עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    סמרטוט

    22 תגובות   יום שישי , 18/5/12, 15:07

    סמרטוט

     

    ככל שגדלה תוחלת החיים, יותר אנשים מבלים פרק ארוך יותר בחייהם כגמלאים. יש כיום מסגרות מסודרות עבור הגמלאים, המציעות מגוון גדול של פעילויות בילוי זמן, כולל מסגרות להתנדבות. אולם, ההיצע אינו פוטר את הפורש לגמלאות מתכנון, נהפוך הוא, יש לתכנן היטב את הפרישה. יש לדאוג שהפעילות בפרק החדש בחיים תהיה משמעותית, ותעניק לפורש את תחושת החשיבות והמשמעות לחייו, ולא תהיה רק מילוי הזמן הפנוי. בפרק החיים של "העבודה", העבודה לא רק ממלאת חלק נכבד של שעות היום, אלא נותנת (ברוב המקרים) תחושה של חשיבות עצמית, ולעיתים אף מגדירה את זהות האדם, כמו סוחר, תעשיין, חוקר, יועץ, וכיו"ב. מי שאינו דואג לעיסוק תחליפי נאות לתקופת הפרישה, עלול חו"ח לחוות את קריסת עולמו, ואיבוד מוחלט של זהותו.

     

    "אני מרגיש סמרטוט", התלונן עזרא בפני חבריו, כאשר חזר לביקור במשרד, חודש לאחר פרישתו לגמלאות.

    "למה?" תמהו כולם, ויחזקאל בראשם.

    "אשתי אומרת לי שאני מסתובב בבית ולא עושה כלום, אז היא מוצאת לי מה לעשות – 'תלך, תביא, תנקה, תסדר'. כל יום אני שוטף רצפה ומרגיש שאני בעצמי נעשיתי סמרטוט רצפה".

    "יכול להיות יותר גרוע", הרגיע יחזקאל. "מה עם כאבי הגב?"

     

    עזרא סופר עלה ארצה מבגדד. הוא סיים בי"ס תיכון במגמת מסחר, אולם כשהגיע ארצה, ניסה מזלו כמורה לערבית בבית ספר יסודי. עד מהרה התברר לו שדרכו לא תצלח כמורה, למרות ששלט היטב בשפה הערבית, ואז הציע לו יחזקאל חברו, לבוא ולעבוד כמנהל חשבונות במשרד הדואר.

    "בוא לעבוד אתנו", הציע, "חסרים לנו פקידים יודעי ערבית, לעבודה עם המגזר הערבי".

    "אתה מרוצה במשרד?" שאל עזרא.

    "בוודאי, אחרת לא הייתי מציע לך".

     

    למעלה מעשרים וחמש שנים עבד עזרא במשרד הדואר כפקיד באגף כח אדם, במחלקה למשכורות העובדים במגזר הערבי. הוא היה פקיד חרוץ, ומרגע שהחתים את כרטיס העובד בבקר, ועד להחתמתו כשהלך לביתו, היה יושב כפוף על כסאו ומטפל בניירת. יחזקאל חברו הוותיק, שהיה הכתבן בערבית של המחלקה, עבד פחות קשה ממנו. הוא מצא לעצמו עבודה נוספת ברשות השידור, והיה נעלם כל יום לשעות רבות ממשרד הדואר. הנכנס לחדרו היה רואה מכתב תקוע באמצעו במכונת הכתיבה, ואת המשקפיים מונחים לידה, כאילו עוד רגע יחזקאל חוזר.

     

    "לא יודע מה קורה לי בזמן האחרון. אני סובל מכאבי גב חזקים", אמר עזרא ליחזקאל.

    "הלכת לרופא? מה הוא אומר? "

    "הוא טוען שזו תוצאה של ישיבה ממושכת על הכסא".

    "אתה יכול לנצל את זה ולצאת לפנסיה מוקדמת", אמר יחזקאל המתוחכם.

    עזרא אהב את העבודה, ואהב את חבריו במשרד, ואהב גם את התחושה שזקוקים לו, הן במשרד עצמו, והן עובדי הסניפים השונים ברשויות הערביות, שנזקקו לשירותו. מצד שני, כאבי הגב "הרגו אותו", והפרישה לגמלאות, תוך הבטחת המשך הפרנסה, נראתה לו כפתרון הנכון.

    "מה אני צריך לעשות?"

    יחזקאל הדריך את עזרא, וכעבור שנתיים, בגיל חמישים ושלוש, לאחר התרוצצויות בין רופאים ופקידים, ומילוי אין סוף טפסים, פרש עזרא לגמלה מוקדמת מטעמי בריאות.

     

    כחודש לאחר הפרישה, הגיע עזרא לביקור הראשון במשרד, ומאז, מדי יום שני, בשעה עשר, היה מגיע. במשרד היה שופך בפני חבריו את לבו, בשבתם יחד על כוס קפה, ומתלונן על מר גורלו. הביקורים במשרד והפגישות עם חבריו, היו נקודות האור היחידות בשגרת חייו.

    החברים הבחינו כיצד הוא הולך ודועך, משבוע לשבוע. תמיד היה עזרא גבר רציני, אולם עתה לא הופיע בפניו אפילו צל של חיוך. הוא הלך ושקע בתחושת מסכנותו, ולא עלה בידי חבריו לעודדו.

     

    כשחלפה כשנה מיום פרישתו, הגיעה למשרד הידיעה על מותו. היו שאמרו שמת מדום לב, אחרים טענו שמת מדיכאון ושברון לב, והיו אחרים, שלחשו בסוד, שהוא בעצם שם קץ לחייו.

     

    תהא הסיבה הרפואית למותו, אשר תהא, אין ספק שהפרישה לגמלאות ללא תכנון מוקדם, היא שגרמה למותו.

    יהי זכרו ברוך.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/5/12 13:59:

      צטט: Design4U 2012-05-23 08:55:54

      חשוב שאדם ישקיע כל חייב בפיתוח עולמו הפנימי. תחביבים ולימודים אלו חלק מהאפשרויות. אנשים יצירתיים פורחים בתקופה שהם גימלאים כי פתאום יש להם את כל הזמן שבעולם כדי ליצור את מה שלא היה להם זמן לעשות קודם. גם נכדים זה כיף ענק. זה נכון שנשים פחות דועכות מגברים עם הפרישה אבל זה בעיקר כי הן בד"כ רגילות לחלוק את זמנן עם עוד פעילויות מלבד העבודה.

      תודה רבה, מיכל.

      מסכים עם כל מילה.

      אמנים אינם זקוקים באמת למקום עבודה, שיגדיר להם את זהותם. האמנות במקרים רבים ממלאת את עולמם של גמלאים, שקודם לכן לא עסקו מעולם באמנות - מכיר אישית אחדים כאלה.

      בעיקרון, הכרת ה"אני" אינה צריכה להיות קשורה בגורמים חיצוניים, אלא נובעת באופן טבעי מן הפנימיות של כל פרט.

      חג שבועות שמח, עמוס.

        23/5/12 08:55:
      חשוב שאדם ישקיע כל חייב בפיתוח עולמו הפנימי. תחביבים ולימודים אלו חלק מהאפשרויות. אנשים יצירתיים פורחים בתקופה שהם גימלאים כי פתאום יש להם את כל הזמן שבעולם כדי ליצור את מה שלא היה להם זמן לעשות קודם. גם נכדים זה כיף ענק. זה נכון שנשים פחות דועכות מגברים עם הפרישה אבל זה בעיקר כי הן בד"כ רגילות לחלוק את זמנן עם עוד פעילויות מלבד העבודה.
        22/5/12 17:29:

      צטט: רומפיפיה 2012-05-22 12:38:44

      חזרתי לככב.

       

      תודה רבה, ציפי. אין כמוך!

      חג שבועות שמח, עמוס.

       

        22/5/12 12:38:

      חזרתי לככב

        22/5/12 00:01:

      צטט: מאיה113 2012-05-21 20:36:32

      *יהי זכרו ברוך מקרה קשה ועצוב

      תודה רבה מאיה.

      אכן עצוב, במיוחד כשניתן היה למנוע מראש את המוות.

      כל טוב, עמוס.

        21/5/12 23:53:

      צטט: דיוטימה 2012-05-21 20:10:59

      ככל הידוע לי, מזה שנים מקיים הביטוח הלאומי סדנאות הכנה לקראת פרישה.

      ממצא בדוק הוא שלגברים קשה המעבר הזה פי כמה מאשר לנשים ולא קשה להבין מדוע. טוב שהעלית עניין זה למודעות. לרבים נדמה שלא צריך לעשות מזה עניין. אבל יש היבטים רבים לשינוי הזה ומוטב להכירם ולהכיר בהם שנה אחת קודם.

      תודה רבה, אסתר.

      יש כאלה המקדימים לתכנו גם יותר משנה מראש, ומכינים לעצמם מסגרת חלופית של התנדבות, או פעילות ציבורית, במקביל לשנים האחרונות במסלול העבודה.

      כל טוב, עמוס.

        21/5/12 20:36:
      *יהי זכרו ברוך מקרה קשה ועצוב
        21/5/12 20:10:

      ככל הידוע לי, מזה שנים מקיים הביטוח הלאומי סדנאות הכנה לקראת פרישה.

      ממצא בדוק הוא שלגברים קשה המעבר הזה פי כמה מאשר לנשים ולא קשה להבין מדוע. טוב שהעלית עניין זה למודעות. לרבים נדמה שלא צריך לעשות מזה עניין. אבל יש היבטים רבים לשינוי הזה ומוטב להכירם ולהכיר בהם שנה אחת קודם.

        21/5/12 19:39:

      צטט: איירין 97 2012-05-21 18:24:23

      סיפור עם סוף עצוב.. לדעתי יש על המערכת התעסוקתית להבנות את " הפרישה" במשך 5 שנים... כל שנה העובד יעבוד פחות יום בשבוע... כך יתרגל כי יש חיים מעבר למקום העבודה.

      תודה רבה, איירין.

      את מציעה פתרון מוסדי, שדורש תקציב. אני חושב שצריך להגביר את המודעות לצורך בתכנון מושכל של הפרישה, כל פורש בפוטנציה באופן אישי.

      כל טוב, עמוס.

        21/5/12 18:24:
      סיפור עם סוף עצוב.. לדעתי יש על המערכת התעסוקתית להבנות את " הפרישה" במשך 5 שנים... כל שנה העובד יעבוד פחות יום בשבוע... כך יתרגל כי יש חיים מעבר למקום העבודה.
        21/5/12 12:51:

      צטט: חיים יפים 2012-05-21 12:21:55

      כתיבתך כמו סילסלים ערבסקיים במדבר, ונושא הפרישה נגע לי בלב

      תודה, חיים, וברוך הבא.

      הפרישה עלולה להיות כואבת ופטאלית - מוטב להכינה בקפידה.

      כל טוב, עמוס.

        21/5/12 12:21:
      כתיבתך כמו סילסלים ערבסקיים במדבר, ונושא הפרישה נגע לי בלב
        21/5/12 07:42:

      צטט: רומפיפיה 2012-05-21 00:33:51

      בעיה מאד ידועה.

      לצערנו אנשים רבים שיוצאים לגמלאות,

      פשוט לא מוצאים מרגוע לנפשם נכנסים

      לדכאונות.. ומתים...

      כמה חבל.

      אחזור

      תודה, ציפי.

      הבעיה אכן ידועה, אך רק לאחרונה התחלתי לשמוע על מפגשי הכנה עם המועמדים לפרישה.

      הכרתי אישית את "עזרא", ואני מכה על חטא שלא דיברתי אתו על הנושא לפני שפרש - מי יודע? אולי היה עוזר.

      כל טוב, עמוס.

        21/5/12 00:33:

      בעיה מאד ידועה.

      לצערנו אנשים רבים שיוצאים לגמלאות,

      פשוט לא מוצאים מרגוע לנפשם נכנסים

      לדכאונות.. ומתים...

      כמה חבל.

      אחזור

        19/5/12 18:56:

      צטט: דנה.גל 2012-05-19 18:21:23

      בעיה קשה וידועה שאנשים מרגישים לא נחוצים...

      תודה רבה, דנה.

      אנשים שזקוקים למשוב החיצוני על מנת לבסס ולתחזק את זהותם, את "האני" שלהם, נתונים לסכנה ממשית בעת הפרישה, אם הם לא מכינים לעצמם חלופה מתאימה.

      צר לי על "עזרא" - הכרתי אותו אישית.

      כל טוב ושבוע טוב, עמוס.

        19/5/12 18:21:
      בעיה קשה וידועה שאנשים מרגישים לא נחוצים...
        19/5/12 14:24:

      צטט: sari10 2012-05-19 13:54:22

      עמוס,

      איזה סיפור עצוב ואכן קיצוני, אבל מדגיש

      את הבעייתיות בפרישה לחלק מהאנשים.

       

      כל כך חבל . . . כי הרי אפשר אחרת לגמרי.

      הרבה אנשים דווקא חולמים לפרוש פרישה מוקדמת

      אם זה מתאפשר, ואז ללמוד דברים חדשים,

      הרצאות מעניינות, טיולים ועוד.

       

      כתבת מאוד יפה, נהניתי לקרוא ♥

       

      תודה רבה, שרי.

      את מוזמנת תמיד לשוב ולקרוא גם מסיפוריי האחרים.

      שבת שלום, עמוס.

        19/5/12 13:54:

      עמוס,

      איזה סיפור עצוב ואכן קיצוני, אבל מדגיש

      את הבעייתיות בפרישה לחלק מהאנשים.

       

      כל כך חבל . . . כי הרי אפשר אחרת לגמרי.

      הרבה אנשים דווקא חולמים לפרוש פרישה מוקדמת

      אם זה מתאפשר, ואז ללמוד דברים חדשים,

      הרצאות מעניינות, טיולים ועוד.

       

      כתבת מאוד יפה, נהניתי לקרוא ♥

        18/5/12 19:13:

      צטט: הלנה היפה 2012-05-18 18:13:41

      אכן עמוס, יהי זכרו ברוך. פרישה לא מוצלחת זה מות קטן ותחילתו של המות הגדול.

      תודה רבה, לאה.

      עבור גיבור הסיפור, תוך שנה הגיע המוות הגדול, שממנו אין עוד חזרה.

      שבת שלום, עמוס.

        18/5/12 18:13:
      אכן עמוס, יהי זכרו ברוך. פרישה לא מוצלחת זה מות קטן ותחילתו של המות הגדול.
        18/5/12 17:29:

      צטט: mom.doc 2012-05-18 17:16:13

      תודה על הסיפור עמוס. אני נתקלת בסיפורים דומים לעיתים. עבודה נותנת לאנשים משמעות ובריאות.

      תודה רבה לך, אילנה.

      למדתי על משבר הזהות בפרישה, בסמינר בבית ספר לחינוך, ואחר כך נתקלתי בסיפור במציאות. שיניתי כמיטב יכולתי כדי לא להסגיר את האיש בו מדובר, אך בשיחות שאני מקיים עם אנשים בסוגיית הפרישה, אני תמיד מביא אותו כדוגמה לפוטנציאל ההרסני שבחוסר התכנון הנאות של הפרישה.

      שבת שלום וכל טוב, עמוס.

        18/5/12 17:16:
      תודה על הסיפור עמוס. אני נתקלת בסיפורים דומים לעיתים. עבודה נותנת לאנשים משמעות ובריאות.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין