פעם כשהיינו חולים , היה זמן להיות חולים.

היינו שוכבים במיטה, נחים ואוכלים מרק עוף.

סבא וסבתא היו מגיעים מעיר רחוקה, לעתים ברכבת,

כדי לבקר אותנו,

היינו מבריאים לאט לאט

החזרה לבית הספר או לעבודה לא הייתה דחופה כי ידענו שעוד יום בבית מחזק את המערכת החיסונית.

ואילו היום,

אם אין לך חום אתה בכלל לא הולך לרופא ובטח שלא לוקח את הילד.  

לגן, בבקשה לגן אין לך חום.

אם יש חום,

הרופא נותן לך אנטיביוטיקה לשבת כי הוא לא יודע איך המצב בגרון יתפתח

למי יש סבלנות לשכב במיטה בכלל?

מרק עוף? מעוף ממשי? לא תודה, זה לא מסתדר לי עם התזונה הטבעונית.

היום  זה לא כיף להיות חולים במחלות חורף קלות.

לא כמו אז.

לכן בוועדת הווי ובידור של הטבע הלכו על קונספט מורחב והמציאו את המחלות הקשות.

 אז אתה מפרגן לעצמך מנוחה אמתית.

אז כולם מתגייסים לעזור,

אז סבא וסבתא באים ,לעתים ברכבת מעיר רחוקה.

ואתה מוכן לאכול הכל כדי להבריא.

יש איזון בטבע.

שמעתי שעכשיו יש גם אנשים עם מחלות קשות שלא מאטים את הקצב, מעניין מה ימציא לנו הטבע לשם איזון המנוחה.