עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    עידו ועילם

    16 תגובות   יום שבת, 12/5/12, 09:40

    עידו ועילם

     

    עידו ועילם אחים. הם נולדו בערד, לשמש ולרוחות המדבר. עידו נולד ראשון, ועילם נולד כשלוש שנים אחריו. כשהביאו ההורים את עילם מבית החולים סורוקה, הושיב האב את עידו על המיטה הרחבה בחדר השינה, פרש חיתול בד על ברכיו, והאם הגאה הניחה את עילם התינוק עליו.

    היתה זו תחילתה של אהבת אחים אמיצה.

     

    מקטנות, הפנים עידו את היותו הבכור, וחש אחריות לשלומו ולרווחתו של אחיו. כשהיתה אמו מגיעה לקחת אותו מגן החובה, היה אחיו בן השנתיים מתרוצץ בגן, בודק את הסביבה החדשה וחוקר בה כל פינה. חבריו של עידו היו מתגודדים סביבו, והוא היה מגונן עליו:

    "תיזהרו, הוא תינוק!"

    תמיד השגיח עליו שלא ייפגע, ולימד אותו את כל מה שכבר ידע. הם גם המציאו שפה ייחודית, שהיו משוחחים בה בחדרם, וההורים, אם במקרה שמעו אותם, מעולם לא הצליחו להבינם. כשהגיע עילם לבית הספר בעקבות עידו, כבר ידע לכתוב ולקרוא, ולהנהלת בית הספר לא היתה ברירה אלא להקפיצו כיתה. ההורים קיוו בכל ליבם, שבית הספר לא יפגום בכושרם ללמוד, ולא בסקרנות וברצון ללמוד עוד.

     

    המדבר שסביב העיר ערד ריתק אותם. הם הצטרפו לחוגי סיירות של החברה להגנת הטבע, וגילו את מגוון תופעותיו של המדבר, ואת עושרן. עידו הוקסם מן החיים שמתחת לסלעים. בתחילה היה מביא הביתה בקופסאות גפרורים, מיני חיפושיות ועכבישים, ועם הזמן התמקד יותר בנחשים ובעקרבים. בחדרו היה אקוואריום זכוכית גדול, שבתוכו, במקום דגים, שכנו נחשים בלתי ארסיים, ופעם אף הביא הביתה נחש אפעה צעיר, שזה עתה בקע מקליפתו. המורה לטבע בבית הספר התיכון עודד את עידו בתחביבו, ו"שחרר" אותו מן הנדלים, הנחשים והעקרבים הארסיים ביותר. עילם, לעומת זאת, הוקסם מן הטבע הדומם, וחדרו היה מקושט באבני המדבר ובמאובניו. הוא התעמק בתהליכי הבלייה במדבר, ולמד להכיר את הצורות והתצורות של הסלעים. בבחינות הבגרות נבחן בחמש יחידות בכימיה, וכשהתגייס לטירונות, טען שאת מפקדיו לא מעניין כלל שהוא יודע את ההרכב הכימי של הבוץ בו הוא וחבריו זוחלים!

     

    בנערותם, הרחיבו עידו ועילם את תחומי סיוריהם. הסיורים המשותפים והלילות שבילו תחת כיפת השמים הזרועים כוכבים, חיזקו ביניהם את הקשר, שראשיתו על המיטה בחדר השינה. הם סיירו יחדיו בערוצי הוואדיות שליד ערד, וערכו מסעות רגליים לים המלח ולמצדה, להרים הגבוהים, למכתשים ולנחלים. באופן טבעי הפכו שניהם למדריכים בחוגי הסיירות, שהשתתפו בהם בילדותם.

     

    שניהם שירתו כקצינים בצבא הקבע ביחידות מובחרות, וכשהשתחררו, כל אחד בזמנו, יצאו ל"טיול החובה" בעולם, עידו באמריקה הדרומית ועילם במזרח, וחזרו ארצה עתירי חוויות וניסיון חיים.

     

    עידו הלך ללמוד פילוסופיה באוניברסיטת בן גוריון. מאז ילדותו התעניין בצדק ובמוסר, ולכן התמחה באתיקה. לאחר שסיים תואר שלישי, קיבל משרה כפוסט-דוקטורנט לשלוש שנים, באוניברסיטת אוקספורד היוקרתית בבריטניה. עילם הסתפק בתואר שני בכימיה, והלך לעבוד במפעלי הברום בסדום.

     

    עידו היה מאז ומתמיד, חביב הנערות והבחורות. במהלך השנים, היו לו חברות מכל הארצות ובמגוון צבעים. הוא לא היה "פרפר" - יותר דמה לאש, או לפרח, שהפרפרים נמשכים אליו. הוא היה מונוגמי מטבעו, ומעולם לא יצא עם יותר מנערה אחת במקביל. גם במחצית שנות השלושים לחייו, הוא נשאר רווק, ולא היה מוכן להתפשר, עד שימצא את "האחת". לפעמים נמצאה מישהי ששרדה זמן ארוך יחסית - מספר שבועות, ולפעמים מספר חודשים. רק שתיים-שלוש "שרדו" יותר משנה. וכך, כשיצא לאנגליה, השאיר בארץ עם לב שבור, את מי שהיתה אז חברתו, ויצא להרפתקאות חדשות. כבר בארץ הסתמנה אצלו נטייה לבחורות בעלות ייחוד, שחלקן הגיעו מחו"ל. הבחור שספג את חום המדבר, נמשך אל בנות שהגיעו מארצות הקור בצפון, מחד, ואל בחורות אקזוטיות מארצות החום - מן המזרח, או מאפריקה - מאידך, מבלי להקפיד שיהיו תמיד יהודיות. באנגליה יצר מערכת יחסים ממושכת למדי עם לין, בודהיסטית מווייטנאם, שהגיעה לאוקספורד ללימודי דוקטוראט במדע הדתות.

     

    עילם, לעומת אחיו, לא הזדרז ליצור קשרים רומנטיים. היו לו ידידות רבות, שחלקן אף חיזרו אחריו במרץ, והוא לא נענה לחיזוריהן. מעט לפני שהגיע לגיל 30, נפל אצלו האסימון (למרות שאלה יצאו מזמן מכלל שימוש), והוא הכיר במעבדה במפעל הברום, אתיופית מקסימה בשם מלי, גם היא בעלת תואר שני בכימיה. לאחר גישושים קצרים החלו לצאת, והאהבה ביניהם פרחה. הם היו נפגשים מספר פעמים ביום במפעל, ועם סיום העבודה היו נוסעים יחד לערד, שם שכרו  במשותף דירה.

     

    בתום שנה לשהותו באוקספורד, עמד עידו להגיע ארצה לחופשת מולדת. ההתרגשות במשפחה היתה גדולה, ואפילו מלי נדבקה בה. אחרי כל הסיפורים ששמעה על חוכמתו ועל הרפתקנותו של עידו, היתה סקרנית להכירו. מצד שני קינן בה החשש כיצד יתייחס אליה האח הבכור, לאחר שכבר התקבלה בחום על ידי הוריו.

     

    כשהגיע עידו ארצה, הזמין אותו עילם לארוחת ערב בדירתם השכורה. כשהכיר את מלי ולחץ את ידה, היא השפילה את מבטה. עידו הוקסם מעיניה השקדיות ומריסיה הארוכים, משערה השחור הארוך, ומצבע עורה השחום. הוא לא יכול להישאר אדיש למכנסיה הצמודים שהבליטו את גזרתה החטובה, ולא לרגליה הארוכות, ולמחשופה הנדיב.

    "חתיכה אמיתית", ציין לעצמו.

    מלי הכינה לכבודו מאכלים אתיופיים - וואט ואינג'רה, וגם עוגת אגוזים וקינמון מערבית, מעדן מיוחד שהתמחתה בהכנתו. במהלך הערב סיפר עידו על עבודתו באוקספורד ועל מסעותיו בבריטניה, והתעכב במיוחד על הטרקים שערך בסקוטלנד ובוויילס. הוא הבחין בברק ההתעניינות בעיניה של מלי, ומבלי שהיה מודע לכך, כיוון את דבריו בעיקר אליה, מנסה להרשים, ואולי אף מעבר לכך.

     

    בתום הערב, חזר ברגל לאיטו אל בית הוריו, ובלבו תחושה של התרוננות. אולם ככל שהרבה לחשוב על הערב שעבר עליו, גילה שנכנס לבעיה אמיתית. הוא הודה בפני עצמו שהוא נמשך אל חברתו הכובשת של אחיו, ואף היה נדמה לו שהיא אינה אדישה כלפיו. אולם, מה לעשות? לנסות? היה נראה לו שלא מדובר באיזו היכרות שטחית, או ביחסים זמניים, אלא שזו האהבה הרצינית הראשונה של אחיו, שעשויה אף להסתיים בחתונה. כיצד הוא יכול לעמוד בדרכו? איך הוא יכול לעולל זאת לאחיו האהוב?

     

    הדילמה הייתה קשה. מצד אחד היה ברור לעידו שעדיין לא קרה בינו לבין מלי דבר, ושאפשר לעצור, ולא לתת לדברים להתפתח. מצד שני, הדם געש בעורקיו, והדמות האקזוטית של מלי לא משה מנגד עיניו. ואולי מלי היא "האחת" בשבילו? האם בשל אהבתו את אחיו יוותר על הסיכוי לאהבת חייו?

     

    הייתה שעת לילה מאוחרת והרחובות בדרך לבית הוריו היו ריקים. עידו התיישב על ספסל והמשיך בחיבוטי הנפש שרק הלכו והתחזקו, מבלי שיכול להגיע למסקנה מה לעשות. תורות המוסר האקדמיות לא סייעו לו לקבל את ההכרעה בבעיה המוסרית שלו עצמו. לכל קו פעולה אפשרי, נמצא צידוק באסכולה כלשהי. ובכלל - פה מדובר בחיים עצמם, לא בתיאוריות של מגדל השן.

     

    הוא נשא עיניו אל השמים, אולי משם יבוא עזרו. ואכן, "לאלוהים פתרונים"! כהבזק של אור, הבליחה בו התובנה, שעליו לסור הצידה מן הדרך, ולאפשר לאחיו להמשיך ולפתח את יחסיו עם מלי.

    "יש עוד נשים רבות בעולם", אמר לעצמו, "ויום אחד תימצא האחת בשבילי, בלי חיבוטי נפש ומבלי שאצטרך להתלבט בדילמות מוסריות".

     

    בחופשת המולדת השנייה, השתתף בחתונתו של אחיו, רקד עד כלות הכוחות ועד כלות הנש(י)מה. כשחזר סופית ארצה כעבור עוד שנה, כבר היה דוד. הוא נהנה מאד להשתעשע עם התאומים אלדד ומידד – תינוקות חמודים בצבע שוקולד, ולרגע לא התחרט על ההחלטה הגורלית שקיבל.

     

    הוא עדיין מצפה לפגוש את "האחת" שלו!  

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/5/12 00:04:

      צטט: sari10 2012-05-21 19:55:16

      עמוס,

      מאוד אהבתי את הסיפור.

      כשקראתי הייתי בטוחה שזה לא ייגמר טוב . . .

      ושמחתי לגלות שדווקא טעיתי!

       

      אני חושבת שיש דברים שהם "טאבו"

      ולהתחיל עם החברה של אח שלך

      זה אחד מהם.

      תודה רבה, שרי. 

      גם אני ככותב עמדתי בפני ההתלבטות כיצד לסיים את הפרשה, והסיום מתאים לשמרנות שלי.

      כל טוב, עמוס.

        21/5/12 19:55:

      עמוס,

      מאוד אהבתי את הסיפור.

      כשקראתי הייתי בטוחה שזה לא ייגמר טוב . . .

      ושמחתי לגלות שדווקא טעיתי!

       

      אני חושבת שיש דברים שהם "טאבו"

      ולהתחיל עם החברה של אח שלך

      זה אחד מהם.

        15/5/12 19:15:

      צטט: חני הראל -בלוג אוכל 2012-05-15 17:27:46

      נהנתי, תודה !

      תודה רבה, חני.

      אני נהניתי מתמונות הפירות שהעלית לבלוג.

      כל טוב, עמוס.

      נהנתי, תודה !
        15/5/12 12:03:

      צטט: יעל מ 2012-05-15 11:49:34

      סיפורי חיים מאוד מיוחדים. כל אח הוא עולם אחר, כל אחד והמסע שלו בחיים. ואני מאמינה שהכל מלמעלה, כמו שאומרים... מקווה שימצא את "האחת"! כיף לקרוא ומרתק!

      תודה רבה על הפרגון, יעלי.

      אני קצת פחות דטרמיניסטי ממך, אבל - מי באמת יודע....?

      כל טוב, עמוס.

        15/5/12 11:49:
      סיפורי חיים מאוד מיוחדים. כל אח הוא עולם אחר, כל אחד והמסע שלו בחיים. ואני מאמינה שהכל מלמעלה, כמו שאומרים... מקווה שימצא את "האחת"! כיף לקרוא ומרתק!
        15/5/12 11:40:

      צטט: דיוטימה 2012-05-15 11:25:34

      הסיפור מתחבר יפה לשיר "כזבוב על חלון" ואיך?

      מה שמלי היפיפיה חוללה בקרביו של עידו, אינו אהבה כי אם חשק ["המכזב שהוא אהבה"]. החשק, כידוע לנו, המבוגרים והמנוסים, מתאדה מהר מאוד ואז...

      אולי התבונן עידו, האָמון על הפילוסופיה שלא מעט פסיכולוגיה משולבת בה, [בתחילה היו השתיים תורה אחת], בתהליך הגאות והשפל האופייניים לתשוקה וראייה מפוכחת זו היא שסייעה להחלטה האֵתית.

      אין זה אומר שרק "פילוסופים" היו מגיעים להכרעה כזו, אבל יהיה בהחלט נכון לומר שהרוב הממוצע היה הולך אחרי חִשקו

      תודה רבה, אסתר. כל תגובה שלך היא פוסט כשלעצמהחיוך.

      אכן, עידו נתן לראש להחליט, ולא ל"ראש, האחר.

      נקווה בשבילו שזו לא היתה רק החלטה אתית נכונה, אלא שבסופו של דבר יתביא למציאת "המכסה" המיועד ל"סיר", כמו שאומר הפתגם.

      כל טוב, עמוס.

        15/5/12 11:25:

      הסיפור מתחבר יפה לשיר "כזבוב על חלון" ואיך?

      מה שמלי היפיפיה חוללה בקרביו של עידו, אינו אהבה כי אם חשק ["המכזב שהוא אהבה"]. החשק, כידוע לנו, המבוגרים והמנוסים, מתאדה מהר מאוד ואז...

      אולי התבונן עידו, האָמון על הפילוסופיה שלא מעט פסיכולוגיה משולבת בה, [בתחילה היו השתיים תורה אחת], בתהליך הגאות והשפל האופייניים לתשוקה וראייה מפוכחת זו היא שסייעה להחלטה האֵתית.

      אין זה אומר שרק "פילוסופים" היו מגיעים להכרעה כזו, אבל יהיה בהחלט נכון לומר שהרוב הממוצע היה הולך אחרי חִשקו

        14/5/12 16:56:

      צטט: נעמה ארז 2012-05-14 16:34:59

      הסיפור בנה ציפיה לאיזו קטסטרופה. איזה כייף שלא היתה אף אחת כזאת. נהניתי לקרא.
      תודה רבה, נעמה.
      פוטנציאל "הקטסטרופה" מומש בדמיונו של הקורא. אני ככותב, העדפתי את "דרך המלך", פנויה ממכשולים.
      כל טוב, עמוס.

       

        14/5/12 16:53:

      צטט: רומפיפיה 2012-05-14 16:28:22

      שני אחים אוהבים, דילמה מוסרית

      האם איש רשאי להיות מאושר 

      על חשבון אושרו של אחיו?

      לדעתי נכון עשה..

      והלוואי וימצא גם הוא

      את האשה של חייו.

      תודה רבה, ציפי.

      הנורמה החברתית אומרת, שכל אדם חייב למצוא את אושרו, ולהגשים את עצמו, שלא על חשבון הזולת. לצערנו אנו פוגשים לא אחת אנשים - בני שני המינים - שחושבים שמצאו את אהבת חייהם, גם כשהוא/היא אינם פנויים לקשר, ולא מהססים לרגע להרוס את אושרו של זולתם, ובלבד שיגשימו את שאיפתם. לעיתים קרובות, גם הקשר הזה, שמקורו "בחטא", מסתיים באומללות לאחד הצדדים או לשניהם.

      אני שמרן לא קטן, ואין תמה, שהגיבור שלי בחר בדרך "הנכונה" - פעל על פי המצופה ממנו בנורמות החברתיות שלנו.

      גם אני מאחל לו שימצא יום אחד את אהבת חייוקריצה.

      כל טוב, עמוס.

        14/5/12 16:34:
      הסיפור בנה ציפיה לאיזו קטסטרופה. איזה כייף שלא היתה אף אחת כזאת. נהניתי לקרא.
        14/5/12 16:28:

      שני אחים אוהבים, דילמה מוסרית

      האם איש רשאי להיות מאושר 

      על חשבון אושרו של אחיו?

      לדעתי נכון עשה..

      והלוואי וימצא גם הוא

      את האשה של חייו.

        14/5/12 09:20:

      צטט: Design4U 2012-05-14 08:25:14

      סיפור אמיתי? גם אם לא, סיפור מרתק ארץ ישראלי.

      תודה רבה, מיכל.

      כבכל סיפור דמיוני, גם כאן שילבתי אלמנטים מן המציאות.

      כל טוב, עמוס.

        14/5/12 08:25:
      סיפור אמיתי? גם אם לא, סיפור מרתק ארץ ישראלי.
        13/5/12 01:47:

      צטט: איירין 97 2012-05-12 22:34:32

      שוקולד ... מריר..מתוק

      תודה רבה, איירין.

      לא תמיד שוקולד, אך החיים מזמנים גם את המריר וגם את המתוק.

      ככל שירבו הנישואים הבין-עדתיים בעם ישראל, כן ייטב.

      שבוע טוב, עמוס.

        12/5/12 22:34:
      שוקולד ... מריר..מתוק

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין