עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    מאזינה לקולות......

    מהקישקעס. מקשיבה, מחבקת, מנסה להבין.
    רגשות, הגיגים, תהיות ושאר ירקות.
    ובעיקר המון ממני.

    0

    והרגע ההוא הפרטי......

    63 תגובות   יום שבת, 29/12/07, 16:44

     ליל שישי. חצות.

    יושבת עם חברה טובה בטיילת תל אביב.

    על אחד הספסלים.

     

    איזה צמד ערסים מתקרב לעברנו.

    אחד מהם אוזר אומץ ומוציא משפט מטופש מהפה:

    "יש לך עיניים מהממות. אפשר להיות איתך בקשר ידידות?"

     

    אני וחברה שלי מתפקעות מצחוק.

    השני, מתחיל לשוחח איתה.

    אני מאבדת עניין ומביטה לצד השני.

     

    ופתאום הוא מגיע.

    השיער שלו עף ברוח וכמו מתוך ערפל

    אני מקבלת תמונה ברורה יותר של פניו.

    הגוף שלי מתכווץ ואני מקבלת צמרמורת.

    מרגישה איך הלב דופק במהירות.

     

    הוא מטייל עם חבר שלו ולפתע העיניים שלנו נפגשות.

    אני מרגישה כאילו עומדת להתעלף.

    הוא נעצר.

    מחייך.

     

    אני עוזבת את החברה ועוברת לשבת בספסל ליד.

    כאילו מזמינה אותו לשבת לידי.

     

    הוא מחליף מילה עם החבר.

    ובא. 

     

    הצילו!

    אין לי לאן לברוח.

    כל צעד שלו וגופי רועד יותר.

    כמה מטרים בודדים הפרידו בינינו

    ועם כל מטר שהוא מתקרב

    הסחרחורת גוברת. 

     

    אני מחייכת מין חיוך מאולץ.

    גם הוא.

    מתיישב לידי.

     

    אני מביטה בעיניו, בחיוך המדהים שלו.

    כל מה שבא לי עכשיו , זה שייגע בי.

    לא חשוב איפה.

    רק תיגע. 

    אתה כל כך יפה.

     

     

    אנחנו מחליפים כמה מילים.

    אני מגמגמת, זה לא ייאמן.

    הוא מתקרב עוד טיפה.

    מספר בדיחה.

    אני צוחקת ואז היד שלי נוגעת בירך שלו. 

     

    פתאום הכל מרגיש לי נורא במקום.

    כאילו כבר הכרנו פעם.

     

    אני מנסה להביט לעבר החברה.

    מרחמת עליה שנתקעה עם זוג הערסים האלה. 

     

     

    הוא אומר לי משהו כמו:"את יפה כל כך".

    ואני מרגישה כאילו אני הופכת לנוזל בשנייה. 

     

    ואז.

    היד שלו מסיטה את הפוני שלי מהפנים.

    הוא מזיז את השיער מאחורי האוזן ואז נוגע בלחיי.

    אני עוצמת את העיניים ומניחה את ראשי על כתפו.

    הוא לא נרתע ומלטף את שיערי.  

    רק תיגע.

    אל תפסיק.

     

     

     

    הרגע הזה, הוא אחד הרגעים "ההוליוודיים" שלי.

    לכולנו יש רגע אחד כזה לפחות.

    עצוב, שמח, מריר, טראגי, מרגש. 

    במהלך חיי, שמחתי לדעת שזה לא הרגע היחיד.

    היו הרבה.

    כל אחד יכול לטעון שמהחיים שלו אפשר לעשות סרט.

    אני מאמינה מאד שהאמרה הזו נכונה..  

     

     

     

    מסקרן אותי מאד לדעת מה הרגע ההוליוודי שלכם?

     

    איזה רגע צימרר אתכם, סחרר אתכם, ריגש, העניק,

    נשאר חקוק אצלכם.  

    מה דעתכם על הרגע הפרטי שלי?

     

     

    שתפו אותי

    קדימה   

    דרג את התוכן:

      תגובות (61)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/2/08 13:15:
      רגע מדהים ורטוב
        2/1/08 16:43:

       

      צטט: עלמה 2008-01-01 23:18:08

      והרגע

      ה מ ר ג ש

      שלי

      בקפה

      הוא

      זה

      http://cafe.themarker.com/view.php?u=34173

       

      א מ י ת י ...

      רגע אמיתי ויפה.

       

        1/1/08 23:18:

      והרגע

      ה מ ר ג ש

      שלי

      בקפה

      הוא

      זה

      http://cafe.themarker.com/view.php?u=34173

       

      א מ י ת י ...

        1/1/08 14:26:

       

      צטט: אוסטרליה 2008-01-01 13:49:02

      קרין את לא תאמינה אבל את הפוסט האחרון שלי כתבתי בזכותך תודה לך

      נכנסתי לקרוא ואהבתי.

       

      שמחה שנתתי לך השראה.

        1/1/08 13:49:

      קרין את לא תאמינה אבל את הפוסט האחרון שלי כתבתי בזכותך תודה לך

        1/1/08 10:05:

       

      צטט: אודידו 2008-01-01 09:51:52

      קארין, את יודעת שלי קוראים דברים מופלאים כמעט כל יום..

      אני לא יודע בכלל מאיפה להתחיל.

      בטוח יש איזה רגע אחד שקופץ לך לראש מהר יותר מהאחרים

        1/1/08 09:51:

      קארין, את יודעת שלי קוראים דברים מופלאים כמעט כל יום..

      אני לא יודע בכלל מאיפה להתחיל.

        31/12/07 21:07:

       

      צטט: עינב בר מאפרת 2007-12-31 20:44:22

      קאריני,

      בהחלט רגע מדהים

      ובמיוחד אך שתיארת אותו.

      גם לי יש דייט מדהים משלי לספר לך .

       לפני כשנה יצאתי עם מישהו שהכרתי באחת העבודות שלי.

      בחור מדהים יפה תואר גבוה 1.90 . נפגשנו בשתי עבודות וגם אז החלטנו להפגש כידידים כל הערב הינו יחד והייתי מתה לנשק אותו (בחיים לא הרגשתי כך אם מישהו אחר .

      איתו הרגשתי שאם  הוא לא מנשק אותי אני נשברת) ואז אמרתי לו בוא נלך לאכול כדי שאני לא יתחרפן מלשבת לדבר ולהסתכל עליו כמה הוא יפה וכמה הוא עושה לי את זה .

      (זה מין תחושה כזאת שהלב נפתח ובוחר בו בלי שתירצי).

       הלכנו לאכול ואחרי זה טיילנו בים הוא לא הפסיק להגיד שתמיד עדיף להיות ידידים קודם. אז הבנתי שהסיכוי שנתנשק ושיקרה משהו ביננו קלוש .

      מאוד התאכזבתי ולא ציפיתי לכלום יותר אבל קיוותי .

      אחרי כמה דקות רציתי לשבת על מגדל של כיסאות בים והוא הרים אותי כי אני רק 1.60 וכשהוא הרים אותי פשוט בטיבעיות התנשקנו בלי הודעה מוקדמת .

      מדהים כמה שזה קסום וכמה שהוא הורס.

       כמובן  שיצאנו איזה תקופה והתאהבתי בו עד היום יש לי שרידים קשים מכל הקשר.

      לצערי זה כניראה לא  זה .ואין ספק שהוא הורס בשתי מובנים לצערי.

      משמח ועצוב כאחד.

      אהבתי.

        31/12/07 20:44:

      קאריני,

      בהחלט רגע מדהים

      ובמיוחד אך שתיארת אותו.

      גם לי יש דייט מדהים משלי לספר לך .

       לפני כשנה יצאתי עם מישהו שהכרתי באחת העבודות שלי.

      בחור מדהים יפה תואר גבוה 1.90 . נפגשנו בשתי עבודות וגם אז החלטנו להפגש כידידים כל הערב הינו יחד והייתי מתה לנשק אותו (בחיים לא הרגשתי כך אם מישהו אחר .

      איתו הרגשתי שאם  הוא לא מנשק אותי אני נשברת) ואז אמרתי לו בוא נלך לאכול כדי שאני לא יתחרפן מלשבת לדבר ולהסתכל עליו כמה הוא יפה וכמה הוא עושה לי את זה .

      (זה מין תחושה כזאת שהלב נפתח ובוחר בו בלי שתירצי).

       הלכנו לאכול ואחרי זה טיילנו בים הוא לא הפסיק להגיד שתמיד עדיף להיות ידידים קודם. אז הבנתי שהסיכוי שנתנשק ושיקרה משהו ביננו קלוש .

      מאוד התאכזבתי ולא ציפיתי לכלום יותר אבל קיוותי .

      אחרי כמה דקות רציתי לשבת על מגדל של כיסאות בים והוא הרים אותי כי אני רק 1.60 וכשהוא הרים אותי פשוט בטיבעיות התנשקנו בלי הודעה מוקדמת .

      מדהים כמה שזה קסום וכמה שהוא הורס.

       כמובן  שיצאנו איזה תקופה והתאהבתי בו עד היום יש לי שרידים קשים מכל הקשר.

      לצערי זה כניראה לא  זה .ואין ספק שהוא הורס בשתי מובנים לצערי.

        31/12/07 18:49:

       

      צטט: אני פה לרגע 2007-12-31 17:49:44

       

      צטט: קרין אלדאה 2007-12-29 17:10:40

       

      צטט: irmi 2007-12-29 17:07:55

      כשהודיעו לי שהתקבלתי ל"בית צבי" מתוך מאות המועמדים.

      כשהתאהבתי בפעם הראשונה.

      כשפורסמה ב"ידיעות אחרונות" הכתבה הראשונה שלי.

      כשנולדו ילדי.

      וונדמה לי, שגם הרגע שבו נולדתי...

      לגבי הקטע שלך, קרין, הוא באמת הוליוודי, קטע מהסרטים. אני בטוח, שבחיים האמיתיים קרו לך אירועים יותר מרגשים.

       

       

      רגעים יפים ומרגשים.

      גם אני התקבלתי פעם לבית צבי, לפני שנים, אבל לא הלכתי ללמוד שם בסוף.

       

      ולגבי הקטע שלי, זו אחת הפעמים הבודדות שהתאהבתי ממבט ראשון.

       

      זכית. את בטח יודעת.

      נהנתי מהקטע שלך .

      תודה.

      באמת זכיתי.

       

        31/12/07 17:49:

       

      צטט: קרין אלדאה 2007-12-29 17:10:40

       

      צטט: irmi 2007-12-29 17:07:55

      כשהודיעו לי שהתקבלתי ל"בית צבי" מתוך מאות המועמדים.

      כשהתאהבתי בפעם הראשונה.

      כשפורסמה ב"ידיעות אחרונות" הכתבה הראשונה שלי.

      כשנולדו ילדי.

      וונדמה לי, שגם הרגע שבו נולדתי...

      לגבי הקטע שלך, קרין, הוא באמת הוליוודי, קטע מהסרטים. אני בטוח, שבחיים האמיתיים קרו לך אירועים יותר מרגשים.

       

       

      רגעים יפים ומרגשים.

      גם אני התקבלתי פעם לבית צבי, לפני שנים, אבל לא הלכתי ללמוד שם בסוף.

       

      ולגבי הקטע שלי, זו אחת הפעמים הבודדות שהתאהבתי ממבט ראשון.

       

      זכית. את בטח יודעת.

      נהנתי מהקטע שלך .

        31/12/07 16:11:

       

      צטט: רונתי 2007-12-31 15:58:41

      קרין, יא מ-א-מ-מ-ת, כמו שאומרים הילידים, באמת אין לי מלים. עוד אחד מהפוסטים הנפלאים והאינטראקטיביים שלך. מגיע לך כוכב ענקי כשיהיו לי כוכבים (רשימת החובות הולכת ומתארכת, אוי ואבוי)

      יש לי מספיק רגעים הוליוודיים למלא סרט שלם, אני חושבת שהחיים שלי הם סרט. אני אחשוב על משהו שאני גם רוצה לשתף בו ואחזור מחר... עם הכוכב. 

       

      הממממ לא יכולה לחכות......

       

        31/12/07 15:58:

      קרין, יא מ-א-מ-מ-ת, כמו שאומרים הילידים, באמת אין לי מלים. עוד אחד מהפוסטים הנפלאים והאינטראקטיביים שלך. מגיע לך כוכב ענקי כשיהיו לי כוכבים (רשימת החובות הולכת ומתארכת, אוי ואבוי)

      יש לי מספיק רגעים הוליוודיים למלא סרט שלם, אני חושבת שהחיים שלי הם סרט. אני אחשוב על משהו שאני גם רוצה לשתף בו ואחזור מחר... עם הכוכב. 

       

        31/12/07 15:43:

       

      צטט: -תמר- 2007-12-31 14:49:18

      איזה רגעים מקסימים, באמת להחסיר פעימה :))

       

      הרגע ההוליוודי שלי, היה לא מזמן.

      אחרי 15 שנות נישואים נשברה לי הטבעת, חישוק הזהב שהיה טבעת הקידושין שלי. אמרתי לאיש שהגיע הזמן לקנות טבעת חדשה ומושקעת יותר. הלכנו, בחרנו, שילמנו והוא לקח את הטבעת ולא ראיתי אותה מאז. חשבתי שהוא מתכנן לתת לי אותה ביום הולדתי או יום הנישואים אז לא אמרתי כלום. חיכיתי.

      ערב אחד הוא ביקש שאבוא איתו להחזיר איזה אוטו מהשטח החקלאי. נסענו למצפה השלום בכפר חרוב, מקום קסום הצופה על הכינרת, טבריה וכל עמק הירדן. הוא חיבק אותי בעמדו מאחורי ובין שתי ידיו שהיו מול פני, הוא פתח את קופסת הקטיפה הכחולה, ולחש לי הצעת נישואים מפתה באוזן. הסכמתי.

      וואו, איזה גבר!

      אכולת קנאה אנוכי, כבר אין גברים כאלה.

        31/12/07 14:49:

      איזה רגעים מקסימים, באמת להחסיר פעימה :))

       

      הרגע ההוליוודי שלי, היה לא מזמן.

      אחרי 15 שנות נישואים נשברה לי הטבעת, חישוק הזהב שהיה טבעת הקידושין שלי. אמרתי לאיש שהגיע הזמן לקנות טבעת חדשה ומושקעת יותר. הלכנו, בחרנו, שילמנו והוא לקח את הטבעת ולא ראיתי אותה מאז. חשבתי שהוא מתכנן לתת לי אותה ביום הולדתי או יום הנישואים אז לא אמרתי כלום. חיכיתי.

      ערב אחד הוא ביקש שאבוא איתו להחזיר איזה אוטו מהשטח החקלאי. נסענו למצפה השלום בכפר חרוב, מקום קסום הצופה על הכינרת, טבריה וכל עמק הירדן. הוא חיבק אותי בעמדו מאחורי ובין שתי ידיו שהיו מול פני, הוא פתח את קופסת הקטיפה הכחולה, ולחש לי הצעת נישואים מפתה באוזן. הסכמתי.

        31/12/07 14:19:

       

      צטט: josh rosalis 2007-12-30 19:53:46

      פששש ממש מרגש הפוסט וכל הסיפורים היפים של כולם, סחטיין

      תודה ומה עם רגע אחד שלך?

        30/12/07 19:53:
      פששש ממש מרגש הפוסט וכל הסיפורים היפים של כולם, סחטיין
        30/12/07 12:46:

      נזכרתי ברגע נוסף, דייט שהסתיים בחוף הים.

      הראשים שלנו מתקרבים, אני מריחה אותו, הוא מסמיק.

      אני מנסה לנשק אותו והוא מהסס.

      השפתיים שלנו מתקרבות, כמעט נוגעות.

      הוא מעביר את היד שלו בשיער שלי.

      אני נושמת אותו פעם נוספת

      ואז מגיעה נשיקה שהטעם שלה מתוק מתוק.

       

       

      וואו, איזה זכרון טוב יש לי.

       

        30/12/07 08:12:

       

      צטט: אפור הזקן 2007-12-30 08:08:43

      יש  המון...

       

       

      אך  איזה  כייף  לך

      ששלך  כזה  טרי וחדש

       

      עולמנו  בנוי  וקיים   על  אותם  רגעים  נפלאים

      נשיקהמגניב

      הוא לא טרי......ממש לא.

      אבל כל פעם שאני בטיילת, אני נזכרת.

       

        30/12/07 08:11:

       

      צטט: רחלית 2007-12-30 07:45:30

      בטח, יש מלא...

       

      אני יושבת שרה בבית קפה בהרצליה,

      פתאום מגיעה אלי המלצרית עם ליקר קפה, ואומרת שהבחור בשולחן שם, שלח לי את זה, ומסר שאני שרה מקסים...

      אחרי ההופעה הוא ניגש אלי, ומביט לי ישר לתוך העיניים, שואל מתי אפשר להפגש שוב.

      אני מסבירה לו שאני מעורבת כרגע באיזה קשר, והוא מתעלם לחלוטין,

      ואומר לי

      "מבחינתי

      חבל על כל דקה.."

       

      הרגע הזה נשאר בי, עם הפרפרים...

       

      השנה אנחנו חוגגים חמש עשרה שנות נישואים...נשיקה

      מאלף.

      ממש הוליוודי.

        30/12/07 08:10:

       

      צטט: דורונצ'יק2 2007-12-30 01:22:13

       

      צטט: קרין אלדאה 2007-12-29 17:33:34

       

      צטט: דורונצ'יק2 2007-12-29 17:32:12

      נכון:))

      מה נכון? :-)

      אני כבר לא זוכר מה נכון חחחח

      אבל אכן מרגש

      וגם לי יש

       

      כן

       

      אז תספר, דורוני......

        30/12/07 08:10:

       

      צטט: מיא 2007-12-29 23:15:35

       הרגע המיוחד שלי היה שפעם, בצעירותי המופלגת, הרגשתי נועזת במיוחד והצעתי למישהו להיפגש לשחייה לילית בים בדייט ראשון, והדביל הסכים, והים היה סוער במיוחד, ושנינו נסחפנו לעומק וכמעט טבענו. בסוף הצלחנו לשחות חזרה בחושך אחרי יותר משעה של מאמצים. הוא משום מה לא התקשר אליי יותר.

      מחייך

        30/12/07 08:09:

       

      צטט: א-ר-ז 2007-12-29 19:30:43

      כן  +__+

      ואז המילים שלא משרתות את הרגע, רק נפלטות אליי חלל מלא...

       

      אם היו מלמדים אותנו בגיל צעיר לחוות בחופש יחסי רגעים שמילים בם לא נחוצות...

      אלה הם הרגעים....

       

      אהבתי את החופש לגעת ולהתרגש כי פשוט מאוד טיבעי לזרום כך...ללא מחשבה שמשתדלת

      להאיר אותנו באור המסוים...חסר החשיבות.

       

       אנחנו חיים בעולם בו המילים הן אלה שמנווטות....גם ברגעים בם הן לא נחוצות....

       

      כל  שרצינו הוא לחוש אהובים...

       

      ------

      תודה קרין~*

      מאחל שבוע מתובל בריגושים~__~

       

      תודה לך

        30/12/07 08:08:

      יש  המון...

       

       

      אך  איזה  כייף  לך

      ששלך  כזה  טרי וחדש

       

      עולמנו  בנוי  וקיים   על  אותם  רגעים  נפלאים

      נשיקהמגניב

        30/12/07 08:08:

       

      צטט: ריקי שיר 2007-12-29 17:45:54

      בגיל 14 וחצי מירי החליטה שאני צריכה להכיר את ערן. חיכיתי להפסקה והיא לקחה אותי לספסל שהוא ישב שם הסתכלתי עליו ואמרתי נעים מאוד... הוא החזיר מבט ושאל למה אני חושבת שהוא חנון... שאלתי אם הוא קורא מחשבות והוא ענה שהוא פשוט מרגיש...

      בגיל 21 וחצי אמרתי לו... אתה ואני צריכים להיות ביחד...

      ערן ענה:

      "מאז גיל 14 וחצי שפגשתי אותך, אני מחכה שתבקשי..."

      הוא היום בעלי... האדם הכי מקסים, נעים וטוב שפגשתי מימיי! 

       

       

      איזה סיפור מרגש.

       

        30/12/07 07:45:

      בטח, יש מלא...

       

      אני יושבת שרה בבית קפה בהרצליה,

      פתאום מגיעה אלי המלצרית עם ליקר קפה, ואומרת שהבחור בשולחן שם, שלח לי את זה, ומסר שאני שרה מקסים...

      אחרי ההופעה הוא ניגש אלי, ומביט לי ישר לתוך העיניים, שואל מתי אפשר להפגש שוב.

      אני מסבירה לו שאני מעורבת כרגע באיזה קשר, והוא מתעלם לחלוטין,

      ואומר לי

      "מבחינתי

      חבל על כל דקה.."

       

      הרגע הזה נשאר בי, עם הפרפרים...

       

      השנה אנחנו חוגגים חמש עשרה שנות נישואים...נשיקה

        30/12/07 01:22:

       

      צטט: קרין אלדאה 2007-12-29 17:33:34

       

      צטט: דורונצ'יק2 2007-12-29 17:32:12

      נכון:))

      מה נכון? :-)

      אני כבר לא זוכר מה נכון חחחח

      אבל אכן מרגש

      וגם לי יש

       

      כן

       

        29/12/07 23:51:

       

      צטט: מגן דהרי 2007-12-29 18:13:45

      התשוקה שבך השאיפה שמשהו יקרה....משאירות סימן שאלה על העיניין ההוליוודי...כיי לדעתי זה יכול לקרות לך במציאות...את מזמנת את זה לחייך ואני מקווה שתרחיש דומה במציאות יתן לך הרגשה שמימיית כזו וכשתצבטי את עצמך תראי מולך עיניים חיוך בשר ודם שימלא את חייך...הלוואי...

       

      התרחיש שלי הוא ממש  כאילו סרט הזוי שמתקיים כל יום...באהבה לעשייה אהבה לבני אדם...וביציאה לדרכים...אני חושב שלקחתי על עצמי ויצרתי לעצמי את הסרט בו אני רוצה לחיות ויצרתי אותו למציאות...וברגע שהעיניין החל לקרום עור וגידים הבנתי שהסרט שלי הופך למציאות של האחרים ואף עוזר להם...

       

      בהצלחה.... 

      ברגע הוליוודי, התכוונתי למשהו שקורה לנו בחיים ומרגיש כאילו לקוח מסרט.

      זה קורה במציאות וזה קרה.

      זה בטוח עוד יקרה.

       

        29/12/07 23:15:
       הרגע המיוחד שלי היה שפעם, בצעירותי המופלגת, הרגשתי נועזת במיוחד והצעתי למישהו להיפגש לשחייה לילית בים בדייט ראשון, והדביל הסכים, והים היה סוער במיוחד, ושנינו נסחפנו לעומק וכמעט טבענו. בסוף הצלחנו לשחות חזרה בחושך אחרי יותר משעה של מאמצים. הוא משום מה לא התקשר אליי יותר.
        29/12/07 21:39:

      כיף לקרוא,

      הממממ

        29/12/07 21:20:

      יקרתי, איזה כיף לקרוא, העברת את התחושה של הנגיעה בפנים... גם לי היה רגע כזה

      עם מישהו מקסים, שראינו סרט ונשענתי עליו... ליטף את פניי ו...... מדהים

        29/12/07 21:16:

      משהו התחרפן באתר...

      עשיתי קופי פייסט לסצנה מתסריט שלי ואופס, הכל התבלגן והתגובה שלי שוגרה. פעמיים.

       

      כיוון שזה ממש מבולגן ומרגיז, אשמח אם תמחקי אותה קארין.

      אגב, פוסט מקסים!

       

       

      אינדי לנצח.

        29/12/07 21:13:

      רגעים רבים בחיי הם סרט.

       

      לפעמים כשאני הולכת בשדרה ומביטה בצמרות העצים ש"נעות" יחד איתי ומקשיבה לפסקול החי אני מרגישה שאני בסרט.

      רואה אך בלתי נראית. כפי שדמויות בסרט אינן רואות את הצופה.

       

      כתסריטאית ובמאית אני יכולה לכתוב ולביים כל רגע, לשכתב אותו, לראות אותו דרך פילטרים שונים. קסם.

       

      החיים שלי מתערבבים בסרטים שאני עושה ולהיפך.

       

      פנים. חדר שינה - לילה:

      הסרט בטלוויזיה נגמר וליהי מכבה אותה עם השלט. היא מתבוננת בנועם. הוא לבוש בבוקסר, פלג גוף עליון עירום. על כתפו מגבת ושערו קצת רטוב. נועם מתיישב לצידה על המיטה, רחוק ממנה ואינו מביט בה.                                                              נועם                        רוצה                        לשיר איתך                         את ההמנון שלנו את הגוף שלנו                        שלא נירדם נועם מביט בליהי. ליהי מרכינה את ראשה על ברכיה.                                                              נעמהרוצה                        לחמוק מהאופל                        להסתתר מהחושך                  נועם מניח את ראש על כתפה של ליהי. על פניהן הלבבות שמפיל האהיל.                                                             נעמה                           להרגיש את הדופק שלי ושלך ליהי לא מגיבה. נועם מוריד את הראש מכתפה ומתבונן בה. ליהי מרימה את ראשה, דמעות בעיניה.                                                             נעמה                        את לא אוהבת אותי.                                                             ליהי                        אני לא אוהבת אף אחד כשאני חושבת על זה. ליהי מרכינה מבט ונועם גם.                                                 ליהי                        אני אוהבת אותך כשאני לא חושבת.

       

        29/12/07 19:54:

      לי קרה סיפור בניו יורק יום אחרון שלי בארצות הברית אחרי שהות ארוכה מאודדדדדדדדד בלוס אנג'לס

       

      הייתי עד לרצח בקומה 10 במלון "ביג אפל" שבמנהטן, אותה קומה בה שכרתי חדר בצהריים, שתי דלתות מהדלת שלי ... המעלית נפתחה ומיליארדדדד שוטרים קפצו עלי ... ואני לא התרגשתי ולא נלחצתי, רק ראיתי את הבחור שוכב על הרצפה בפתח של הדלת של החדר שלו מרוח כולו דם ... בלי לאבד עשתונות אחרי צרחות איימים עליייי ... שלפתי תעודת שומר ראש בין לאומי ... הם קלטו שאני ישראלי, ובאותו הרגע כל היומיים שלי השתנו לטובהההה שםםםם ... כשמפקד המשטרה שלהם הוא ישראלי שעזב את ישראל לפני עשרים שנה... לא אפרט כי זה ארוך מאודדדדדד ... אבל זאת חוויה יוצאת דופן

        29/12/07 19:30:

      כן  +__+

      ואז המילים שלא משרתות את הרגע, רק נפלטות אליי חלל מלא...

       

      אם היו מלמדים אותנו בגיל צעיר לחוות בחופש יחסי רגעים שמילים בם לא נחוצות...

      אלה הם הרגעים....

       

      אהבתי את החופש לגעת ולהתרגש כי פשוט מאוד טיבעי לזרום כך...ללא מחשבה שמשתדלת

      להאיר אותנו באור המסוים...חסר החשיבות.

       

       אנחנו חיים בעולם בו המילים הן אלה שמנווטות....גם ברגעים בם הן לא נחוצות....

       

      כל  שרצינו הוא לחוש אהובים...

       

      ------

      תודה קרין~*

      מאחל שבוע מתובל בריגושים~__~

       

        29/12/07 19:15:
      וואו! קורים בכלל רגעים כאלו? מנחם לדעת :)
        29/12/07 19:10:

      תמיד נחמד להתרגש ולהרגיש דפיקות לב...

      זאת הרגשה נפלאה שיש מישהו שיכול לרגש אותנו

      וכל אחד מאיתנו עבר את זה ואני מקווה גם עובר מחייך

      שנה נפלאה של ריגושים ....מחייךובהחלט מוצלחת לכולנו

        29/12/07 18:33:

      אהבתי קרינוש

      זהו אחד הרגעים גם שלי ...

      מקסים.

        29/12/07 18:13:

      התשוקה שבך השאיפה שמשהו יקרה....משאירות סימן שאלה על העיניין ההוליוודי...כיי לדעתי זה יכול לקרות לך במציאות...את מזמנת את זה לחייך ואני מקווה שתרחיש דומה במציאות יתן לך הרגשה שמימיית כזו וכשתצבטי את עצמך תראי מולך עיניים חיוך בשר ודם שימלא את חייך...הלוואי...

       

      התרחיש שלי הוא ממש  כאילו סרט הזוי שמתקיים כל יום...באהבה לעשייה אהבה לבני אדם...וביציאה לדרכים...אני חושב שלקחתי על עצמי ויצרתי לעצמי את הסרט בו אני רוצה לחיות ויצרתי אותו למציאות...וברגע שהעיניין החל לקרום עור וגידים הבנתי שהסרט שלי הופך למציאות של האחרים ואף עוזר להם...

       

      בהצלחה.... 

        29/12/07 18:06:

       

      צטט: קרין אלדאה 2007-12-29 17:06:59

       

      צטט: אדם לב ארי 2007-12-29 17:05:02

      אהבתי. :-)

       

      אנסה...

       

      חדר חשוך מלבד אור נרות רך המרצד על הקירות.

      מוזיקה שקטה.

      מיטה ספק רחבה, ספק נוחה, עטורה בעלי כותרת-ורדים.

      זוג יושב ליד השולחן ואוכל איזה משלוח ממסעדת עופות בנוסח דרום אמריקאי.

      הם מסיימים לאכול ועוברים לקינוח...

      נשכבים על המיטה.

      ריחות גופם מתערבבים עם ריחות הורדים וניחוח קל של וניל הנאחז באויר.

       

      את היתר אשאיר לכם לדמיון. ;-)

       

      וואו, זה זכרון שלך?

       

       

      הפעם הראשונה. 

        29/12/07 18:01:

      פוסט אחלה נחמד....

      האמת עד שהכרתי אותו... עברו לי מליון סרטים בראש...

      אבל... בסופו של דבר שכבר התעייפתי מהסרטים....

      הגיע...הסרט הטוב ביותר....

      והוא כידוע כתוב בפוסט הראשון השלי...:)))

      אגב... הסרט המופלא הזה... מוקרן כבר 26 שנה בדיוק (לפני יומיים...:))

       

      תודה לך ושבוע נפלא !

        29/12/07 17:54:

       את מצליחה להעביר את החוויה בצורה כל כך יפה שממש כיף לקרוא.

      וכן, גם לי יש הרבה זכרונות מיוחדים כאלה...... תמיד נעים להיזכר. 

      הרגע שלך מקסים בעיניי

      הרגע שלי היה כשלא רציתי ללכת לנשף הסטודנטים באוניברסיטה. ושני קולות בתוכי התחרו בי: כדאי לך ללכת...לא כדאי לך ללכת. בסוף הלכתי והיכרתי את החבר הראשון שהיה לי באונברסיטה, קסם של בחור, רק קצת הזוי. אחרי שלושה חודשים הבאתי אותו להתפכחות

      וגיליתי שזה לא זה. אני מעדיפה יציבות והוא מעדיף ריחוף פנטזיונרי. אחריו היכרתי מישהו שאהבתי מאוד והסיפור היה מדליק מהרגע הראשון. חמש שנים של סיפור אהבה,שחותמו נשאר לכל החיים. אך הוא איננו  היום אהבת חיי, זו כנראה יש רק אחת-זו הבונה משפחה.

        29/12/07 17:48:

      המשימה שהטלת עלינו מעצמה היא מענגת ומשרטטת על הפרצוף איזו ארשת מטומטמת שלך עונג שמימי.

      היו הרבה רגעים ושעות שהביאו להתרגשות. המשותף לכולם הוא הראשוניות שלהם: אהבה ראשונה, נשיקה ראשונה, ילד ראשון, השג לאומי.

      אבל בעצם,

      יש גם התרגשויות קשות של מוות, פרידה, כשלון.

      את כולם אני זוכר. כי מה הם החיים אם לא תרמיל הזכרונות המרגשים... 

        29/12/07 17:45:

      בגיל 14 וחצי מירי החליטה שאני צריכה להכיר את ערן. חיכיתי להפסקה והיא לקחה אותי לספסל שהוא ישב שם הסתכלתי עליו ואמרתי נעים מאוד... הוא החזיר מבט ושאל למה אני חושבת שהוא חנון... שאלתי אם הוא קורא מחשבות והוא ענה שהוא פשוט מרגיש...

      בגיל 21 וחצי אמרתי לו... אתה ואני צריכים להיות ביחד...

      ערן ענה:

      "מאז גיל 14 וחצי שפגשתי אותך, אני מחכה שתבקשי..."

      הוא היום בעלי... האדם הכי מקסים, נעים וטוב שפגשתי מימיי! 

       

       

        29/12/07 17:39:

       

      צטט: לאה אולשר 2007-12-29 17:36:40

      זה היה לפני הרבה שנים

      בני ואני הכרנו לא מזמן ויצאנו יוחד לבילוי

      את הבילוי איני זוכרת בכלל אבל בסוף הערב הלכנו לעבר המכונית, רוח קרה נשבה בליל חורף

      לפתע שמעתי את קולו הצעיר והבוטח

      "אני צריך להחזיק את לאה חזק שהרוח לא תעיף לי אותה

      לבי לבטח החסיר פעימה כשחשתי את זרועו נכרכת סביב כתפי

      באותו רגע ידעתי זה האיש שלי

      עד היום אני אומרת לו בלילות חורף כשאנו צועדים ב רחוב

       

      "אתה צריך להחזיק את לאה שהרוח לא תעיף אותה

       ואנחנו צוחקים

       

      וואו, הסמקתי בשבילך.

      משפט מקסים.

       

        29/12/07 17:36:

      זה היה לפני הרבה שנים

      בני ואני הכרנו לא מזמן ויצאנו יוחד לבילוי

      את הבילוי איני זוכרת בכלל אבל בסוף הערב הלכנו לעבר המכונית, רוח קרה נשבה בליל חורף

      לפתע שמעתי את קולו הצעיר והבוטח

      "אני צריך להחזיק את לאה חזק שהרוח לא תעיף לי אותה

      לבי לבטח החסיר פעימה כשחשתי את זרועו נכרכת סביב כתפי

      באותו רגע ידעתי זה האיש שלי

      עד היום אני אומרת לו בלילות חורף כשאנו צועדים ב רחוב

       

      "אתה צריך להחזיק את לאה שהרוח לא תעיף אותה

       ואנחנו צוחקים

        29/12/07 17:33:

       

      צטט: דורונצ'יק2 2007-12-29 17:32:12

      נכון:))

      מה נכון? :-)

        29/12/07 17:33:

       

      צטט: pinkason1 2007-12-29 17:22:04

      יפה מאוד אהבתי, אצלי זה היה קצת יותר מרגע וכתבתי על זה באחד הפוסטים שלי: "השיעור החשוב..." המשך שבוע מעניין

      אני בהחלט אלך לקרוא.

       

        29/12/07 17:32:
      נכון:))
        29/12/07 17:26:

      איזה יופי. זה קורה פעם אחת בחיים ונשאר בזכרון לנצח.

        29/12/07 17:25:

       

      צטט: קרין אלדאה 2007-12-29 17:06:32

       

      צטט: ציפור נודדת 2007-12-29 17:04:23

      פתאום העלית לי איזה זיכרון נוסטלגיה

      אפרופו ערסים,חחחח

      בגיל 18 בצבא

      סופ"ש בקיבוץ בדרום אצל חברה שלי

      יצאנו לפאב שבקיבוץ שאליו מגיעים אנשים גם מהישובים הסמוכים

      ניגש אליי אחד ערס גובה הר אדם ולוחש לי באוזן:

      תגידי פרח איך זה שעד עכשיו לא קטפו אותך 

      מההלם לא הגבתי

      ואני בכלל היתי חננה עדינה

      ועד היום אני צוחקת על זה.

       

      כמה פעמים אמרו לי את המשפט הדבילי הזה.

       

      חופשי שזה משפט דבילי בעיניי

      אבל יותר מבהיל כשזה נאמר על ידי איזה ערס אחד

      גבוה וענק,חחח

      ואז בגיל 18 עוד היתי ציפור שקטה.

        29/12/07 17:22:
      יפה מאוד אהבתי, אצלי זה היה קצת יותר מרגע וכתבתי על זה באחד הפוסטים שלי: "השיעור החשוב..." המשך שבוע מעניין
        29/12/07 17:10:

       

      צטט: irmi 2007-12-29 17:07:55

      כשהודיעו לי שהתקבלתי ל"בית צבי" מתוך מאות המועמדים.

      כשהתאהבתי בפעם הראשונה.

      כשפורסמה ב"ידיעות אחרונות" הכתבה הראשונה שלי.

      כשנולדו ילדי.

      וונדמה לי, שגם הרגע שבו נולדתי...

      לגבי הקטע שלך, קרין, הוא באמת הוליוודי, קטע מהסרטים. אני בטוח, שבחיים האמיתיים קרו לך אירועים יותר מרגשים.

       

       

      רגעים יפים ומרגשים.

      גם אני התקבלתי פעם לבית צבי, לפני שנים, אבל לא הלכתי ללמוד שם בסוף.

       

      ולגבי הקטע שלי, זו אחת הפעמים הבודדות שהתאהבתי ממבט ראשון.

       

      כשהודיעו לי שהתקבלתי ל"בית צבי" מתוך מאות המועמדים.

      כשהתאהבתי בפעם הראשונה.

      כשפורסמה ב"ידיעות אחרונות" הכתבה הראשונה שלי.

      כשנולדו ילדי.

      וונדמה לי, שגם הרגע שבו נולדתי...

      לגבי הקטע שלך, קרין, הוא באמת הוליוודי, קטע מהסרטים. אני בטוח, שבחיים האמיתיים קרו לך אירועים יותר מרגשים.

       

       

        29/12/07 17:07:

       

      צטט: ronitronen 2007-12-29 16:46:56

      כזה בדיוק,

      אבל שונה.

      כיף של רגע קרין:)

      תודה

      תודה לך.

       

        29/12/07 17:06:

       

      צטט: אדם לב ארי 2007-12-29 17:05:02

      אהבתי. :-)

       

      אנסה...

       

      חדר חשוך מלבד אור נרות רך המרצד על הקירות.

      מוזיקה שקטה.

      מיטה ספק רחבה, ספק נוחה, עטורה בעלי כותרת-ורדים.

      זוג יושב ליד השולחן ואוכל איזה משלוח ממסעדת עופות בנוסח דרום אמריקאי.

      הם מסיימים לאכול ועוברים לקינוח...

      נשכבים על המיטה.

      ריחות גופם מתערבבים עם ריחות הורדים וניחוח קל של וניל הנאחז באויר.

       

      את היתר אשאיר לכם לדמיון. ;-) 

       

      וואו, זה זכרון שלך?

       

        29/12/07 17:06:

       

      צטט: ציפור נודדת 2007-12-29 17:04:23

      פתאום העלית לי איזה זיכרון נוסטלגיה

      אפרופו ערסים,חחחח

      בגיל 18 בצבא

      סופ"ש בקיבוץ בדרום אצל חברה שלי

      יצאנו לפאב שבקיבוץ שאליו מגיעים אנשים גם מהישובים הסמוכים

      ניגש אליי אחד ערס גובה הר אדם ולוחש לי באוזן:

      תגידי פרח איך זה שעד עכשיו לא קטפו אותך 

      מההלם לא הגבתי

      ואני בכלל היתי חננה עדינה

      ועד היום אני צוחקת על זה.

       

      כמה פעמים אמרו לי את המשפט הדבילי הזה.

       

        29/12/07 17:05:

      אהבתי. :-)

       

      אנסה...

       

      חדר חשוך מלבד אור נרות רך המרצד על הקירות.

      מוזיקה שקטה.

      מיטה ספק רחבה, ספק נוחה, עטורה בעלי כותרת-ורדים.

      זוג יושב ליד השולחן ואוכל איזה משלוח ממסעדת עופות בנוסח דרום אמריקאי.

      הם מסיימים לאכול ועוברים לקינוח...

      נשכבים על המיטה.

      ריחות גופם מתערבבים עם ריחות הורדים וניחוח קל של וניל הנאחז באויר.

       

      את היתר אשאיר לכם לדמיון. ;-) 

        29/12/07 17:04:

      פתאום העלית לי איזה זיכרון נוסטלגיה

      אפרופו ערסים,חחחח

      בגיל 18 בצבא

      סופ"ש בקיבוץ בדרום אצל חברה שלי

      יצאנו לפאב שבקיבוץ שאליו מגיעים אנשים גם מהישובים הסמוכים

      ניגש אליי אחד ערס גובה הר אדם ולוחש לי באוזן:

      תגידי פרח איך זה שעד עכשיו לא קטפו אותך 

      מההלם לא הגבתי

      ואני בכלל היתי חננה עדינה

      ועד היום אני צוחקת על זה.

       

        29/12/07 16:46:

      כזה בדיוק,

      אבל שונה.

      כיף של רגע קרין:)

      תודה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      קרין אלדאה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין