עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    נערת ליווי

    25 תגובות   יום שישי , 8/6/12, 17:46

    נערת ליווי

     

    הרעיון לסיפור נולד מן הסרט "קלייר דולאן".

     

    יחיאל סיים נסיעה לרחוב הפלמ"ח, וקיבל קריאה על נוסעת הממתינה ברחוב הל"ה. הוא חפש את מספר הבית ונסע לאיטו, ואז נעתקה נשימתו. על המדרכה לפני הבית חיכתה בלונדינית יפהפייה, חנוטה בשמלת מיני הדוקה מעור שחור, שהבליטה את גזרתה החטובה. המחשוף הנדיב הצליח בקושי לבלום את שדיה, שכמו ביקשו לפרוץ לחופשי.

    הנוסעת התיישבה מאחור, וחגרה את חגורת הבטיחות.

    "לאן?" שאל יחיאל, כשהסדיר שוב את נשימתו.

    "להולילנד", ענתה.

     

    יחיאל היה גרוש בן שלושים ושלוש, גבה קומה ורחב כתפיים, בעל עור שחום, שער שחור קצוץ קצר, ועיניים שחורות יוקדות. הוא היה הבכור מבין שלושה אחים, ובקלות היה עלול להפוך לפושע. אביו נכנס לכלא לשנים רבות, בשל עבירות סמים, ואמו הצעירה נותרה כאם חד-הורית לשלושת הבנים. המשפחה גרה בדירה קטנה בקטמונים, והאם ניסתה להתפרנס מעבודות ניקיון בבתים בקטמון הישנה וברסקו. הכנסתה מהעבודה הייתה זעומה, ולהשלמתה הייתה מקבלת מדי פעם גברים בביתה, תמורת תשלום. שכניה לא ראו בעין יפה את התנהגותה, ולמרות שהזנות לא הייתה עיסוקה העיקרי, הודבק לה בשכונה הכינוי "זונה".

    את ילדיה ניסתה האם לגדל כאזרחים שומרי חוק. יחיאל הפנים את המסר, והוא החל לעבוד ולסייע בפרנסת המשפחה, מאז שהיה תלמיד בבית הספר היסודי. הוא הפסיק ללמוד לאחר סיום כיתה ט', ועבד במוסך בתלפיות עד הגיוס. בצבא היה נהג של משאית תובלה, וכשהשתחרר, התקבל לעבודה כנהג מונית אצל בן השכונה, שהצליח בעסקים והיו בבעלותו שלוש מוניות.

    גם האח הצעיר גדל כטיפוס נורמטיבי, הצליח יפה בלימודים, סיים בית ספר תיכון מקצועי והשתלב בעבודה כחשמלאי בניין. בערבים למד בקורסי הכנה לבחינות הבגרות, ופיתח שאיפות להמשך לימודים בעתיד.

    רק האח האמצעי יצא לתרבות רעה. עוד בהיותו בבית הספר היסודי, הצטרף לחבורת נערים שעסקו בגניבה מחנויות בשכונה. כשהתבגר, התמכר לסמים, ובמשטרה צבר תיקים לא מעטים.

     

    יחיאל פתח בשיחה עם הבלונדינית היפה שעלתה למוניתו, כשהם מחליפים מבטים דרך המראה. התברר ששמה נטשה והיא בת עשרים ושבע, והגיעה לישראל לפני חמש שנים מבלארוס. גבר בשם ויקטור, שהכירה עוד בעיר מגוריה מינסק ועלה לישראל, מימן את הברחתה דרך סיני והגבול המצרי, ועתה היא עובדת עבורו. בהולילנד מחכה לה לקוח עשיר שהגיע מקנדה.

    "מתי את מסיימת אתו?" שאל יחיאל.

    "בעוד שעה בערך", אמרה.

    "אני מעוניין להמשיך להסיע אותך", אמר. "מסכימה?"

    נטשה העיפה בו מבט נוסף. מראהו המזרחי, כתפיו הרחבות ועיניו היוקדות משכו אותה, והיא הייתה מוכנה להיכנס להרפתקה.

    "בסדר", אמרה, "תבוא עוד שעה. הנה כרטיס עם מספר טלפון נייד שלי".

    "החתיכה המהממת הזאת נתנה לי את הטלפון שלה!" התרונן יחיאל בלבו ודמו רתח.  

     

    כעבור שעה, בשעת ערב מוקדמת, הוא אסף אותה כמוסכם, והזמין אותה לאכול במושבה הגרמנית. הם התיישבו ליד שולחן לשניים, בפינת המסעדה, שוחחו בעת שסעדו, בולעים זה את זה במבטיהם משני עברי השולחן. בתום הארוחה חזרו לרחוב הל"ה, ונטשה הזמינה את יחיאל לעלות אליה.

    "אני לא יכול לשלם לך", אמר.

    "אני מזמינה אותך לא כמו קליינט".

    הם עלו לדירתה וטרקו מאחוריהם את הדלת, כשיחיאל בקושי שולט בעצמו לא לקרוע מעליה את הבגדים.

     

    הם התחילו להיפגש מדי יום, והיחסים ביניהם הלכו והתהדקו. יחיאל, שקודם לכן לא הפריע לו עיסוקה של נטשה, החל לפתח שאיפות לבלעדיות ביחסים אתה.

    "לא חשבת אף פעם להפסיק לעבוד כנערת ליווי?"

    "כן, חשבתי, אבל אני לא יכולה. אני חייבת לויקטור הרבה כסף, והוא מחזיק אותי כמו רכוש שלו. דרכון שלי אצלו".

    "ואם תחזירי לו את החוב, הוא ישחרר אותך?"

    "אני חושבת שכן".

    "כמה את חייבת לו?"

    "חמש עשרה אלף".

    "דולר או שקל?"

    "שקל".

    "אני יכול לעזור לך", אמר והוציא מכיסו אלף ₪, והניחם לפניה.

    "אני לא יכולה לקחת ממך".

    "אני רוצה שנמשיך להיות יחד, רק את ואני, ואני מוכן לשלם את המחיר".

    "בוא, אני אכיר לך את ויקטור. מחר נלך אליו ונסדר עניין".

     

    למחרת בערב, אסף אותה יחיאל ממלון ענבל, והם נסעו לפגוש את ויקטור בבית קפה במדרחוב אלרוב בממילא. הם התיישבו ליד שולחנו, ונטשה נתנה לו מעטפה ובה הפדיון של אותו יום.

    "אני מוכן לשלם לך את יתרת החוב שנטשה חייבת לך, בתנאי שתשחרר אותה", אמר יחיאל ושלף מארנקו אלפיים ₪.

    "אם זה מה שאתה רוצה, אז בסדר", אמר ויקטור במבט משועשע, כשהוא מכניס את הכסף לכיס מבלי לספור.

     

    במשך כמה חודשים, המשיך יחיאל לתת לנטשה כסף למימון החוב שלה לויקטור. הוא רצה להפתיע אותה, ואת התשלום האחרון הלך לשלם לוויקטור במו ידיו. ויקטור קבע אתו מפגש בדירה בשכונת קריית מנחם, ויחיאל מצא את המקום ללא קושי.

    "תשתה משהו?" הציע ויקטור.

    "רק מים", אמר יחיאל.

    "הוודקה באותו צבע, ובאותו מחיר בשבילך", התבדח ויקטור, והניח על השולחן כוס מים ובקבוק וודקה סמירנוף.

    יחיאל שלף את שלושת אלפי הש"ח האחרונים לכיסוי החוב, צרורים בגומייה, והניח אותם ליד בקבוק הוודקה.

    ויקטור ספר בקפידה את השטרות, קיפל אותם לחבילה, והכניסם לכיס חולצתו.

    "ומה עם הדרכון של נטשה?" שאל יחיאל.

    "מה אתו?"

    "על פי מה שסיכמנו, אתה צריך להחזיר את הדרכון ולשחרר אותה".

    "נראה לך שאני אשחרר את התרנגולת שמטילה בשבילי ביצי זהב?"

    "נתת את המילה שלך!" צעק יחיאל בתסכול.

    "זו הייתה רק מילה", השיב ויקטור בנחת, וצל חיוך מלגלג בקצות שפתיו.

    יחיאל קפץ ממקומו והתנפל על ויקטור באגרופים קמוצים. בקלות רבה הדף ויקטור את ההתקפה, ובמכת קרטה על עורפו, הפיל את יחיאל מעולף לרצפה.

    ויקטור חיכה דקה, ואז שפך על פניו של יחיאל את המים שנותרו בכוס, ויחיאל התעורר.

    "מצטער, יחיאל, לא השארת לי ברירה", אמר. "אין לי שום רצון לריב אתך. אנחנו אפילו יכולים להיות ידידים. מבחינתי, אתה גם יכול להמשיך לזיין את נטשה בלי לשלם, אבל היא תמשיך לעבוד בשבילי".

    "אני אוהב אותה, ואני רוצה להקים אתה משפחה".

    ויקטור פרץ בצחוק גדול.

    "אני מכיר אותה מאז שהייתה ילדה, יחיאל. בגיל שתים עשרה, היא באה אליי בתולה, מרצונה. כבר אז, היא ידעה בדיוק מה היא מחפשת אצלי, והיא ידעה גם בשביל מה היא באה הנה. לרגע היא לא חשבה שבאה לשטוף פה רצפות. היא זונה בנשמה, ולא יעזור כלום".

    "אני לא מאמין לך", אמר יחיאל ויצא כשדמעות חונקות את גרונו.

     

    "בואי נעבור מירושלים למקום אחר, נשתחרר מויקטור ונתחיל חיים חדשים", אמר יחיאל לנטשה לאחר ששפך את לבו על מה שהתרחש אצל ויקטור.

    "אני לא יכולה, אני מכירה אותו. הוא אכזרי ואין אצלו רחמים, אם אני אנסה לעזוב אותו, זה סוף שלי. הוא פשוט יחסל אותי".

    "אז בואי נברח לחוץ לארץ".

    "לאן? הוא ימצא אותי בכל מקום. הוא פושע, חבר במאפיה בין לאומית. אני אבודה, אין לי שום סיכוי".

    "אז מה נעשה?"

    "מה רע במצב זה? אנחנו יכולים להמשיך כמו עכשיו".

    "אני רוצה שנתחתן ושיהיו לנו ילדים".

    "מי מפריע לנו?"

    "אבל את נערת ליווי!"

    "נכון, וזה לא הפריע לך עד עכשיו".

    "אני מוכן לשכוח את העבר, אבל אני לא מוכן שאשתי, אם ילדיי, תהיה זונה. היה לי מספיק מזה".

    "יחיאל, אל תהיה ילד, יש הרבה נשים שחיות מזנות. אני לפחות עושה זה בסטייל, ומרוויחה הרבה כסף".

    "אם את לא מוכנה לעזוב את המקצוע הזה, אנחנו נצטרך להיפרד, למרות שאת יודעת שאני מת עלייך", אמר. "רק תדעי לך, שלא תמיד תהיי כל כך יפה וחתיכה, ובסופו של דבר תגמרי בכביש, ותתחנני לזיון בשביל עשרים שקל".

    " עם עתיד אני אסתדר", אמרה, "אבל אם אנסה לעזוב את ויקטור, יהרגו אותי כבר עכשיו. אז מה עדיף?"

    "אני מוכן להסתכן למענך".

    "אתה מסתכן?! אני מסכנת את החיים שלי!" אמרה. "אם לא מתאים לך להמשיך אתי כי אני נערת ליווי, לך! אני לא צריכה גבר רכרוכי, ואין לי בעיה למצוא מישהו אחר, אם אני רוצה".

    "אם את מדברת ככה, אין לי שום ברירה", אמר ולבו נשבר.

    הוא אסף את חפציו ויצא לבלי שוב.   

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/7/12 14:41:

      צטט: sari10 2012-07-04 08:48:07

      עמוס,

      מאוד נהניתי לקרוא. כתבת נפלא.

      עצוב הסיפור . . .

      נראה שלהשתחרר מעולם הזנות זה לא דבר פשוט.

      יחיאל מלכתחילה הכניס ראש בריא למיטה חולה . . .

      חבל.

      תודה רבה, שרי.

      העולם הזה רחוק ממני, אך הסיפור הוא עיבוד משלי לסרט על זונה אירית בארה"ב.

      כל טוב, עמוס.

        4/7/12 08:48:

      עמוס,

      מאוד נהניתי לקרוא. כתבת נפלא.

      עצוב הסיפור . . .

      נראה שלהשתחרר מעולם הזנות זה לא דבר פשוט.

      יחיאל מלכתחילה הכניס ראש בריא למיטה חולה . . .

      חבל.

        13/6/12 00:40:

      צטט: יסינראל 2012-06-12 18:59:30

      הי עמנב, זה בין סיפור לבין חלק ראשון של כתבה עיתונאית. השילוב של שני הסגנונות הוא משהו שמאפיין את הכתיבה הפוסטמודרנית שלך. אתה יוצר סגנון!

      תודה רבה, שושן.

      את מזכירה לי את הבדיחה על ההוא שלא ידע שהוא מדבר פרוזה.

      כל טוב, עמוס.

        13/6/12 00:38:

      צטט: שיווה 2012-06-12 23:10:27

      סיפור עם סוף ידוע מראש....:))

      תודה רבה, ריקי. שמח שקפצת לביקור.

      מצטער אם הייתי צפוי מראש. מבחינתי הייתי יכול לסיים גם בחתונת השניים - כשוויקטור הוא שושבין הכלה, והאם ידועת הסבל של יחיאל, מובילה אותו לחופה - ונולדים להם ילדים נורמטיביים.

      העדפתי ללכת בעקבות הסרט, רק סיימתי בסצינה קודמת.

      כל טוב, עמוס.

        13/6/12 00:34:

      צטט: יעל מ 2012-06-12 18:55:05

      לא נראה לי שזאת אהבה... האם אתה חושב שזאת אהבה?

      תודה רבה, יעלי.

      הגיבור היה משוכנע מעל לכל ספק שזו אהבה והיה מוכן להקריב הרבה למענה, כולל  את כספו.

      מהבחירה של הגיבורה, ניתן להטיל ספק אם אכן הייתה זו אהבה גם מצדה.

      אגב, בסרט ששימש לי כהשראה, הגיבורה הייתה מעוברת כשהם נפרדו, וילדה את התינוק, מבלי ליידע את אביו. נהג המונית התחתן והפך לאב בפעם השנייה, מבלי לדעת על התינוק הראשון.

      כל טוב, עמוס.

        13/6/12 00:29:

      צטט: רומפיפיה 2012-06-12 18:18:28

      סיפור קשה של אהבה בלתי אפשרית.

      למרות חברותי החכמות שהגיבו פה

      יש נשים שבחרו מרצונן בזנות כמקצוע..

      דרך החיים שלנו שלנו אינה הנורמה שלהן....

      תודה רבה, ציפי.

      אינני מבין גדול בנושא, אך זכורות לי כתבות על בנות טובים, תלמידות בבתי הספר הטובים ביותר בתל-אביב, שבחרו בזנות כדרך "הקלה" לעשות כסף.

      אין לי ספק, שמחקר נקודתי של כל מקרה ומקרה (case study) היה מגלה את נסיבות הרקע ואת הסיבות העמוקות לבחירה זו.

      כל טוב, עמוס.

       

        12/6/12 23:10:
      סיפור עם סוף ידוע מראש....:))
        12/6/12 18:59:
      הי עמנב, זה בין סיפור לבין חלק ראשון של כתבה עיתונאית. השילוב של שני הסגנונות הוא משהו שמאפיין את הכתיבה הפוסטמודרנית שלך. אתה יוצר סגנון!
        12/6/12 18:55:
      לא נראה לי שזאת אהבה... האם אתה חושב שזאת אהבה?
        12/6/12 18:18:

      סיפור קשה של אהבה בלתי אפשרית.

      למרות חברותי החכמות שהגיבו פה

      יש נשים שבחרו מרצונן בזנות כמקצוע..

      דרך החיים שלנו שלנו אינה הנורמה שלהן....


        10/6/12 14:22:

      צטט: Design4U 2012-06-10 12:51:34

      מתבקש המשך...

      תודה רבה, מיכל.

      לא נראה לי שאפתח את הנושא, אני בכלל לא מבין איך נגעתי בו מלכתחילה.

      שבוע טוב, עמוס.

        10/6/12 12:51:
      מתבקש המשך...
        10/6/12 11:45:

       

      צטט: עמנב 2012-06-09 23:17:46

      צטט: דיוטימה 2012-06-09 21:29:46

      סיפור כמו מהחיים, עמוס, אלא שהזנות כבחירה חופשית, אינה מספיק ברורה. מתוך טיעוניה של נטשה עולה פחד מהפטרון...

       הסרסור, אסתר, טען שהיא הגיעה אליו בתולה, מרצונה, בגיל 12. אפשר להאמין לו, או לא. את הבעת הפחד מפני הסרסור ניתן גם לפרש כתירוץ להמשך העיסוק במקצוע שמכניס כה יפה.

      שבוע טוב, עמוס.

      נכון, איכשהו לא השגחתי בפרט הזה ומכאן שהתירוץ סביר בהחלט.

      תודה עמוס ושבוע טוב גם לך.

        10/6/12 11:11:

      צטט: פרמינה 2012-06-10 08:33:42

      נדמה כאילו נגעת כאן בעצב חשוף...

      תודה רבה, טלי.

      הזנות והזונות כתופעה, אינן מתקבלות כנורמטיביות, וזוכות לגינוי. היו הצעות בארץ להסדרת התופעה בחוק, ובכך להפחית את הקשר ההדוק בינה לבין הצדדים האפלים יותר של הפשע והסחר בבני אדם. לא עקבתי אחר הנושא, אך נראה לי שדבר עוד לא השתנה.

      שבוע טוב, עמוס.

        10/6/12 11:06:

      צטט: hilasoul 2012-06-10 02:18:02

      נו, בת 12 עם חופש בחירה...מי בדיוק מתכוון להאמין לזה?


      ושאלת "המרגיז"... זה מבחינתי להסיר אחריות מכך שעל ידי יצירה אומנותית אתה יוצר מציאות מסויימת ולא רק משקף אותה בתמימות

       

      כן הסיפור הזה קומם אותי מאד


      ובקשר למאמר המצוטט - גם אותו אני מקבלת בערבון מוגבל מאד


      הלה, צר לי שהסיפור מקומם אותך - הוא בסך הכל סיפור.

      המציאות הדמיונית שיצרתי בסיפור, נסמכת על דוגמאות רבות במציאות הפרקטית. זה מצער שיש נשים שבוחרות, או נאלצות, לעסוק בזנות. המקצוע הזה הוא אחד העתיקים בתרבות האנושית, והוא בא למלא חוסר, שאינו מתמלא בדרך אחרת.

      אינני מצדיק את התופעה, אולם אין לי ברירה אלא להשלים אתה.

      שבוע טוב, עמוס.

       

        10/6/12 08:33:
      נדמה כאילו נגעת כאן בעצב חשוף...
        10/6/12 02:18:

      נו, בת 12 עם חופש בחירה...מי בדיוק מתכוון להאמין לזה?


      ושאלת "המרגיז"... זה מבחינתי להסיר אחריות מכך שעל ידי יצירה אומנותית אתה יוצר מציאות מסויימת ולא רק משקף אותה בתמימות

       

      כן הסיפור הזה קומם אותי מאד


      ובקשר למאמר המצוטט - גם אותו אני מקבלת בערבון מוגבל מאד


       

        10/6/12 01:24:

      צטט: איילת הלר 2012-06-09 12:42:15

      צטט: hilasoul 2012-06-09 12:37:41

      אין שום דבר כזה "בחירה חופשית" בזנות!


      לא היה ולא יהיה


      זאת בורות לשמה. אתה יודע שקראתי מחקר שבו נמצא ש100% מכלל הנשים שעוסקות בזנות חוו ניצול מיני בילדותן או נעוריהן. אונס, התעללות, אלימות וניצול, לרוב ע"י בן משפחה קרוב.

      ההכרה של הנשים האלה מותנית לניצול, מותנית לקבלת אהבה או יחס כלשהו דרך היותן קורבנות.


      זונות מבחירה? את זה יש רק בסרטים שממציאים גברים...

       

       

      התרפסם מאמר בשבוע שעבר של קבוצת נשים שאמרו שאחרים שמנתחים את היותן זונות כנשים מסכנות שלא נהנות מחופש בחירה או נשים שבעברן יש טראומה מינית/חיפוש דמות גברית לאישור מתייחסים אליהם בפטרונות. כנראה שיש ויש לפחות הארבע שהתראיינו.

      איילת אני מתנצל.

      עניתי לך כאילו את כתבת את דברי הלה, ולא התייחסתי לתגובתך.

      אבי, שהיה מנהל חשבונות, תמיד חתם בסוף כל דו"ח - טל"ח, טעות לעולם חוזרת.

      גם אני אינני חסין מפני טעויות.

      שבוע טוב, עמוס.

        9/6/12 23:17:

      צטט: דיוטימה 2012-06-09 21:29:46

      סיפור כמו מהחיים, עמוס, אלא שהזנות כבחירה חופשית, אינה מספיק ברורה. מתוך טיעוניה של נטשה עולה פחד מהפטרון...

      הסרסור, אסתר, טען שהיא הגיעה אליו בתולה, מרצונה, בגיל 12. אפשר להאמין לו, או לא. את הבעת הפחד מפני הסרסור ניתן גם לפרש כתירוץ להמשך העיסוק במקצוע שמכניס כה יפה.

      שבוע טוב, עמוס.

        9/6/12 23:14:

      צטט: איילת הלר 2012-06-09 12:42:15

      צטט: hilasoul 2012-06-09 12:37:41

      אין שום דבר כזה "בחירה חופשית" בזנות!


      לא היה ולא יהיה


      זאת בורות לשמה. אתה יודע שקראתי מחקר שבו נמצא ש100% מכלל הנשים שעוסקות בזנות חוו ניצול מיני בילדותן או נעוריהן. אונס, התעללות, אלימות וניצול, לרוב ע"י בן משפחה קרוב.

      ההכרה של הנשים האלה מותנית לניצול, מותנית לקבלת אהבה או יחס כלשהו דרך היותן קורבנות.


      זונות מבחירה? את זה יש רק בסרטים שממציאים גברים...

       

       

      התרפסם מאמר בשבוע שעבר של קבוצת נשים שאמרו שאחרים שמנתחים את היותן זונות כנשים מסכנות שלא נהנות מחופש בחירה או נשים שבעברן יש טראומה מינית/חיפוש דמות גברית לאישור מתייחסים אליהם בפטרונות. כנראה שיש ויש לפחות הארבע שהתראיינו.

       

      אני רואה איילת, שאת מגיבה בחריפות.

      אין לי דעה מגובשת בנושא. ראיתי את הסרט, המבוסס על מקרה אמיתי, ובו טען הסרסור את מה שטען, ואני העברתי את הסצינה להקשר התרבותי הישראלי.

      נראה לי שאת צודקת כשאת טוענת שגם הבחירה, כביכול חופשית, בזנות כדרך חיים, מונעת כמעט באופן דטרמיניסטי, מנסיבות החיים, שקדמו לבחירה.

      אני מניח לקוראים להתחבר לדברים, או להתקומם כנגדם.

      איך אמר שייקספיר, דומני ב"מקבט" - "אהב אותי, או שנא אותי, ובלבד שלא תישאר אדיש".

      שבוע טוב, עמוס.

        9/6/12 21:29:
      סיפור כמו מהחיים, עמוס, אלא שהזנות כבחירה חופשית, אינה מספיק ברורה. מתוך טיעוניה של נטשה עולה פחד מהפטרון...
        9/6/12 12:42:

      צטט: hilasoul 2012-06-09 12:37:41

      אין שום דבר כזה "בחירה חופשית" בזנות!


      לא היה ולא יהיה


      זאת בורות לשמה. אתה יודע שקראתי מחקר שבו נמצא ש100% מכלל הנשים שעוסקות בזנות חוו ניצול מיני בילדותן או נעוריהן. אונס, התעללות, אלימות וניצול, לרוב ע"י בן משפחה קרוב.

      ההכרה של הנשים האלה מותנית לניצול, מותנית לקבלת אהבה או יחס כלשהו דרך היותן קורבנות.


      זונות מבחירה? את זה יש רק בסרטים שממציאים גברים...

       

       

      התרפסם מאמר בשבוע שעבר של קבוצת נשים שאמרו שאחרים שמנתחים את היותן זונות כנשים מסכנות שלא נהנות מחופש בחירה או נשים שבעברן יש טראומה מינית/חיפוש דמות גברית לאישור מתייחסים אליהם בפטרונות. כנראה שיש ויש לפחות הארבע שהתראיינו.

        9/6/12 12:37:

      אין שום דבר כזה "בחירה חופשית" בזנות!


      לא היה ולא יהיה


      זאת בורות לשמה. אתה יודע שקראתי מחקר שבו נמצא ש100% מכלל הנשים שעוסקות בזנות חוו ניצול מיני בילדותן או נעוריהן. אונס, התעללות, אלימות וניצול, לרוב ע"י בן משפחה קרוב.

      ההכרה של הנשים האלה מותנית לניצול, מותנית לקבלת אהבה או יחס כלשהו דרך היותן קורבנות.


      זונות מבחירה? את זה יש רק בסרטים שממציאים גברים...

       

       

        9/6/12 12:28:

      צטט: איילת הלר 2012-06-09 11:34:51

      וואו. זה נשמע כמו סיפור אמיתי.

      תודה רבה, איילת.

      אני לוקח את דברייך כמחמאה. הכל פרי הדמיון, חוץ מהרעיון שבסרט - הזנות כבחירה חופשית.

      שבת שלום, עמוס. 

        9/6/12 11:34:
      וואו. זה נשמע כמו סיפור אמיתי.

      ארכיון

      פרופיל