עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    האולימפיאדה שלי

    סלינו על כתפינו

    6 תגובות   יום שישי , 8/6/12, 01:08

    עבור הישראלים סוף השבוע הארוך של שבועות הוא אירוע לאומי, כמעט כולם יוצאים לבלות בפארקים, אני רואה תמונות משפחתיות מחוף הכנרת בפייסבוק ומרים את האגודל האלקטרוני בפני המבלים. אצלנו עדיין קר ורטוב לפרקים. יוני צונן עובר על כוחותינו, אני עדיין מפעיל את החימום בשעות הלילה, ככה זה כאן. אתם כבר בטח יודעים. בכל אופן, מדי שבוע אני שופך כאן מנה קטנה של חיי האישים אז לכבוד חג השבועות וחגיגות שישים שנות "שירות" (כפי שהקנדים כל הזמן טורחים להדגיש) של המלכה אליזבת, הגיע הזמן לספר לכם קצת על חברים אחרים של הקהילה שלנו, חברים שלי שחיים כאן או עוברים כאן, או מנסים לחיות כאן ולהפיק את המרב מהכישרון שלהם וממה שיש לוונקובר להציע. לא קל להתאים את הכישרון האישי לצרכים הקהילתיים, בחברה שמעודדת צמיחה אישית בתוך המסגרת הקבוצתית. אלו ממכם שחיים בישראל לא ממש מבינים את החיים היום יומיים שלנו, יהודי התפוצות. רק למקרה שהחמצתם את הסקר העולמי האחרון של הבי.בי.סי אז גם במדינה ידידותית לישראל, כמו קנדה, עדיין 59 אחוזים מהתושבים סבורים שלישראל יש השפעה שלילית על העולם.לך תסביר להם על האור לגויים

    http://www.haaretz.co.il/news/barakravid/1.1709666

    אבל הרי אנחנו לא כאן בשביל לדון בפוליטיקה או דיפלומטיה, אלא רק בדרכים העקלקלות בהן אנחנו מנסים לשפר את החברה שמסביבנו מדי יום ביומו. כל אחד בדרכו שלו ועל פי יכולתו. אז השבוע אני מפנה את הבמה לשלושה חברים, שמביאים את סל הביכורים שלהם לכבוד חג השבועות של 2012, חג מתן תורה, רק למקרה ששכחתם. אלו ביכורים צנועים, נוסח מקומי, אבל זה לא הופך אותם לפחות ראויים.

    **

    חג שבועות, הוא הרי אחד משלושת "הרגלים", אחד משלושת החגים המקוריים שמוזכרים בתנ"ך בהם בני ישראל מצווים לעלות לרגל לבית המקדש שבירושלים. היות וזו הייתה חברה חקלאית, מצווים היו החקלאים להביא את היבול הראשון של העונה (הביכורים) לכהנים והלווים שעבדו בבית המקדש. זאת כחלק מ "המעשר" (עשרה אחוז) שאותם היה צריך להעביר לטובת העוסקים במלאכת הקודש של שימור וטיפוח בית המקדש. מס רצוני שהקהילה התנדבה לתת לאלו שמקדישים את חייהם לעבודת קודש. לכן באופן טבעי עם בוא חג הביכורים הלכתי לבקר את החקלאי העירוני המודרני, או יותר נכון את החקלאית, אילנה לבאו, שיחד עם שותפה גרי (גל) א. הקימו את "שורשים טריים". מפעל חקלאי עירוני שגדל וצומח בקצב מרשים. http://www.freshroots.ca/

    הרעיון שמאחורי שורשים טריים הוא לייצר (CSA (community shared agriculture

    בעברית היינו אומרים חקלאות קהילתית שיתופית. בתחילת העונה, כלומר בחורף, הלקוחות רוכשים מניה שנתית (באזור ה 250 דולר פלוס מינוס) אחר כך החקלאים המסורים יוצאים אל הערוגות ושותלים את הירקות. לאחר ההבשלה, בעל המניה מקבל כל שבוע ארגז של ירקות טריים ואורגניים. רק לבוא ולאסוף וליהנות כל השבוע מחומר טרי ומשובח, עם רגבים של אדמה בתחתית הקרטון. האם אפשר לבקש יותר בתוך הכאוס האורבני של חיינו?

    **

    אז איך מגיעה בחורה כמו אילנה לעסק תובעני כמו גידול ירקות? סיפור פשוט, ממש סטנדרטי. אמא שברחה משלטון הקומוניסטים ברומניה נפגשת עם בחור ליטאי באיזה מרכז קליטה בצפון ישראל, הבת שלהם כבר נולדת בצד הדרומי של שיקגו. כשהיא מגיע לגיל האוניברסיטה היא עוברת לוונקובר ולומדת על שימור הסביבה וחקלאות מודרנית. משם היא ממשיכה בשנת 2004 למכון ערבה, בישראל. http://www.arava.org/

    שם, ליד קיבוץ קטורה היא מקבלת רעיונות חדשים על חקלאות קהילתית ועל הקשר שנוצר בין בני אדם שונים מסביב לגידול ירקות ופירות. כשהיא חוזרת לוונקובר היא מחפשת לתעל את הידע והמוטיבציה שלה לטובת הקהילה. היא פוגשת את גל מיהוד, שהיה פעם בגולני, אבל עכשיו גם הוא בעניין של ערוגות וניקוש עשבים. ביחד הם פותחים פרויקט של גינה קהילתית בחצר של בית עם שטח. הם מצליחים לייצר בשנה הראשונה 25 ארגזים בשבוע ומאכילים שמונה משפחות. הם יוצרים שיתוף פעולה עם רשות בתי הספר (VSB) ומצליחים להכניס את הגינה שלהם למערך השיעור העירוני ומקבלים שטח מוזנח מאחורי הבית ספר של המלכה אלכסנדרה (בצומת הרחובות נייט וברודווי) והנה יש להם כבר רבע אייקר, עם ילדים שבאים ללמוד בתור פעילות אקדמית, איך מייצרים מזון בחללים קטנים, איך מפיקים אוכל, ואיך עושים בחירות מזון יותר טובות. אחרי שנה כבר עוד שני בתי ספר רוצים להצטרף לתוכנית וכך תוך שנתיים הם קופצים לאייקר שלם, שפרוש על שלושה בתי ספר. הם מספקים 45 ארגזים בשבוע עם תפוחי אדמה, חצילים, דלועים, צנוניות, גזר, כרוב, בצל, מלפפון, עגבניות, פטרוזיליה, תירס, זוקיני, שעועית, קולרבי, סלרי ועוד הפתעות בהתאם לעונה. הפרויקט שלהם מקבל חותמת רשמית כשהם זוכים בפרס יזמות קהילתית מטעם הבנק העירוני של העיר, VANCITY , שמעניק להם השנה 50 אלף דולר עבור התרומה שלהם לקהילה. ברשימת המינויים רשומות כבר שלוש מסעדות וגם בית סיעודי אחד לקשישים. ההמלצה לשנה הבאה היא להיכנס לאתר ולהירשם ברשימת ההמתנה, אולי עוד תספיקו לתפוס מקום על העגלה של הסטארט אפ הוונקובראי הזה. שלא תגידו שלא ידעתם.

    **

    אחרי הקפה עם אילנה וגריי עם ריח הבוץ והירקות הטריים, כל מה שצריך הבן אדם זה איזה ערב תרבותי, משהו בשביל הרוח. אז אני מוותר על משחק הכדורגל השבועי ועולה אל ה JCC  לערב לכבוד ההוצאה לאור של ספרו של מכרי ורעיי, דיוויד ליטבק. הסיפור של דיוויד, כמו של כולם, הוא כמעט סטנדרטי. הוא גדל בצד הצפוני של וויניפג, אחת הערים הכי קרות בקנדה, ואחד המרכזים היהודיים החשובים של אומת המייפל. ליטבק עבד בתור שדר רדיו בתחנת רוק מקומית כאשר שמע על רדיו קול השלום, עליו השלום, של אייבי נתן עליו השלום. הוא עזב את העבודה ויצא לישראל במטרה למצוא עבודה על ספינת השידור הפיראטית ששידרה מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל. כך, בקיץ 91' כשאני עוד הייתי בשירות סדיר, ליטבק שידר שלושה חודשים על הספינה של אייבי נתן ז"ל. החוויה הישראלית שינתה את חייו, הוא ארז את מטלטליו והחליט לנדוד מעיר הולדתו וויניפג אל וונקובר שעל חוף האוקיאנוס. בדרך הוא עבר בעיירה נלסון, ונדלק על המקום ותושביו שהמוניטין האיטי שלהם יצא למרחוק. נלסון היא בירת מחוז בפרובינציה שלנו העונה לשם "הקוטנייס". ליטבק חיפש ומצא שם כמה חברים יהודיים, אפרופו חקלאות אורגנית, הוא גם מצא שם כמה סיפורים טובים. אז הוא התמקם כאן, והחל לעבוד כיחצ"ן של הוצאות ספרים. כעבור כמה שנים הוא סידר לעצמו עוד חופשה בקוטנייס, שם בין נלסון לקראנברוק הוא מצא עוד כמה סיפורים ופגש כמה דובים. את כל החוויות שלו הוא קיבץ בספר שאותו ניסה להוציא במשך מספר שנים. אחרי כמה שיחות הארה ביננו, האיש מצא את הפתרון האלקטרוני, בעזרת מענק ממשרד התיירות הפרובנציאלי, הצליח ליטבק להוציא את הספר שלו בצורה אלקטרונית היישר אל האתר של אמזון. הספר נקרא "רוקד עם דובים בקוטנייס" ואתם תוכלו לרכוש אותו באתר הבית או בחנות של אמזון.

    http://www.dancingwithbears.com/

    כארבעים איש באו לברך אותו ביום חגו, דיוויד הקריא לנו כמה פרקים, שמענו קטע מוזיקלי, שתינו נטול קפאין ועוגיות כף הדוב. שיהיה לך בהצלחה חבר. רק בריאות.

    **

    השבוע נפרדתי, לפחות זמנית מחבר שהכרתי רק השנה, קוראים לו אוהד ג.מוזיקאי מוכשר שגדל בטבעון, וסיים אצלנו שנתיים בתור שליח הסוכנות בתא הסטודנטים "הילל" שבאוניברסיטה של בי.סי. אוהד והחברה שלו אילנה פ. גרים לא רחוק ממני, כך שבערב שישי חורפי אחד מצאתי את עצמי עושה ערב גיטרה ושירה אצלם בדירה, בחברתם של עוד אי אלו חצויים. מאז נפגשנו עוד מספר פעמים, באירועים של המויש'ה או בארוחת השבת בכולל, או אפילו בכמה טיולים על החוף. אך טבען של שליחויות הוא להסתיים, והקדנציה של אוהד הסתיימה השבוע. כך שנפגשנו על החוף לשיחת סיכום מתבקשת, והילד נתן לי את הדיאגנוזה הבאה. "הגעתי לדימוי חדש לגבי העיר הזאת, שלך. היא כמו בחורה יפה ומדהימה שנמצאת בדיכאון קליני. רוב הזמן קר ורטוב ולא ממש נעים, פה ושם יש לה רגעים כאלה של שמחה ואושר וניצוצות. אבל רוב הזמן היא סובלת ככה בשקט, מעבירה את החיים בין העבודה, חדר הכושר ויוקר המחייה". תגידו מה שאתם רוצים, האיש יודע לדבר פואטיקה. הבטחתי לו שאני אכניס את הדיאגנוזה שלו לבלוג הבא, והנה אני מקיים, למרות שמדובר בפסק דין שנולד רק אחרי שנתיים בוונקובר, מי כמוני יודע, איזו קליינטית קשה יכולה להיות העיר הזאת.

     

    **

    לכן אני מסתפק בלעשות כמיטבי ולהאיר עד כמה שניתן, לכן הופתעתי לגלות שהמגזין "המהגר הקנדי" בחר להשתמש בכתבת השער שלו בכותרת שנתתי לבלוג הראשון שלי שהגיע לאלף צפיות. גם הוא נכתב בעקבות משחק כדורגל על הדשא, ובזמנו הוא קיבל הפנייה בעמוד השער של "הארץ". הנה תזכורת למי ששכח, או לא קרא. http://cafe.mouse.co.il/post/1705160/

    2371 אנשים קראו את הפוסט ההוא, נכון לרגע כתיבת שורות אלו. הגרסה של המגזין הקנדי הייתה שונה. היא הציגה סיפורים של שלושה מהגרים שכל אחד מסיבותיו שלו עזב בחזרה לארץ המוצא. אם זה מעניין אתכם למה, אתם מוזמנים לקרוא לבד. אך תהיו בטוחים שגם להם אין תשובה לשאלה.להשאר או ללכת, הכל תלוי בך.

    http://canadianimmigrant.ca/community/why-some-immigrants-want-to-leave-canada

    **

    השבוע הודיעו לנו שניל יאנג חוזר ב 11 לנובמבר לרוג'רס ארינה.יוצא שהוא מופיע כאן ערב אחד לפני לאונרד כהן. מי שירצה יוכל ליהנות משניי אייקוני תרבות קנדיים עצומים, שני נפילים. ערב אחרי ערב. הקונצרט של יאנג יהיה ביחד עם הלהקה שלו, הקרייזי הורס, שאיתם הוא לא הופיע מאז 2004. אני ראיתי אותו עם הרכב אחר ב 2008, והוא נתן ערב ענק בהיכל. אז לכבודו אני מתכבד להגיש לכם את השיר שליווה אותי כל הדרך מפרדסי השרון אל ארץ המייפל. "ירח קציר", ראיתי אותו כבר בשני סרטים קנדים, שניהם של שרה פולי, אבל זו הפעם הראשונה שהשיר הזה מתארח בבלוג שלי. יורו שמח חברים, תיהנו מהגולים.

    ''
     

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/6/12 00:59:
      ברוך הבא לקפה, חבר, תודה על התגובה.
        8/6/12 20:12:
      Beautiful song!!! interesting defenition to Vancouver. Like it.
        8/6/12 18:59:
      מאחורי מרכז המיפוי? נשמע לי מיקום מצוין. תודה מכבית, אני מקווה שעוד אנשים ישמעו על כך, ושיהיה בהצלחה עם הארוע הגלובלי, היהודים באמת צריכים קצת קירוב לבבות.
      תודה על הדברים שהבאת כאן. אחרי שבוע טרוט-עיניים של עבודה בעריכת מנשר לקרוב לבבות בין יהודים, סביב אירוע ב"רשימו" ירושלים שאמור להיות משודר כול חמישי מסביב לעולם, אני בקושי קוראת. אגב גם בתל אביב יש מיזמי חקלאות- תושבים, כולל באיזור שבין לינקולן (המשכו של שינקין) לקרליבך, (מאחורי מרכז המיפוי). אחותי , סמדר חנן , מאיזור מודיעין היתה משנה למקים החוה האקולוגית -חינוכית שם, כלומר גם באה"ק הנושא חי ובועט. סופ"ש מצוין. :))
        8/6/12 08:31:
      רומנטיקה עם הקפה של הבוקר, תודה למשכימה. "חצויים" מחפשים את האור של הירח, כדי שיתן לנו סיבה לרקוד. שיהיה לך סוף שבוע נהדר.
        8/6/12 08:08:

      "There's a full moon risin', Let's go dancing in the light"

      הפלונטר הבלתי פתור של החיים.  געגועים להרגשת הקן החם הסביבתי והתרומה ההדדית בניגוד לכפור והניכור הנוכחיים בחיי קהילות אנושיות של ימינו.  אהבתי את המונח "חצויים".

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      sbhsport
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין