עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    שבע שנים של חישול

    22 תגובות   יום שלישי, 26/6/12, 20:28

    השבוע התחיל אצלנו הקיץ באופן רשמי, ביום העשרים של חודש יוני בדיוק בארבע ותשע דקות אחר הצהריים. כל כלי התקשורת המקומיים שמחו לציין את הידיעה המשמחת. כאלו הם הקנדים, מסודרים ומדויקים עד הדקה האחרונה. איכשהו רצה שר ההיסטוריה וסידר שיום הנחיתה שלנו יוצא בדיוק היום הרשמי הראשון של הקיץ. כך שהשבוע ציינו, בנפרד, שבע שנים בקנדה. כבר כתבתי כאן בעבר שכל מסע של הגירה הוא קשה ומאתגר באופן שונה, לא משנה כמה כסף יש לך או מה הוא הרקע האקדמאי שלך, הדרך כבר תמצא לך את האתגרים, והמסע יציב בפניך מכשולים. עוד משחר ההיסטוריה, המסע מכריח את האדם להשתנות, ללכת לאיבוד, לחפש ולמצוא מחדש את היעוד והמטרה שלשמה הוא יצא לדרך מלכתחילה. קחו למשל את אברהם אבינו שנדד עד לארם נהריים  כדי להטיף לתושביה נגד קורבן אדם רק כדי לחזור בסוף לכנען כדי לקבל מאלוהיו משימה נוראית, להקריב את בנו יחידו. או למשל, המסע של יוסף שהיגר בכפייה, בתור אסיר של סוחרי עבדים, לארץ מצרים רק כדי לעלות שם לגדולה. עלילות של מסע העסיקו אותנו כבר מהספר הראשון, ספר הספרים.לא פלא שכל כך הרבה ספרים שנכתבו אחריו עסקו גם הם במסע האנושי, לאורך ולרוחב הפלנטה הזאת. את התמונה מהנקודה הכי צפונית במסע שלי ביקרו רק עשרה מנויי קפה עד עכשיו, אז אני מביא לכם אותה בלינק, בתור הוכחה מצולמת. הנה SBH was here. תודה שהייתם אתנו.

    http://cafe.mouse.co.il/image/2651637/

    **

    לפעמים המסע מביא אותך לכל מיני סצנות שלעולם לא היית יכול לדמיין אותן. כך אני מוצא את עצמי השבוע מנסה להסביר לאיזה יועצת שכירה באחד הארגונים המקומיים, למה המספר שבע כל כך משמעותי עבור העם היהודי. "ביום השביעי שבת מכל מלאכתו אשר עשה", וכאלה. שבע שנים הם פרק זמן לא קצר, תשאלו את יעקב שעבד שבע שנים רק כדי לקבל את לאה, ואחר כך היה צריך לעבוד עוד שבע שנים רק כדי לקבל את רחל, אהובתו האמיתית. כשהוא יצא מביתו של לבן אחרי 14 שנות עבדות, הוא כבר היה אדם אחר לגמרי. איש שונה לחלוטין מאותו גבר צעיר שהתאהב בנערה טובת המראה ליד באר המים. כי אם יש משהו שאפשר לומר על המסע הרי שהוא מחשל אותך. לא בכדי מעניקים בצה"ל כומתות רק למי שמסיים מסע. העניין הוא שעם כל הכבוד לתאריך כזה או אחר, שבע שנים הן רק עוד יום אחד בלוח השנה. אז כן, יש לי הישג צנוע לחגוג, בשבוע שכזה, בדיוק סיימתי תהליך הוצאה לאור של ספר הילדים האלקטרוני הראשון בחיי. המוצר נראה נהדר מבחינה אומנותית אבל הוא עדיין צריך חיזוק מבחינה טכנולוגית. אז אלו פירות המסע הקנדי עד עתה. ארץ קשוחה הרבה יותר ממה שנדמה מרחוק. ארץ שתושביה מתמודדים עם מזג אוויר קשה ותובעני. הנה תראו את התמונות האחרונות מהחצר האחורית שלנו, עמק הפרייזר, שרבים מתושביו בורחים מביתם לאחר שנהר הפרייזר החל לעלות על גדותיו, בעקבות הגשמים המתמשכים והקיץ המתאחר. שלא תדעו מצרות.

    http://www.vancouversun.com/news/Deadly+flooding+continues+prompt+evacuations+highway+closures/6834036/story.html

    **

    זוהי קנדה, ארץ שיכולה להיות נחמדה ומסבירת פנים, אבל גם קרה ומתנכרת באותה מידה. לקראת הקיץ המתאחר הכינו בעיתון המקומי "הוונקובר סאן" סדרת כתבות, שנמתחה על שבוע שלם, על הניכור החברתי המיוחד של העיר האולימפית שלנו. התחושה הזאת, של בדידות אורבנית מודרנית, היא כל כך המונית כאן עד שסדרת הכתבות הזאת הפכה להיות אחד האייטמים הכי מטוקבקים של הסאן. מאחורי הסדרה עמד סקר חברתי נרחב שערכה "קרן וונקובר" שבחבר הנאמנים שלה יושבים כמה אנשי עסקים מקומיים מאוד מכובדים, כולל כמה מבני קהילת ישראל. הרעיון מאחורי הסקר היה למפות נושאים חברתיים המפריעים לתושבים ולחפש דרכים איך להתמודד איתם. הבדידות הסוציאלית, הייתה הנושא המטריד ביותר. זה לא קל לחיות בעיר גשומה כזאת, בטח לא לבד. הפרק הראשון בסדרה עסק במיפוי הגילאי של תחושת הניכור. קבוצת הגיל של 25 – 34 נמצאה הפגיעה ביותר. רבים מבני השכבה הזאת מצאו עצמם מנוכרים, או לא שייכים.

    http://www.vancouversun.com/news/whoarewe/Part+Social+isolation+reaching+effects+neighbours+survey+says/6797280/story.html

    אחד מכל ארבע נשאלים דיווח כי הוא חש בודד לפעמים, אחד מכל שלושה טען כי וונקובר היא מקום שקשה בו להכיר חברים חדשים. שלושים אחוזים אמרו כי הם לא מכירים את שכניהם ואין להם גם שום רצון בכך. רבים מבני קבוצת הגיל הפגיעה ביותר הסכימו גם עם הקביעה שוונקובר הופכת לעיר נופש יוקרתית לכסף שבא מבחוץ. הצד הרפואי של הדוח מספר לנו כי מחקרים של אוניברסיטאות אמריקאיות בכירות מוכיחים כי בדידות מזיקה לבריאות. עובדתית. אנשים בודדים נטו להיות יותר חולים ואילו אנשים שהיו סוציאליים נטו לסבול פחות מדמנטיה. מפחיד ומעניין.

    http://www.vancouversun.com/news/whoarewe/Growing+Apart+Part+Newcomers+find+hard+make+friends/6802173/story.html

    הפרק השני עסק בקשיי הקליטה של מהגרים חדשים בוונקובר. הפרק לא דן בנושא המקצועי שמעיק בעיקר על המהגרים מחוץ לקנדה, אלא על קנדים ואמריקאים, שאינם סובלים מקשיי שפה ועדיין סובלים מחוסר היכולת לייצר חברים אמיתיים כאן, או סתם לנופף לשלום לאיזה מכר ידידותי. חלק מאשימים את מזג האוויר הרטוב שהופך את האנשים למסוגרים יותר, אחרים מדברים על רשתות חברתיות. מסתבר שגם בלי הלחץ הכלכלי שממנו סובלים רוב המהגרים מחוץ לקנדה, גם מהגרי פנים מתקשים למצוא את עצמם במטרופולין הרטוב הזה. הפרק השלישי עסק ביחסי שכנות, אנשים אמרו שהם מנוסים, אך אדישים לגמרי לשכנים שלהם. הפרק הזה כלל כבר קטע וידיאו קצר בכיכובה של אשת יחסי ציבור מקומית בשם איריס דיאז שגרה בצד המערבי של הדאון טאון, שגררה שלל תגובות נזעמות לדבריה. "אני מכירה אותם בפנים אבל לא רוצה להכיר את השמות או את הסיפורים שלהם. מספיק לי שאני שומעת אותם צועקים או משתגלים מעבר לקירות הבניין, לא רוצה גם לדעת מאיפה הם באו ואיזה חג הם חוגגים החודש". סיכמה דיאז באנטיפטיות אופנתית ומאוד מקובלת כאן. זרים מרצון.

    http://www.vancouversun.com/news/whoarewe/Part+Three+Relationships+with+neighbours+polite+cordial+survey+finds+with/6808446/story.html

    **

    אז לפני שאתם אורזים את המזוודות ובאים לחניה בוונקובר כדי שתיקחו בחשבון שהאופי של העיר הזאת הוא שונה מאוד מהאופי של כיכר תחריר של רון חולדאי וביבי נתניהו. כאן אין צעקות, כאן אין כמעט אלימות, כאן מגיע הקיץ וכולם יוצאים לפסטיבלים. האנשים כאן הם איטיים להדהים, הם לא ממהרים לשום מקום. רק תראו איזה שורת קוד ארוכה כתבו כאן הבחורים ממשרד התיירות המקומי כדי לספר לנו על שלל אירועי הקיץ ברחבי הפרובינציה ותבינו לבד עם מי יש לכם עסק.

    https://mip.tourismbc.com/Aprimo/OutboundMessage.aspx?O=f0f4f0f24887fcae2328507fe0eee13e&T=b333208886639fd5&D=f877b33563427aeb1ea35c14a52e6152&M=b333208886639fd5&MSGID=aa83dd29f8c6f262567ff8c5977405b7&A=12a69ac0310a5370ecf4478ccd53d0c6&I=8702ecb6446f217aa5cd7d671f986f91&S=7a1a56b0b804fee86ef68ec339ee0a94

    אז בין אם אתם הולכים לפסטיבל הג'אז, או פסטיבל הפולק או פסטיבל הזיקוקים, מאחל לכם מכל הלב שרק תיהנו. וונקובר של הקיץ היא לא וונקובר של החורף. אני, נראה לי, הולך קצת לנוח. חורף קשה של בדידות חברתית עבר עלי. חורף שבו התמודדתי עם המון נושאים בבת אחת, גם ברמה הרגשית, גם ברמה החברתית וגם ברמה האינטלקטואלית. חורף מחשל מאוד. אבל כמו שלמדנו בצבא, מה שלא הורג אותך, מחשל אותך, ולפעמים אנחנו יכולים להיות גם חלשים וגם חזקים בעת ובעונה אחת.

    **

    אז לכבוד הקיץ שהגיע הייתי רוצה להגיד רק מילה אחת לכל האנשים הנהדרים שפגשתי במהלך החורף הזה. אנשים שעזרו לי וסחבו אותי במשך שעות החושך והגשם, ברוחות ובברד. אנשים חביבים ופשוטים ואנושיים ונחמדים מכל הסוגים. אנשים קנדים, יהודים ולא יהודים, אנשים טובים. הנה קנדית טובה אחת, שאותה עוד לא פגשתי, אבל היא יודעת להגיד את זה יותר טוב ממני. קוראים לה אלינס מוריסט,והיא במקור מאוטווה, עיר הבירה שלנו. שתתקשט לכבוד יום קנדה, החג הלאומי שלנו שמגיע בסוף השבוע הזה. סוף שבוע ארוך. אז בינתיים שיהיה קיץ שמח ונעים לכולכם, ובמיוחד לילדים שלנו שהולכים למחנה קיץ בפעם הראשונה בחיים. אני כבר מתגעגע לכולכם.

    ''
     

     

     

     

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        7/7/12 02:32:

      צטט: sbhsport 2012-07-07 01:27:32

      איפה ראית את זה איריס? אצלנו?

       

      אצלנו. ב-Israel

       

       

        7/7/12 01:27:
      איפה ראית את זה איריס? אצלנו?
        6/7/12 23:46:
      אחרי שראיתי תן מסתובב בכייף שלו בפארק הלאומי, לאור אורות ודשא, אני מאמינה להכל...
        6/7/12 23:45:
      מיכלי ברוכה הבאה מאיטליה, שיחקת אותה בענק, ילדה גדולה. תודה רבה על הפרגון, אני מעריך את זה מכל הלב. שולח לך קרן שמש, עם טמפרטורה מקומית. :)
        6/7/12 23:40:
      איריס יש כאן נשק אצל ציידים, רובי צייד וכאלה, כי עדיין קיימים המון אזרחים קנדים שחיים באזורי ספר מוקפים בחיות בר. באמת! וגם אצל עבריינים בערים הגדולות, סוחרי סמים וכאלה, אבל הפשע הוא יחסית מינורי כאן.
        5/7/12 21:21:

      הגעתי באיחור, אבל הפעם זה היה טוב במיוחד. חוזק ושבירות, רגש ותובנות, שבע שנים שנסגרו ובייבי חדש שנולד, ובעיקר - הרבה אומץ ומבט מפוכח על מה שיש וגם על מה שאין.

      מאחלת לך המון הצלחה עם הבייבי הזה ומחזיקה לך את כל האצבעות!!

        5/7/12 18:53:
      בקיצור, אני צריכה לראות שוב את הסרט, כדי להזכר...
        5/7/12 18:52:
      אוקיי. אז זה כנראה החלק של הדמיון שלי :-) אני זכרתי שציינו שלמרות שאפשר לקנות נשק בסופרים, אפילו זה לא מעלה את אחוזי הפשיעה. אבל החלק עם הדלתות הפתוחות, זה נכון....(או שגם זה לא?)
        5/7/12 18:24:
      הי איריס, תרגישי חופשי עם הדמיון שלך, מה שעולה לך בראש זה בסדר. אבל את העובדות אני חייב לתקן. הסצינה בסרט מראה כמה קנדה בטוחה לעומת ארה"ב, כי אצלנו אי אפשר לקנות כלי נשק בסופרמרקט. זה מותר בארה"ב. אצלנו כדי להחזיק נשק צריך להוציא רשיון מהמשטרה ולעבור בדיקות ופיקוח. אנחנו מדינה מסודרת, מפוקחת ולעיתים גם מנוכרת.
        5/7/12 17:48:
      אין לי מושג למה, אבל איכשהו הסיפור על הניכור הזכיר לי את הסצנה ב-bowling for columbine שבה מייקל מור מטייל בקנדה, בין הבתים, שהדלתות שלהן פתוחות תמידית, כדי להראות כמה, גם כשמוכרים בסופרמרקטים נשקים לכל דורש וחיים בבתים פתוחים, עדיין מדד האלימות קטן מזה שבארה"ב. כמו שציינתי בהתחלה, אין לי מושג למה עלה לי...
        29/6/12 18:20:
      תודה אילן, אבל קודם הוא צריך להגיע. בנתיים הגשם נמשך והנהר עולה על גדותיו. :(
        29/6/12 13:15:
      תהנה מהקיץ. :-) סופ"ש טוב
        27/6/12 21:24:
      אני בטח לא יכול לייעץ לך מה לעשות עם הלילה הלבן, אני פשוט רחוק מדי. נשמע שעשית חיים, אשתקד. לי, אישית, יש ידידים וחברים לבלות איתם, להם מוקדש השיר של מוריסט.
      כרגיל פוסט מושקע, מעניין ונוגע. מאחלת לך מנוחה טובה הקיץ, כפי שחפצת. והשכלתני, לא ידעי שמוריסט מקנדה. וזוכר את השיר, "עד סוף הקיץ שוב אשב בין ידידים? איחוליי לכך (אני כאן מתחבטת מה לעשות מחר. זהו ה"לילה הלבן" התל אביבי המצוין, לרוב, הכולל שפע של פעילות תרבותית- בשנה שעברה חרשתי אותה באופניי משוחחת עם כול מי שחפץ והיה נ]פלא. השנה אולי אצטרף ל...חרם עקב האלימות הננקטת כלפי אנשי המחאה החברתית). :))*
        27/6/12 17:43:
      תודה רבה לכן בנות, הישארו איתנו.
        27/6/12 16:20:
      שיהיה לך קיץ עם הרבה מוסיקה וחברים טובים, וחן חן על הניחוח שאתה מביא לנו :)
      פוסט מקסים, תענוג לקרוא :)) !!
        27/6/12 04:50:
      מצב הרוח ידידי, אני לא יודע איך זה בארצות הברית, בגלל הגודל יש כל מיני דוגמאות. אגב, גם בקנדה המקומות היותר קטנים (והיותר קרים), כמו קלגרי, אדמונטון, או וויניפג, הקהילה נחשבת יותר חמה ויותר פעילה. כאן זה אחרת, מכל מיני סיבות שאין זה המקום לפרטם. תודה על התגובה, ד"ש לקומפוסט.
        27/6/12 04:47:
      ראסט ידידי, אני מקווה שיבוא לי משהו ממחסן הזכרונות, אבל בנתיים אני עובד כל כך קשה לסדר את הווה והעתיד, שכמעט ואין לי זמן להתעסק בעבר. אני בקושי זוכר מי זה לי נינג ונחמה קרטון, מצטער, חבר. אגב, החלום היה של פרעה, יוסף היה המפענח. ואני לא חושב שהשנים היו רעות, היה בהם המון טוב. שמור על קשר, בן אדם.
        26/6/12 22:39:
      מעניין אם העניין הזה אפייני רק לונקובר. הרבה חברים שחיו בארה"ב מדווחים על תופעות דומות ברמה החברתית.
        26/6/12 22:13:
      אחלה פוסט, בנה, למרות שאני מחפש בפוסטים אזכורים על ילדותינו בגבת (ולא היו). אני מאחל לך שבניגוד לחלום יוסף שלא הזכרת בהקשר של שבע. ששבע השנים הרעות מאחורייך. ולפניך 7 שנים טובות עם התחלות חדשות. וזוגיות חדשה וצעירה. ופריחה מחודשת של כל מה שקמל. ואל תשכח - אתה היית בשלישיה כשלי נינג התיישב על הקרקע ואכל סנדויץ שהכינה לו נחמה קרטון.
        26/6/12 21:53:
      קיץ מהנה:)

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין