עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    ויאסה ושוקה – מסע לחיפוש ה"אני"

    22 תגובות   יום שישי , 19/10/12, 16:14

    ויאסה ושוקה – מסע לחיפוש ה"אני"

     

    "בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו", נאמר במקורותינו )סנהדרין, ק"ה), ועל אחת כמה וכמה כשהבן הוא גם התלמיד. אולם, לא תמיד מסוגל אדם לשלוט ברגשותיו – לא בישראל ולא בהודו. העדר השליטה ברגשות מפתיע במיוחד כשמדובר בחכם הודי, אולי החכם הגדול והחשוב מכולם – ויאסה. הוא נחשב כמי שהביא לאנושות את המנוני הוודות הנצחיות, וחיבר את הפוראנות, הסוטרות, והמהאבהרטה.

     

    רישי ויאסה, הסגפן המלומד הגדול, צפה יום אחד בריקוד של אפסארה - רקדנית שמימית - שבתום הריקוד, לבשה דמות של תוכי, והתעופפה לדרכה. למרות סגפנותו, התגרה ויאסה מן הריקוד ואת זרעו שנפלט, מרח על קיסם וצרב באש המדורה. מן הזרע הצרוב נולד בנו, שנקרא "שוקה" – "תוכי" בסנסקריט.

    למרות ששוקה נולד עם כל ידע הוודות, ויאסה לימד את בנו את כל הידוע לו. במשך שנים, הוא שינן באזניו את המנוני הוודות, והוסיף עליהן את הפרשנות הנדרשת, ושוקה הפנים הכל, כבור סוד שאינו מאבד טיפה. בשלב מסוים, הרגיש ויאסה שאינו מסוגל עוד לספק את סקרנותו חסרת הגבולות של בנו, ושלח אותו ללמוד תורה מפי המלך ג'נקה, שהיה מלומד גדול, ונודע בשם "חסר הגוף". בשל הישגיו הרוחניים הכבירים, וההארה לה זכה בעודו בחייו, חדל לזהות את עצמו עם הגוף, המשכן הזמני לנשמתו הנצחית.

     

    בבירתו של המלך ג'נקה הועמד שוקה במספר ניסיונות. בהגיעו לא התייחסו אליו בהתאם למעמדו, כבנו של החכם הנודע ויאסה, והוא נאלץ להמתין שלושה ימים בשער העיר. הוא המתין בשקט, מבלי למוש ממקומו. לאחר שלושה ימים, טופל במלוא הכבוד והכנסת האורחים, והטעימוהו במשך שמונה ימים מכל מנעמי הארמון. שוקה התייחס בשוויון נפש לכל התענוגות, כפי שהתייחס קודם לכן, למצב המשפיל.

    בתום שמונת ימי הפינוקים הובא שוקה אל אולם קבלת הפנים, והוצג בפני המלך ג'נקה. באולם ניגנה חבורת נגנים, נערות בלבוש מינימלי רקדו וחוללו,  ושפחות יפהפיות הסתובבו בין הקרואים והגישו תקרובת. המלך ג'נקה קידם את פני שוקה בכבוד הראוי לו, ושמע את בקשתו להתקבל כתלמידו.

    "אביך ויאסה לא לימד אותך?"

    "הו, 'חסר הגוף', למדתי ממנו את כל מה שאני יודע, ועתה אני מבקש ללמוד גם ממך, מהאראג'ה".

    המלך ג'נקה ציווה לתת בידי שוקה כוס מלאה חלב עד שפתה.

    "אחוז בכוס, ברהמין, ועבור את כל האולם עד סופו, וחזור אלי מבלי לשפוך טיפה מן החלב".

    שוקה עשה כאשר צווה, ועבר בין החוגגים מבלי להתפתות אחר המאכלים והמשקאות, המוסיקה והרקדניות. הוא חזר אל המלך ג'נקה והכוס המלאה בידו.

    "אין לי מה ללמד אותך עוד", אמר המלך, אך בכל זאת שהה אצלו שוקה כתלמידו, למשך זמן מה.

    שוקה חזר אל אביו מארמונו של ג'נקה, חכם ובקי בתורה, משניות ופוסקים, אך צמאונו לדעת עדיין לא בא על סיפוקו. הוא רצה לא רק להבין את מהות ה"אני" הנצחי, אלא לחוות אותה. הוא המשיך במדיטציה ובסיגוף, כפי שלמד ממלמדיו, עד שיום אחד התייצב בפני אביו.

    "אבא, אני עוזב".

    "לא, בני, אנא הישאר עמי עוד".

    "אתה אינך אב, ואני אינני בן, שנינו התגלמויות של ברהמן הנצחי, המוחלט, האינסופי".

    ויאסה אמור היה לדעת ששוקה בנו, במהותו האמיתית, הוא אחד עם ה"אני" הקוסמי, ודבר אינו קושר אותו באמת אל מי שהוליד את דמותו הגשמית הנוכחית. זו היתה תמצית הידע שוויאסה בעצמו לימד, והמסר הרוחני שמצוי בסוטרות שכתב. אולם, רגשותיו האבהיים גברו על ידיעתו וחכמתו בכתבים.

    "בבקשה, בני, הישאר עמי עוד בבית", חזר על בקשתו.

    "איני יכול, אבי, הגיע זמני להתמזג עם מהותי הקוסמית".

    באמרו זאת, ריחף שוקה לגובה, והחל להתקדם באוויר. ויאסה הפעיל גם הוא את כוחותיו ביוגה, וריחף בעקבותיו. הריחוף היה מסעם של שניהם להכרת מהותם כאין-סוף.

    בעודו מרחף, חלף שוקה על פני אגם שנערות ערומות רחצו בו. הוא לא שעה אליהן, והנערות לא שעו אליו, והמשיכו לשחות ולהשתובב במים. כשהגיע ויאסה בעקבותיו של שוקה, מיהרו הנערות לכסות את שדיהן ולהסתתר. ויאסה צפה בפליאה בתופעה, ופנה אל הנערות:

    "מדוע המשכתן לשחק ערומות כשעבר על פניכן גבר צעיר ומושך, ואילו כשהגעתי אני, רישי זקן, מיהרתן להתכסות ולהסתתר?"

    "הגבר הצעיר הגיע לרמה רוחנית בה אין עבורו הבדל בין גבר לאישה, ואילו אתה, אדוני, עוד לא הגעת לדרגה זו".

    כאב חד של קנאה פילח את חזהו של ויאסה. הוא נוכח שבנו שוקה איננו ישות גשמית עוד, ואילו הוא - אביו מולידו ומורהו - עדיין כבול לסמסארה, להווייתו הארצית.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/10/12 17:55:

      צטט: Neora 2012-10-26 13:40:00

      תשובתך מחזקת את הרגשתי שההודים יותר מכל העמים נגעו באמת הרבה יותר מכל יתר הדתות, ולכן אני מחפשת ברצינות ללמוד בודהיזם ומחפשת באיזור העמקים קורס שכזה.

      אני שותף להרגשתך, נאורה. אולם, ההתעסקות שלי היא בהינדואיזם, בעף פילוסופי שנקרא אדוואיטה ודאנטה, הדוגל בתפישה מוניסטית של ההוויה. פגשתי אישית את הדלאי לאמה של טיבט, המנהיג הרוחני של הפלג הצפוני בבודהיזם, והתרשמתי ממנו הרבה לפני שהפך "סלב", בעל פרסום בי"ל.

      מאחל לך הצלחה בחיפושייך ובלימודייך.

      שבת שלום, עמוס.

        26/10/12 13:40:
      תשובתך מחזקת את הרגשתי שההודים יותר מכל העמים נגעו באמת הרבה יותר מכל יתר הדתות, ולכן אני מחפשת ברצינות ללמוד בודהיזם ומחפשת באיזור העמקים קורס שכזה.
        24/10/12 19:06:

      צטט: Neora 2012-10-24 10:17:47

      קינאה בין הורה לילד קיימת, עד כמה שישמע זאת כאבסורד, לפי מה שהבנתי מהסיפור אצל ההודים אין כל חשש להציף בעיות אנושיות כדי לטפל בהן בדרך של הפילוסופיה ההודית, כלומר ההתעלות הרוחנית גבוהה מכל יצר אנושי אחר, בכללו קנאה, והיא זו שתמנע כאב אנושי בעתיד.

      תודה רבה, נאורה.

      קיים אצל ההודים מתח מתמיד בין התפישה הפילוסופית, שטוענת שכל ההוויה היא אחדות אינסופית, ואין בה הבחנות כלל - הכל אחד, לבין הכרתם בחיי המציאות הגשמיים, על כל המשתמע מהם. כחוקר, אני מתפעל מיכולתם להכיל רעיונות סותרים במהותם, בהגותם הפילוסופית והדתית, ולחיות בו זמנית עם התפישות הסותרות. חכם דרומי, שעסקתי קצת בתורתו, היה מדבר על המהות האין-סופית של ההוויה - ברהמן, המוחלט - ובה בעת שר המנוני הלל לאל, שהוא מובחן מן המציאות האמפירית, ומשפיע עליה, כמקובל בדתות המונותיאיסטיות, כולל אלמנטים של "השגחה פרטית".

      ובעצם, האם החיים עם סתירות והפכים לא מאפיינים את כולנו?

      כל טוב, עמוס.

        24/10/12 17:52:

      צטט: נסיכת החלונות 2012-10-24 09:45:47

      עמוס.

       

      נהדר.

      אתה מביט במזרח.

      אני ותסלח לי על זה, מביטה באנשים באשר הם (אולי לא יפה להגיד שאני לא מחפשת חוכמה, אלא בני אדם חיוך  רצוי נטולי יוהרה במונחים שלנו או חסרי היבריס במנוחים של אהובי היווונים ה"הם") בכל מקרה, בין אם באולם ובין אם מעל האגם, הוא שבה את ליבי, וזה לא מעיד דבר וחצי דבר עלי חלילה אלא עליו! בלי כותרות ובלי כתרים. נפלא! ותודה.

      תודה רבה על תגובתך, נסיכה.

      במקרה של שוקה, כשאת מסתכלת על אנשים (אם אכן היה איש), אין מנוס מלהתייחס גם לחכמתו, חכמת המזרח.

      אבל, "זאת לא חכמה". הוא לא נולד מאשה - רק מגבר. כמה "אנשים" את מכירה שנולדו מזרע שנצרב במדורה?

      יתר על כן, כבנו של ויאסה, הוא נולד כשכל החכמה טבועה בגנים שלו. כל הלימודים לא באו אלא כדי לחזק את מה שכבר היה ידוע לו מראש. על פי המסורת, הוא הגיע לחצרו של המלך ג'נקה בגיל 16, וכבר אז לא נזקק ללימוד נוסף מפיו.

      אינני מתפלא שהתלהבת מדמותו - הוא אכן טיפוס מיוחד בין גיבורי המיתולוגיה ההודית.

      כל טוב, עמוס.

        24/10/12 10:17:
      קינאה בין הורה לילד קיימת, עד כמה שישמע זאת כאבסורד, לפי מה שהבנתי מהסיפור אצל ההודים אין כל חשש להציף בעיות אנושיות כדי לטפל בהן בדרך של הפילוסופיה ההודית, כלומר ההתעלות הרוחנית גבוהה מכל יצר אנושי אחר, בכללו קנאה, והיא זו שתמנע כאב אנושי בעתיד.
        24/10/12 09:45:

      עמוס.

       

      נהדר.

      אתה מביט במזרח.

      אני ותסלח לי על זה, מביטה באנשים באשר הם (אולי לא יפה להגיד שאני לא מחפשת חוכמה, אלא בני אדם חיוך  רצוי נטולי יוהרה במונחים שלנו או חסרי היבריס במנוחים של אהובי היווונים ה"הם") בכל מקרה, בין אם באולם ובין אם מעל האגם, הוא שבה את ליבי, וזה לא מעיד דבר וחצי דבר עלי חלילה אלא עליו! בלי כותרות ובלי כתרים. נפלא! ותודה.

        24/10/12 00:04:

      צטט: טלוני 2012-10-23 18:48:00

      אינני מתמצאת בחכמת המזרח, במושגים באגדות ובמשלים ההודים, אולם נהנית בכל פעם לקרוא את כתביך. יש בהם חוכמה עמוקה.

      תודה רבה, רוני.

      החכמה שאת מוצאת בכתביי, מקורה במזרח.

      לאור עיסוקך ברוחניות, שיערתי שאת מתמצאת גם ברוחניות שמקורה בהודו.

      כל טוב, עמוס.

        23/10/12 18:48:

      אינני מתמצאת בחכמת המזרח, במושגים באגדות ובמשלים ההודים, אולם נהנית בכל פעם לקרוא את כתביך. יש בהם חוכמה עמוקה.

        21/10/12 23:59:

      צטט: הלנה היפה 2012-10-21 20:48:55

      לא פשוט לזגות בארה וגם להאחז בה. ולגבי הקנאה בבן, קנאה זה יצר אפל מאוד שרק מתי מעט מצליחים לגבור עליה. הסיפור מקסים!

      תודה רבה, לאה.

      רוב החוקרים מסתכלים על הסיפור מזווית הראייה של חיפוש הזהות האמיתית והשחרור. אותי עניין גם הפן של יחסי אב ובנו, שהוא גם תלמידו.

      כל טוב, עמוס.

        21/10/12 23:55:

      צטט: דנה.גל 2012-10-21 18:51:43

      צטט: רומפיפיה 2012-10-21 13:39:43

      מרתק. בלעתי בשקיקה כל מילה שסיפרת

      והסוף הגיע בהחלט בהפתעה

      גם אני...

      תודה רבה, דנה. אני שמח שלא עזבת ואת חוזרת לקרוא, כהבטחתך.

      ראי תגובתי לרומפיפיה...

      כל טוב, עמוס.

        21/10/12 23:52:

      צטט: רומפיפיה 2012-10-21 13:39:43

      מרתק. בלעתי בשקיקה כל מילה שסיפרת

      והסוף הגיע בהחלט בהפתעה

      תודה רבה, ציפי.

      זהו סיפור הודי יוצא דופן, ואני שמח שהצלחתי לרתק באמצעותו.

      כל טוב, עמוס.

        21/10/12 20:48:
      לא פשוט לזגות בארה וגם להאחז בה. ולגבי הקנאה בבן, קנאה זה יצר אפל מאוד שרק מתי מעט מצליחים לגבור עליה. הסיפור מקסים!
        21/10/12 18:51:

      צטט: רומפיפיה 2012-10-21 13:39:43

      מרתק. בלעתי בשקיקה כל מילה שסיפרת

      והסוף הגיע בהחלט בהפתעה

      גם אני...

        21/10/12 13:39:

      מרתק. בלעתי בשקיקה כל מילה שסיפרת

      והסוף הגיע בהחלט בהפתעה

        21/10/12 11:34:

      צטט: sari10 2012-10-21 10:58:43

      כמה מתסכל עבור ויאסה,
      לאחר כל הלימודים במשך שנים ארוכות
      והנה בנו מצליח להגיע בפחות זמן למה שהוא לא מצליח . . .

      ~~~

      הוא יכול היה "לבכות על מר גורלו" ולהתבוסס ברחמים עצמיים וקנאה,

      או להשלים עם המצב ללא כעס,

      או לקחת את המצב כאתגר לשינוי ולהתאמץ.

       

      תודה רבה, שרי. אכן מתסכל מאד עבור חכם שכל חייו מוקדשים להשגת מטרה אחת - השחרור - לגלות שתלמידו משיג אותו ומשאיר אותו מאחור.

      אני מתפלא שגם על רגש הקנאה הוא לא הצליח להתגבר, כמו גם על היצר שהביא אותו לפליטת זרע בלתי נשלטת.

      בעבודתי נתקלתי בחכם אחר, שעמד בסיגוף במשך 86000 שנה, וגם הוא לא עמד בפני היצר, ופלט זרע בצורה בלתי נשלטת.

      מתברר שזהו מוטיב חוזר במיתולוגיה ההודית.

      אין לי ספק, למרות שלא מצאתי לכך סימוכין, שויאסה המשיך לשאוף לשחרור, למרות התסכול.

      שבוע טוב, עמוס.

       

        21/10/12 10:58:

      כמה מתסכל עבור ויאסה,
      לאחר כל הלימודים במשך שנים ארוכות
      והנה בנו מצליח להגיע בפחות זמן למה שהוא לא מצליח . . .

      ~~~

      הוא יכול היה "לבכות על מר גורלו" ולהתבוסס ברחמים עצמיים וקנאה,

      או להשלים עם המצב ללא כעס,

      או לקחת את המצב כאתגר לשינוי ולהתאמץ.

        20/10/12 17:43:

      צטט: מאדאם 2012-10-20 16:45:49

      מרתק !!!!!!!!!!

      תודה, דינה.

      גם אני מוצא שהסיפורים בתרבות ההודית מרתקים, ולכן בחרתי לעסוק בהם כתחום אקדמי.

      שבוע טוב, עמוס.

       

        20/10/12 16:45:
      מרתק !!!!!!!!!!
        20/10/12 12:31:

      צטט: באבא יאגה 2012-10-20 12:10:22

      "העדר השליטה ברגשות מפתיע במיוחד כשמדובר בחכם הודי, אולי החכם הגדול והחשוב מכולם – ויאסה. הוא נחשב כמי שהביא לאנושות את המנוני הוודות הנצחיות, וחיבר את הפוראנות, הסוטרות, והמהאבהרטה." - האמת, לא מפתיע. להיפך, מי שמלמד, כותב ומטיף לאחרים זקוק לכל בעיקר בעצמו. שבת שלום

      תודה רבה, אלאונורה.

      תרשי לי לחלוק עליך. במקרה של חכם בהודו, הדבר מפתיע, כי כל חייו של הסניאסין מוקדשים לשליטה בגוף, בחושים וברגשות, על מנת להשתחרר לחלוטין מגלגל הסמסארה - הכבילות ללידה, מוות ולידה מחדש.

      ויאסה היה אחד החכמים שהביא את התורה הזאת להודים, ולכן הוא וגם אני, מופתעים מכך שהדברים לא הופנמו אצלו עד הסוף, והוא עצמו לא זכה להארה ולשחרור.

      שבת שלום, עמוס.

        20/10/12 12:10:
      "העדר השליטה ברגשות מפתיע במיוחד כשמדובר בחכם הודי, אולי החכם הגדול והחשוב מכולם – ויאסה. הוא נחשב כמי שהביא לאנושות את המנוני הוודות הנצחיות, וחיבר את הפוראנות, הסוטרות, והמהאבהרטה." - האמת, לא מפתיע. להיפך, מי שמלמד, כותב ומטיף לאחרים זקוק לכל בעיקר בעצמו. שבת שלום
        20/10/12 00:20:

      צטט: נעמה ארז 2012-10-19 23:07:37

      גם אני כבולה עדיין לסמסרה. סיפור נפלא. נהניתי לקרא.

      תודה רבה, נעמה.

      כולנו כבולים, ורק מתי מעט זוכים להארה. השאלה היא אם אנחנו מאמצים לעצמנו סאדהנה - דרך חיים - המכוונת להשתחרר מן הכבילות להוויה הארצית ולהתעלות במעלות הרוחניות, עד להארה.

      שבת שלום, עמוס.

        19/10/12 23:07:
      גם אני כבולה עדיין לסמסרה. סיפור נפלא. נהניתי לקרא.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין