עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    השבוע המסעיר בחיי

    17 תגובות   יום שבת, 7/7/12, 01:42

    סליחה חברים מראש שאני מגיע אליכם באיחור השבוע, זה היה השבוע המסעיר בחיי. או לפחות אחד המסעירים שבהם. כן, אני יודע שהתרעתי בשבוע שעבר על חופשה קצרה, אבל זו נלקחה בחשבון לאור לוח הפעילות היומי. בשבוע שעבר העליתי לאתר של קינדל, מבית אמזון, את ספר הילדים האלקטרוני הראשון שלי "הנסיך השגרתי", סיפור שכתבתי לבת שלי בספטמבר 2006. הייתי אז בתוכנית התאקלמות קנדית של משרד התרבות המקומי. הבת שלי אתגרה אותי פתאום באחד הלילות. "כל לילה אתה מקריא לי ספר אחר, אני רוצה שתכתוב סיפור בשבילי". אז התחלתי לספר אותו, ככה ישר מתוך הראש, וכשהוא נגמר היא אמרה לי שזה הסיפור הכי מקסים שהיא שמעה ממני עד היום. ואני הייתי אבא שמקריא סיפור כל לילה לפני השינה. כשהגיע התור שלי בתוכנית להציג את האמנות שלי לקבוצה. הוריתי להם לעמעם את האורות, להתרווח בכיסאות, וסיפרתי להם את הסיפור על "הנסיך הבינוני", סיפור על נסיך שהכול שגרתי בממלכתו ואין לו שום דבר להשוויץ בו בפני הנסיכה  הכי מפונקת בכל היבשת. הקראתי להם את הסיפור עם הקול הרדיופוני שלי והוצאתי מהם מחיאות כפיים. בין 15 האמנים שבחדר היו גיטריסט רוק שמתאושש מהתמכרות לסמים קשים מצד אחד ומהצד השני אמנית שאורגת שטיחים בתור קישוטי קיר, עבודת יד מאוד מרשימה. כולם היו מאוד מוקסמים. שלחתי את כתב היד לתריסר בתי הוצאה לאור קנדים, עקבתי אחרי כל הנהלים וההנחיות. אבל קיבלתי רק סירובים מנומסים. המשכתי הלאה, כתבתי דברים אחרים. עבדתי קשה, כמו כולם כאן. שלוש שנים בחברת הביטוח, כמו גידי גוב בתור דטנר ב "דיזינגוף 99" (אותו נקרין בסוף החודש במסגרת מועדון הקלאסיקות הישראליות). כתבתי דברים חדשים וגם אותם שלחתי לכל לקוח פוטנציאלי, קנדה עוד לא אמרה לי פעם אחת "כן". כשאתה מעביר אדם במסע שכזה אתה יכול לקחת ממנו הרבה דברים שהיו לו בתחילת הדרך. אתה גם יכול לבחון הרבה תכונות אופי אצלו, אבל זה כבר סיפור אחר. בשיאו של התהליך הגיע המשבר שלנו, שבו התא המשפחתי שלנו התפוצץ מרוב לחץ אחרי שסיימנו שנתיים אינטנסיביות של בניית העסק הביתי של הגברת הראשונה. אני לא אשתף אתכם בכל הסודות המכוערים שמאחורי הסיפור, אפילו שאני יודע שאתם מתים לדעת. השורה התחתונה היא שאני יצאתי מהבית אל דירת חדר די יקרה, רק כדי להישאר קרוב לילדים. התחלתי לעבוד על התכנית העסקית שהתבשלה אצלי במשך כל השנים האחרונות, תכנית שלא השקעתי בה מספיק זמן ומאמץ בשל המחויבות שהייתה לי לתא המשפחתי. זה לקח לי כמעט כמו הריון, בזמן שאני חי בתוך אתר שיפוצים, כותב על מחשב עם מסך של 10 אינץ'. עם אינטרנט שסוחב כמו טרקטור, אוכל מקופסאות שימורים, ובקושי ישן בלילות. הבטחתי לבת שלי שהנסיך יצא לאור בדיוק כשהיא תסיים את בית הספר היסודי. הבטחתי וקיימתי.

    http://www.amazon.com/dp/B008EM0G14#_

    **

    כשהפקתי את סרט הגמר שלי בבית הספר לקולנוע שימש רם לוי, מי שהיה במאי הבית של הטלוויזיה הישראלית, בתור חונך אישי שלי לתסריט. פעם אחת, לאחר מאחת מאותן ישיבות "דיאלוגים" העזתי לשאול את המאסטרו בדרך אל הקפיטריה, את השאלה לגבי אמנות ופרנסה, ואת התשובה שלו אני לעולם לא אשכח. הוא אמר לי "אם תעשה אמנות, תהייה לך פרנסה". עם התפיסה הזאת המשכתי רוב חיי, כתבתי בעיתונים וכתבתי סיפורים קצרים, פה ושם הם גם התפרסמו. לא בקנדה כמובן, פה פרסמתי שניים או שלושה טורים אולי, מכשול השפה הוא עניין קרדינלי לעולים חדשים, הסבא החיפאי שלי התמודד עם המבטא ההונגרי שלו כל החיים. חוש ההומור והרוח האופטימית שלו עזרה לו להגיע לפנסיה נוחה, חלומו של כל פועל. אני ידעתי שעלי למצוא את הנישה הנכונה ביותר עבורי. אז נרשמתי לקורסים וקראתי המון מחקרי שוק על העולם הדיגיטלי שמסביבנו ועל איך משפיעה הטכנולוגיה על בני האדם ועל התקשורת בין בני האדם. המון מחקרים עושים בעולמנו. כתבתי תכניות עסקיות אל תוך הלילה, ושלחתי וקיבלתי תיקונים ושוב שלחתי וחוזר חלילה. אז כן, לפחות אני יכול להודות שקנדה הרבה פחות משעממת ממה שהיא נראית בהתחלה. אבל בסופו של דבר הגעתי לחזון האומנותי – טכנולוגי שאותו אני מחפש כבר שנים.

    **

    התחלתי להסביר את הרעיון לאנשים שמסביבי וכך הגעתי לעומר גולדלסט, מאייר ישראלי שבא לקנדה ללימודים. התחלנו לעבוד ביחד על האיורים לספר והרגשתי כאילו אני חוזר לשיחות שהיו לי עם אמנון דוד-ער בזמן שעבדתי ב "עיתון תל אביב" לפני 16 שנה. (איך שהזמן רץ). עומר הפך את הסיפור שלי לציורים מדהימים, אמנות של ממש. באורך קסם התברר גם שהוא גר בניין אחד ליד האח שלי בנס ציונה. לך תאמין. את הטקסט האנגלי שלי שלחתי לדיוויד סטיבנס, עורך ספרי ילדים מוכר ומוערך המלמד באוניברסיטה של בריטיש קולומביה. את הטקסט הסופי והאיורים העברתי לידיה האמונות של אנה קורנילוב המוכשרת, שעיצבה את הספר והפכה את העטיפה שלו למשהו קסום לחלוטין. ביום רביעי הבת הגדולה שלנו סיימה את בית הספר היסודי, הלכתי לטקס ביחד עם הקטנטונת. והתרגשתי כמעט עד דמעות. למחרת היא סיפרה לי שהיא היחידה שקיבלה מתנה אישית מהמורה. איזה שנה קשה שעברה עליה. אז ביום חמישי בלילה ישבתי עד שתיים לפנות בוקר, נלחמתי עם הוראות העיצוב שוב ושוב ושוב. עד שהגעתי למהדורה המושלמת באות G שהיא האות הראשונה בשם של זה שיושב למעלה וגם של הבן שלי, המקסים. אחר כך המערכת עיכלה את הסיפור דרך צינור העיכול הארוך שלה. אמזון היא היום אחת הפלטפורמות הכי עסוקות בעולם, הם כבר מזמן לא מוכרים שם רק ספרים, אלא הרבה מאוד דברים אחרים שמיועדים לקהל שקורא ספרים. בסוף בדיוק לפני כניסת השבת קיבלתי אישור מהמערכת שהספר יצא לקהל. אתם מוזמנים להתרשם מכריכת הספר בעמוד התמונות של הבלוג הזה. קבלו אותו  THE ORDINARY PRINCE

    http://cafe.mouse.co.il/image/2669969/

     

    **

    ביום א' בבוקר חל יום קנדה, יום ההולדת ה 145 של ארצנו המאמצת. קמנו בשבע בבוקר כדי לשלוח את הילדים ל "מחנה מרים", המתנה הכי נפלאה שיכולתי לתת להם לכבוד הקיץ. שלושה שבועות על אי קסום ושטוף שמש מוקפים בעוד 150 ילדים יהודים, בני גילם. אז נכון, שאת המתנה לא אני נתתי, אבל אני קיבלתי אותה והעברתי להם. ובדרך לשם כולנו היינו מרוגשים עד טירוף, כל היום לא ירד לי האדרנלין מתמונת האוטובוס המתרחק. בקנדה דיי מוכרחים לחגוג אז אחרי הפרידה לקחתי את הקטנטונת והלכתי לראות עם החבורה הישראלית את גמר היורו, בבית המשפחתי החדש של ג'פרי ד. אחר הצהריים אמרתי מזל טוב לרבי שמוליק שזכה בילד חמישי, בן זכר העונה לשם יוסף. הבר בי קיו השנתי של "הכולל" אסף הרבה מאוד אנשים לדשא של חוף קיטס שנהנו מאחר הצהרים נעים להפליא. משם המשכתי עם משה פ. תסריטאי ישראלי צעיר אל מופע הזיקוקים ההמוני בדאון טאון. חזרתי הביתה רצוץ ועייף.  

    **

    למחרת לא יצאתי מהפיג'מה כל היום, ישבתי לבד בבית והקשבתי לגשם, שחזר להרגיז אותנו עד כדי כך שהכותרת בעיתון המקומי קראה "אולי מספיק". בחדשות כתבו שבחוף המזרחי נהרגו 22 אנשים מסופות ברקים קשות, כמה "ענני שרתים" של חברות טכנולוגיה אמריקאיות בולטות קרסו, בינן גם הענן של אמזון. אבל העיקר הוא שהנסיך נמצא שם. בקטלוג הדיגיטלי של מחזיקי קינדל, הקורא האלקטרוני מבית אמזון. בשורת החיפוש הוא יושב בדיוק שורה אחת מתחת ל "וויליאם וקייט, סיפור אהבה, כולל וידיאו", רק 3.99. אני מאחל ליורש העצר הבריטי רק בריאות והצלחה בחיים, קראתי שהוא קיבל במתנה ליום ההולדת השלושים שלו 10 מיליון לירות שטרלינג מהסבתא שלו. נו, טוב, הוא צריך לבנות עכשיו איזו אחוזה כדי לגדל בה את הצאצאים, ככה נהוג, לא? אני בינתיים, מארגן ערבי הקרנה של קולנוע ישראלי קלאסי במתנ"ס אם בא לכם להתגעגע קצת על מסך גדול, או אם סתם בא לכם לקפוץ ולהגיד שלום ומזל טוב אתם מוזמנים, עוד אין לי עותקים מודפסים של הספר כדי למכור, אבל אני מקווה שעד פסטיבל הספרים אולי עוד יהיו. בינתיים, יום חמישי בערב, אנחנו חוזרים אל הצריף של גוטה בחוף מציצים בתל אביב, אז הנה כדי לפתוח את התיאבון, השיר הבלתי נשכח של שלום חנוך. אני באמת חייב עכשיו לרדת אל החוף ולתפוס קצת שמש, אולי לחזור לשחות קצת לפני שאני קורס מרוב תשישות, זו הייתה שנת לימודים קשה מאוד. חופשה נעימה חברים ואל תשכחו לקנות ספר אלקטרוני לילדים כדי שיהיה להם משהו לקרוא במטוס או ברכב. שיהיה קיץ נעים לכולנו. אני מרגיש עכשיו בדיוק כמו גוטה. "אני בא!!!!"

    ''
     

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        31/10/12 12:50:
      מעורר השראה
        17/7/12 18:21:
      תודה איריס, ארוך ומשתלם, יכולת סיבולת חשובה מאוד, במיוחד במזג אוויר חורפי, אני יודע שזה יותר קשה בקיץ. שמח שנהנת.
        14/7/12 23:12:
      אני בדר"כ לא מצליחה להביא את עצמי לסיים פוסטים ארוכים, אבל זה ספציפית השאיר אותי עד המילה האחרונה. מתרגשת בשבילך!! שיהיה המון בהצלחה. כל כך כייף לקרוא על הגשמת חלומות. כל הכבוד.
        8/7/12 21:03:
      הי אוסי, הסיפורים מיועדים לילדים בבית הספר היסודי, עם וותק קריאה של שנה או שנתיים.
        8/7/12 19:51:
      תודה ששיתפת לאיזה גיל הסיפורים
        8/7/12 16:40:
      מר רוח היקר, אתה תמיד יכול לנסות לשחזר אותם בעזרת היפנוזה....:)
        8/7/12 08:48:
      איזה כיף. גם בתי מרב מבקשת שאכרוך עבורה את הסיפורים שסיפרתי לה לפני השינה. אבל בחיים לא אצליח לשחזר אף אחד מהם...
        8/7/12 03:51:
      חן חן מכבית. כל אחד והמסעות שלו, וכמו שאנחנו יודעים, הורות זו משימה שאיננה נגמרת.....שבוע טוב.
      חדשות מפעימות! מי כמוני מעירה את התהליך. עברתי אותו עם "בואי נימי" שלי לקח כמעט שנתיים עד שהספר ראה אור וגם עתה מצבו השיווקי לא פשוט. תכף אציץ בספרך...מאחלת הצלחה רבה בענין זה ובכלל ***:))
        7/7/12 20:09:
      הכל יחסי בחיים בונבונייטה, אבל תודה רבה על האיחולים, החיים הם מה שהם.
        7/7/12 20:05:

      *
      יאללה שלך, באמת שבוע מסעיר עבר עליך, לא להאמין.
      מחזקת ידיך להמשיך במה שאתה מאמין בו, מקווה שזה יהיה לא רק להנאתה של הבת שלך אלא להנאת ילדים רבים נוספים.
      חזק ואמץ, מקווה שיסתדרו לך גם כל שאר הדברים החשובים בחיים.
      בהצלחה

      בהצלחה

      בהצלחה

        7/7/12 19:09:
      תודה רבה חברות וחברים, אתם נותנים לי את הכוח להמשיך. אני מקווה שכל האיחולים שלכם ייתגשמו. מקווה לפגוש את כולכם לכשתצא המהדורה העברית של הספר, במהרה בימינו...:)
      מרתק לעקוב אחר המסע שלך. אין ספק שאתה יודע מדוע אתה דבק בדרכך מבלי לוותר. התוצאה מדברת בעד עצמה :)) !! הרבה הצלחה ואמונה בהמשך.
        7/7/12 10:47:
      יפה...:)
        7/7/12 09:56:

      וואו, התמלאתי תשישות רק מלקרוא. איזה כוחות נפש יש לך! הבטחת ולכן מקיים - יש מודל יותר נהדר לאבא?

      שחרולו, כבר איחלתי אבל כמובן שאני מאחלת שוב - שתהיה הצלחה גדולה. ושיפתחו דלתות שלא ידעת שהן קיימות אפילו, לחדרים חדשים ואפשרויות חדשות. והרבה אהבה.

        7/7/12 08:01:
      mazal-tov, keep doing!!!
        7/7/12 07:45:
      מרגש, בהחלט מרגש! כול הכבוד שחר, על ההתמדה!

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין