עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    דיאלוג עם המוות

    26 תגובות   יום שבת, 25/8/12, 08:58

    דיאלוג עם המוות

     

    כיום מרבים לשמוע בפרסומות על "דיאלוג עם הזמן". בעבודתי נתקלתי בספר "דיאלוג עם המוות" (Eknath Easwaran – Dialogue with Death – a journey through consciousness. Nilgiri press, Cal. 1992), העוסק במפגש בין הילד נצ'יקטס - גיבור הדוקטוראט שלי – ואל המוות ההודי, ימה.

    משחר ההיסטוריה התמודדה האנושות עם "המוות". סופיותו של המוות היוותה מקור לא אכזב לחרדות, ומכיוון שאיש לא חזר ממנו לחיים, הוא נשאר בגדר תעלומה. חוברו עליו מיתוסים, והוא אף נושא מרכזי בדתות השונות, ומשמש שוט הפחדה בידי הממסד הדתי להטלת אימה על המאמינים, ולהבטחת התנהגותם הנאותה.

    בדתות המערביות מקובלת האמונה בשכר ועונש בעולם הבא, המלווה בציפייה משיחית לתחיית המתים, ובדתות המזרח מאמינים בתורת גלגול הנשמות ובקרמה – גורל האדם, שנקבע על פי מעשיו הקודמים.

    סיפור נצ'יקטס הוא במקורו מיתוס עתיק, שעבר גלגולים, וזכה לגרסות שונות, במשך הדורות. שלא כמו סיפורים רבים במיתולוגיה, ובמיוחד במיתולוגיה היוונית, על גיבורים בני תמותה, שירדו לשאול וחזרו ממנו בחיים (תיזיאוס, אורפיאוס, הרקולס, אודיסיאוס, ואחרים), סיפור נצ'יקטס הוא סיפור חריג. זהו הסיפור היחיד במיתולוגיה ההודית על בן תמותה שחזר לחיים אחרי המוות, וסיפר על קורותיו בעולם שמעבר.

     

    גאוטמה, אביו של הילד נצ'יקטס הקריב קורבן לאלים, שנועד להבטיח לו אלמוות בעולם הבא. על הילד נצ'יקטס, שנכח בטקס, נחה לפתע "רוח הקודש", ומכוחה הוא הבחין שהפרות המוקרבות הן זקנות ורזות, שאינן נותנות יותר חלב ולעולם לא יוכלו עוד לתת פרי בטן. לקורבן כזה, המנוגד לדרישה להקריב את כל הרכוש היקר עלי אדמות, על מנת להבטיח חיי נצח בעולם הבא, היו עלולות להיות תוצאות הפוכות מן המצופה.

    נצ'יקטס דאג לגורל אביו והבין שעליו לעשות מעשה.

    "אבא, למי תיתן אותי?" שאל. כשלא זכה למענה, שנה ושילש את שאלתו.

    אביו, שהיה טרוד בקיום טקס הקורבן לכל פרטיו ודקדוקיו, כשכל עולמו מוטל על כף המאזניים, איבד את סבלנותו.

    "למוות אני נותן אותך!"

    משמעות הדברים כפשוטם – האב מקריב גם את בנו!!!

    נצ'יקטס, כבן צייתן, הלך אל המוות. בדרך שמע בת קול שציוותה עליו:

    "בבואך אל ביתו של ימה, עליך לצום שלושה ימים ושלושה לילות. כל דבר מאכל או משקה, לא יבוא אל פיך!"

    כשהגיע נצ'יקטס ליעדו, לא מצא את אל המוות בביתו. בני הבית הציעו לו להיכנס ולהתכבד באוכל ובשתייה, אך הוא סירב. הוא ישב מול פתח הבית ללא תזוזה, במשך שלושה ימים ושלושה לילות, עד שחזר ימה אל ביתו.

    נצ'יקטס ואל המוות ניהלו דיאלוג, דומה לדיאלוג בין בעל בית מארח, לבין אורחו, כמקובל בחברה ההודית, על פי ספר החוקים של מנו (מקביל לחומש שלנו). בגרסות המאוחרות יותר של הסיפור, התמונה משתנה. אל המוות מופיע בכל הדרו ומוראו, והוא שוכן בארמון נורא הוד. הוא זה המכתיב את החוקים, ולא זה שכפוף להם.

    ימה נרעש מן העובדה שברהמין צעיר הגיע לביתו, ולא התקבל בכבוד המגיע לו. על כן, כנגד כל יום צום, הוא מעניק לנצ'יקטס זכות להביע משאלה.

    במשאלתו הראשונה מתנהג נצ'יקטס כילד שנפגע, ומבקש לחזור בשלום אל אביו, שיקבל אותו בזרועות פתוחות וללא כעס.

    "משאלתך נתונה לך. אתה תשוב אל אביך והוא יקבל אותך בשמחה".

    "הייתי רוצה להכיר את קורבן האש, שמבטיח חיי נצח בעולם הבא", מבקש נצ'יקטס, הילד הסקרן הבוגר בנפשו, את משאלתו השנייה.

    ימה מפרט בפניו בפרטי פרטים את גודל המזבח, את מספר האבנים ואת צורת סידורן, את סוג הזרדים ומספרם, ואת כל שלבי הקורבן.

    "יתר על כן, הקורבן ייקרא מעתה על שמך - 'אש נצ'יקטס המשולשת', וכך תונצח לעד", ממשיך ימה. "שאל בני, את משאלתך השלישית".

    "איש אינו יודע את סוד המוות, גם חכמים וטובים. אנא למד אותי", מביע נצ'יקטס, בבגרות שאינה אופיינית לילדים, את משאלתה של האנושות כולה להכיר את תעלומת המוות, ולהתגבר על החרדה מפניו.

    "שאל בני, כל משאלה אחרת – חיים ארוכים, בנים ובנות, עושר ואוצרות, ממלכות אדירות – כל אלה אתן לך, רק אל תשאל ממני לגלות לך את סוד המוות".

    "מה לי עושר ואוצרות, בנים ובנות וממלכות אדירות, אם המוות ממתין לי בסוף הדרך. אנא למד אותי את סודך".

    בסקרנותו ובנחישותו, וביכולתו לעמוד בפני פיתויים כבירים, הפך נצ'יקטס לסמל ולדוגמה של שוחר דעת, המבקש את ידיעת "המוחלט".

    אל המוות התלבט והתענה, אך בסופו של דבר נענה. הוא גילה לנצ'יקטס את סודו, והדברים כתובים בכתבי הקודש, "קטהה אופנישאד" ו"ימה גיטא". זוהי תורה מוניסטית המלמדת שעל האדם להכיר את ה"אני" האמיתי שלו - אטמן, הזהה עם ה"אני" הקוסמי – ברהמן. כאשר האדם מכיר באחדותו עם אינסופיותו של היקום, הוא משתחרר מגלגל הסמסארה –לידה-מוות-לידה מחדש. לנצח הוא אינו חוזר יותר לחיים, ומכאן שאינו מת יותר, גם לא בסוף העידן של התבל.

    הגרסות המאוחרות של הסיפור משרתות את מטרות הממסד הדתי, ומובאים בהן תיאורים אחרים ומסרים אחרים, בעיקר של העונשים המצפים לחוטאים בעולם הבא ובגלגול הבא.

     

    איננו יודעים מה עלה בגורלו של הילד נצ'יקטס שחזר אל אביו, לאחר שסיפר את קורותיו, ואיננו יודעים אם אכן התגבר על המוות. למרות שגילה את סוד המוות על פי הסיפור, ממשיכה האנושות עד עצם היום הזה לחפש תשובות לתעלומת המוות, ודרכים להתגברות על החרדה מפניו, כמו גם אליקסיר, או פתרונות מדעיים, להתגבר על ההזדקנות.

    נצ'יקטס, הדמות המיתולוגית, בסיפורו חי לנצח.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (26)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/9/12 08:33:

      צטט: נסיכת החלונות 2012-09-05 01:20:33

      תמיד נראה לי, שכל אדם שבינה בראשו וחושב קצת על מהות החיים, חייב לשאול את עצמו גם על המוות. הרי אי אפשר שיתקיים אחד בלי השני. נכון, אפשר להיכנס ולהביט ממליון כיוונים גם על מה שהבאת כאן, שהוא הרבה מעבר לסיפור. מבחינתי לפחות, הוא טבע האדם. לא משנה באיזה תקופה (טכנולוגית וכו) חיים. השאלות הגדולות היו ויהיו אותן שאלות. וכנ"ל הפחדים הכי בסיסיים, אותי למשל עניין תמיד למה ברוב הדתות הטוב וסוגי האלוהות השונים נמצאים הרחק למעלה בשמים (לא כאן למשל) והשאול על סוגיו עמוק באדמה וזה עוד לפני שבכלל נגעתי באש ובצבעים מייצגים :)

      תודה רבה, נסיכה.

      למרות שלאורך כל ההיסטוריה האנושית, הומצאו פתרונות לתעלומת המוות, הוא עדיין נשאר בגדר תעלומה, ומעבר לכך - מעורר חרדה.

      במרבית הדתות אכן "הטובים" הולכים לשמים, ו"הרעים" - לשאול במעבה האדמה. בגרסות אחרות של סיפור נצ'יקטס, מובאות אמונות הודיות על מקומם של הטובים בממלכת המוות, שמבחינה "גיאוגרפית", גם הוא מתחת לאדמה, אך יש בו כל המנעמים שאדם מצפה להם - אמנם לא 70 בתולות, אבל גם לצרכים האלה יש מענה.

      כל טוב, עמוס.

        5/9/12 01:20:
      תמיד נראה לי, שכל אדם שבינה בראשו וחושב קצת על מהות החיים, חייב לשאול את עצמו גם על המוות. הרי אי אפשר שיתקיים אחד בלי השני. נכון, אפשר להיכנס ולהביט ממליון כיוונים גם על מה שהבאת כאן, שהוא הרבה מעבר לסיפור. מבחינתי לפחות, הוא טבע האדם. לא משנה באיזה תקופה (טכנולוגית וכו) חיים. השאלות הגדולות היו ויהיו אותן שאלות. וכנ"ל הפחדים הכי בסיסיים, אותי למשל עניין תמיד למה ברוב הדתות הטוב וסוגי האלוהות השונים נמצאים הרחק למעלה בשמים (לא כאן למשל) והשאול על סוגיו עמוק באדמה וזה עוד לפני שבכלל נגעתי באש ובצבעים מייצגים :)
        30/8/12 23:38:

      צטט: באבא יאגה 2012-08-30 21:37:01

      תודה על הספור

      תודה לך על הקריאה, על הכוכב ועל התגובה.

      שבת שלום, עמוס.

        30/8/12 21:37:
      תודה על הספור
        28/8/12 07:39:

      צטט: שולה63 2012-08-28 06:33:19

      תודה עמוס מענין

      תודה רבה, שולה.

        28/8/12 06:33:
      תודה עמוס מענין
        27/8/12 16:45:

      צטט: איילת הלר 2012-08-27 15:16:01

      וואו סידרת לי פינה. כשהיינו בתיאלנד סיפרנו שלבן שלנו קוראים איתמר הם מיד הפכו אותו לאיטמן והיו מאוד מרוצים מהשם שלו, בזכותך הבנתי למה.

      תודה רבה, איילת.

      בן של חבר שלי נולד בעת שחברי היה בשליחות בתאילנד ונקרא איתמר, אך ממנו לא שמעתי סיפור דומה. אשאל אותו ביום ד' כשניפגש.

      אינני מכיר את האמונות התאילנדיות, ולא את שפתם, אך ייתכן מאד שהם זיהו את השם "איתמר" כזהה עם "אטמן", שהוא אחד השמות המבטאים את "האחד" "המוחלט". 

      תחשבי על זה - אפילו לאחדות האינסופית יש מספר שמות שבהם מתמשים לבטא אותה!

      כל טוב, עמוס.

        27/8/12 16:39:

      צטט: טלוני 2012-08-27 14:58:12

      עמוס ידידי, מאוד יפה כתבת.
      גם אותי נושא המוות מרתק כבר שנים, בעקבות זה בכלל התחלתי את דרכי הרוחנית.
      אינני מתמצאת בחכמה הבודהיסטית, אבל את תשובותי אני מקבלת מתורת הקבלה.
      בעיקרון כולם מדברים על אותו הדבר, אם כי בגישות שונות.
      מאמינה, ויותר מזה יודעת ! שהנשמה היא נצחית, כפי שכל אנרגיה איננה ניתנת לכלייה אלא נשמרת ורק מחליפה צורה/ מצב צבירה/ או לבוש.

      כיום ישנן טכניקות מאוד יעילות ומהירות לעבור לצד האחר, ולגלות מה מתרחש או התרחש שם. ( כי שם אין את מימד הזמן)

      מה שנקרא  L.B.L , החיים בין החיים.

      כל היקום וכל החיים מושתתים על פעימות. פעימת החיים- פעימת המוות, התרחבות מול התכווצות, זה מתקיים כל שנייה ושנייה בכל הרמות. ולכן המוות הוא חלק מהחיים ואין גבול מוגדר ביניהם.

      את המגדר שם האדם עצמו וכעת הוא שבוי בו, על יד אמונות ותפיסות שונות.

      יש גם המון ספרות בנושא שנכתבה ע"י רופאים פסיכיאטרים ופסיכולוגים ידועי שם.

      מי שאינו מפחד לגעת בסוגיה יכול למצוא הרבה תשובות.

      אם אנחנו מבינים את חיי הנשמה כרצף, ( מעגלי)  ולא כהתחלה וכסוף, הרבה יותר קל לנו להבין את אירועי החיים ולהתמודד עמם.

       

      ומה שהכי משמח אותי, שסוף סוף הצלחתי להתחבר ולהגיב לךחיוך

      תודה רבה לך, רוני. גם אני שמח שהצלחת לקפוץ לביקור, ואף להגיב בהרחבה.

      עד מסעי להודו, הייתי רחוק מנושא הרוחניות, למרות שלמדתי מה שאפשר על הודו במסגרת לימודיי לתואר ראשון.

      בהודו ראיתי במו עיניי כיצד אנשים חיים באמונתם שהגוף הוא בית חומר חולף, והנשמה היא נצחית, וכמו שכתבת, נמצאת במצב מעגלי מתמיד בין המציאות הגשמית הנתפסת, למישורי המציאות שמחוץ להישג התבונה האנושית.

      אני שמח שקראת ונהנית ומאחל לך כל טוב להמשך, ובעיקר בריאות טובה, עמוס.

        27/8/12 16:31:

      צטט: יעל מ 2012-08-27 15:04:58

      מעניין ביותר! הייתה לי מורה שתמיד הייתה אומרת שיש רק דבר אחד בטוח בחיים וזה שמתישהו נמות... ובנימה אופטימית זאת קיץ מלא חיים!

      יעלי, אגלה לך בסודחיוך שזה גם משפט שגור מאד בפי. למען האמת, אין נכון ממנו.

      ובנימה אופטימית זו גם אני מאחל לך כל טוב למה שעוד נותר מן הקיץ, וגם לכל מה שיבוא בעקבותיו, עמוס.

        27/8/12 15:16:
      וואו סידרת לי פינה. כשהיינו בתיאלנד סיפרנו שלבן שלנו קוראים איתמר הם מיד הפכו אותו לאיטמן והיו מאוד מרוצים מהשם שלו, בזכותך הבנתי למה.
        27/8/12 15:04:
      מעניין ביותר! הייתה לי מורה שתמיד הייתה אומרת שיש רק דבר אחד בטוח בחיים וזה שמתישהו נמות... ובנימה אופטימית זאת קיץ מלא חיים!
        27/8/12 14:58:

      עמוס ידידי, מאוד יפה כתבת.
      גם אותי נושא המוות מרתק כבר שנים, בעקבות זה בכלל התחלתי את דרכי הרוחנית.
      אינני מתמצאת בחכמה הבודהיסטית, אבל את תשובותי אני מקבלת מתורת הקבלה.
      בעיקרון כולם מדברים על אותו הדבר, אם כי בגישות שונות.
      מאמינה, ויותר מזה יודעת ! שהנשמה היא נצחית, כפי שכל אנרגיה איננה ניתנת לכלייה אלא נשמרת ורק מחליפה צורה/ מצב צבירה/ או לבוש.

      כיום ישנן טכניקות מאוד יעילות ומהירות לעבור לצד האחר, ולגלות מה מתרחש או התרחש שם. ( כי שם אין את מימד הזמן)

      מה שנקרא  L.B.L , החיים בין החיים.

      כל היקום וכל החיים מושתתים על פעימות. פעימת החיים- פעימת המוות, התרחבות מול התכווצות, זה מתקיים כל שנייה ושנייה בכל הרמות. ולכן המוות הוא חלק מהחיים ואין גבול מוגדר ביניהם.

      את המגדר שם האדם עצמו וכעת הוא שבוי בו, על יד אמונות ותפיסות שונות.

      יש גם המון ספרות בנושא שנכתבה ע"י רופאים פסיכיאטרים ופסיכולוגים ידועי שם.

      מי שאינו מפחד לגעת בסוגיה יכול למצוא הרבה תשובות.

      אם אנחנו מבינים את חיי הנשמה כרצף, ( מעגלי)  ולא כהתחלה וכסוף, הרבה יותר קל לנו להבין את אירועי החיים ולהתמודד עמם.

       

      ומה שהכי משמח אותי, שסוף סוף הצלחתי להתחבר ולהגיב לךחיוך

        27/8/12 14:57:

      צטט: פו3 2012-08-27 14:06:40

      המוות אצל רובם מצטייר כמשהו נוראי.
      אנחנו רגעיים בתוך החיים הללו...משילים ומחדשים עצמנו שוב ושוב:)

      תודה רבה, רויטל.

      למאמינים כמוך, וגם למאמינים בהמשך קיום הנשמה בעולם הבא, קל יותר להתמודד עם תופעת המוות. גם אמונה חזקה באל, "שהכל נעשה כדברו", ועל פי רצונו, קל יותר מאשר לאפיקורסים להתמודד עם המוות והאובדן - למשל סיפורו של איוב.

      כל טוב, עמוס.

        27/8/12 14:06:

      המוות אצל רובם מצטייר כמשהו נוראי.
      אנחנו רגעיים בתוך החיים הללו...משילים ומחדשים עצמנו שוב ושוב:)

        26/8/12 15:36:

      צטט: דנה.גל 2012-08-26 15:32:03

      מרתק! תמיד כיף לשמוע אגדות וסיפורי עם!

      תודה רבה, דנה.

      גם אותי זה מרתק מאז ילדותי.

      שבוע טוב, עמוס.

        26/8/12 15:32:
      מרתק! תמיד כיף לשמוע אגדות וסיפורי עם!
        26/8/12 14:00:

      צטט: רומפיפיה 2012-08-26 13:47:56

      ברור שחזרתי

      לא הטלתי בכך ספק!

        26/8/12 13:47:

      ברור שחזרתי

        26/8/12 11:49:

      צטט: רומפיפיה 2012-08-26 10:44:54

      יופי של סיפור הבאת

      ואני שכלל איני יראה את המוות

      כי אני מאמינה בכל לבי בגלגול הנשמה...

      והרי אין פה כלל מקום לוויכוח

      יאמין כל אחד במה שטוב לו....

      אין לי בעיה להמשיך להתגלגל:)))))

      אחזור

      תודה, ציפי.

      יש לי סיפורים רבים על גלגול נשמות אצל הדרוזים, אחד מהם ממישהו שזוכר במפורש את חייו הקודמים. הוא אדם רציני שאין לי ספק - הוא באמת ובתמים מאמין בדברים.

      כללית, נראה לי שכל אחד לומד לחיות עם המוות שממתין בסוף הדרך - כולם חיים וכולם גם בסופו של דבר מתים.

      הנה משהו על ההבדל בין התפישה המערבית לתפישה הרווחת במזרח (תרגום שלי):

       

      האדם המערבי, המאמין בבשורת האינדיבידואליזם, מעדיף באופן טבעי אלמוות פרטי, לעומת ההתאחדות האנונימית והבלתי מאובחנת, עם "רוח היקום", המוצעת על ידי ההינדואיזם והפלטוניזם.

      ג'והן סמית לא רק רוצה לחיות לעד, הוא רוצה להיות לעד ג'והן סמית, עם כל אשר לו, חוץ מיבלותיו.

      בגן עדן מלא "סמיתים", הוא רוצה להיות נפרד ומופרד, ואפילו לתפוס את תשומת לבו של "סמית העליון".

      ההינדו, לעומתו, יטען שהיסוד האלמותי באדם חייב לחרוג מן הפרטיקולאריות של ה"אני", או האגו, ושהתשוקה לאלמוות אינדיבידואלי היא לא רק חזיון שווא ותעתוע, אלא יהירות מזעזעת.

      (מתורגם מהנוסח האנגלי – רודולף אהרנברג, "ביולוגיה תיאורטית...".)

        26/8/12 10:44:

      יופי של סיפור הבאת

      ואני שכלל איני יראה את המוות

      כי אני מאמינה בכל לבי בגלגול הנשמה...

      והרי אין פה כלל מקום לוויכוח

      יאמין כל אחד במה שטוב לו....

      אין לי בעיה להמשיך להתגלגל:)))))

      אחזור

        25/8/12 23:29:

      צטט: פרמינה 2012-08-25 22:51:33

      מה הם החיים שלנו, אם לא דיאלוג עם המוות.....

      תודה רבה, טלי.

      למרות שהמוות מחכה לכולנו בסוף הדרך, לא רבים מנהלים אתו דיאלוג. רבים חיים את החיים תוך הדחקת המוות, ואחרים מתרצים את החיים תוך מיצוי כל רגע, בעובדה ש"מי יודע  מה ילד יום?".

      נראה לי שזו אמנות לא פשוטה לחיות עם תודעת המוות הבלתי נמנע ולהשלים עמה, ויחד עם זאת להנות מהחיים, כל עוד חיים.

      שבוע טוב, עמוס.

        25/8/12 23:24:

      צטט: Lola Bar 2012-08-25 19:50:57

      סיפור מרתק עמוס, סיפור שלא הכרתי אותו כלל.

      כמה תבונה יש בו!

      תודה ושבועטוב,

      לולה

      תודה רבה, לולה. שמחתי על ביקורך הנדיר.

      איני מתפלא שלא הכרת את הסיפור - אין רבים שמכירים אותו.

      שבוע טוב, עמוס.

        25/8/12 22:51:
      מה הם החיים שלנו, אם לא דיאלוג עם המוות.....
        25/8/12 19:50:

      סיפור מרתק עמוס, סיפור שלא הכרתי אותו כלל.

      כמה תבונה יש בו!

      תודה ושבועטוב,

      לולה

        25/8/12 12:00:
      תודה רבה לך, לאה. תהני מן הגיטא שתמצאי בארון הספרים! כל טוב ושבת שלום, עמוס.
        25/8/12 11:48:
      מיתוס מופלא! אמנם נמצא בבית ה"ימה גיטא" אבל עדיין לא קראתי בו, והפוסט שלך הוא שישלח את ידי להוציא את הספר מארון הספרים. הכתיבה שלך, של המיתוס הזה רהוטה ונהדרת. תודה לך

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין