עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    לעת בלותו....

    20 תגובות   יום שישי , 10/8/12, 00:41

    לעת בלותו....

     

    סטברוס ישב לבדו ליד השולחן בטברנה ובהה נכחו. כוס האוזו שלפניו כבר היתה ריקה למחצה, אך המשקה לא הביא לו מרגוע. הוא היה אכול ספקות ותהה אם השינוי הדרסטי שביצע, אכן היה כדאי.

    "אתה חדש פה?" קטעה את הרהוריו מלצרית חייכנית, "אני מכירה את כל הקליינטים שמגיעים לטברנה".

    "כן, אני חדש פה", השיב לאחר שבחן אותה קצרות, וחזר לבהות בכוס.

    המלצרית הייתה צעירה כבת עשרים, בעלת קומה בינונית, ותלתליה השחורים גלשו על כתפיה. מותניה היו צרים, אך היתה עגלגלה ומלאה במקומות הנכונים. היא לבשה חולצת טריקו מבליטה וחצאית מיני, שחשפה רגליים חטובות ושריריות. פניה הנאים היו מאירים וחביבים, ועיניה המחייכות, הסתירו, יותר מאשר גילו, את צפונותיה.

    "מהיכן הגעת אלינו לאיתקי?"

    "מאתונה".                                                             

    "מאתונה?" קראה בהשתאות.

    אורח שהגיע מעיר הבירה, נראה לה כאילו הגיע מפלנטה אחרת. היא עצמה גדלה בכפר הדייגים הקטן הזה באי, ומעולם לא יצאה ממנו, למרות שהאי הוא ממלכתו העתיקה של אודיסיאוס, הנוסע הנודע.

    "כן, מאתונה", אמר ולא התיק מבטו מן הכוס. המלצרית נראתה חמודה ומושכת, אך מה לו ולה? הוא הרי יכול היה בקלות להיות אביה.

    "באת הנה כתייר?" המשיכה לשאול, מתעלמת מן המסרים ששידרה שפת גופו.

     

    "לא, קניתי פה בית", ענה מבלי להרים אליה את פניו.

     

    סטברוס נולד באתונה, וחי בה כל חייו. מאז שעזב את מערכת החינוך בגיל שתים עשרה הוא עבד כמלצר, והטברנות היו בית הספר שלו. מבלי שנסע מעולם מחוץ לבירה, התיירים שהציפו את הפלאקה, סייעו לו לגבש דעה על הרעשנות של האמריקנים והאיטלקים, על האיפוק של הסינים והיפנים, על הישירות הבוטה של הישראלים, על רצינותם של הגרמנים עד שהם משתכרים, על הסולידיות הכבדה של הבריטים המבוגרים, ועוד כהנה וכהנה תובנות לגבי העולם. בשיחות עם חבריו המלצרים היו דנים בהתנהגות של קליינט בודד, או של קבוצה, וביחד יצרו לעצמם את תמונת עולמם.

    סטברוס היה נאה למדי, ממוצע קומה, בעל גוף שזוף, שרירי ואתלטי, גם בגילו המתקדם. שערו השחור, החל להאפיר בצדעיו, וכך גם שפמו המטופח לתפארת.

    בגיל שישים הוא החליט לפרוש לגמלאות. בעלי הטברנה האחרונה שבה עבד, היו מאד מרוצים מעבודתו, וניסו לדבר על לבו שיישאר, אולם מזה זמן רב גמלה בלבו ההחלטה לפרוש. הוא עבד בהסעדה מאז שעזב את בית הספר - תחילה כשוטף כלים, אחר כך כפיקולו, ומגיל עשרים ושתיים כמלצר, ובשנים האחרונות הועסק כרב-מלצרים. בכל שנות עבודתו חי בצנעה וחסך דרכמה לדרכמה, חולם לקנות לעצמו בית על שפת הים, הרחק מאתונה, מזיהום האוויר ומהמולת התיירים. הוא אהב את הים, וניצל כל זמן פנוי לנסוע אל החוף לשחות ולהשתזף.

    הדרכמות שחסך הפכו לאירו, וכשנוכח שהצטבר בידו סכום מספיק כדי לממש את חלומו, ולהמשיך להתקיים בכבוד, קנה בית קטן וישן באיתקי. הבית שהשקיף אל הים, היה מסויד לבן ובעל דלת ותריסים צבועים בכחול, כמו מרבית הבתים המסורתיים באיתקי, וביתר האיים.

    במשך שבוע עסק סטברוס בסידורו של הבית ובהכשרתו למגוריו, ולא היה לו פנאי להקדיש להרהורים ולמחשבות. לבו התמלא אושר מעצם הגשמת חלומו, והוא עבד ללא לאות, מרוצה מן הבית ומן השינוי בחייו.

    שתי שכנות, אלמנות זקנות, הציעו לו את עזרתן ואת תבשיליהן, אך הוא סרב בנימוס. את המצרכים הנחוצים לו היה קונה בחנות המכולת הסמוכה, ומכין לו בבית מאכלים פשוטים, ואוכל אותם לבדו. עתה, בסוף השבוע, יצא בפעם הראשונה למרכז הכפר, ונכנס לטברנה שנראתה לו צנועה ולא המונית, שונה מאד מן הטברנות שהכיר בפלאקה. רק המפות המשובצות בכחול ולבן, היו זהות לאלה שהשאיר מאחוריו.

     

    "אה, קנית את הבית של יאני, ליד נמל הדייגים!" המשיכה המלצרית בשלה.

    "כן".

    "שמעתי שהוא הצליח למכור, בר המזל!" הוסיפה המלצרית. "ומה עשית באתונה, אם מותר לשאול?"  

    "הייתי מלצר כמוך".

    "אני ממלצרת, אבל אני בתה של בעלת הטברנה", ענתה בגאווה, זוקפת את גווה וזוקרת את חזה.

    "הטברנה שייכת לאמך?" שאל, וסקרנותו נעורה. "ואיפה אביך?"

    עננה העיבה על פני הצעירה.

    "אבי נהרג בתאונת אופנוע בהרים, כשהייתי בת עשר".

    "משתתף בצערך", אמר.

    "איך הסתדרת בביתך החדש?" חזרה לחייך אליו כמקודם.

    "כל השבוע עבדתי בטירוף לסדר אותו, ועכשיו כשהוא מסודר, אני תוהה אם עשיתי את הצעד הנכון".

    "באת אל המקום הכי טוב", אמרה. "האי שלנו נפלא, והאנשים פה נהדרים".

    "כולם חביבים כמוך? לא יצא לי לדבר הרבה עם אנשים, רק כמה מילים עם השכנות הזקנות שלי".

    "מריה ואירינה? שתיהן פטפטניות ורכלניות, אבל יש להן לב זהב", אמרה. "הן לא הזמינו אותך לאכול אצלן?"

    "כן, אבל סירבתי".

    "אה, הפסדת אוכל טוב, והן הפסידו הזדמנות לתהות על קנקנך, ולספר אחר כך לחברות שלהן את סיפורך".

    "הייתי צריך להיות יותר אדיב ויותר נדיב", צחק.

    "אני קוסטדינה, אבל כולם קוראים לי דינה", הציגה את עצמה, "ואתה?"

    "אני סטברוס", אמר והושיט לה את ידו.

    רעד עבר בגופו למגע ידה, ולחיצת היד נמשכה הרבה מעבר למצופה.

    סטברוס לא היה מורגל ביחסים עם נשים. היו לו מספר מערכות יחסים קצרות בחייו, אך מעולם לא נקשר ממש לאישה, ולא הקים משפחה. התחושות שגרמה לו עתה דינה הצעירה, היו חידוש מפתיע עבורו.

    "בוא אתי למטבח, אמי תשמח להכיר אותך", אמרה דינה, מבלי להוציא את ידו מכף ידה.

     

    בעלת הטברנה נפנתה אליו מאחורי הסירים. לראשה חבשה מטפחת פרחונית, שכיסתה את כל שערותיה, ולמותניה חגרה סינר כחול, מרובב, מעל לשמלתה. היא הייתה חרושת קמטים ונראתה ידועת סבל. סטברוס הבחין שכנראה היתה יפה בצעירותה, והעריך שהיא אף עשויה להיות צעירה ממנו.

    "אמא תכירי את סטברוס הוא היה מלצר באתונה ועכשיו הוא קנה את הבית של יאני על יד הנמל", אמרה דינה במהירות, בנשימה אחת.

     האם ניגבה את ידיה בסינר, והושיטה את ידה.

    "נעים מאד, אני ארטמיס, אמה של דינה", אמרה, כאילו שזה לא היה ברור. "אני מבינה שאתה חדש פה, ואשמח לשמוע על ניסיונך באתונה. מה דעתך לבוא אלינו לארוחה הערב, אני מזמינה אותך".

    "באיזו שעה לבוא? מה הכתובת?" נענה סטברוס בשמחה להזמנה, ולא סרב אפילו למען הנימוס.

    כל הדרך בחזרה לביתו, כשהוראות ההגעה לביתן בכיסו, תהה מה קורה לו, ואיך זה שהצעירה הזאת גורמת לו להתרגש שוב כמו בן טיפש עשרה.

    סטברוס התגלח ולבש את בגדיו הטובים ויצא אל ביתה של דינה. בדרך, בנמל הדייגים, קנה עבור המארחת, מאחד הדייגים שזה עתה שב מן הים, שני דגים טריים שנצררו בעיתון.

     

    בתום הארוחה, כשעמד לשוב לביתו, הודה סטברוס לארטמיס ושיבח את מאכליה. ארטמיס השתדלה להכין ארוחה כיד המלך - האורח הרי עבד בטברנה באתונה! - אולם סטברוס אכל מהם כלאחר יד, וכמעט לא הרגיש בטעמם. כל הערב נלחם שכלו נגד נטיית לבו להביט על דינה, וגם כשהתיק מבטו ממנה, כל מעייניו היו נתונים לה.

     

    "את זוכרת את ביקורי הראשון אצלכם, ארטמיס?" שאל סטברוס כעבור שנה וחצי, כשהסב אל שולחנה עם דינה ועם יורגו בנם התינוק.

    "בוודאי, לבשת את בגדיך הטובים והבאת לי דגים טריים בתוך עיתון", ענתה, וכולם צחקו בהנאה, אפילו יורגו התינוק.

    סטברוס היה עתה מנהל המסעדה, וכל ספקותיו לגבי המהלך שנקט, נגוזו מזמן.     

    דרג את התוכן:

      תגובות (20)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/8/12 12:07:

      צטט: איילת הלר 2012-08-13 10:53:14

      סיפור שואב, כתוב משכנע

      תודה רבה, איילת.

      שמחתי לקבל את המשוב שלך

      כל טוב, עמוס.

        13/8/12 10:53:
      סיפור שואב, כתוב משכנע
        12/8/12 09:42:

      צטט: sari10 2012-08-12 09:11:34

      עמוס,

      נהניתי מאוד לקרוא,

      יופי של סיפור ותיאורי דמויות.

      אכן, אהבה והתאהבות יכולות להתרחש בכל גיל . . .

      נפלא!!! ♥

      תודה רבה, שרי.

      אכן, אין גיל מאוחר מדי לאהבה. למרות ששם הסיפור הוא "לעת בלותו...", סטברוס בגיל שישים הוא עדיין במלוא אונו.

      שבוע טוב, עמוס.

        12/8/12 09:11:

      עמוס,

      נהניתי מאוד לקרוא,

      יופי של סיפור ותיאורי דמויות.

      אכן, אהבה והתאהבות יכולות להתרחש בכל גיל . . .

      נפלא!!! ♥

        11/8/12 19:51:

      צטט: דיוטימה 2012-08-11 13:32:07

      עמוס, יופי של סיפור!!

      הגחתי לרגע מהחופשה שנטלתי לעצמי מהקפה והיה שווה!!!

      נושא נפלא ואני עם הנטיה הרומנטית שלי, לא זקוקה להרבה כדי להתאהב באיתקי, בדינה, בארתמיס וכמובן-כמובן ב"רב המלצרים" עם השיבה שזרקה בצדעיו...

      בכלל, יוון עושה לי משהו מיוחד. מעולם לא בירתי בה ובכל זאת היא נוסכת עליי קסם בלתי מובן, בנופיה, לשונה והשמות המיתולוגיים האלה. מכשפה מתקשרת בטח הייתה מגלה שבאחד מגלגוליי הייתי בת יוון בכהונה כזו או אחרת... :-)

      אני עדיין מחפשת ביוטיוב רמז לסדרה נפלאה שהוקרנה לפני שנים בטלוויזיה בשם "איש המעבורת", המתרחשת ביוון...

      אח, כמה יפה הסיפור שלך וגם כתוב היטב! 

      אני מודה לך מאד על דברייך החמים, אסתר.

      במאמצים רבים הצלחתי להיכנס לדף שלי, זו אינה פעם ראשונה בזמן האחרון, ונראה לי שאינני היחיד.

      אני אוהב את יוון מאז ימי ילדותי כקראתי הרבה מאד סיפורים מן המיתולוגיה היוונית. למרות עיסוקי בהודו, ובתורות הדוגלות בגלגול נשמות, אינני מרגיש קשור לגלגולים קודמיםחיוך.

      אינני מכיר את הסדרה המדוברת, אך במיתולוגיה היוונית "איש המעבורת" הוא חארון, המעביר את הנשמות את נהר הסטיקס אל השאול. נתקלתי שוב במושג המעבורת בבודהיזם. אם זכור לך הספר סידהרטהה של הרמן הסה, סידהרטהה מגיע בסוף להארה בתור איש מעבורת.

      כל טוב ושבוע טוב, עמוס.

        11/8/12 13:32:

      עמוס, יופי של סיפור!!

      הגחתי לרגע מהחופשה שנטלתי לעצמי מהקפה והיה שווה!!!

      נושא נפלא ואני עם הנטיה הרומנטית שלי, לא זקוקה להרבה כדי להתאהב באיתקי, בדינה, בארתמיס וכמובן-כמובן ב"רב המלצרים" עם השיבה שזרקה בצדעיו...

      בכלל, יוון עושה לי משהו מיוחד. מעולם לא בירתי בה ובכל זאת היא נוסכת עליי קסם בלתי מובן, בנופיה, לשונה והשמות המיתולוגיים האלה. מכשפה מתקשרת בטח הייתה מגלה שבאחד מגלגוליי הייתי בת יוון בכהונה כזו או אחרת... :-)

      אני עדיין מחפשת ביוטיוב רמז לסדרה נפלאה שהוקרנה לפני שנים בטלוויזיה בשם "איש המעבורת", המתרחשת ביוון...

      אח, כמה יפה הסיפור שלך וגם כתוב היטב! 

        11/8/12 09:20:

      צטט: אורנה ע 2012-08-11 08:53:13

      איזה סיפור נפלא.כתוב כך שנסחפתי לתוכו.

      תודה רבה לך, אורנה, וברוכה הבאה.

      שבת שלום, עמוס.

        11/8/12 08:53:
      איזה סיפור נפלא.כתוב כך שנסחפתי לתוכו.
        11/8/12 08:01:

      צטט: שולה63 2012-08-11 07:41:48

      הוא צריך להתחתן עם האמא ו..כולם ילכו לים

      תודה רבה, שולה.

      המחשבה עברה לו בראשקריצה.

      כל טוב ושבת שלום, עמוס.

        11/8/12 07:41:
      הוא צריך להתחתן עם האמא ו..כולם ילכו לים
        11/8/12 00:20:

      צטט: ההלך 2012-08-10 21:05:46

      סיפור כתוב היטב ומתגלגל בשטף. סוף טוב הכל טוב:)

      תודה רבה, מיכלי.

      אני אוהב את יוון ואת החיים באיים, ולפעמים יש סיפורים עם סוף טובקריצה.

      שבת שלום, עמוס.

        11/8/12 00:18:

      צטט: פרמינה 2012-08-10 19:39:40

      כמו בסרטים....

      תודה רבה, טלי.

      גם אני לא בטוח שבמציאות קורים מקרים כאלה, לפחות לא בשגרה.

      שבת שלום, עמוס.

        11/8/12 00:16:

      צטט: הלנה היפה 2012-08-10 19:03:08

      עמוס, סיפור אנושי חם מאוד וכתוב מצוין, בשטף ומעורר עניין מן ההתחלה ועד סופו, הלא מפתיע. יפה מאוד!

      תודה רבה, לאה.

      סטברוס בוודאי הופתע. אני משוכנע שבגילו הוא לא ציפה למצוא אישה צעירה ממנו ב-40 שנה, וגם להפוך לאבא.

      שבת שלום, עמוס.

        11/8/12 00:11:

      צטט: Arkana 2012-08-10 18:03:22

      אהבתי.... את היופי שבפשטות...

      תודה רבה לך, וברוכה הבאה.

      שבת שלום, עמוס.

        10/8/12 21:05:
      סיפור כתוב היטב ומתגלגל בשטף. סוף טוב הכל טוב:)
        10/8/12 19:39:
      כמו בסרטים....
        10/8/12 19:03:
      עמוס, סיפור אנושי חם מאוד וכתוב מצוין, בשטף ומעורר עניין מן ההתחלה ועד סופו, הלא מפתיע. יפה מאוד!
        10/8/12 18:03:
      אהבתי.... את היופי שבפשטות...
        10/8/12 09:31:

      צטט: נסיכת החלונות 2012-08-10 09:22:46

      אין לי כוכב הבוקר - אבל אני מאמינה בצרופי מקרים. כבר ימים אני במחשבות על איתקה אז לך תדע :) בוקר נפלא

      אני שמח, נסיכה, שהסיפור שלי קולע למחשבות/חלומות שלך.

      אין תימה שאין לך כוכב הבקר - הם מופיעים בדרך כלל בערבחיוך.

      שבת שלום, עמוס.

        10/8/12 09:22:
      אין לי כוכב הבוקר - אבל אני מאמינה בצרופי מקרים. כבר ימים אני במחשבות על איתקה אז לך תדע :) בוקר נפלא

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין