עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    בית ספר לפסנתר של ורד שנקר מוזיקאית ויוצרת בוגרת האקדמיה למוזיקה 03-7524415

    השלמת השכלה מוזיקלית

    למוזיקאים - נגנים זמרים ולעוסקים במוזיקה על כל תחומיה.

    *
    הכנה למוסדות המוזיקה השונים
    תיכונים שונים עם מגמות למוזיקה,
    תלמה ילין ,
    רימון ,
    והכנה לבחינות לאקדמיות
    למוסיקה תל-אביב וירושלים.

    *
    מלמדת ענפים ותחומים שונים ומגוונים במוסיקה.

    לימוד פסנתר ומקצועות המוסיקה:

    רפרטואר מגוון בסגנונות שונים בלימוד נגינה בפסנתר :

    מוסיקה קלאסית מוסיקה קלה שירים עבריים ולועזיים על

    פי דרישה, תאוריה הרמוניה הלחנה יצירת שירים וכתיבת

    מילים נגינה מקריאת תווים מול נגינה משמיעה והתבטאות

    ספונטנית בנגינה, כמו כן הכנה למוסדות המוסיקה : תיכונים

    עם מגמות תלמה ילין רימון והכנה לבחינות לאקדמיות

    למוסיקה תל-אביב וירושלים

    *

    תקשורת של הילד האוטיסט עם העולם בחוץ דרך נגינה-
    לימוד נגינה בפסנתר לנוער וילדים אוטיסטים.
    ורד שנקר 052-8787-404
    03-7524415
    *

    לימודי פסנתר לגיל הרך

    לימודי פסנתר לגיל הרך החל מגילאי 4
    על ידי מורה מנוסה בעלת נסיון רב,
    בטכניקות ומתודות הוראה שונות.

    התאמה לצרכים ויכולות בהבחנה שבין נגינה מקריאת תווים
    אל מול נגינה משמיעה והתבטאות ספונטנית בנגינה.

    0

    נחיתות מול וירטואוזיות

    5 תגובות   יום שני, 17/9/12, 11:56

    למה כשאנחנו פוגשים שומעים פסנתרן וירטואוז זה משתק אותנו


    ומיד עולה נחיתות שאומרת כזה אינני יכול\ה להיות


    ובלשון העממית "חבל על הזמן" ומוותרים על ההתמודדות עם עשייה בנגינה שנועדה לעשות לנו טוב, כף, וספונטניות בהתבטאות בדומה לילד שמשחק בחופש מוחלט.


    מדוע הנאה לשם הנאה איננה מספקת אותנו.

     
    האם היעדים בפנייה לנגינה הם כל כך מוחלטים ש"פחות" מארתור רובינשטיין לא בא בחשבון.
    הנה פוסט שנתקלתי בו דרך -מכון אדלר-

     ושמצאתי אותו חודר ומאיר בהקשר הנ"ל.
    ------------------------------ ----------------------
    לאימא, שהייתה כל כך קשה,

    אני זוכרת את עצמי מתאמנת על הפסנתר בבית. הכתפיים והעורף היו מתאבנים מרוב מאמץ. את היית מאזינה מהמטבח, מהסלון או מחדר השינה, ותמיד כרסם בי החשש – האם זה יהיה מספיק טוב בשבילך? אני זוכרת איך הייתי מחכה מכווצת ממתח לשמוע את "פסק הדין" שלך אחרי כל קטע נגינה. כאילו לא די היה בדרישות הדרקוניות של המורה – היה לי גם אותך על הראש!

    במקום שתעודדי במקומות הקשים, במקום שתסבירי לי שזה בסדר לנגן סתם ככה בכיף, שלא מוכרחים להיות ארתור רובינשטיין – בלמת בי כל יכולת ליהנות מעצם העשייה של דברים, גם אם הם לא משרתים כל מטרה.

    רצית להחדיר בי דחף להצטיין, והחדרת בי פחד מכשלון. תראי לאן עלולות להוביל כוונות טובות!! ואין ספק שהכוונות שלך היו טובות. הרי היו לך גם נימוקים להצדקת תפיסת העולם שלך, שאפילו בפרוסיה שכחו אותה מזמן. את באמת באמת חשבת שכך תכיני אותנו ל"חיים", שכך תשפרי את יכולת ההתמודדות שלנו עם מה שקורה שם בחוץ. כמה נורא!

    יש דברים שלא משתחררים מהם, ומה שאני נושאת מהבית – ה"קללה" הזאת שדבקה בי – זה הרצון הפתאטי לשאת חן, לרצות אנשים בכל מחיר. ואולי זה מה שדפק כמה ממערכות היחסים שהיו לי. אף פעם לא חשבתי שאני מספיק טובה, אף פעם לא האמנתי שמגיע לי משהו. מעולם לא הייתה בי השלווה הפנימית, החוסן הזה שמקבלים בבית, בשנות הילדות המוקדמות. המשהו הזה בשפת הגוף שמשדר תחושת ערך עצמית, הרגשה שכל מה שאתה מקבל מגיע לך, ולא במובן הוולגרי של הביטוי, אלא באמת – כי למה לא? למה שלא יאהבו אותך? למה שלא יעניקו לך?

    לקח לי שנים להתגבר עלייך, אימא, ולרפא את הפגיעות שנעשו בשם האהבה והדאגה.

    ועכשיו עכשיו, כש"ניצחתי" אותך, אני יכולה גם באמת לאהוב אותך.
     
    דרג את התוכן:

      תגובות (5)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/9/12 23:55:
      כואב ומכאיב !!! מייחלת שלא אשגה כך כאמא. טושֶה :(
        17/9/12 21:31:
      מחקרים מראים שילדים שגדלו תחת לחץ להצליח, שנאלצו להתמודד מול ציפיות וביקורת בלתי פוסקת, גדלים להיות אנשים בוגרים שמתקשים להתמודד עם החברה התחרותית של ימינו. זאת משום שהתחרותיות קשורה קשר הדוק כל כך לתחושת הערך שלהם, וכל משגה או כשלון מתפרשים אצלם בצורה קשה מאוד, ומקשים עליהם "להתאשת" ולשוב ולנסות. דווקא אנשים שנחשפו פחות לדרכי החינוך הללו מדווחים שקל להם יותר לעמוד מול ביקורת מאחר ואין היא פוגעת קשה מדי בדימוי העצמי שלהם. הם לומדים מהשגיאות שלהם וחוזרים שוב, בקלות רבה יותר, ל"משחק החיים".
        17/9/12 12:14:
      מספיקה ההנאה מהשמיעה . אין כל צורך להשתוות לנגן הוירטואוז. כל אחד/ת וכישוריו/ה שלו/ה
        17/9/12 12:09:
      חודר.
        17/9/12 12:06:
      אכן העשיה מתוך האהבה לאמנות תהי אשר תהי, היא ההנאה האמיתית.

      תגובות אחרונות

      פיד RSS

      ארכיון

      פרופיל

      ורד שנקר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין