עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    החצר האחורית

    כוחה המתוק של האאוטסיידריוּת

    2 תגובות   יום שלישי, 18/9/12, 03:07

    לפני חודשים אחדים, כשנפרדתי מחברת התקליטים, נפנפתי בעצמאות בראוותנות אופורית כאילו זה עתה שבתי מאיזו תופת שאיש לא חזר ממנה לפניי. בחדרי חדרים, השוויתי את עצמי לגלעד שליט שיצא אף הוא מעבדות לחרות. זה היה מגוחך כמובן, אפילו בעיניי, כי ידעתי שלאיש לא איכפת. הרי לא הייתי גלעד שליט, וגם לא הייתי באח הגדול. בסך הכול השתחררתי מחברת התקליטים, אחרי עשרה אלבומים, כמאה ושישים שירים, במחיר חסכונותיה האחרונים של אמי, ובמחיר אובדן אמון סופי בנגישותו של הצדק לאזרח הפשוט. ואכן, משברי הפרטי (ומאה ושישים שיריי) באמת לא עניינו כלל את המזרח התיכון, וכך נחתתי בחזרה במדבר בשקט רועם ומקפיא לב. שישה סיגנלים חדשים, בדרך לאלבום חדש, יצאו בינתיים, ואי.פי. צנוע בשם "מי יעצור אותי עכשיו?", ובאמת לא היה מי שיעצור אותי, בעיקר בגלל שלא היה מי שישמע. ובנקודה זאת, בלב המאפליה, ניגלה לפניי חסד הכעס וכוחה המתוק של האאוטסיידריוּת.

     

    לפנים, התנגדתי בכל תוקף לתווית האלטרנטיבית שהוצמדה לשמי. הייתי אלטרנטיבית בעל כורחי, וליבי היה במיינסטרים. פחדתי מנבזיותם של השוליים, מעליבותם, ממקומם המוסט והדחוי, מנחיתותם. רציתי להלך בזקיפות, מעל שטיח אדום וגלוי, בין כל הדוגמניות והלהיטים. כשמצאתי עצמי מתנגחת ומבקרת בתוכי כל מיני ארועים ותופעות, אם כי מעמידה פנים כאחת העם, שנאתי עצמי על כך, וחשדתי בעצמי, שהקנאה, צרות העין, ושאר בישין מדברים מקירבי הממורמר לזרא. פחדתי להפוך לאמן שוליים מתוסכל ומריר, שנשאר זקוף ויחיד עם עמוד השידרה הקנאי שלו מהגיהנום. ואכן, הפניתי את המחאה נגד עצמי, ושנאתי את עמוד השידרה שלי, והנמכתי את הווליום, כדי לא להרחיק מעליי את שארית הדרכים שעוד חיברו אותי איכשהו אל הבמה המרכזית.

     

    בינתיים, בשקט, נחבאת אל השוליים (בעל כורחי, כאמור), המשכתי בשלי. השירים המשיכו לצאת, ואני הלכתי ונדחקתי מחוץ למשחק. הביקורות האדיבות הגדירו בחוכמה וברגישות את זרותי במקומותינו, וראיון אחד שנפרש אחר כבוד מפוקפק על פני חמישה עמודים, נשא בחובו סאבטקסט מטריד מאוד. למרבה הפלא, הגילוי המרעיש שהודרתי מהמשחק, היה גם השחרור מכללי המשחק עצמם, שמן הסתם אינם חלים עליי אם אינני חלק מהמשחק. אמנם מאז ומתמיד הייתי בת חורגת לתעשיית המוסיקה הישראלית, אבל תמיד ליוותה אותי גם הרגשה תבוסתנית של אי נוחות מסויימת. רציתי להיות בר רפאלי, ולא אמן שוליים מובס (אם כי מוערך) תדיר. עכשיו, כשהכול ברור, אי הנוחות התחלפה בתחושת חופש פראית. נכון, חופשי זה לגמרי לבד, ו"לבד זה לבד זה לבד", אבל הסכרים נפרצו, הכלים נשברו, והמלך פראי, וליבו חופשי. פשוט כי אין לו ברירה. 




    SONG OF SONGS

    JEALOUS BACK BONE FROM HELL

     

    ALONE IS ALONE IS ALONE

     

    COMING HOME

     

     

    אפשר לרכוש את האי.פי החדש כאן:

     

    WHO'S GONNA STOP ME NOW

     

     

    וגם פרינט חתום אישית, ואיכותי, של הציור החדש הזה למכירה:

    אוליבר טוויסט, גירסה אישית 2013

    ''

    מחכה לראותכם בהופעה הקרובה 

     

     

     

     

    הצליחו והצילו

     

    מחכה לראותכם

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     

     


    דרג את התוכן:

      תגובות (2)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/9/12 03:07:
      מותק את טובה נקודה. כמי שהייתה פעם חלק מהמדיה התקשורתית את מכירה את המלכת הדחליליות הנבובה. מה לעשות שבעננה השחורה ההיא הוצאת שירים מופלאים ולוקח זמן להתחרות בעצמך :)
        18/9/12 03:56:
      יש לך קול יפה ומיוחד, את שרה יפה את השירים שלך, לא הכרתי את השם שלך לפנים. אם אפשר לתרום לך עיצה - המילים בכמה מהשירים שהקשבתי להם הן לא רעות, אבל יש בהן משהו שלא עובר כאוטנטי. כאילו נכתבו להיות מילים עם אסטטיקה. זה יוצא קר , חסר רגש וחבל, יש לך קול של זמרת נשמה, את רק צריכה לבחור מילים עם קצת יותר עומס רגשי.

      ארכיון

      פרופיל

      HADARA
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין