עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    המפתח

    8 תגובות   יום שישי , 12/10/12, 08:45

    המפתח

     

    יום א', הושענה רבה וערב שמחת תורה, אך בצפון תל-אביב החג כמעט ולא ניכר. ברחוב צייטלין, הסמוך לרחוב אבן גבירול, עוררו שני צעירים על הגג, בחזית בית מספר 10, את תשומת לבם של העוברים ושבים המעטים. האחד גבוה ודק, שזוף וצרוב רוח, בעל שער קצר ומקורזל, וזקן חום עבות בן שלושה חודשים, מכסה את פניו. והשני, נמוך ממנו במקצת ובהיר, שערו קצוץ כמעט עד שרשיו, וזקן צרפתי קטן מעטר את סנטרו. למרות ההבדלים, ניכר בם שהם אחים.

    הם שלשלו חבל טיפוס צבעוני מגג הבניין, והאח הצעיר חגר חגורת טיפוס, ושלשל עצמו מטה אל עבר מרפסת הקומה השלישית, בעוד אחיו נותן לו הוראות כיוון מלמעלה.

    ככה פורצים לדירה לאור היום? תהו האנשים שהתגודדו מול הבית לחזות בתופעה החריגה.

    כן, ככה פורץ אדם לדירתו, כשאין בידו מפתח.

     

    רעי, האח הבכור, רווק בשנות השלושים, שגר במקום בשכירות, הוא מרצה בכיר לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב. לאחר שהוא פרסם את מחקרו בנושא האתיקה הרפואית, הוא הוזמן להרצות בכנס בין-לאומי בנושא בסינגפור. רעי נענה להזמנה בשמחה, ותכנן לטייל במזרח לאחר הכינוס, ולהיעדר שלושה חודשים מן הארץ. הוא מצא דיירים זמניים לאיוש דירתו בתקופת היעדרותו, וביקש מעמיתו וחברו הטוב אסי, לטפל בנושא תחלופתם. בדירה השאיר מפתחות לשימוש הדיירים, ולאסי נתן את המפתח שלו, שאותו היה אסי אמור להשאיר עבורו בתיבת הדואר, ביום חזרתו ארצה.

    ביום שישי בשעת אחר הצהרים, התקשר רעי אל אסי משדה התעופה באיסטנבול, על מנת לוודא שהמפתח אכן ממתין לו בתיבת הדואר. מזל שצלצל. אסי נזכר שזהו מועד חזרתו של רעי, והוא הבטיח לטפל בעניין.

    אמו של אסי, שגם היא נרתמה למשימת הטיפול בדיירים, היתה האחרונה בדירה, והחזירה את המפתח לביתם במושב בשרון. מייד אחר כך, היא טסה להשתתף באירוע משפחתי בחו"ל, ולא עדכנה את אסי לגבי מקומו של המפתח. אסי הניח את שפופרת הטלפון, והחל לחפש, ולא מצא. הוא בדק ביסודיות את כל האפשרויות, והעלה חרס בידו. בידיעה שההורים של רעי מקבלים את פניו בלילה בנמל התעופה בן-גוריון, צלצל אליהם, בתקווה שיש להם מפתח נוסף, אך למרבה הצער, גם בידם לא היה מפתח.

    ההורים שלחו מיסרון לרעי והציעו, שבהעדר מפתח לדירתו, יבוא לישון אצלם בירושלים, אך הוא השיב בפסקנות  - "לא, נמצא מפתח", והוסיף אייקון של סמיילי.

    "כנראה הוא יודע משהו על המפתח שאנחנו איננו יודעים", אמרו ההורים, ובשעה אחת ושלושים אחרי חצות, נסעו לנמל התעופה.

     

    לאחר גילויי השמחה וקבלת הפנים הנלהבת, בתום שלושה חודשים שנראו כנצח, שאלו ההורים – "יש לך מפתח לדירה?"

    לרעי לא היה מפתח נוסף, ואז הלמה בו חומרת הבעיה. בעוד תרמיל הגב הכבד מונח על עגלת בית הנתיבות, ועליו תרמיל היום, שאליו מחובר כובע קש חרוטי, מזכרת מוייטנאם, עמדו ההורים ובנם ושקלו את האפשרויות, ורק לאחר דיון ממושך יחסית, ניאות רעי לשוב לישון בבית הוריו, לאחר שנים ארוכות של חיים עצמאיים.

     

    את השבת בילה רעי בחיק המשפחה. אחיו פלג ומשפחתו הגיעו ממבשרת ציון, ואחותו ומשפחתה הגיעו מן הצפון, והשמחה היתה רבה, אולם במוצ"ש היה צורך לתכנן את הצעד הבא. עלה רעיון להזמין פורץ מקצועי, אך פלג, שהוא חובב ותיק של טיפוס צוקים, הציע להשתלשל בחבל מהגג אל חלון הדירה. הרעיון קסם גם לרעי ההרפתקן, אך בכל זאת נבחנו דרכים להיכנס לדירה דרך הדלת.

    רעי ניהל מספר בירורים טלפוניים, שבסופם התברר שנמצאו שני מפתחות – האחד בידי אסי, והשני בידי בעל הבית - אך אין להם ביטחון מלא שהמפתחות מתאימים.

    רעי התכוון לקחת מכונית מההורים, ולאסוף כבר בערב את המפתחות מאסי ומבעל הבית, ולהחזיר את הרכב למחרת. אך מה יקרה בלילה אם יתברר שהמפתחות אינם מתאימים? פלג הציע להסיע אותו למחרת בבקר במכוניתו, וכך סוכם. רעי בילה לילה נוסף בירושלים, ולמחרת הגיע פלג לבית ההורים לאסוף אותו.

    "הבאתי אתי את ציוד הטיפוס כגיבוי", אמר פלג בצחוק.

     

    האחים אספו את צרור המפתחות מבעל הבית בכפר סבא, וכשהתברר שאין מפתח מתאים, נסעו למושב בשרון לאסוף את המפתח מאסי, אולם למרות כל ניסיונותיהם, גם המפתח הזה לא פתח את דלת הדירה. בלית ברירה טיפסו אל הגג, ופלג חדר לדירה דרך חלון המרפסת, שבאופן קבוע לא ניתן לסגירה הרמטית. רעי אסף את החבל ונכנס דרך הדלת, למרות שדגדג לו בקצות האצבעות להשתלשל גם כן דרך המרפסת.

    בדירה נמצאו המפתחות שהושארו עבור הדיירים, ורעי יכול לתכנן כבר את נסיעתו הבאה. פלג גלגל את החבל וארז את ציוד הטיפוס בתרמיל, נפרד בחיבוקים מאחיו, ונסע חזרה למבשרת ציון להשתתף עם רעייתו ובתו הקטנה, בהקפות בבית הכנסת השכונתי.

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/10/12 00:54:

      צטט: טלוני 2012-10-15 22:47:42

      היי עמנב, לפני שאכתוב תגובה רציתי לשאול, למה זה כזה סיוט להתחבר אליך? דרך הפייסבוק, דרך הרשמה וכד', למה לא ניתן פשוט להשאיר תגובה כמו בכל דף אחר? לגבי הפוסט, סיפור נחמד שמראה על תושיה רבה של הנוגעים בדבר, שמצליחים לראות כל קושי בחיים כהרפתקה. מזל שיצאו בשלום גם מהרפתקה קצת מסוכנת זו....

      תודה רבה, רוני.

      אין לי מושג מדוע יש קושי להתחבר לדף שלי, אך אני שמח שהצלחת.

      הרבה נחת מהנכד, עמוס.

        15/10/12 22:47:
      היי עמנב, לפני שאכתוב תגובה רציתי לשאול, למה זה כזה סיוט להתחבר אליך? דרך הפייסבוק, דרך הרשמה וכד', למה לא ניתן פשוט להשאיר תגובה כמו בכל דף אחר? לגבי הפוסט, סיפור נחמד שמראה על תושיה רבה של הנוגעים בדבר, שמצליחים לראות כל קושי בחיים כהרפתקה. מזל שיצאו בשלום גם מהרפתקה קצת מסוכנת זו....
        13/10/12 19:22:

      צטט: מאדאם 2012-10-13 19:14:08

      סיפור מקסים !!!!!!!!!!!!!! שבוע טוב דינה

      תודה, דינה.

      שבוע טוב גם לך, עמוס.

        13/10/12 19:14:
      סיפור מקסים !!!!!!!!!!!!!! שבוע טוב דינה
        13/10/12 13:47:

      צטט: הלנה היפה 2012-10-13 09:19:18

      עמוס, איזה מזל שחלון המרפסת לא נסגר אף פעם! סיפור נחמד!

      תודה רבה, לאה.

      לעולם אין לדעת אילו סיפורים מכין לנו החג.

      שבת שלום, עמוס.

        13/10/12 09:19:
      עמוס, איזה מזל שחלון המרפסת לא נסגר אף פעם! סיפור נחמד!
        13/10/12 07:27:

      צטט: ההלך 2012-10-13 06:00:03

      ופרצת בחגייך:)

      תודה רבה, מיכלי.

      "ושמחת בחגיך" היה הנושא הראשון בדרשה בבית הכנסת אצלנו, בערב שמחת תורה.

      שבת שלום, עמוס.

        13/10/12 06:00:
      ופרצת בחגייך:)

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין