עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    האולימפיאדה שלי

    7 תגובות   יום שלישי, 14/8/12, 05:13

    זה רק לקח 122 פרקים אבל בסוף הגענו אל הפרק שנושא את השם של הבלוג הזה. כי בכל זאת האולימפיאדה הלונדונית התנגנה לנו כל השבועיים האחרונים ברקע של החיים. כן רבותי, אירוע היסטורי בינלאומי, האולימפיאדה השלושים מאז חידש הבארון פייר דה קוברטן את המסורת היוונית העתיקה. היזם הצרפתי האתלטי הציע לוועד האולימפי הצעיר את הרעיון לקיים משחקים אולימפיים בכל ארבע שנים בעיר אחרת. את ההצעה הזאת הוא העלה בקונגרס הראשון של הוועד שנערך בסורבון של פאריז, בימי החום של יוני 1894. יומיים מאוחר יותר החליט אותו הועד להעניק ליוון את הזכות לארח את האולימפיאדה המודרנית הראשונה. זאת שנערכה באתונה ב 1896. האיש שנבחר לעמוד בראש הועד האולימפי היה הסופר היווני דמיטריוס ויקאלס.כבר בתחילת הדרך, הוועד האולימפי הבינלאומי חיפש אנשים עם השראה. כי זהו תפקידה של האולימפיאדה, לספק לנו השראה. אני חייב להודות שלמרות שלא עקבתי באדיקות אחרי משחקי לונדון 2012, נהניתי משישה עשר ימים מלאי השראה. ימים בלתי נשכחים.

    **

    זה התחיל עם טקס הפתיחה המרשים של דני בויל, ואחר כך עם התמכרות יומיומית לכמה שעות של זפזופ בוקר מול שלושת הערוצים הקנדים ששידרו את המשחקים. ערוץ הברודקאסט CTV ושני ערוצי הספורט של חבילת הבסיס בכבלים, רוג'רס ספורטנט ו TSN. תאמינו לי כל קיץ כזה שאני מעביר בלי משחקי הבייסבול הנצחיים האלו, זה קיץ של בריאות. אז נכון שבתור אזרח גלובלי אני יכול למצוא את עצמי שואל איך אפשר להמשיך לארגן את התחרויות האלו מבלי להוציא 14.5 מיליארד דולר, בשעה שהיוונים עצמם, ממציאי הרעיון, נמצאים בפשיטת רגל לאומית, וכמוהם, גם הפורטוגזים, הספרדים והאיטלקים נמצאים בחובות אדירים. אבל אם הכתר הבריטי יכול להרשות לעצמו להגיש לעולם אירוע שכזה, אז מי אני שאעמוד בדרכו. רק כדאי לכתר לזכור שבסופו של דבר כולנו צריכים להגיש חשבונית למישהו.

    **

    בתור אזרח גלובלי עניין אותי גם לעקוב אחרי המשלחת הסורית למשחקים האולימפיים. אני יודע שרבים מחברי התעסקו בעיקר עם הקמפיין הישראלי לציון טבח מינכן במהלך המשחקים, זה בסדר, לגיטימי. אישית מאז שראיתי את אריק באנה מחסל חשבונות ב "מינכן" של סטיבן שפילברג, אני חושב שאנחנו צריכים להתרכז במה שאנחנו צריכים לזכור, ושהאחרים יתרכזו במה שהם צריכים לזכור. ברוך השם, כל האתלטים שלנו שבו בשלום לבסיס האם. על העניין עם המדליות עוד נדבר בהמשך. אבל העניין עם הסורים דווקא כן סיקרן אותי, כי בכל זאת מדובר בסוגיה בינלאומית סבוכה. רק תקראו את דף הוויקיפדיה המדהים הזה ותגלו כמה סיפורים אולימפיים התרחשו מסביב למלחמת האזרחים האכזרית שמתנהלת מצפון מזרח לישראל. http://en.wikipedia.org/wiki/Syria_at_the_2012_Summer_Olympics

    ראש המשלחת מטעם ממשל אסד, הגנרל מאופק ג'ומעה, לא קיבל ויזת כניסה לבריטניה בהוראה מטעם ראש הממשלה דיויד קמרון. אבל עשרה ספורטאים בכל זאת הורשו להשתתף, לסורים היו שני מרימי משקולות, גבר ואישה בבריכת השחייה ובתחרויות האתלטיקה, היה להם רוכב סוסים ורוכב אופניים שלא סיים את המרוץ. והייתה להם גם צלפת אחת, ראיה זין אלדן, שהשיגה 388 נקודות ברובה אוויר, מה שהספיק לה למקום ה 50 בדרוג הכללי. יכול להיות שהסיפור ההוא שסיפרו לנו בצבא על הצלף הסורי, כבר לא כל כך אקטואלי. מה שבכל זאת מסקרן איך זה שאף אחד לא קרא להחרים אותם, בכל זאת, רצח עם מתחולל מול עיננו המשתאות והעולם מעדיף להסתכל על הצד הבהיר של החיים.

    **

    כמו תמיד טבלת המדליות מספרת סיפור שהוא הרבה יותר מספורט. אם פעם זה היה דו קרב אידיאולוגי בין העולם החופשי לבין הנאצים, ואחר כך בין הקומוניזם לבין הקפיטליזם, היום זו בעיקר שאלה של עוצמה פוליטית גלובלית. הקרב בין האמריקאים לסינים היה צמוד מאוד לאורך עשרת הימים הראשונים של התחרויות, ממש מרוץ ראש בראש.

    אבל בשליש האחרון האמריקאים פתחו פתאום פער וסיימו עם 104 לעומת 88 של הסינים, תודו שזה נראה ונשמע ממש כמו משחק אן. בי. איי טיפוסי. אפילו חלק מהמשחקים של נבחרת הכדורסל האמריקאית עם קובי בראיינט ולברון ג'יימס נראו ככה. כאילו קרב צמוד אבל בסוף הם נותנים גז ודוהרים קדימה. לכבוד האולימפיאדה הבריטים הסכימו סוף סוף להתאחד עם הסקוטים והאירים לנבחרת אחת תחת דגל בריטניה, וכך הם סיימו במקום השלישי עם 65 מדליות, מתוכם 29 זהב, רק בזכותן הן דורגו לפני הרוסים שהשיגו בסך הכל 82 מדליות, אבל רק 24 מזהב.

    **

    הדירוג הזה שמעניק עדיפות למדליות זהב זרק את קנדה למקום השלושים ושישה בלבד, עם מדלית זהב בודדת (רוזאנה מקלינן, בקפיצה על טרמפולינה, בחיי!). בדירוג הכללי הקנדים, ששלחו 277 ספורטאים לאולימפיאדה סיימו במקום ה 13 עם 18 מדליות בסך הכל, עם חמש מדליות כסף ו 18 מדליות ארד, הופעה שלא עמדה בציפיות המוקדמות.

    http://www.vancouversun.com/sports/2012-summer-games/podium+again/7079178/story.html

    אבל אולי הסיפור הכי גדול של הקנדים במשחקים האלו היה משחק הכדורגל המדהים בין נבחרות הנשים של קנדה וארה"ב. מי שזוכר בפוסט הזה (http://cafe.mouse.co.il/post/2518268/) כתבתי על גמר הטורניר הקדם אולימפי שנערך בוונקובר ובו האמריקאיות מחצו אותנו 4 – 0 אל מול הקהל הביתי. אבל בחצי הגמר שנערך באולדטראפורד, בשישי לאוגוסט, היום העשירי לתחרויות, התפתח משחק אחר לגמרי.משחק כדורגל נדיר ובלתי נשכח, כך לפחות הגדירו אותו ההיסטוריונים של פיפ"א. אם לא ראיתם, אל תחמיצו את התקציר הזה.

    http://www.youtube.com/watch?v=XASJnvR4reU&feature=relmfu

    המחאות הקנדיות המוצדקות על שערורית השיפוט עברו לאמריקאיות מעל הראש, אבל בזכות המשחק הזה, זכתה קריסטין סינקלר, שגדלה כאן בברנבי, הגבעתיים של וונקובר, להיות נושאת הדגל של קנדה בטקס הסיום. מדליית הארד של נבחרת הנשים בכדורגל היא המדליה הקבוצתית הראשונה של קנדה מאז 1936, אז למרות הכאב העצום והאכזבה, מגיע לבנות האלו הצדעה לאומית.

     

    **

    ביום שישי שעשיתי את דרכי אל קבלת השבת בכולל, יצא מאחת הסמטאות עוד אחד מדיירי הרחוב של וונקובר, בחולצה צהובה וכובע מרופט ושק פחיות ריקות על הגב, הוא חלף על פני והשפיל מבטו ורק שמעתי אותו מדבר לעצמו וחוזר על המשפט "דיווי המסכן, דיווי המסכן". אני יודע שזה נשמע כמו סצנה הזויה מתוך "פישר קינג" אבל באמת אחרי האולימפיאדה הזאת המלך דוד שחיבר כל כך הרבה מזמורים בסידור השבת שלנו, יכול להרגיש די מסכן. בפעם הראשונה מזה 20 שנה שישראל מסיימת את הטורניר האולימפי ללא מדליה. מתוך 204 מדינות משתתפות 85 מדינות זכו במדליה אחת לפחות, 54 מדינות זכו במדליית זהב אחת לפחות. בחריין, בוטסואנה, קפריסין, גאבון, גרנדה, גוואטמלה ומונטנגרו זכו במדליה אולימפית ראשונה, עבור גרנדה זו הייתה גם מדליה מזהב. ישראל שלחה 37 ספורטאים אבל חזרה בידיים ריקות. אז ייתכן שזה נראה כמו חזרה לאחור, לימים שלפני יעל ארד ואורן סמדג'ה ומשחקי ברצלונה 92'. וכן, אחרי חמש אולימפיאדות רצופות עם מדליה ישראלית, נחמץ הלב לראות ככה את הספורטאים שלנו חוזרים מדוכדכים לנמל התעופה. אבל אין מה לעשות, בחיים אין בלופים, בטח לא בספורט תחרותי. המסקנה שלי אחרי המשחקים האלו לגבי הספורט האולימפי בישראל הוא שאסור לנו להשקיע בשום תחרות שמבוססת על נקודות, אם אנחנו לא שולחים שופטים אין לנו שום סיכוי לזכות. אנחנו צריכים להתרכז במרוצים וקרבות. עצוב לראות איך איבדנו לגמרי את נבחרת הסייף, איך אין לנו יותר מרימי משקולות, מתאבקים, אתלטיקה קלה, כלום. כדורעף חופים עדין לא מספיק חזק בישראל? אי אפשר לגדל איזה ליגה או נבחרת של המשחק הנפלא הזה. בחוף שלי פה ליד הבית כל שבת איזה משקה אנרגיה אחר נותן חסות לטורניר של סוף שבוע, עשרות צופים באים לראות. מה העניין הגדול? נורא קל ומפתה להפוך את ההופעה של האתלטים הישראלים באולימפיאדה לסמל למצבה הכללי של מדינת היהודים, זה הרי ממש מתבקש לאור כותרות העיתונים. אנחנו רק נתפלל שתמצא הדרך להופעה יותר משכנעת באולימפיאדת ריו דה ז'נרו 2016. אולי הגיע הזמן שאתגר קרת או עוזי וייל יעמדו בראש הועד האולימפי הישראלי, צריך כאן השראה. דחוף.

     

     

    **

    ומה איתי? אתם שואלים. איך הייתה האולימפיאדה שלי? הייתה עשר. מאז שקיטרתי כאן לפני שבועיים עברו עלי ימים נפלאים. לרגע אחד לא הייתי לבד. יצאתי לג'וגינג וחזרתי מאושר, שחיתי בבריכה ויצאתי כריש, כבשתי שלושה שערים במשחק אחד על הדשא (יש לי עדים), כך שאפילו הטעות הנוראית בעמדת השוער לא הורידה לי את החיוך מהפנים. השתתפתי בצילומי סרט דוקומנטרי על פסטיבל הזקוקים השנתי שלנו, ראו תמונה חדשה בגלריה

    (http://cafe.mouse.co.il/image/2701545/)

    עשיתי טיול יערות במסלול שנקרא "נחל האחים" עם מועדון הטיולים של הכולל. ראו תמונה חדשה בגלריה. http://cafe.mouse.co.il/image/2701549

    ראיתי סרט פולחן יהודי – אמריקאי שאני לא חושב שהגיע אי פעם הגיע לישראל. "קיץ אמריקאי חם ורטוב" שמספר על היום האחרון במחנה קיץ יהודי בשנת 81', הקהל בקולנוע "ריו", שקיבל לאחרונה רישיון להגיש אלכוהול במהלך ההקרנות, לא היה זקוק לבירה כדי להכיר את כל הדיאלוגים בעל פה, רבים הגיעו גם לבושים כמו דמויות מתוך הסרט, קאסט מדהים ועלילה דבילית לחלוטין, החומרים מהם עשויים סרטי קאלט.הייתה חוויה נהדרת. הנה תראו את הטריילר, מיטיבי הלכת יוכלו למצוא את הסרט באורך מלא ביוטיוב. http://www.youtube.com/watch?v=RByrRpURS5s

    בינתיים היו לנו השבוע בוונקובר לא פחות משש חתונות יהודיות וברית מילה אחת, כך שצוות המטבח של "המייפל גריל" עבד שעות נוספות. רק בשמחות. אז על מה יש לנו להלין, כנראה שעברנו עוד קיץ ונשארנו בחיים. יהיו לנו עוד מדליות, ואם לא מדליות, אז לפחות ניצחונות. כך שבינתיים "תן לשים ת'ראש על דיונה" יום חמישי במתנ"ס נפגשים. גבעת חלפון ב JCC. קאסט מדהים ועלילה דבילית, הקאלט הישראלי במיטבו. עד אז תהיו לי בריאים וחזקים וד"ש לחמסינים.

    ''
     

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        17/8/12 01:18:
      מכבית היקרה תודה רבה, לשירותך תמיד. מיכלי אני שמח שאת בצד שלי, עם האוהדים, לכל אחד מאיתנו יש את האולימפיאדה "שלו", אז עכשיו אנחנו צריכים לארגן את האולימפיאדה "שלנו", מה נשמע יותר מתאים, סוצ'י 2014 או ריו 2016? :)
        16/8/12 08:58:
      על האולימפיאדה "שלי" - סידני 2000 - כבר סיפרתי לך. אני מאוד מאוד מחבבת את האירוע הזה, שנראה שמצליח לשמר איזה רוח אופטימית ושמחה של אנושות כלל עולמית למרות כל השנים והמשברים העולמיים. שלא כמו האירוויזיון, שבילדותנו היה משהו כזה עבור אירופה, האולימפיאדה איכשהו מצליחה להמנע מלהפוך לאירוע פתטתי, מנופח ומכביד. אני עוד זוכרת את נדיה קומנצ'י מקבלת את דירוג העשר מתוך עשר ההיסטורי שלה ומאז אני מכורה. ואם זאת לא השראה אני לא יודעת מה כן.
      עונג צרוף לקרוא את התובנות. *
        14/8/12 18:19:
      מר רוח היקר את האינטרנט המציאו גם בשביל זה, וגם בשביל זה וגם בשביל עוד המון דברים אחרים. כמו למשל, הזירה הזאת שבה אנחנו נפגשים וחווים ביחד את החוויות - כמו שבועז אומר - משתי פינות אחרות לגמרי של הפלנטה.
        14/8/12 11:00:
      אני משוגע על אולימפיאדות. פעם בארבע שנים העולם עוצר את מהלכו הסהרורי הרגיל, ומתחפש למקום שפוי, שבני האדם יכולים לחיות בו בהרמוניה ולהתחרות זה בזה על בסיס הישגים, ולא מוצא, גזע, מין או כל דבר אחר ששולט בחיי היומיום שלנו. בכל רגע פנוי אני מרותק למסך. חבל שבקיץ אין לי הרבה רגעים פנויים - אבל בשביל זה המציאו את האינטרנט, לא? מה, לא בשביל זה? פורנו, אמרת? לא נכון....
        14/8/12 08:02:
      בכיף בועז, בהחלט בכיף. אני מסכים עם הקביעה שלך לגבי מוסדות הספורט, רק בהסתמך על מקרי העבר, לעיתים יכולת אישית יכולה להתגבר גם על המכשולים המערכתיים המורכבים ביותר. שא ברכה ליום טוב.
        14/8/12 07:53:

      מזה שנים לא מצליחה האולימפיאדה לעורר

      אותי להתעניין בה.

      השנה, אולי בזכות אוסיין בולט, נרשמה איזו

      שהיא התעוררות-מה...

      לספורטאים הישראלים איני בא בטענות, נהפוך

      הוא: אני מצדיע ונותן כבוד לכול אחד ואחת מהם.

      מוסדות ואיגודי הספורט בישראל לוקים בשחיתות

      מסואבת, אשר מראש נוטלת מהספורטאים מידה

      רבה של סיכוי לזכות במדליות.

      גם המימסד הפוליטי לא עושה דבר, מעבר לפעילויות

      פופוליסטיות...

      תמיד טוב לי לקרוא את הרשומות שלך, שחר.

      יש בהן משום קריאה של אותם הדברים שרואים, משם,

      ואולי זה מחדד, או משנה, את נקודת המבט שלנו, כאן.

      תודה.

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין