עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    איזו מחלה זאת?

    19 תגובות   יום שישי , 3/8/12, 23:23

    אז רציתי לקחת חופשה מהבלוג? ביקשתי קצת זמן לנשום, לראות אולימפיאדה בשקט, להתארגן לקראת החורף. כי אם להגיד לכם את האמת, אני לא באמת יודע איך אני שורד אותו. זו בעיה שהרבה מהספורטאים האולימפיים שאתם מריעים להם בימים אלו הולכים להתמודד איתה בשבועות הקרובים. הדיכאון שאחרי השיא. אם כי אצלי מדובר על בעיה קצת יותר מורכבת ויותר קיומית. בנוסף לכך, האתגרים שאני מתמודד איתם הם הרבה יותר קשים ומורכבים ממה שאפילו דמיינתי. (אם במקרה אתם חדשים בבלוג הזה, אתם מוזמנים לדפדף בדיוק שנה אחורה, "קיץ קטלני" והלאה). בכל אופן, רק לאחרונה נודע לי שמישהו מחברי/ידידי/מכרי מספר לאנשים שאני עזבתי את הבית מרצוני החופשי. שאני יזמתי את הגירושין. הייתי בשוק טוטלי.  אני יודע שעבור קוראינו בתל אביב מדובר בעניין שולי. אבל כשאתה חי במדינה שמרנית, שהמבנה החברתי שלה מבוסס על קהילות קטנות, שבה היכולת שלך להתפרנס תלויה במי אתה מכיר, יותר מאשר במה אתה יכול להביא לשולחן. במצב כזה שמועה שכזאת יכולה לתת לך מכת מוות. כבר שבוע שאני מסתובב עם שק של עופרת יצוקה על הראש.

    **

    התקשרתי לגברת הראשונה כדי לעדכן אותה. מדי פעם אנחנו עדיין מצליחים להחליף כמה משפטים מבלי להיגרר לשפת רחוב. "אתה יכול לכתוב את זה בבלוג שלך", היא אמרה, "זה בסדר מבחינתי. אני פירקתי את הנישואים שלנו" זה הציטוט. אני לא נכנס יותר לפרטים, כי בכל זאת, הבלוג הזה הוא לא המקום לדון בעניינים כל כך אישיים. יש מקומות אחרים לדון בהם, אבל לא לכולנו יש את אותם כישורי תקשורת, לא לכולנו יש אותה רמה של סבלנות, לא לכולנו יש את אותה יכולת הקשבה, כך שכל ניסיונות הגישור והמו"מ וההידברות אותם ניסיתי ליזום נדחו על הסף. גם אנשי מקצוע שניסו להציע כל מיני טיפולים או שיחות העלו חרס בידם. היא בוחרת עם מי היא רוצה לשוחח, זכותה, זו מדינה דמוקרטית. אבל לכל מי שיש עדיין ספק, אני את הילדים שלי לא הייתי עוזב לעולם. נקודה. רק מה, עם אקדח מכוון לרקה לא היו לי הרבה ברירות. אז עזבתי, ומאז אני נקרע מבפנים, פגוע כמו כלב רחוב. איך כתב פעם שלום חנוך, "איזו מחלה זאת, האהבה". לא ביקשתי רחמים מאף אחד ולא ביקשתי נדבות, הלכתי והקמתי את החברה שכל כך רציתי להקים. משהו שדחיתי בשנתיים בגלל שהתחייבתי לעזור קודם כל ל "פרויקט" שלה. זה היה ההסכם ביננו. שנינו אנשים מאוד שאפתניים, תחרותיים וממוקדי מטרה, אבל בעלי יכולות שונות. לפני שהתחייבתי לעזור לה עשיתי את התחקיר המתבקש, כל המומחים שקראתי כתבו שזה מאוד לא מומלץ לבעל ואישה לעבוד ביחד. יש הרי תאגידים שבכלל אוסרים את זה. אבל אז היינו בתקופה אחרת ומערכת השיקולים שעמדה לפנינו הייתה אחרת. אז עשינו את מה שצריך היה לעשות. בסוף זה נגמר בפיצוץ. כמה לא מפתיע.

     

    **

    בינתיים עברו תשעה חודשים. כמו הריון, תשעה חודשים שבהם עשיתי מה שאני יודע הכי טוב לעשות, להיות יצירתי ותקשורתי. זוהי תקופה לא קלה, שבה אתה מנסה לעשות כמה דברים במקביל, אבל בעיקר מנסה לאחות את הלב השבור. אל תשכחו שאמנים, מעצב טבעם, הם אנשים עם רף רגישות גבוה. אנחנו קודם כל מרגישים את החיים, אחר כך חושבים אותם. בעולם שלנו יש גם הרבה אנשים שסופרים את החיים, וחלק מהאנשים האלה מוכנים, בשביל 2 או 3 אחוז לפה או לשם, סתם ללכלך אותך. ר.ר (הישראלי, לא הקנדית)  אמר לי השבוע "אני הרי אמרתי לך את זה גם בעבר, בדיוק בגלל זה שונאים את הישראלים והיהודים בעולם. בגלל זה ככה נראית המדינה שלנו ".  ציטטתי לו את סטינג מתוך השיר על הרוסים. "I don’t subscribe to this point of view" לטעמי יש לנו הרבה דברים חיובים להציע, הרבה יותר מדברים שלילים. יש הרבה אנשים שמשחקים מלוכלך בעולם הזה, זה ממש לא משהו בלעדי שלנו.  אבל כשמכסחים אותך, ועוד מאחורי הגב, זה כואב, כואב מאוד. מכוער ולא הגון. אחר כך עוד הרבי שמוליק(http://www.thekollel.com/) מזכיר לנו שזה תשעה באב, ושבית המקדש הרי נחרב בשל שנאת חינם וריב אחים. למרות הכל אני עדיין מאמין שיש בנו אהבה והיא תנצח, אבל אולי זו רק בלדה לנאיבי.

    **

    שר החינוך של הפרובינציה הפתיעה בשבוע שעבר את ארגון המורים של הפרובינציה כאשר הוציא מכתב בו הוא מבקש כי החל משנה הבאה לשים דגש על הקניית הרגלי קריאה לילדי בית הספר היסודי. על פי המבחנים שנערכו בשנה שעברה 30 אחוז מהתלמידים לא עומדים ברמה הנדרשת.

    http://www.vancouversun.com/literacy/raiseareader/education+minister+wants+focus+reading/6990000/story.html

    כשקראתי את הידיעה ממש הרגשתי כאילו מישהו שומע אותי, מישהו מקשיב לי ולרעיון שאותו אני מקדם. כל מערכת החינוך של העולם המערבי מבוססת על יכולות הקריאה והכתיבה. יכולות שדורשות יכולת התבודדות ושקט נפשי. בחברה המערבית המודרנית התבודדות נתפסת לא אחת בתור עניין אנטי סוציאלי. במיוחד בקנדה, ארץ של מהגרים שבה כל הזמן מעודדים אותך לעשות נטוורקינג וללמוד איך לנהל שיחות טריוויאליות לחלוטין כדי להעביר את רגעי המבוכה במעלית או בחדר ההמתנה. יש כאן אנשים שרק תגיד להם בוקר טוב ואחרי שתי דקות תשמע על הניתוח לקיצור הקיבה שעבר החתול שלהם בשבוע שעבר. לעומת זאת, בתרבות המזרח, איפה שההודים עושים סדנאות של וויפאסנה והבודהיסטים מעבירים את עצמם בכל מיני טקסים של התנקות והטהרות נפשית, אנשים הרבה יותר מורגלים לבלות בחברת עצמם. כל מה שצריך עכשיו זה להניח להם איזה ספר ביד כדי ליצור כאן שידוך מבורך לשני הצדדים.

    **

    ואם כבר הזכרנו את העיתון הרי שאי אפשר שלא לציין את המאמר המשובח של בנימין טל, סגן נשיא הבנק למסחר CIBC, שכתב השבוע על הנזקים הכלכליים שסובלת הכלכלה הקנדית בשל הטיפול האיטי שלה במהגרים שבאים בשעריה.מאמר מרתק שגרר 114 תגובות, לא פחות.

    http://www.vancouversun.com/business/productiveconversations/Immigrants+face+steep+climb+success/6981056/story.html

    זה חשוב לקרוא במיוחד בעונה הזאת של השנה שבה מגיעים כל המהגרים החדשים לקנדה.

    **

    בינתיים וונקובר מארחת את פסטיבל הזיקוקים השנתי ועוקבת בפועם אחרי המשחקים האולימפיים בלונדון. הקנדים אספו שבע מדליות בשבוע הראשון אבל עדיין מחכים לזהב הראשון, וכמובן שאנחנו מביטים על הישראלים מרחוק ומקווים שאחד מהם יצליח להתעלות ברגע השיא ולהשאיר מאחור את כל הריבים הקטנוניים והמטופשים שמעסיקים את מדינת הכחול לבן שזנחה את היצירה לטובת המריבה, למרות הכל מגיעה גם לישראלים מדליה, במיוחד מכיוון הים, שהרי תמיד זה הים. ביום רביעי עמדתי על גג, 15 קומות מול המפרץ האנגלי, וראיתי את האנשים זורמים אל הים. 300 אלף באים לראות את הזיקוקים, עמדתי על הגג (התמונה בגלריה), ולא חשבתי אפילו לקפוץ, למחרת אלוהים פינק אותי בהפתעה מדהימה. משהו קטן ומתוק, שבה משום מקום ונעלם כמו שבא. אז לפחות את סוף השבוע הזה אני פותח עם חיוך על השפתיים. מחר זיקוקים מתוצרת איטליה, להתראות בחוף.

    http://hondacelebrationoflight.com/

    **

     שיר השבוע, הבלק קיס, "המפתחות השחורים", הכוונה יותר לקלידים השחורים על הפסנתר. "ילד בודד" כמו בשיר, גם לי "יש אהבה שמחזיקה אותי בהמתנה". תודה לכולכם ובמיוחד ליוסי לינקס (http://www.yossilinks.com/) על העזרה בכל התחומים. סוף שבוע ארוך ונעים לכולכם ויום בי.סי שמח.

    ''
     

    דרג את התוכן:

      תגובות (19)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/8/12 17:43:
      זה לא devil אחד חברה, זה כמו רכבת שדים שלא נגמרת. את חושבת שיום אחד נפתח את העיניים ויהיה שם אור?
        5/8/12 20:10:
      that old devil called love כרגיל היה מעניין לקרוא, וכך גם את התגובות.
        5/8/12 19:24:
      גבירותי הנכבדות שלום, תראו איזה מקבץ תגובות. הד"ר מזכירה לנו איך הדור הקודם היה יותר שמרן ונאמן למסגרת, לעומת הדור שאחריו, כאילו שזה הפך את החיים שלהם ליותר קלים. גברת פלדמן צודקת גם היא, יש מקומות בקנדה שהם מאוד שמרניים, שנות החמישים של המאה הקודמת תפור עליהם בול. רק תפתחי את המפה ותביני לבד כמה גדולה המדינה הזאת. והילדה היפה והחמודה מחיפה מגדלת לבד שלושה ילדים מקסימים וסוחבת בנטל החינוך שלהם. אני מוריד בפניך את הכובע, ומתנצל מראש, כן הבלוג שלי הוא רב תחומי ורב מעגלי. אישי, קהילתי, עירוני, לפעמים גם קנדי. וזה שפתאום אני עם הכוונות והמוטיבציה הישראלית שלי, מוצא את עצמי מוחרם על ידי חברי הקהילה שלי....זה מטריף אותי ומאוד פוגע, אבל בשביל זה יש לי אתכן, חברות יקרות. תודה על התמיכה והמשך קיץ קל כל האפשר.
        5/8/12 14:43:
      לפני כמה שנים יזמה חברה פגישה של בוגרי כתת בית הספר היסודי שלנו. הבנים סרבו להופיע. נפגשנו עשר בנות הגרות באיזור המרכז. המשכנו להיפגש מידי חודש בבית קפה . אף אחת מהבנות אינה גרושה (יש שלוש אלמנות).כולן נשואות בסביבות חמישים שנה, למרבית הבנות יש ילד אחד גרוש או לא נשוי, מדובר בילדים גילאי 35-40. המסקנה ברורה מאליה. עלייה באחוז הגירושין. האם כל הבנות נשואות באושר? שאלה זו אינה נשאלת, החשוב הוא היכולת לקיים חיי נישואין סבירים. מי שמשלם את המחיר הם הילדים. חבל...
        5/8/12 09:58:
      מת"א הלחה והמזיעה הפוסט שלך רחוק מאוד...מזכיר אולי את שנות החמישים כאן, שגרושים היו מחזה נדיר. כואב שהפרנסה תלויה ברכילות הקטנונית. מקוה שתתגבר. והבית כאן, תמיד יהיה הבית, אם תרצה לחזור.
        5/8/12 09:17:
      תמיד אתה מתייחס לכמה נושאים שעד סוף הקריאה אני לא יודעת על מה להגיב :-). מה שכן - הכתיבה לאלו מאתנו שכאן היא תרפיה, וכל עוד לא נאמרים דברים שפוגעים באחרים , אז למה לא לשתף , הרי אנחנו סוג של חברים וגם אם לא , הלב רוצה להוציא את שבו. בעניין החינוך , אני רואה איך הילדים שלי יותר ויותר נשאבים במערכת החינוך אל תוך העולם הממוחשב ועל אף שזה מתבקש זה קצת כואב. אני אישית כאמא מתעקשת על קריאת ספרים ועוסקת בנושא גם בבית ספרם, אני מקווה שהספרים לא יעלמו .. כי הקריאה הכרחית להתפתחות השכלית שלהם ובכלל. אני מקווה שמערכת החינוך תשכיל לשמר את הקריאה. ולך מאחלת המשך עשיה, התקדמות, התגברות , כל מה שאתה מבקש לעצמך , וכמובן נהנית מהתרבות שאתה מביא לנו לcafe.
        5/8/12 08:49:
      אהבה זה תמיד משהו שנראה מעולה אצל אנשים אחרים... מקווה שיום אחד תראה טוב גם עליך.
        4/8/12 21:05:
      פורטה נינה היקרה, קרתנות היא מאוד אופנתית כאן, במקום הכל כך ליברלי הזה. אני יודע שהניגודיות הזאת נשמעת מוזרה, אבל זו האמת. ברור ששני הצדדים אשמים, אבל "הדרך הקנדית" היא לעשות שלום בכל מקרה ומצב, אבל לא תמיד זה הולך או פשוט, מי כמוכם, שם במזרח התיכון היצרי, יודעים את זה.
        4/8/12 18:13:
      חברים שלום רב ותודה על התגובות אני יודע שזה לא מובן לכולכם העניין הזה, זאת בגלל שאתם חיים במקום אחר, עם דינמיקה אחרת וערכים אחרים. בכל זאת רק נאמר שאם אתה צריך לעזור למישהו, ההחלטה שלך תהייה מושפעת ממה שאתה חושב עליו ועל מעשיו. ולכל מעודדי הקריאה והכתיבה, יישר כוח, אנחנו חייבים להתעקש בנקודה הזאת. שבוע טוב.
        4/8/12 18:12:

      הקרתנות הזאת ממש מוזרה לי. לפחות מחיי בארה"ב[במישיגן הלא רחוקה] מעולם לא הצלחתי אפילו לזהות איך נראים שכניי וכמו בוונקובר חצי שנה של שלג גורמת לכולם להסתגר. אבל גם מה המשמעות של מי מפרק? הרי ברור שיש אחד שמחליט לפני השני והצד השני נותן לו את הסיבות, לא?  האמנם יש דבר כזה באמת שרק צד אחד אחראי? בוודאי שלא .אך יש כאלה שבשביל שום סיבה בעולם לא יפרקו קשר ויש את אלה שפחות מחוייבים לבן זוג ומחוייבים יותר לעצמם. בטח כשגלגלת את מחשבותיך לאחור וניסית להיזכר בחייכם המשותפים יכולת למצוא "רמזים וכתובות על הקיר",  זה רק הצורך של מי שמתקשה בפרידות לא לזהות את הכתובת על הקיר כי ככה אנחנו שורדים חרדות נטישה. אבל אני בטוחה שמהשינוי הזה תצמח אני קוראת אותך ואני מרגישה את החוסן הפנימי שלך.  אלה רק הילדים שעד סוף חייהם יפנטזו שתחזרו. אבל לצערי בשיא הריאליות, לכל אהבה יש אהבה אחרת שתבוא במקומה ולפעמים אף יותר טובה ואני מאחלת לך כזאת.

      וכתבת מקסים ומרגש.

      שמור על עצמך...ענין הקריאה והיכולת להתכנס בכלל חשובים מאד בעידן המטורף הזה. *
        4/8/12 11:54:
      מסכימה שהבלוג זה לא מקןם לעשות את חשבון הנפש . ומה לעשות לכל האנשים יש את הבעיות האלו אבל זו לא מחלה חס וחלילה. ולמה קראת לפוסט איזו מחלה זו????
        4/8/12 10:58:
      העובדה שרצית חופשה, מעידה על הצורך שלך באחת. צא ותהנה. נשימה נעימה.
        4/8/12 09:03:

      באמת מוזר שהשאלה מי יזם את הגירושים משפיע על המעמד החברתי ועל היכולת להתפרנס. הרי כשמתגרשים מבן/בת זוג, לא מתגרשים מהילדים. לרגע לא העליתי בדעתי שנטשת את ילדיך. האהבה שלך אליהם פורצת מבין השורות בפוסטים שלך. אני שמחה שאתה ממשיך לכתוב ותודה על השיתוף.

        4/8/12 08:49:
      מסכים אתך לחלוטין באשר להרגלי הקריאה. כל השנה אני מתמודד עם זה ללא הרבה הלחה. הפיתויים המהירים והצבעוניים שמציע העולם האינטרנטי הורגים את הקריאה ואתה הרבה מאד מיכולות ההתמודדות העתידיות של ילדינו. מצאתי פתרונות זמניים: בהפלגות ארוכות לא לוקחים מחשבים. שלשה ימים לכל לג, והבנות קוראות ספרים ברצף כי אין משהו אחר לעשות...
        4/8/12 08:06:
      ואני חשבתי שרק בארץ לאנשים אכפת מה אומרים עליהם... לא מצליחה להבין למה??? אבל שהשאלה מי עזב ראשון , משפיעה על יכולת הפרנסה??. זה חדש לי. אולי אני נאיבית (כנראה) אבל לא שמעו שם אצלכם כי צריך שניים לטנגו? וה"אשמה" מתחלקת? ובצם מה זה משנה? ממקומי כאן, אומרת,בקלישאה, כי "העיקר הבריאות" שלנו ושל אהובנו. (כולל בריאות נפשית) שבת שלום !!!
        4/8/12 04:56:
      בדר"כ?, (לפי הקלישאה...) זאת מחלה המפילה למיטה אחת, שני בני-אדם בריאים... ((-:
        4/8/12 03:53:
      במקרה שלך, הייתי מתחיל ב "כבר אחרי חצות", גברת , אבל כן, ככה זה כאן, בבלוג הזה, מתערבבים ומערבבים. תודה על התגובה ועל הופעת הבכורה בהרכב, סוף שבוע נעים גם לך ולגליל.
        4/8/12 00:23:
      איזו מחלה זו... ותחזירו לי אותה, את האהבה השקטה. תודה על קטע אקלקטי-מלקט מכאן מכאן, כמו סל המחשבות והרגשות של סוף השבוע שמתחיל בזיקוקים (ואוו, מפיצוץ לפיצוץ). כאן הקיץ אחד ארוך... אין הרבה אנטי קליימקס (או 'קליימנט:)') - רואה, כבר מצאתי משהו טוב. ואחרי הכל, מאחלת סופ"ש נעים. תודה.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין