אספן, אמנית ואוצרת נפגשו בכנס...

עדי פרושו "תכשיט" אולם גם יכול להיות ה"עד שלי" - אדם הנושא בקירבו מידע רלוונטי אודות אירוע או נושא מסויים ודבריו

(אם זאת בהתנדבות או מתוך הכרח) מהווים ראיה - אם זה בכתיבה או בדיבור. 

המילה נס בעברית היא מילה נרדפת לדגל - הסמל שמתנוסס לו בראש המחנה ונושא אותו המנהיג או לחליפין אירוע שמסמל או מצביע על התערבות על-טבעית במציאות, במיוחד אירוע של הצלה, ריפוי, או ניצחון.

זהו חלקו השני של הנאום שנשא הצלם-אמן עדי נס בפתח  ועידת ART-FI - הכנס הראשון בארץ של אמנות, אספנות ופיננסים שהתקיים בסוף חודש מרץ בתאטרון הבימה. זהו הלינק לחלק הראשון של הנאום

----------------------------

צילומים מהכנס: אמן סודי

אמנית זוהרת

"עשירים הם ידידים" קראה זויה לאחד הציורים שלה, שחשף את המתח הסמוי והקשר בין האמן והאספן. על פי רוב נוטים לדבר על עולם האמנות כבעל מבנה פירמידה - האמן בתחתית, בתווך המתווך (אוצר, גלריה או אמצעי המדיה), מעליהם כוחות השוק – הסוחר, האספן, בית המכירות ומעל הכל, כמו דובדבן על הקצפת - היצירה. אילו הייתי בוחר לשרטט כך את העולם, הייתי מוצא עצמי מייצג את האמנים מעמדה לא מוצלחת – עמדה של מי שנמצא בתחתית הפירמידה, הנושא על גבו את היתר.

הפירמידה היא מבנה כבד ומקובע, ברור ומשורטט, שאינו פתוח לשינוי וזרימה – ההפך הגמור מכל מה שהיינו רוצים לחשוב על אמנות. זוהי תפיסה היררכית, ארכאית – המגדירה מעמדות ומקבעת דימוי עצמי נמוך של הבסיס, הוא האמן.

מפקד פיס 

אני מבקש להציע כאן מודל אחר של התבוננות על האמן ויחסיו אל עולם האמנות. למודל הזה נקרא ספירלה. נקודת המוצא שלה היא רגע ההשראה. תנועה אנרגטית, יצירתית וזורמת ממנפת את הקו לתפוס מקום בממשות בתנופה שאיננה מוגבלת לזמן ולמקום. התנועה הזאת מעמידה במרכז את היצירה וממנפת אותה כלפי מעלה. הנה עבודת הוידאו DeadSee של סיגלית לנדאו. שימו לב, המרכז הוא היצירה, והאמן מכונס, אמנם עירום במים מלוחים, אבל גם מוביל, מעורב, אקטיבי ופרודוקטיבי.

לאמן יש את הכוח ליצור את היצירה ובו זמנית לשרת אותה. הוא יעשה את זה בשמחה, אבל צריך לתת לו את התנאים להתפתח בצורה תקינה. הספירלה בנויה ממערכת צירים קוטבית, שבה כל נקודה מזוהה על ידי שני ערכים – ואת הערכים האלה אסור לנו לשכוח.

יש מישהו שלא רוצה חתיכה מהעוגה ?

מהם הערכים האלה? בעיניי, מערכת היחסים בין האמנים לשוק ובין שוק האמנות לאמנים צריכה להתבסס על כבוד, על אמון הדדי ואחריות. ללא כל אלה סצנת האמנות בארץ, שכל כך חשובה מעבר לגבולות הזמן והמקום, תתפתח בצורה מעוותת. צורת הספירלה היא צורת סלילי ה DNA. אני מציין את זה, מפני שעולם התרבות קשור, בדנ"א שלו, קשר הדוק לזהות הישראלית. הכבוד, האמון ההדדי והאחריות הן של האמן ליצירתו והן של האספן לאמן ולאמנות הם מחויבי המציאות.

על אלה אני מבקש להוסיף ערך נוסף, שחסר כל כך במציאות חיינו וזה כיבוד תהליכים. כמו שאמרתי בתחילת דברי, היצירה האמנותית מתחילה מניצוץ שקל מאוד לחנוק אותו. לכן, היחסים בין שוק האמנות לאמנים צריכים להתבסס על מודל של WinWin Situation: כמו להדליק נר מנר – זה נהנה וזה לא חסר. זרע דורש טיפוח והגנה, מים ומזון ומרחב להתפתח. רק אם שורשיו של הצמח איתנים כדאי יהיה לקטוף את פירותיו. בציר מוקדם מפיק פירות בוסר, יין טוב משביח עם הזמן.

למלא פיס או לעשות אמנות ?

לאוצרים, לאספנים ולבעלי הכח והממון אחריות כבדה בהנעת שוק התרבות והאמנות קדימה, לכוונים טובים וראויים. יחד אנו מקיימים מערכת יחסי גומלין שמבוססת על מסורת ארוכת שנים, ונושאים באחריות משותפת של הנעת מהלכים תרבותיים. אבל בתהליכים שהאמן עובר הוא חשוף ופגיע, היצירה היא כמו פרח שהנץ במחשכים - בשמי ובשם חברי האמנים אני רוצה לומר שאנו סומכים עליכם, שלכשאתם מפנים מבט מתבונן, מביעים משפט מבקר או מושיטים יד אל יצירותינו זוהי יד מלטפת, רגישה ומטפחת.

פרופ' מייקל מוזס - יוצר מדד מיי-מוזס

תערוכתו החדשה של עדי נס "הכפר" תפתח ב17' לחודש בגלריית זומר בת"א (רוטשילד 13)

עוד פוסטים שאולי יעניינו אותך 

תפקיד האוצר באמנות 

קומי ! סיור בתערוכת היחיד של מאיה גלפמן