מזג האוויר האיר לי פנים,ויצא יום עם עומס חום בינוני בלבד בירושלים..כשביקשתי מנהג האוטובוס של קו 14 שחוצה את קטמון הישנה,הנחייה איפה לרדת הכי קרוב למנזר סן-סימון. הוא רטן "שאין מנזר באיזור".כשביקשתי את הרחוב  החי''ם (שליד החורשה)הוא תיקן אותי "אתה מתכוון לרחוב החי''ש" (הרחוב שמקביל לו) . הנהג הוריד אותי שם,ובמרחק של כמה עשרות מטרים הגעתי לחורשה הקטנה שעוטפת את מנזר סן-סימון שנבנה בשנת 1850 לערך על מבנה נוצרי קדום יותר.

בית מח'יטריאן על גגו ניצבת אנטנת רדיו בצורת מגדל אייפל..

המנזר העטוף בצמחיה עבותה,וגדר ,מוסתר היטב מעין כל זר שיפקוד אותו. במקום זה התחולל קרב מפתח על השליטה בדרום ירושלים המערבית בין חטיבת הראל של הפלמ"ח לכוחותיו של המופתי (יחידות צבא ההצלה,וגיהאד אל מוקדס). קרב בו נפלו מיטב בנינו הצעירים במלחמת תש"ח. בקרב זה לחם גם נער צעיר בגיל 15 העונה לשם רפאל איתן,איתן הצעיר נפצע קשה בקרב זה,ולימים כשהחלים היה לרמטכ"ל הצבא הישראלי.

לאחר פיצוץ מלון סמירמיס בקטמון,ע"י הכוחות הישראלים,חל מצור כבד על השכונות הדרומיות יהודיות של ירושלים,והכיבוש של המנזר בו התבצרו כוחות הערבים היה חשוב.בנסיון הראשון בפיקודו של יוסף טבנקין,יצחק שדה,ומח"ט בשם יצחק רבין שהתחולל ב27 באפריל 1948,הכוחות כשלו ונסוגו מול האש הכבדה שירו מגיני המנזר הערבים.בהתקפה השניה שלושה ימים מאוחר יותר הצליחו הכוחות של בן ארי אורי לטהר את המנזר ,אך בהמשך החל גל של תקיפות נגד ערביות שגרמו לפצועים והרוגים.

ההנצחה של חללי הקרבות,ושל רפאל איתן בפרט.

רפאל איתן שהיה פצוע המשיך ללחום קשור לכסא על גבי שולחן,המ"מ דוד אלעזר ביצע מספר גיחות הרואיות לחוץ המבנה בכדי להדוף התקפות,לאט לאט הצטברו 10 הרוגים, 80 פצועים לכוחות הישראלים.והמתקפה הערבית נמשכה ללא הרף.לאור המצב הקשה נשקלה נסיגה והתאבדות של הנותרים (עקב היחס הקשה שהתיחסו הערבים לגופות הנופלים).

שער המנזר ממערב

אז כוח נוסף בראשותו של רבין הצליח לחבור אל הנצורים תוך ספיגת אבידות ופציעות.

כאן הצטרפו מזל,ותושיה,לגבורת הלוחמים. תשדורות של הערבים שנקלטו הראו על מורל נמוך,ואבידות כבדות,וצורך בתגבורות. בנוסף ניטורלן של התגבורות שהזרימו הערבים.ותגבורת ישראלית שהחליפה את הלוחמים המותשים בכוחות של חטיבת עציוני.והעלמות מוזרה של מפקד הכוח הערבי שהיה בין השאר ראש רוצחי שיירת הל"ה. הביאה לקריסה של הכוחות הערבים  ולבריחה המונית של ערבי קטמון .

בסיכומו של קרב עקוב מדם זה נהרגו 22 לוחמים,ו 83 נפצעו כך שרק חמישית הכוח יצא על רגליו בתום הקרב..כיבוש קטמון היה הצלחה יתומה במבצע יבוסי. הוא ניתק את השכונות הערביות בדרום העיר מן האזורים שבשליטה ערבית - המושבה הגרמנית, בקעה, המושבה היוונית תחנת-הרכבת ואבו טור. המפלה הניעה את תושביהן לנטוש את בתיהם ולפנות את העיר תוך יצירת מחזה מביש של ביזה מצד הישראלים הכובשים. השכונות הדרומיות היהודיות - מקור חיים, ותלפיות, כמו גם קיבוץ רמת רחל חוברו לרצף היהודי.

חורשת סן סימון

הקרב נלמד כקרב מופת ממורשת הקרב של צה"ל ורבים זוכרים ממנו את האמירה של בני מהרשק בצטטו את יצחק שדה "זכרו, כשיורד גשם - נרטב גם האויב. מנצח מי שמחזיק מעמד רגע אחד נוסף".

ב4 לוחיות מתכת במקום הגבוה בחורשה מונצחים גיבורי הקרב,וגם הפצוע המפורסם שלימים היה לרפול רמטכ"ל הצבא הישראלי.

עקב השטח הגדול יחסית של קטמון הישנה,בחרתי בחלק המערבי בין רחובות הפלמ"ח ,וחזקיהו המלך עד כובשי קטמון. החלק המזרחי יחכה למועד מאוחר יותר..

קחו בחשבון את העליות..

השם קטמון נובע בגירסה אחת מהצירוף "קאטו מוניסטרי" מתחת למנזר, או לפי גירסה שניה "קאטה מונוס" התבודדות מוחלטת. השכונה נוסדה בסוף התקופה ששלטו בארץ התורכים, ע"י מכירת אדמות שהיו בבעלות הכנסיה היוונית לתושבים נוצרים בעיקר. לאט לאט החלו היהודים והמוסלמים לרכוש נכסים בשכונה שהפכה לשכונה מבוקשת.

בית קזאזיה  בסיגנון תורכי-בלקני

מפת הטיול

במקום נבנו בתים יפים,בסיגנונות אקלקטי והבינלאומי , ונדמה היה שלכל בית יש אופי וסיגנון משלו.מהמנזר עוברים לרחוב החי''ם 10,לרחוב המקביל החי''ש 2,4,10.

רחוב המצור 10,4.רחוב השיירות 24,4.רחוב רחל אימנו 40,45,48,וחזרה דרך רחוב חזקיהו המלך 12,15,20,27,28,30,32,34,44.

בית הקיץ של הפטריארך היווני משנת 1890

מומלץ להצטייד בספר של דוד קרויאנקר  (שכונות ירושלים-טלביה ,קטמון,והמושבה היוונית) שמספר את סיפורו של כל בית נחשב במסלול, בין היתר שכנו במקום המלונות סמיראמיס (שהוחרב),וקלאריד'ג,הקונסוליה העיראקית,ופנסיון בלוו,בית דמיאני,בית סכאכיני,בית קזאזיה,קאפלה תרזה\וילה צמברלין,בית מח'יטריאן,וילת חסונה ,ועוד.

מיקום מלון סמיראמיס לשעבר