דֶּרֶךְ הָאָדָם כְסִרְפָּד הִיא,

וְהוּא בֶּאֱמוּנָתוֹ מְהַלֵּל אוֹתָהּ.

כְּמוֹ נְסִיעָה בְּדֶרֶךְ חוֹלִית,

נֵטוּלַת טִעוּנִים הֶגְיוֹנִיִּים.

דַּרְכּוֹ מַבְהִיקַה וּמַכְאִיבָה,

כִּתְשׁוּקָתוֹ הַבִּלְתִּי מֵרוּסֵנֵת.

בְּפְּנִימִיּוֹתוֹ הַכְּמִיהָה לָאֱמֶת,

הַתְּשׁוּקָה לְהַגְשִׁים אֶת נְסִיעָתוֹ.

בְּתוֹכוֹ הָאֵשׁ בּוֹעֶרֶת,

בְּיִרְאָתוֹ הוּא מַרְכִין רֹאשׁוֹ.

מִלְּמַעְלָה הוּא נִשְׁלַח לְתַקֵּן,

לְקַיֵּם הֵיטֵב אֶת נִדְרוֹ.

דֶּרֶךְ הָאָדָם כַּחֲלוֹם הִיא,

הוּא מַשְׁקִיף עַל חַיָּיו בְּחִזְּיוֹנוֹת.

כַּחֲוָיָה הַתְּלוּיָה עַל חֶבֶל,

הִיא תִּתְגַשֵּׁם רַק בְּעֶזְרָתוֹ.

אִם יִלְחַץ מְעַט עַל גּוֹרָלוֹ,

יַעֲמֹד בְּעוֹד נִסָּיוֹן מוֹחֵץ.

אִם הֵיטֵב יַטְבִּיעַ חוֹתָמוֹ,

יַהֲפֹךְ הוּא לְנוֹשֵׂא אֲמִירָתוֹ.

©  כל הזכויות שמורות לאלי משעלי