מדברים על דבר ובקושי מדברים בעברית. יזהר, למה להקשות?

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/10/12 19:45:

      צטט: figovsky 2012-10-25 20:31:57

      המשכה של התפוררות....

      כנראה שבמישור אחד אנחנו עקביים.

        25/10/12 20:31:
      המשכה של התפוררות....
        24/10/12 16:52:

      צטט: minisrael 2012-10-24 11:59:50

      כמה זה קשה להעמיד סימן שאלה בסוף מיתוס ילדות... גם אם בראש אתה מצליח, אתה יכול לסמוך על הבטן שלך שתתהפך... שנים שאני עסוקה בלנקות את המוח השטוף שלי ולצערי, אני יכולה לדווח על הצלחה חלקית. לגבי השיר, מצטערת, הוא לא גרם לי לחוש כלום, אני לא אוהבת שמאכילים אותי בכפית ולא שדוחפים לי את המסר לפרצוף באותות ובמופתים. חווה בעצמי את הכאב הזה, הוא מייסר אותי שעה שעה, אבל הדרך כל כך לא משרתת את המטרה בעיני, וחבל.

       

      קודם כל אני שמחה שבאת (בלי שום פרור של ציניות, אם היו לי עוגיות הייתי מציאה לך, אבל יש לי רק חלוה ) . אני מסכימה איתך לגבי העיניין שזה לא שיר מוצלח. יש כמה רבדים שבהם אפשר לעסוק בנושא הצבא. הדוגמה שהבאתי של "חייל של שוקולד" היא של שיר שמעמיק לתוך הרובד שבו כל נגיעה פותחת פצע ומתעסקת בו. לגבי השיר הזה, זה נכון שהוא ברובד מאוד שטחי, אני אישית לא חשה בנוח לשמוע אותו, אבל הוא גם יוצא דופן במגמה של שירי ההלל לצבא, שהלכה והתחזקה בשנים האחרונות ( לפעמים זה נשמע כאילו הרדיו חזר להיות מגוייס לטובת המורל הלאומי, או הורדת האיקיו הלאומי, תבחרי את ). הנקודה היא איזו תגובה מעורר שיר שמחליט להציג את צה"ל באור אחר, לאן אנחנו הולכים אם תחנות רדיו תוקפות בצורה כל כך אגרסיבית אומן בשביל לקדם לעצמן את הרייטינג?

        24/10/12 16:43:

      צטט: רוקם 2012-10-24 08:33:06

      דילדולה של הרוח זה מה שקורה בכל הרשתות התקשורתיות

      אולי זה מה שמביא לפריחתן של המדיות האחרות

        24/10/12 16:43:

      צטט: מאיה113 2012-10-24 05:03:53

      *כמה עצוב ונכון

      תודה

        24/10/12 11:59:
      כמה זה קשה להעמיד סימן שאלה בסוף מיתוס ילדות... גם אם בראש אתה מצליח, אתה יכול לסמוך על הבטן שלך שתתהפך... שנים שאני עסוקה בלנקות את המוח השטוף שלי ולצערי, אני יכולה לדווח על הצלחה חלקית. לגבי השיר, מצטערת, הוא לא גרם לי לחוש כלום, אני לא אוהבת שמאכילים אותי בכפית ולא שדוחפים לי את המסר לפרצוף באותות ובמופתים. חווה בעצמי את הכאב הזה, הוא מייסר אותי שעה שעה, אבל הדרך כל כך לא משרתת את המטרה בעיני, וחבל.
        24/10/12 08:33:
      דילדולה של הרוח זה מה שקורה בכל הרשתות התקשורתיות
        24/10/12 05:03:
      *כמה עצוב ונכון

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      הלנה ויטמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין