עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    גשם כבד עומד ליפול

    28 תגובות   יום רביעי, 17/10/12, 21:07

    הלכתי לעבוד שלושה ימים במפעל לניקוי דגי טונה. אין מה לעשות, כולנו חייבים לעזור לכלכלה המקומית, בכל דרך שאפשר. קיבלתי חוויה ראשונית עם הדגים האלו שמגיעים כל בוקר מהאוקיאנוס השקט אל שרשרת הסושיות שמכסה את העיר שלנו. בכל בלוק בוונקובר אתה יכול למצוא רול של טונה, מכוסה באורז לבן או חום, על פי דרישתך. חוויה טובה לעבוד במפעל לעיבוד טונה, מקלחת של מציאות קרה ורטובה, די דומה לזו שהתעוררו אליה תושבי העיר, בסוף השבוע האחרון. ביום רביעי המריא ג'סטין ביבר למסע ההופעות החדש שלו היישר מרוג'רס ארינה שלנו. המילה החדשה לאלפי הנערות הצווחניות שמחוץ לאולם הייתה Believe ככה נקרא האלבום החדש של מלך הפופ של הדור הנוכחי. בכל אותו היום עדיין זרחה השמש, והנערות הנרגשות התרוצצו ברחובות הדאון טאון עם הארנקים הקטנים שלהם והמסקרה הראשונה. ביום חמישי הגיע הגשם הרציני הראשון של העונה, 60 מילימטר גשם ומיד אחריו עוד מאה וקצת. באותו הבוקר התעוררה אצלנו אחד הסיפורים המדהימים והמטורפים ביותר של השנה, תעלומת מותה הטרגי של אמנדה טוד.

    http://www.ctvnews.ca/canada/rcmp-launch-investigation-into-death-of-bullied-b-c-teen-1.993029

     

    **

    אמנדה טוד הייתה נערת תיכון בת 15 שהתאבדה ביום רביעי, בערך באותו הזמן שרוב בנות גילה ניסו לתפוס כמה טיפות זיעה ממלך הפופ. אמנדה שגרה בפורט קוויקוויטלם, עיר פרבר המרוחקת כ 45 דקות נסיעה ממזרח לוונקובר, השאירה אחריה מכתב פרידה מצולם בצורת וידיאו, בדיוק בסגנון הפתקאות שאותו המציא בוב דילן, בערך לפני עשרים שנה. הוידיאו של אמנדה טוד הפך ויראלי תוך שעות. היא מספרת בו, פתק אחרי פתק, איך טעות טיפשית שהיא ביצעה לפני שנתיים הובילה אותה לחיים של סיוט מתמשך. טוד סיפרה איך לפני שנתיים היא החלה לשוחח עם חברות באינטרנט באמצעות מצלמת וידיאו. לאחר זמן היא החלה לחפש להכיר "אנשים חדשים", אחד האנשים האלו החמיא ליופייה וביקש ממנה להראות את החזה שלה, "so I flash" הסבירה אמנדה בפתק בסלנג מקומי. היא לא ידעה שהאיש בצד השני הקליט את השיחה. כעבור שנה היא קיבלה מסר בפייסבוק ועל התמונה שלה שהפכה לדף ברשת החברתית והיא החלה לסבול מהצקות בבית הספר. היא ואמה עברו לעיר אחרת אבל גם שם המשיך הבריון המקוון לרדוף אחריה. טוד שהייתה מוקצה חברתית ביצעה טעות שניה בבית הספר החדש, שבעקבותיה היא הסתבכה בקטטה עם נערות אחרות, מכאן כבר הפכו חייה לגיהינום אמיתי שהסתיים במותה הטרגי ביום רביעי. המוות שלה עורר סערה תקשורתית עצומה ברחבי קנדה בעיקר בשל העובדה שהיה זה השבוע נגד אלימות בבתי הספר ברחבי המדינה.

    http://www.youtube.com/watch?v=ej7afkypUsc&feature=g-logo-xit

     

    **

    אבל לשיאו הגיע הסיפור רק השבוע, כאשר ביום שני העלתה קבוצת ההאקרים המפורסמת "אנונימוס" סרטון ליוטיוב ובו היא חשפה את שמו של המטריד המתעלל של אמנדה טוד.הסרטון עלה לאתר אחרי שהמשטרה הקנדית סיפרה כי היא מחזיקה במעצר אדם החשוד בתקיפה מינית של נערה, והוא חשוד במעשים נוספים. המשטרה סירבה לפרסם את שמו בטענה כי הוא ביצע את העבירה בעת היותו קטין, אבל אנונימוס טענה כי האיש הוא בן 32 ושמו קודי מקסון, על פי אחת הסברות ברשת הוא היה מועסק של פייסבוק בעבר, בכל מקרה, עכשיו יש לכבודו עמוד המייחל למותו המוקדם. הסיפור תפס תאוצה ציבורית שכולם תפסו עליו סיבוב בתקשורת. החל מראש ממשלת הפרובינציה, כריסטי קלארק, דרך כל הפובליציסטים הנחשבים, ועד לבית הנבחרים הפדרלי באוטווה ששם הועלתה כבר הצעת חוק על שמה של המנוחה. אף אחד אגב לא טרח לשאול איך ייתכן שטוד העלתה את הסרטון שלה כבר לפני חודש ליוטיוב, אחרי שניסיון ההתאבדות הראשון שלה בשתיית כלור נכשל, למרות שכולם ידעו שהילדה הזאת היא במצב נפשי נורא, למרות זאת, כולם עמדו בצד ונתנו לילדה בת 15 לחתוך לעצמה ככה את הורידים ועוד ביום של ההופעה של ג'סטין ביבר. אין ספק, טרגדיה איומה, אבל מי לעזאזל "באמת" הרג את אמנדה טוד?

    **

    עם השאלה הזאת בראשי יצאתי לסוף שבוע אמנותי שבשבילו מראש הלכתי למפעל הדגים. קודם כל ביקרתי בסרט הבכורה של ידידי רפי ספיבק, שקיבל על עצמו לראשונה השנה את תפקיד המפיק. רפי התמקד בעיקר בעריכת סרטים ועבודתו המשותפת עם הבמאי המקומי ברוס סוויני, הובילה את השניים להפיק מותחן פשע העונה לשם "פשעיו של מייק ראקט". כמו כל סרט קנדי שמכבד את עצמו "מיק ראקט" עשה את הופעת הבכורה שלו בפסיבל הסרטים בטורנטו ורק אחר כך הגיע לעיר הולדתו, וונקובר, שבו מתרחשת העלילה. הסרט שנעשה בתקציב דל ונמשך 80 דקות והוא נראה כמו מהדורה מקומית של סדרת הטלוויזיה הקלאסית "חוק וסדר". עבודת השחקנים ראויה לציון, במיוחד ניקולס לאה, בתפקיד הראשי, ובכלל הסרט זורם בכיף בלי רגעים מתים ובלי מבוכות. כוכבת הטלוויזיה המקומית, אגם דארשי, חושפת טפח אומנותי בתור אשתו המוזנחת של הדמות הראשית, סוכן נדל"ן וונקובראי מובטל ושקוע בחובות שמתחיל לנהל רומן עם אלמנה שגרה בבית שיכול להוציא אותו מהצרות. כל 1700 הכיסאות באולם "הווג" שלנו היו מלאים, כולל כמה חברים ממועדון הכדורגל שלנו.ראיתי את רן וננסי, מוטי ושגית, ואחרים שבאו לברך את היוצרים ואת שאר העוסקים במלאכה שנעמדו על הבמה בסוף הערב לסשן של שאלות ותשובות עם הקהל הביתי. היה שווה, חפשו את מייק ראקט, לכשיופץ, על המסך המועדף עליכם.

    http://www.viff.org/festival/films/f6805-crimes-of-mike-recket

     

    **

    בליל שבת הלכתי להיפרד מדוד נחמד מאוד, דוד רחוק שאני מאוד מעריך, אדם שהשפיע על חיי ועל חייהם של עוד מיליוני אנשים ברחבי העולם. דוד שקיבל מדלית כבוד מהנשיא אובמה לפני חודשים והנשיא המכהן הגדיר אותו בתור אחד האמנים הגדולים בהיסטוריה האנושית, אדם שייזכר בנשימה אחת עם שמות כמו מוצרט ומיכאלאנג'לו, אפילו שהוא נולד בתור רוברט אלן צימרמן, כולם מכירים את הדוד בתור בוב דילן. הדוד כבר בן 71. הפעם האחרונה שבה נפגשנו הייתה בתל אביב בשנת 87'. כולם חיכו לדוד בשדה התעופה והכינו לו חדר מפואר במלון, אבל הוא בכלל החליט לטוס לקהיר ולהיכנס לישראל בנהיגה דרך מדבר סיני, כדי לראות את המסלול שעשה משה רבנו עם בני ישראל אחרי היציאה ממצרים. העיתונים בישראל קטלו את ההופעה של דילן, ומאוחר יותר גם הוא עצמו הודה שזו הייתה אחת ההופעות הגרועות בקריירה שלו. אני יצאתי מאושר מאותו ערב קסום בפארק הירקון, לא ידעתי שיעברו 25 שנים עד שניפגש שוב. אז חברתי לעוד שמונה וחצי אלף אוהדים מבוגרים שבאו לחלוק כבוד אחרון לסמל תרבותי של דור שלם. את הערב פתח מרק קנופלר (מנהיג "הדייר סטרייטס") שניגן שעה וחצי של מוזיקת עם סקוטית בלי אפילו תו אחד של הלהקה שהפכה אותו לכוכב על. דילן עלה בתשע ורבע נתן שעה וחצי על הפסנתר והמפוחית, הבמה הייתה מוארת באור רך כדי להקשות על צלמי המזכרות. האיש תמיד ידע לכתוב מלודיות קצביות וקליטות, אמן מילים יחיד בדורו. אף פעם לא היה לו קול גדול, אבל עכשיו, אחרי ארבעה עשורים של הופעות חיות פשוט לא נשארו לו מיתרי קול. קשה לשמוע ולהבין את ההברות שלו, כמו כולנו, גם הגאון ממיניאפוליס הוא רק בשר ודם. כששאלו אותו פעם מה יש לו להגיד למבקרים הוא אמר "לא משנה לי מה חושבים עלי, אני רק מבצע את עבודת האלוהים". עם מוטו כזה מי יכול להתווכח. אז אחרי שהוא שר את "הבלדה על האיש הרזה", שאותו ביקשתי כאן בבלוג לפני שבועיים, ואחרי שהוא נתן את "אבן מתגלגלת" ההכרחי ואת "נישא ברוח" הבלתי נמנע, האבן התגלגלה מהבמה והמשיכה לאדמונטון או קלגרי או לאן שלא לוקחת אותה הרוח. שלום דוד, תודה שקפצת לבקר. שא ברכה, כי אתה יודע, הזמנים, הם משתנים.

    http://www.vancouversun.com/entertainment/music/Review+Dylan+gives+polarizing+performance+Vancouver/7384686/story.html

     

    **

    סגרתי את המעגל ביום א' בצהריים עם הצגת התיאטרון של חברתי השחקנית מלני פרסטון, שכיאה לכוכבת במה מגיע רק לעיתים רחוקות להופעת אורח בכולל. מלני מופיע בימים אלו ממש בהפקה של תיאטרון המטרו, שנמצא ממש על קו הגבול בין וונקובר לריצ'מונד, של המחזה הקנדי המצליח ביותר בכל הזמנים "אני אחזור לפני חצות". המחזה שנכתב בשנות החמישים על ידי המחזאי הבריטי – קנדי פטר קולי, הוא מעין סאטירה מחוכמת על סרטי האימה של אותם הימים. ארכיאולוג חובב ריצה לוקח את אישתו, שבדיוק השתחררה מבית חולים לאחר שעברה התמוטטות עצבים, לגור בבית כפרי. התקווה למצוא שלווה ונחת במחוזות הכפר הרגוע מופרכת עם הופעתו של האיכר השכן והשתיין שמספר לשניים על רצח עתיק יומין שהתרחש בבית אותו הם שכרו. כדי להוסיף שמן למדורה קופצת גם אחותו המתוסבכת של הארכיאולוג לביקור פרידה לפני שהיא נוסעת אל החוף המערבי. הלילה הכפרי השקט הופך למהומה שיש בה הכל חוץ משלוות נפש. ההצגה רצה בערבי סוף השבוע עד לסוף החודש, אם בא לכם להיכנס לאווירת ליל כל הקדושים, זה בדיוק המקום המתאים להתחיל בו, אולם תיאטרון בן 50 שנה עם פוסטרים של הפקות ישנות על הקירות הסלון של הקומה השנייה, אליה מוזמן הקהל בסוף הערב לשוחח עם השחקנים פנים אל פנים. ממש כמו בוונקובר, שבה אתה חי בעיר גדולה, אבל הרבה פעמים מרגיש כמו חבר בקהילה קטנה.

    http://www.metrotheatre.org/

     

    **

    אחרי ההצגה אני קופץ לסלון של שירן בדאון טאון, לפגוש כמה חבר'ה ממש צעירים שבאו להירטב קצת בגשם שלנו, הילדים האלו מספרים קצת על הארץ הרחוקה, וזה זורק אותי לאחור, אל מקומות אחרים וזמנים אחרים, למרות שלפחות על פי הסיפורים, נדמה ששום דבר לא השתנה. אז היות וגיל, דבורה ומעוז לא ממש שמעו על בוב דילן, החלטתי להקדיש להם את השיר של השבוע, בביצוע המקורי של דני ליטני ובתרגומו של יונתן גפן. קחו עצה חינם חברים: הצטיידו במטרייה. גשם כבד עומד ליפול.

    ''
     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (28)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
      שמחה שחזרתי לבקר...:)
        25/10/12 04:19:
      זה בסדר צבי, גם אני לא מבין כלום בג'סטין ביבר, חוץ מזה שהוא מכונת הכסף הנוכחית של תעשיית הפופ המקומית.
        24/10/12 17:23:
      אני לא מבין בז'אסטין ביבר, אבל את בוב דילן אני מעריך. האיש השאיר טביעות אצבעות במוזיקה
        21/10/12 05:12:
      אגני ורוני המגיבים, תודה רבה על הקפה והכוכבים. שמח שהצלחתי לעניין אותכם, בדרך כלל אנחנו נתפסים כמקום די משעמם.
        21/10/12 01:17:
      יפה מאוד. אכן דילן השפיע על כל מי שאוהב מוזיקה. הסיפור של טוד הוא מרתק כסיפור, אבל טרגי עד כאב כמציאות. הצלחת לקשור כמה סיפורים לכאורה רחוקים לסיפור אחד מעניין ומעגלי. ובלי קשר, נשמע שממש מעניין שם בקנדה

      .

      ,

      LIKE  CAFE

       כוכב* יפה .

       

      ''
        20/10/12 17:10:
      איריס, רשמתי לפני....
        20/10/12 17:08:
      מיכלי, סתם שבוע שיגרתי של אוקטובר וזה עוד לא כולל את החצי שבוע שבו אני מגדל את הדור הצעיר...
        20/10/12 12:12:

      צטט: sbhsport 2012-10-20 04:08:04

      איריס, את "אחת שמבינה"....עם וקצת ואסבי למעלה?

       

      yep

        20/10/12 08:30:
      צ'מע אתה פעיל! בין עבודה במפעל טונה לכל האירועים האלה שאתה פוקד נשאר לך בכלל זמן לנשום? :)
        20/10/12 04:08:
      איריס, את "אחת שמבינה"....עם וקצת ואסבי למעלה?
        20/10/12 02:42:
      שמור קצת סשימי בצד. זה החלק הכי טוב של הסושי.
        19/10/12 18:26:
      שטוטית היקרה, המון תודה על הופעת האורח המפתיעה. שמח שהתפנית לקרוא את הבלוג שלי, אשמח מאוד אם תצטרפי אלינו באופן קבוע. בשמי ובשם כל חברי להקת פיקוד צפון. שבת שלום!
        19/10/12 18:24:
      נו גלית, אז בשביל לפגוש את אחד האלילים שלך לא היית מוכנה לעבוד כמה ימים במפעל לעיבוד דגים. תחשבי "קנדית", אנחנו אנשים קשוחים, לא רק רואי חשבון ועורכי דין עם אצבעות של מניקור.
        19/10/12 18:22:
      ד"ר לאה היקרה, אני מסכים איתך בהחלט. מערכת החינוך צריכה להשתנות ולהתאים את עצמה לטכנולוגיה החדשה. אצלנו לא מפנים אצבעות מאשימות כי אומרים "כשאתה מפנה אצבע מאשימה תזכור שארבע אצבעות מופנות כלפיך". כך שברור שזה לא רק ההורים, או בית הספר, זו החברה כולה צריכה להרתם. זה האתגר.
        19/10/12 10:27:

      צטט: sbhsport 2012-10-19 01:29:20

      אשכרה גיוס, גלית. אחלה צילומים יצאו. אני שמח לשמוע שיש לך אלוהים. בונבוניטה יקירתי אני חושש שהקשת בענן לא תגיע עד בערך סוף אפריל, אבל תמיד שווה להישאר אופטימי.

      חחח!  אני עובדת אלילים. מה אתה חושב שדילן היחיד?

        19/10/12 10:18:
      לפני כשנה בערך, בארצנו, כתבו חברים מבית הספר דברי בלע על אחד הילדים והוא אבד עצמו לדעת בתלייה. הילד היה צעיר יותר מאותה נערה שנסתה להילחם באירועים שפקדו אותה. האצבע הגוערת מופנית אל ההורים שלא ידעו להכין ולחסן את ילדיהם מפני המכשיר החדש והמסוכן, לפעמים, עבורם. יתכן שיש מקום להכנה נאותה בבתי-הספר. מתוך הכאב והאבל צריכה לצאת פעילות יעילה לשיפור המצב.
        19/10/12 01:29:
      אשכרה גיוס, גלית. אחלה צילומים יצאו. אני שמח לשמוע שיש לך אלוהים. בונבוניטה יקירתי אני חושש שהקשת בענן לא תגיע עד בערך סוף אפריל, אבל תמיד שווה להישאר אופטימי.
        18/10/12 19:18:
      * ואחרי הגשם יוצאת הקשת בענן?
        18/10/12 15:42:

      גיוס לטונה, שחר?

      דילן הוא אלוהים. עם קול בלי קול, זה כבר לא משנה.

        18/10/12 14:49:
      בועז, אתה לא צריך להרגיש לא בנוח, עניין של טעם לגמרי, אם כי פועלו ותרומתו לא ניתנים לערעור. לגבי הנערה, זה סיפור גדול כאן, מטבע הדברים, לנו עוד אין בחירות באופק. מר רוח יקר, ונקובראי אמיתי לעולם לא משתמש במטריה.
        18/10/12 09:35:
      טוב כתמיד. אל תשכח מטריה.!
        18/10/12 08:53:
      לומר ת'אמת? מעולם לא היה צימרמן כוס התה שלי, אם כי לשירים רבים שלו, די התחברתי. אצלנו בפרובינציה פורסמה הטרגדיה אודות אותה נערה שהתאבדה, אולם לא בהרחבה מי-יודע-מה..., כאן עדיין כולם עסוקים וחוגגים את בועת הפייסבוק, כאילו שאין חיים של ממש, מעבר למסך ולמקדלת ולמצלמה המשוטטת בין נכלולתם של החיים...
        17/10/12 23:07:
      אפשר להתנזר מהטלוויזיה או הפייסבוק אבל חבל להחמיץ סיפורים שמתארים איך המציאות האנושית שלנו משתנה מול פנינו. איך גם בטכנלוגיה החדשה עדיין נמצאים כל הזרמים הישנים של הקיום האנושי. סיפור ישן, אריזה חדשה.
      כתמיד פוסט גדוש, טונה קרה מכאן וסרט מצויין משם. ועוד כהנה. הסיפור אודות המתאבדת מזעזע, אני לא שמעתי עליו משום שדי מתנזרת מטמבלוויזיה. ***
        17/10/12 22:53:
      הסיפור עם הילדה שהתאבדה פורסם גם פה. מצמרר
        17/10/12 21:51:
      הפסקת פירסומות בטלביזייה של גלעד...:) וקנופלר לא פחות אהוב עלי מאשר דוד צימרמן...ולחשוב על זה שהוא כבר דוד שמגלגל עדיין או שלא?:) וגשם גמני רוצה גשם לא רוצה להתייחס להתאבדויות פייסבוקיות כי ממילא לא אוהבת את צוקרברג וגם לא משתתפת שם
        17/10/12 21:41:
      אוחח זה ארוך ובידי בידיוק משדרים סרט על גלעד שליט אצלנו בטלביזייה המקומית שזה בארץ ישראל שעל נחל הקישון הירקון והים התיכון ואתה הלכת לבקר את דוד דילן צימרמן? לא יאומן ...

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין