עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    מכונאי נקי כפיים

    11 תגובות   יום שבת, 26/5/12, 01:01

    מכונאי נקי כפיים

     

    כאשי נשמעים איומים בצד הפלסטיני באינתיפאדה שלישית, מי זוכר את האינתיפאדה הראשונה?

     

    גשם עז ניתך על גג האסבסט של הביתן, ובקושי ניתן היה לשמוע את מה שנאמר בחדר.

     

    "שו אסמכ (מה שמך)?"

    "עומר חמוד א-שיח'".

    "קדש עמרכ (בן כמה אתה)"?

    "בן שלושים וחמש".

    "יש לך משפחה?"

    "כן".

    "כמה ילדים?"

    "ארבעה".

    "כמה בנות?"

    "שלוש".

    "יש לך בן אחד ושלוש בנות?"

    "לא. ארבעה ילדים ושלוש בנות".

    "איפה אתה עובד?"

    "בגראג' יוסוף, ליד השוק".

     

    ע. בדק את הניירות שלפניו. שעת המעצר היתה 17.04, ברחוב שבו נמצא מוסך יוסוף. סיבת המעצר – "השתתפות בהפגנה אלימה וזריקת אבנים".

     

    "תפסו אותך לא רחוק משם".

    "כן".

    "זרקת אבנים על החיילים!"

    "בחיאתי ובחיאת אולאדי (בחיי ובחיי ילדיי) – לא!"

    "אז למה תפסו אותך?"

    "כשגמרתי את העבודה בגראג', בשעה חמש, ויצאתי לרחוב ללכת הביתה, התחילה פודה (מהומה) אז ברחתי".

    "אם לא עשית כלום, למה ברחת?"

    "פחדתי. באו חיילים שלכם, וכולם התחילו לרוץ, אז גם אני רצתי".

     

    החוקר ע. נטה להאמין לנחקר. הוא ישב לפניו בסרבל כחול מרובב בשמן ובגריז, כפות ידיו שחורות מן העבודה במוסך, וכתמים שחורים מרוחים על פניו. מצחו וצדי עיניו היו חרושי קמטים, ועיניו, שהתרוצצו הנה והנה בחשש, נראו טובות ואמינות.

    ע. שלח את העציר בחזרה למכלאה והחליט לבדוק את הנושא עם נציג השב"כ.

     

    יומיים קודם לכן, בשעה עשר בלילה, נעצר ג'יפ צבאי לפני ביתו של ע. בשכונת קריית מנחם בירושלים. הידיעות על פרוץ האינתיפאדה בעזה תפסו מקום של קבע בראש החדשות, ובהן גם הידיעות על מעצרי חשודים. היה ברור ל-ע. שהקריאה לשירות המילואים בוא תבוא, וזהו רק עניין של זמן. כשהציג לו סמל הגיוס את צו 8, לא הרבה בשאלות. הוא לבש מדי ב', ונעל את הנעליים הצבאיות. הלך לחדר הילדים ונשק על מצחי ילדיו הישנים, לקח "דובון" והכתיף את התרמיל שהכין מבעוד מועד, נשק לרעייתו, והרגיע - "אל תדאגי, אני כל היום במשרד".

     

    הרחובות בעזה לפנות בקר, היו כמעט ריקים מאדם, אך מלאים בשלוליות מהגשם הבלתי פוסק. הכל בחוץ נראה רגוע ושקט - אפילו שקט מדי. השקט השתנה באחת, כשנכנס הג'יפ בשער המחנה, שכונה בפי החיילים "אנצאר 2". המולה עוינת בלתי פוסקת נשמעה מן האוהלים שנבנו בחופזה, ושומרים עם חגור, ומחסנית ב"הכנס", הסתובבו בשבילים שבין המכלאות המגודרות בתיל.

     

    ע. התמקם בחדר שהוקצה לו, ושמח לפגוש כמה מעמיתיו הותיקים שהגיעו לפניו, ולהכיר גם את החוקרים האחרים - צעירים שזה עתה השתחררו משרות סדיר ביחידה, והצטרפו אל שורות המילואים.

    הקצין התורן עדכן את כל המגויסים החדשים במתרחש - מדי יום נוספים עשרות כלואים במכלאות. חלקם נעצרים במהלך האירועים במשך היום, וחלקם נעצרים בבתיהם בלילה, על סמך מידע מודיעיני של השב"כ. הוא הדגיש שיש לבצע את החקירות במהירות, ולהעמיד את האשמים לדין, ולשם כך עובדים ללא הפסק במשמרות, עשרים וארבע שעות.

     

    "אני נוטה להאמין לעומר א-שיח'", אמר ע. לנציג השב"כ (י.), "אבל אני מבקש לבדוק אם יש לכם איזשהו מידע קודם עליו".

    ידיו של נציג השב"כ היו עמוסות לעייפה – הוא לא קיבל תגבור מאז פרוץ האינתיפאדה, וכל העבודה הוטלה על כתפיו.

    "תפליל אותו!" פלט לעבר ע. בחוסר סבלנות.

    "אין לי עניין להפליל חפים מפשע".

    "כולם נגדנו, וכולם בסופו של דבר יעשו משהו. תפליל אותו, וזהו".

    "תשמע י., אם אין לכם מידע עליו, אני הולך להמליץ לשחרר אותו".

    "אין סיכוי ש-מ. יסכים".

    "נחיה ונראה".

     

    ע. פנה אל סא"ל מ., מפקד יחידת החוקרים. הנחת היסוד של הצבא הייתה שכל עציר הוא בחזקת אשם, ו-מ. הופתע מעצם הרעיון שיש חוקר הסבור שעציר עשוי להיות זכאי. אולם הוא שמר על גישה פתוחה, והיה מוכן בכל זאת להקשיב. הוא לא נעתר מיד לבקשתו של ע., אך גם לא דחה את הרעיון על הסף.

    "אם הוא נקי כפיים ונשחרר אותו", טען ע., "יהיו לדבר הדים חיוביים בציבור המקומי. הם יבינו שאנו נוהגים בצורה הוגנת, ואולי הדבר יתרום להרגעת הרוחות".

    "ע. אתה תמים! אין סיכוי שמקרה בודד ישכך את הלהבות, אך אולי בכל זאת, זו יכולה להיות השקעה לטווח ארוך. תמשיך את החקירה ורד לכל הפרטים. אם תגיע למסקנה שהוא אכן חף מכל אשמה, אני אורה לשחרר אותו".

    "תודה, המפקד!"

     

     

    בחקירה הבאה למד ע. את כל הפרטים על עומר א-שייח' ועל משפחתו. הוא התחזק בדעתו שמדובר בפועל קשה יום, שכל עולמו מתמצה במשפט "מהבית לעבודה ומהעבודה הביתה", ובשפתם - "מן אל פרשה לאל ורשה, ומן אל ורשה לאל פרשה" ("מן המזרן לבית המלאכה, ומבית המלאכה למזרן"). ע. השתכנע שעומר אינו עוד אחד מן הצעירים חמומי המוח, שהאינתיפאדה מאפשרת להם לפרוק תסכולים, ממריצה אצלם את האדרנלין, או מביאה להם רווחים.

     

    ע. חזר אל מפקדו והודיע לו שעומר אינו חבר בפתח, ולא בכל ארגון אחר, אלא איש משפחה הדואג לפרנסה בלבד. סא"ל מ. שמע את הסברי ע. והשתכנע. חייל משטרה צבאית נשלח להביא את עומר למשרד, ושם בישר לו מ. על שחרורו.

    "אתה הולך הביתה", אמר מ., והרים את ראשו מן הניירת שלפניו.

    קשה לתאר את הבעת התימהון וההקלה שפשטה על פניו של עומר. הוא ממש לא האמין למשמע אוזניו. צבא הכיבוש האכזר משחרר אותו!

    "תודה לך, אדוני הקצין. אללה ישמור אותך!" אמר בהתרגשות. "אני מנשק את עיניך ואת כפות ידיך. אללה יברך אותך".

     

    וכך השתחרר - בידיים מלוכלכות, ובסרבל מרובב - העציר הראשון בעזה, שנמצא נקי כפיים, עוד בטרם הועמד למשפט.

     

    תם, אך לא נשלם.

    כיצד קיבלה סביבתו העזתית של עומר את השחרור? האם היה חייב להתמודד עם חשדות של קרובים ורחוקים, שהוא גויס לשיתוף פעולה עם "המוחאבראת" (שירותי הביטחון) הישראליים?

    כיצד הגיבו י. וחבריו מן השב"כ, על השחרור "הנואל" של העציר בידי חיילי צה"ל? האם ויתרו על פוטנציאל הגיוס של מודיע, ש"חייב" להם, לישראל, את חירותו?

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (11)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        30/5/12 13:13:

      צטט: דיוטימה 2012-05-30 12:31:32

      קראתי מרותקת.

      חרף הסיכוי לסיכון, טובה בעיניי גישתו של ע' ואני מאוד גאה שהוא נמנה עם החברטואלים שלי... קריצה

      תודה רבה, אסתר.

      גם אני חושב ש-ע' נהג כשורה.

      לא ידעתי שיש לך חברטואלים שהם גיבורי סיפור דמיונייםחיוך.

      כל טוב, עמוס.

        30/5/12 12:31:

      קראתי מרותקת.

      חרף הסיכוי לסיכון, טובה בעיניי גישתו של ע' ואני מאוד גאה שהוא נמנה עם החברטואלים שלי... קריצה

        28/5/12 17:47:

      צטט: רומפיפיה 2012-05-28 12:45:19

      חזרתי

      תודה רבה, ציפי.

      לפעמים במצב מלחמה, כאשר מנסים לנהוג בהומאניות, דווקא משלמים מחיר כבד. ימי המרדפים בבקעה הם דוגמה אחת לכך.

      כל טוב, עמוס.

        28/5/12 12:45:

      חזרתי

        28/5/12 11:39:

      החיים בשכונה שלנו,

      בפינה זו של המזרח התיכון,

      אינה פשוטה בשום מצב..

      עויינות, חשדנות ופה ושם

      אנשים נופלים קורבן

      גם שלא באשמתם...

      אחזור כמובן

        27/5/12 18:57:

      צטט: ההלך 2012-05-27 17:07:59

      שכבות של טראומה - אישית ולאומית - ומי רואה את סופה?

      תודה על תגובתך, מיכלי.

      גם אני מצפה לראות את האור שבקצה המנהרה, אך זו משאלת לב, שאיננה מקבלת חיזוק מצעדים ממשיים לקראת הפתרון.

      כל טוב, עמוס.

        27/5/12 17:07:
      שכבות של טראומה - אישית ולאומית - ומי רואה את סופה?
        27/5/12 15:47:

      צטט: sari10 2012-05-26 13:16:41

      צטט: הלנה היפה 2012-05-26 08:21:54

      "...בידיים מלוכלכות, ובסרבל מרובב - העציר הראשון בעזה, שנמצא נקי כפיים..."
      אכן, ידיים מרובבות, באופן הכי אירוני מצביעים לעתים על נקיון כפיים. בנית את המשפט הזה יפה מאוד.
      אני בטוחה שהאיש התקבל ברחוב העזתי בחשדנות ולא בכדי.
      סיפור טוב המראה שאם אתה משוכנע בחפותו של האיש, ניתן לשכנע גם את האחרים בנושא.

      מסכימה עם לאה,

      ובכלל, נראה לי שזה נושא כאוב.

      מחד מעצר של חפים מפשע, ניסיון "לתפור תיק",

      מאידך, יש בעיה, דוגמת נשים כביכול תמימות

      שנושאות על עצמן חומרי נפץ.

      טעון... 

      מצב מלחמה, שרי, הוא תמיד טעון. לצערנו אנו מכירים את המטענים שגם מתפוצצים.

      באשר לחפים מפשע - אכן נפגעים חפים מפשע רבים מבינינו, אך גם מקרב אויבינו. "כשזורקים אבנים, מתנפצות זגוגיות", אומר הפתגם.

      אינני תמים, ואני מכיר את הערבים, ובכל זאת אינני חדל לייחל ליום שיבוא שלום.

      כל טוב, עמוס.

        26/5/12 13:16:

      צטט: הלנה היפה 2012-05-26 08:21:54

      "...בידיים מלוכלכות, ובסרבל מרובב - העציר הראשון בעזה, שנמצא נקי כפיים..."
      אכן, ידיים מרובבות, באופן הכי אירוני מצביעים לעתים על נקיון כפיים. בנית את המשפט הזה יפה מאוד.
      אני בטוחה שהאיש התקבל ברחוב העזתי בחשדנות ולא בכדי.
      סיפור טוב המראה שאם אתה משוכנע בחפותו של האיש, ניתן לשכנע גם את האחרים בנושא.

      מסכימה עם לאה,

      ובכלל, נראה לי שזה נושא כאוב.

      מחד מעצר של חפים מפשע, ניסיון "לתפור תיק",

      מאידך, יש בעיה, דוגמת נשים כביכול תמימות

      שנושאות על עצמן חומרי נפץ.

      טעון... 

        26/5/12 09:39:

      צטט: הלנה היפה 2012-05-26 08:21:54

      "...בידיים מלוכלכות, ובסרבל מרובב - העציר הראשון בעזה, שנמצא נקי כפיים..."
      אכן, ידיים מרובבות, באופן הכי אירוני מצביעים לעתים על נקיון כפיים. בנית את המשפט הזה יפה מאוד.
      אני בטוחה שהאיש התקבל ברחוב העזתי בחשדנות ולא בכדי.
      סיפור טוב המראה שאם אתה משוכנע בחפותו של האיש, ניתן לשכנע גם את האחרים בנושא.

      תודה רבה, לאה.

      אכן התכוונתי ליצור את הניגוד בין הביטוי "נקי כפיים" לבין הידיים המלוכלכות פיזית.

      שבת שלום וחג שמח, עמוס. 

        26/5/12 08:21:

      "...בידיים מלוכלכות, ובסרבל מרובב - העציר הראשון בעזה, שנמצא נקי כפיים..."
      אכן, ידיים מרובבות, באופן הכי אירוני מצביעים לעתים על נקיון כפיים. בנית את המשפט הזה יפה מאוד.
      אני בטוחה שהאיש התקבל ברחוב העזתי בחשדנות ולא בכדי.
      סיפור טוב המראה שאם אתה משוכנע בחפותו של האיש, ניתן לשכנע גם את האחרים בנושא.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין