באתי בבוקר לשתי פגישות. ילדים רצו אחרי ואמרו- הנה הסופרת, הנה הסופרת... מחנכות חייכו אלי כאילו אומרות- איזה יופי מתי תורי?
כמה נעים ואיכותי לשוחח עם הקהל שלך.. ילדים אמרו- "אני חושבת שכתבת את הספר כדי ללמד אותנו דברים כמו להסתדר לבד". ילדה בכיתה ב'. "את חושבת שתוכלי לכתוב לספר הזה ספר המשך? זה כל כך מעניין ואני רוצה לדעת מה עוד קורה עם השמרשפות" "לאח שלי יש כבר את הספר ואני יודעת בדיוק איך כל מכשפה נראית!!"
כשאני מספרת אני קופצת, מנמיכה את קולי, נשענת על הדלת ומגביהה את עצמי, הילדים שקטים, עינייהם פעורות מוחם פתוח כשדה חיטה ברוח הנע למשב דברי....ואחר כך הם מציירים עבורי ועבורם את עצמם במראת סיפורי. איזו התעלות.
אשה אחת שאלה אותי באחד הירידים- "מה את מוכרת?"
"דעת " עניתי לה
"אפשר ללבוש את זה?" היא שאלה אותי.
"אל תשאלי, לא רק שאפשר ללבוש את זה..אי אפשר לפשוט את זה". עניתי לה וצחקתי לעצמי.
שבת שלום ידידייי. לעולם בעקבות השמש!!!
תשמעו איך אני נשמעת.... http://www.103.fm/programs/Media.aspx?ZrqvnVq=FIEHEI&c41t4nzVQ=L
|
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כן, הא? תודה זה מאוד כיף לקרוא תגובות בתהליך הזה.
קודם כל שאפו - כיף גדול לך (וגם להם)
אבל הכי כיף לנו, כשמדברייך ניכר שאפשר ללכוד את תשומת הלב , ההערכה ואפילו ההערצה של הילדים, גם בלי להיות פליט ריאליטי ועל כך דאבל-שאפו
אני אומרת שאני כותבת, לא מתימרת להיות סופרת ממש. זה עוד בתהליכי גיבוש. למרות שכבר השתתפתי הרבה בכתיבה. אבל אתה, אתה סופר של ממש . כל הפוסטים של הכתיבה יהיו חייבים להכרך תחת איזה ספר באחד הימים.