עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    דירת סטודיו

    8 תגובות   יום שישי , 31/8/12, 18:32

    דירת סטודיו

     

    נביחות עזות הקבילו את פניו של מעוז, כשחזר אל הסטודיו, עייף מיום שלם של עבודה בשני הבניינים שעסק בשיפוצם.

    "הוי, דימיטרי", חשב לעצמו, "האם לא די במה שעשית, גם את הצרה הזאת העמסת עליי? ככה נוהגים חברים?"

     

    "היי", אמרה רבקה, לדימיטרי שישב על כורסה מרופטת, בפיסה המרוצפת לפני שתי דירות הסטודיו הצמודות.

    "היי, רבקה", השיב דימיטרי, "מה שלומך?"

    "ככה, ככה", ענתה. "מעוז נמצא? לא ראיתי את המיצובישי שלו ברחוב".

    "לא. היו בעיות ביציקה, והזעיקו אותו לאתר. הוא העריך שישוב רק בערב מאוחר".

    "אני יכולה לחכות פה אתך עד שיחזור?" אמרה בפנים נפולים.

    "בוודאי. בשביל מה יש חברים?" ענה. "נראה לי שמשהו מטריד אותך".

     

    דימיטרי היה ידיד טוב של רבקה, חברתו של מעוז, בעל הבית ושכנו בדירת הסטודיו הצמודה. פעמים רבות, כשמעוז נעדר לרגל עבודתו, הוא והיא היו יושבים ומשוחחים על כל נושא שבעולם. רבקה הייתה בת עשרים ושמונה, סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, והכירה מספר מאמרים שכתב אביו של דימיטרי, פרופסור ידוע, מומחה לתורת פרויד. דימיטרי היה צעיר בן עשרים וארבע, ועבד במשרד הביטחון. גם הוא היה רשום באוניברסיטה, בחוג ליחסים בין לאומיים, אולם בשל שליחויות דחופות ליעדים עלומים, הוא היה סטודנט רשום-נפקד, והתקשה בהגשת התרגילים והעבודות בזמן.

     

    "אני באמת מוטרדת", אמרה רבקה. "בשבת היה לי משבר קטן עם מעוז, שמאד הסעיר אותי".

    "מה קרה?" שאל באמפתיה.

    "שרית, הבת שלו, קראה לי 'זונה', וזה מעליב נורא", אמרה, ודמעות בעיניה.

    .

    שתי דירות הסטודיו שבהן גרו מעוז ודימיטרי, נבנו כחריגת בנייה, במיזם מגורים יוקרתי בשכונת רמות בירושלים, שבנה אביו של מעוז - הקבלן דהאן. מעוז היה גרוש נאה ואתלטי, בן שלושים ותשע, אב לילדה בת שלוש עשרה ולילד בן תשע. הוא היה בעל עיניים ירוקות, עור בהיר, ושער שטני בהיר, שבצדעים החל להאפיר. עוד כתלמיד, בחופשותיו מבית הספר, השתתף מעוז בבנייה עם אביו, ואחרי שעזב את הלימודים בגיל שש עשרה, המשיך לעבוד בבניין המיזם היוקרתי, עד שהתגייס. לאחר השחרור, פיתח קריירה כקבלן שיפוצים עצמאי, והיה מנהל מספר מיזמים במקביל.

    דימיטרי עלה כילד בן שש מרוסיה הלבנה, ונכנס לכיתה א'. בבית הספר הוא נפטר לחלוטין מן המבטא הרוסי, ולא נותר ממנו אפילו שמץ. אחרי השירות בצבא, כבוגר יחידה קרבית מובחרת, הוא הצטרף לשירותי הביטחון, ונעדר רבות מן הארץ. כשהיה מגיע לדירת הסטודיו השכורה ברמות, חנתה ה"סוואנה" הענקית שלו בחזית הבניין.

    בין מעוז ודימיטרי התפתחה ידידות אמיצה. כשהיה דימיטרי שוהה בדירה, הם היו יוצאים יחד לריצות בקר בשכונה, ומדי פעם היו יושבים ומשוחחים מתחת לגגון שמעל לרצפה המשותפת לדירותיהם. עמוד תאורה עם פנס מסוגנן האיר אותה, ובפינה עמד עציץ גדול, שהצמח השתול בו הצהיב מחוסר טיפול. במקום מים ודשן, הוא קבל מן הדיירים הצעירים ואורחיהם, מלוא החופן של בדלי סיגריות. 

     

    "זה באמת כינוי מאד מעליב", אמר דימיטרי. "איך הגיב מעוז?"

    "הוא צעק עליה, שלא תעז לדבר אליי כך, אבל העלבון כבר צרב בי כמו חותם ברזל מלובן", התייפחה.

    דימיטרי הניח יד ניחומים על גב ידה המונחת על ירכה. מעין זרם חשמלי, הכה בשניהם בהפתעה מוחלטת. רגשתה של רבקה גאתה והתמקדה במפשעתה, וכמעט שהגיעה לאביונה. היא ליטפה את לחיו, כביכול בידידות, לאות תודה, והוא החזיר לה בחיבוק. מכאן הדברים יצאו מכלל שליטה, והם מצאו את עצמם במיטה, סבוכים ומלופפים בסערת חושים מטריפה.

    "מה נעשה?" אמר דימיטרי כשנרגעו במקצת. "מעוז הוא חבר שלי, איך אני יכול לעשות לו דבר שכזה?"

    "ואני?" אמרה רבקה, והדמעות שוב נקוו בעיניה. "אני חושבת שהוא רוצה להתחתן אתי".

     

    מאז גירושיו, כמעט ולא בילה מעוז לילה אחד לבדו, אלא אם כן בחר בכך. הוא אהב לרקוד, ולפרוק אנרגיות, ומדי שבוע היה הולך לרקוד ב"בוגי", שהיה גם מקור לא אכזב למציאת בנות זוג - ללילה אחד או ליותר. נערות ונשים צעירות הגיעו לסטודיו והלכו, ורק לעיתים נדירות שרדו בו למעלה משבוע אחד.

    ב"בוגי" גם הכיר את רבקה, ואתה הרגיש אחרת. היא הייתה אשכנזייה מן ה"ביצה הירושלמית" בנחלאות, וקסמה למעוז, ביופייה, בחכמתה, ובהליכותיה כדתייה ליברלית. מערכת היחסים ביניהם התהדקה, ונמשכה כבר למעלה משנה.

    לדימיטרי הייתה חברה "קבועה" בלונדון, וחברות מתחלפות במקומות אחרים בעולם. הייתה בו תזזיתיות כובשת, פתיחות ולבביות, והיה לו חיוך שאין לעמוד בפניו. עתה, לאחר שנסחף עם רבקה למערבולת חושים, שלא ידע כמותה מימיו, היה משוכנע שמצא את אהבת חייו - שהיא "האחת".

     

    "אנחנו חייבים לספר לו", אמר דימיטרי.

    "ומה יקרה?" שאלה רבקה. עד אותו ערב, היא כבר דמיינה את עצמה נישאת למעוז, למרות פער הגילים וההבדלים במוצא ובהשכלה, ולמרות התנגדות ילדיו, ועתה הכל עמד להתנפץ.

    "תהיי מוכנה לעזוב את מעוז ולבוא לחיות אתי?"

    "ואתה אתי?" הקשתה. "אני דתייה ומבוגרת ממך. אתה תוכל להתמודד עם זה?"

    "רבקה", אמר וחיבק את כתפיה החשופות, "אני מרגיש שאני אוהב אותך. כנראה שתמיד אהבתי, אבל הדחקתי, כי את חברה של מעוז. אם את מרגישה כמוני, שום דבר לא יעמוד בפנינו. חבל לי רק על מעוז, שכנראה שנינו נפסיד אותו כחבר".

    "הכל קורה מהר מדי", אמרה רבקה. "גם אני מרגישה שאני אוהבת אותך, אבל אם כן, מה אני מרגישה כלפי מעוז? אני צריכה קצת זמן כדי לסדר לי את המחשבות".

    "אין לנו הרבה זמן, מעוז חוזר עוד מעט וחייבים להחליט מה עושים".

    דימיטרי השתתק, ורבקה שקעה בהרהורים שנמשכו דקות ארוכות. לבסוף התעשתה.

    "אנחנו נודיע יחד למעוז מה שקרה", אמרה, "ואני מקווה שהוא יקבל את זה בהבנה, ולא ינסה לעמוד בדרכנו".

     

    דימיטרי ורבקה עברו לדירה קטנה ברחוב הירקון, ודימיטרי חיסל את "סניפיו" ברחבי העולם, ונשאר נאמן באופן מוחלט לרבקה. הייתה לו רק בעיה קטנה אחת - היכן להחנות את ה"סוואנה" בסמטאות הצרות של הנחלאות.

    מעוז חזר לרקוד ב"בוגי", ושוב החל מצעד הנשים והנערות אל דירת הסטודיו. בדירה הסמוכה שהתפנתה, השתכן זוג לא נשוי – עבריין צעיר עם כלב ובחורה יפה מבית טוב, שהוריה לא התייאשו מניסיונותיהם לשכנעה שתעזוב את הבחור.

    נביחות הכלב והסירחון שלו, מוציאים את מעוז מדעתו. הוא מתלבט - מהו הפתרון? הזוג חייב להיפטר מן הכלב, ולא הוא ייפטר מהם, ויוציא אותם מהדירה!  

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (8)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/9/12 09:45:

      צטט: מרב 1956 2012-09-18 08:44:10

      סיפור יפה

      שמחה ש"גיליתי אותך"

      מניחה שצפוייות לי קריאות מהנות.

      תודה

      תודה רבה, מרב.

      גם אני שמח שגילית אותי, ומאחל לך , ולעצמי, שציפיותייך לא יוכזבו.

      שנה טובה וכל טוב, עמוס..

        18/9/12 08:44:

      סיפור יפה

      שמחה ש"גיליתי אותך"

      מניחה שצפוייות לי קריאות מהנות.

      תודה

        16/9/12 00:16:

      צטט: sari10 2012-09-16 00:07:25

      עמוס,

      אהבתי את הסיפור, קולח ומעניין.

      רק הסיום שלו צרם לי,

      כלומר משהו שם נראה לי תלוש ולא במקום.

      אולי אני לא מבינה?

      ~~~~

      שתהיה לך שנה מהנה וטובה!

      תודה רבה, שרי.

      הסיום צרם לך, אולם את מעוז הוא מוציא מדעתו, ומן הכלב שהשתכן בדירה של דימיטרי הוא חייב להיפטר.

      אולי בשנה החדשה?חיוך

      שנה טובה ומתוקה גם לך עם בריאות טובה ואושר, עמוס.

        16/9/12 00:07:

      עמוס,

      אהבתי את הסיפור, קולח ומעניין.

      רק הסיום שלו צרם לי,

      כלומר משהו שם נראה לי תלוש ולא במקום.

      אולי אני לא מבינה?

      ~~~~

      שתהיה לך שנה מהנה וטובה!

        1/9/12 10:28:

      צטט: דיוטימה 2012-09-01 10:18:17

      בגיחה מחופשת המנוחה, הדבר הראשון שעלה בדעתי הוא שלא בכדי אוסרים הדתיים על 'נגיעה', ראה מה עלה מנגיעה קלה אחת...:-) יש בסיפור המורכב כמה נושאים שמטבעם מעוררים אצל רבים קושי - פערי הגיל, המוצא ודת. [חילוניות, כמוה כדת שונה]. בחיים הקונקרטיים הם עלולים להעכיר יחסים שניצתו בהרף מגע.

      תודה רבה, אסתר.

      נצטרך לחכות ולראות אם האהבה תצליח להתגבר על מחסומי הדת והגיל גם בעתידחיוך

      מניסיוני אני מכיר לפחות מקרה אחד, שהבעל החילוני התגרש מאשתו הדתייה.

      כל טוב ושבת שלום, עמוס.

        1/9/12 10:18:
      בגיחה מחופשת המנוחה, הדבר הראשון שעלה בדעתי הוא שלא בכדי אוסרים הדתיים על 'נגיעה', ראה מה עלה מנגיעה קלה אחת...:-) יש בסיפור המורכב כמה נושאים שמטבעם מעוררים אצל רבים קושי - פערי הגיל, המוצא ודת. [חילוניות, כמוה כדת שונה]. בחיים הקונקרטיים הם עלולים להעכיר יחסים שניצתו בהרף מגע.
        31/8/12 22:26:

      צטט: הלנה היפה 2012-08-31 20:11:41

      עמוס, ורק הכלב הוא שהטריד את מעוז? אם כך, הכל בא על מקומו בשלום. כתוב יפה והדמויות בהירות ומנומקות היטב. שבת נעימה לך לאה

      תודה רבה, לאה.

      לא רק את מנוחתו של מעוז טרד הכלב, אלא של כל השכניםחיוך.

      שבת שלום, עמוס.

        31/8/12 20:11:
      עמוס, ורק הכלב הוא שהטריד את מעוז? אם כך, הכל בא על מקומו בשלום. כתוב יפה והדמויות בהירות ומנומקות היטב. שבת נעימה לך לאה

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין