עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    הנואף

    18 תגובות   יום שישי , 17/8/12, 01:32

    הנואף

     

    "עוד סיבוב", ביקשנו, והמלצר הביא לנו כוס בירה שלישית.

    ארנון ואני ישבנו בלובי של מלון המלך דוד בירושלים, הקשנו כוסות, והמשכנו במסע הנוסטלגיה ובסגירת פערים.

    לשנינו כבר עשו מסיבות הפתעה בהגיענו לגיל שישים, ושנינו כבר מרגישים את הפרישה המתקרבת. הכרנו לפני כארבעים וחמש שנים, בטירונות בגדוד 82 בשריון. ארנון הגיע מירושלים, ואני מחיפה. אני הייתי בן למשפחת חלוצים, אנשי תנועת העבודה, וארנון היה מה שהיו מגדירים היום כ"דתל"ש". הוא בא ממשפחה ירושלמית ותיקה, והחליט להשאיר את מסורתה הדתית מאחוריו. אני הייתי ביישן ומופנם, והוא - ג'ינג'י פטפטן ורברבן, אך מצאנו מסילות זה אל לבו של זה, והתחברנו, למרות השוני באופי וברקע התרבותי.

    אולם, גם דינה של חברות זו נגזר מראש, כדרכן של ידידויות רבות שהן תלויות זמן ומקום. ארנון נישא לחברתו מנוער מייד לאחר שחרורו מן הצבא, ועוד הספקתי להשתתף בשמחתו. לאחר הולדת בתו, הוא נסע עם משפחתו ללמוד כלכלה וניהול של בתי מלון בשוויץ, ונשאר שם – אחד מה"נפולת של נמושות", לפי ההתבטאות האומללה של יצחק רבין ז"ל. אני נשארתי בארץ, למדתי פילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, והקשר בינינו נותק.

     

    "ארנון?" אמרתי לאיש הקרח והמכריס שצעד מולי באולם הנוסעים הנכנסים של נתב"ג.

    "עמי!" צהל לעברי, והבנתי שלא טעיתי בזיהוי.

    התחבקנו בשמחה על הפגישה המחודשת, פטפטנו מספר דקות, אך אז הגיע האורח שחיכיתי לו. ארנון ואני החלפנו כרטיסי ביקור, וקבענו שנשמור על קשר.

    כעבור יומיים צלצלתי אל ארנון.

    "יופי שאתה מתקשר", ענה בקולו המתרונן, וקבענו להיפגש בערב במלונו. דיברנו בלי סוף, והשלמנו את המידע החסר, מעשרות שנים של נתק. התברר שארנון גרוש בפעם השלישית, ונראה שעוד ידו נטויה.

    "לי יש שלושה ילדים", אמרתי. "כמה ילדים יש לך?"

    "שני בנים מנועה – אתה זוכר את אשתי הראשונה? היית בחתונה. ועוד שתי בנות, אחת מכל אחת מנשותיי האחרות. וכמה ילדים שלי מסתובבים בעולם? אני לא יודע!" צחק, וצחקתי יחד אתו.

    כוס הבירה השלישית התירה את חרצובות לשונו, ואז סיפר את הראשון מבין סיפורי נאפופיו.

     

    "נסעתי לפלורידה להשתלמות בת שבוע של מנהלי בתי מלון. האחראית על החדרניות במלון שבו התקיים הקורס, היתה חתיכה משגעת - תמירה, בעלת חזה זקוף ומתריס, ועור שחום כיאה לבת פוארטו ריקו.

    די נדלקתי עליה, למרות שעוד הייתי נשוי לנועה. במהלך הקורס, החלפנו מבטים, הלצות ונגיעות אקראיות, ובערב האחרון הזמנתי אותה לשתות אתי בבר שממול בית המלון. מן הון להון, שנינו התחרמנו, והיא הזמינה אותי אליה. השתוללנו ללא עכבות וללא הגנות, ולילה סוער שכזה לא היה לי לפני כן, וגם לא אחר כך. לפנות בקר חזרתי תשוש למלון, ובערב כבר הייתי על המטוס בדרך חזרה לשווייץ.

    לא שכחתי אותה, אך לא שמרנו על קשר. כעבור קצת למעלה משנה, אני מקבל ממנה מכתב, שאליו מצורפת תמונה שלה מחזיקה בידיה תינוקת קטנה. הלב שלי היה בתחתונים – רק זה חסר לי, תינוקת היספנית משלי בארה"ב!

    מזל שנועה לא היתה בבית באותו רגע, היא היתה עולה עליי ויורדת לחיי. קראתי בחרדה את המכתב המצורף לתמונה, ובשורה התחתונה היא כתבה שהיא שולחת תמונה שלה, עם הבת הקטנה של אחותה מריה! הצבע חזר ללחיי. אני אסיר תודה למריה! - ההשגחה הפרטית שהצילה אותי", צחק שוב.

    "איזה סיפור, ארנון!" אמרתי, ותהיתי כמה אמת יש בו. מפיו של ארנון הסיפור נשמע אמין לחלוטין, אך אני הרי הכרתי אותו ואת רברבנותו.

    "חכה, עוד לא שמעת כלום", אמר. "קתרין, אשתי השנייה היתה בתו של בעל רשת מלונות קטנים בשווייץ, מה שנקרא היום 'מלונות בוטיק'. בזכות הנישואין, קיבלתי משרת מנהל מלון באחד ממלונות הרשת של האב, בלוזאן. בראשית שנות השמונים, התקיים כינוס של מנהלי בתי מלון בשבדיה, וקתרין לא יכלה להצטרף אלי בגלל התינוקת שאך נולדה לנו. שמחתי לנסוע הרחק משוייץ, ולהשתחרר קצת מן העבודה ומן הכבלים שסוגרים עליי. הרגשתי שם ממש כמו ציפור בכלוב זהב.

    באחד הערבים, בבר של המלון שלנו בסטוקהולם, פגשתי בחורה שבדית בלונדינית יפהפייה. התברר שהיא שהתה בזמנה כמתנדבת בקיבוץ אילון בצפון, ומאז פיתחה יחס מיוחד לגברים הישראלים. אל תראה אותי ככה עם כרס וקרחת, אז עוד הייתי רזה, והיתה לי בלורית ג'ינג'ית מלאה, וכנראה שזה הספיק לה. לא גיליתי לה שאני נשוי, ובילינו כל ערב יחד. בסוף השבוע היא הזמינה אותי לבוא אתה אל בית הוריה בכפר. מה אני אגיד לך, עמי, אחוזה ממש ארמון!

    היא היתה בתו היחידה של רוזן שבדי - לא ברנדוט - ואחוזת המשפחה השתרעה על שטח עצום, עם נחל ואגם קטן, שדות ומטעים, וגם חלקות יער פרא. ביליתי נהדר, וזה היה אחד מסופי השבוע הנפלאים ביותר בחיי. אינגריד רמזה בכל מיני דרכים, שהאחוזה יכולה להיות שלי יום אחד. לא יכולתי לשקר לה יותר, ונאלצתי לאכזב אותה.

    איך ששמעה שאני נשוי, סולקתי בבושת פנים מן האחוזה, אך מדי פעם הולמת בי המחשבה, מה היה יכול להיות אילו הייתי פנוי אז.....".

    "מתברר שהיו לך הרפתקאות מגוונות, ארנון".

    "כן, היינו פעם צעירים, ואולי גם יפים, אבל אתה יודע מה, גם בגיל מבוגר זה לא נגמר. שמע, יום אחד, לפני מספר שנים, כשהייתי נשוי בפעם השלישית, טסתי מהארץ לניו-יורק. הרגל שלי היתה בגבס, והשתמשתי בקב. המושב שלי במטוס היה במעבר אל פתח ההצלה, שמעל כנף המטוס, והדיילת של אל על בקשה ממני לעבור למקום אחר, כדי לא להפריע למעבר במקרה חירום. המושב היחיד שנותר במחלקה, היה ליד אישה חרדית, חובשת פאה, שנסעה לבדה. התחלנו לשוחח, והיא אמרה לי בגילוי לב, שהיא נוסעת לחתונה של אחייניתה בניו-יורק, והיא שמחה להשתחרר קצת מהבית ומהילדים, ומהנוכחות המתמדת, המעיקה, של חמותה.

    בשלב מסוים הפעלתי את הטלוויזיה שלי והרכבתי אוזניות, ואז חשתי נגיעה קלה בזרועי.

    'אתה יכול לסדר את הטלוויזיה גם בשבילי?' שאלה. התפלאתי – טלוויזיה לאישה חרדית?!

    נעניתי ברצון, ותוך שאני רוכן לסדר עבורה את האוזניות, המרפק שלי נגע לה שלא במתכוון בחזה. היא לא נרתעה להיפך, היה נדמה לי שהיא אפילו קצת מתכופפת קדימה. מספר פעמים במהלך הטיסה היא ביקשה ממני לסדר לה שוב את האוזניות, והתופעה חזרה על עצמה בכל פעם מחדש. היא ללא ספק בגדה בבעלה באותה טיסה".

    "רק בראשה אני מקווה", אמרתי בצדקנות.

    "בוודאי", אמר ארנון. "אתה רואה אותה עושה את זה אתי בשירותים של המטוס?"

    "כבר שמעתי גם על דברים כאלה", עניתי.

     

    אני משוכנע שארנון היה עוד מוסיף לספר, אך הרגשתי ששמעתי די. נפרדתי ממנו וקמתי ללכת לדרכי.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (18)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/8/12 07:15:

      צטט: פרמינה 2012-08-23 05:49:51

      נמנעתי מלהגיב כי גברים כאלה מעוררים בי גועל...הצלחת להעביר אותו יפה...

      תודה רבה, טלי.

      אני שמח שהסיפור שלי מעורר בך תגובה רגשית. הגיבור הוא דמות ספרותית, אך כמובן שהחומרים לבניית דמותו לקוחים מן המציאות.

      כל טוב ושבת שלום, עמוס.

        23/8/12 05:49:
      נמנעתי מלהגיב כי גברים כאלה מעוררים בי גועל...הצלחת להעביר אותו יפה...
        22/8/12 23:26:

      צטט: OCN 2012-08-22 17:41:00

      שובבים שובבים איזה הרפתקאות ? הרבה גברים וגם נשים מזילות ריר. לגביי החבר הירושלמי . תגיד לו שאני דור 10 בארץ. ולגביי הדתיות רובן מתפללות לאיזה גבר שהתנגש בהן ברחוב . זה יספיק להן אם לא תהיה להן אפשרות אחרת

      תודה רבה, אוסי, וברוכה השבה.

      מניין לך לגבי הנשים הדתיות? גם גיבור הסיפור שלי האמין שזה מה שהן מצפות.

      כל טוב והתראות בבלוג, עמוס.

        22/8/12 17:41:
      שובבים שובבים איזה הרפתקאות ? הרבה גברים וגם נשים מזילות ריר. לגביי החבר הירושלמי . תגיד לו שאני דור 10 בארץ. ולגביי הדתיות רובן מתפללות לאיזה גבר שהתנגש בהן ברחוב . זה יספיק להן אם לא תהיה להן אפשרות אחרת
        22/8/12 07:32:

      צטט: נסיכת החלונות 2012-08-22 02:42:47

      למה אני רואה אותו בפעם הבאה שהוא מספר, מוסיף את הגיברת עם האוזניות כדבר החם האחרון. וכן. עם הגבס או לא? או אולי במילים אחרות, כמו בחיים. יש אנשים שחיים בשביל לספר על עצמם סיפורים (מעשיות?) ויש אנשים שפשוט נהנים מהחיים.

      יש גם בלי קשר לדמויות. אנשים שיודעים ויודעים נהדר, לכתוב סיפורים קצרים קריצה

      תודה רבה לך, נסיכה.

      נראה שעשיתי עוול לגיבור כשהוספתי לו תואר "רברבן".אולי הייתי צריך להשאיר את המסקנה הזאת לקורא?

      אני מסכים עם המשפט האחרון שלך - פגשתי כמה כאלה, עד שלפעמים זה פשוט מרפה ידיים!

      כל טוב, עמוס.

        22/8/12 02:42:

      למה אני רואה אותו בפעם הבאה שהוא מספר, מוסיף את הגיברת עם האוזניות כדבר החם האחרון. וכן. עם הגבס או לא? או אולי במילים אחרות, כמו בחיים. יש אנשים שחיים בשביל לספר על עצמם סיפורים (מעשיות?) ויש אנשים שפשוט נהנים מהחיים.

      יש גם בלי קשר לדמויות. אנשים שיודעים ויודעים נהדר, לכתוב סיפורים קצרים קריצה

        21/8/12 14:00:

      צטט: Design4U 2012-08-21 08:14:10

      מעולה!

      תודה רבה, מיכל.

      את מי אהבת - את הסיפור, או את גיבורו?

      כל טוב, עמוס.

        21/8/12 08:14:
      מעולה!
        20/8/12 00:04:

      צטט: ההלך 2012-08-19 20:29:14

      עם האנשים האלה אני תמיד שואלת את עצמי למה בעצם הם טורחים להתחתן שוב ושוב.

      תודה רבה, מיכלי.

      אנו נוהגים לתייג אנשים, כמו שתייגתי את גיבור הסיפור שלי כ"נואף". אולם, האנשים תמיד יותר מורכבים מהתוויות המודבקות להם. הנישואין כנראה מקנים לגיבור תחושת יציבות ומכובדות חברתית, בעוד הנאפופים, או הדיבורים עליהם, מאפשרים לו לאמץ תדמית של גבר מוצלח ונחשק. אני לא פסיכולוג, אז מה אני יודע עליוחיוך?

      כל טוב, עמוס.

        19/8/12 20:29:
      עם האנשים האלה אני תמיד שואלת את עצמי למה בעצם הם טורחים להתחתן שוב ושוב.
        19/8/12 00:14:

      צטט: יסינראל 2012-08-18 23:27:47

      סיפור פוסטמודרני. למה? כי אין קונפליקט. למעשה את הקונפליקט, עמוס, אתה משאיר לנו הקוראים לייצר...
      תודה רבה, שושן.
      במקרה הזה אני כותב מנקודת ראות/שמיעה של בן השיח. הקונפליקטים, אם היו כאלה, היו אצל הדובר.
      ואולי הכל הוא רק התרברבות, מבלי שהדברים קרו במציאות - כפי שכבר הוצע על ידי המגיבים?
      שבוע טוב, עמוס.
        19/8/12 00:11:

      צטט: אורנה ע 2012-08-18 19:45:21

      גם לי נראה ששמעת מספיק.:-)
      נהניתי.כתוב נפלא.

      תודה רבה לך.

      שבוע טוב, עמוס.

        19/8/12 00:10:

      צטט: רומפיפיה 2012-08-18 19:23:01

      היה או לא היה...

      מה זה בעצם משנה..

      האיש נהנה מסיפוריו

      נו, שיהיה, אולי באמת?

      כי בסופו של יום, אנחנו

      מצטערים על דברים שהחמצנו

      ונהנים לספר על דברים שקרו..

      או שלא:)))))

      תודה רבה, ציפי.

      מסכים עם כל מילה שלך.

      שבוע טוב, עמוס.

        18/8/12 23:27:
      סיפור פוסטמודרני. למה? כי אין קונפליקט. למעשה את הקונפליקט, עמוס, אתה משאיר לנו הקוראים לייצר...
        18/8/12 19:45:

      גם לי נראה ששמעת מספיק.:-)
      נהניתי.כתוב נפלא.

        18/8/12 19:23:

      היה או לא היה...

      מה זה בעצם משנה..

      האיש נהנה מסיפוריו

      נו, שיהיה, אולי באמת?

      כי בסופו של יום, אנחנו

      מצטערים על דברים שהחמצנו

      ונהנים לספר על דברים שקרו..

      או שלא:)))))

        18/8/12 19:14:

      צטט: הלנה היפה 2012-08-18 19:12:23

      עמוס, על גברים כמוהו מסופרת הבדיחה שהמשפט המסכם שלה: "גם אתה יכול לספר"

      תודה רבה, לאה.

      לכן הדבקתי לו את התואר "רברבן", שרק לאחר התלבטות השמטתי אותו משם הסיפור,

      שבוע טוב, עמוס.

        18/8/12 19:12:
      עמוס, על גברים כמוהו מסופרת הבדיחה שהמשפט המסכם שלב: "גם אתה יכול לספר"

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין