עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    תגובות (25)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      20/1/15 17:36:

    פשוט נ פ ל א!!

    הגעתי בעקבות הזמנתך להבין יותר את הדמעות של הילדה בכחול עמוק, הרשימה שלך כולה, נפלאה. כולל התמונות. 

    אותי ריתקה הדמות שנראית קצת כמו ינשוף ליד העץ עם הידיים בעיניים. תודה. גדולה גדולה.

      13/5/12 07:30:
    ,תודה שהבאת לנו מן הנעשה בעולם הגדול
      13/5/12 07:13:
    תיקון קל של שמה של בריגיטה דה מאס Brigitte de Mas האצילות מחייבת :-)
      11/5/12 11:51:
    תוספת חשובה בעיניי:
    לא יודעת איך השמטתי את מה שנראה לי חשוב כל כך מיד כשראיתי את העבודה:
    בארט-בייג'ינג 2012 יש נוכחות של עבודות משני דורות של מישמוע: דור הקולקטיביזם מזה ודור האינדבידואליזם מזה. האומנות של KNOW-HOPE מביאה חידוש – וזה מה שמתנוסס בעצם על הקירות: ביטוי אומנותי של דור הקונקטיביזם [הדור המקושר].

      8/5/12 13:15:
    תודה-תודה, למדנית וחברות וחברים בעכבר קפה. למה "תודה-תודה"? נראה לי שהשפה הסינית מחלחלת לדרכי ההתבטאות שלי. בסינית מודים ברצף כפול: שייה-שייה. [בשין כמו שיער]. אבל גם בעברית מקובל לומר חן-חן, ככה שאין ראיה מוצקה "להסתיינות" מופרזת אצלי.
      8/5/12 12:42:
    איזה פוסט נפלא, שושן! תיאורים יפים ומעמיקים ויצירות מסקרנות! תודה רבה!
      7/5/12 20:50:
    התכוונתי - הצלחת...
      7/5/12 20:49:
    ואני חושבת לעצמי, איך הצליחו לתאר ב מ י ל י ם את מה שעבורי המנסרה המחישה עד עתה...
      7/5/12 15:41:
    מצידי, אפשר לצייר את כל הדגלים בעולם מחדש. הלבן מבחינה זו הוא הערבוב של כל הצבעים. מזכיר את הסיסמה של סין לפני המשחקים האולימפיים: "חלום אחד, עולם אחד". במילים אחרות: ייתכן שבעצם כדאי לגוון ולהשאיר מקום מכובד לשלל הצבעים, כדי שלא תהיה כלשונו של טולקין ב"שר הטבעות": "טבעת אחת לשלוט בכול".
      7/5/12 13:17:
    אהבתי...בעיקר את הדגל הלבן...לא מביע כניעה...אפשר להתחיל לצייר את כל הדגלים בעולם מחדש?....
      7/5/12 12:46:
    wow מרתק!
      6/5/12 23:51:
    איזה כיף, אילו רק יכולתי להגיע תודה
    התערוכה מעניינת ומעוררת מחשבה. אישית אני מעדיפה אימפרסיוניזם, מעדיפה יופי על פני ניכור.
      5/5/12 20:10:

    כמה אומנות יפה.

    ואין זה משנה את מי היא מציגה: את סין

    הישנה והשמרנית, את זו המתחדשת, או

    אפילו את זו העומדת מעבר לדלת, מחכה

    לפרוץ פנימה.

    קולאז' מרתק, מעורר מחשבה ובעיקר

    ממתיק סוד, כמי שאומר: עוד לא ראיתם הכול...

    יופי!

      5/5/12 19:18:
    לא יודעת מה לומר... תודה על התגובות. יש כאן "שווקים" גדושים של פנינים אמיתיות, מזויפות ומטפוריות. פשוט צריך להושיט ת'יד ולגעת בהן, ובעיקר לקרב ולהתקרב למה "שנראה כל כך רחוק וכאילו לא שייך לעולמנו כאן", כמו שאת כותבת, ד"ר רותי לאופר. שבוע טוב, שושן
      5/5/12 19:04:
    עולם ומלואו
      5/5/12 18:52:
    שושן יקרה, את מביאה לכאן עולם שנראה כל כך רחוק וכאילו לא שייך לעולמנו כאן. מרתק! מעניינת מאד דרך ההתבוננות שלך והאופן שאת מבטאת אותה בכתב. כל פוסט שלך הוא פנינה עבורי, והנוכחי - פנינה מיוחדת. תבורכי.
      5/5/12 18:18:

    בפורטרט של הילדה בכחול- הדמעות ניקוו בעיני הילדה ע"ו האומנית,  אך המבט מנותק לגמרי וגם שפת הגוף מבטאת ניכור מוחלט ומעורר עצב עמוק -העבודה יפה אבל לא כיף לראות ילדים עם מבטים כאלה.

      5/5/12 17:23:

    תודה לך יקירה!

    דבר אחד זה לראות את הגאוגרפיה של של סין דרך עינייך,או את הדמויות ,לקרוא את דעותיך ולנסות להבין משהו מהתנסותך שם במרחקים.

    אבל דבר נפלא זה לקרוא את פרשנותך האומנותית על האומנים ויצירותיהם.

    תודה על שאת משתפת אותנו בכל זה!

      5/5/12 17:23:
    תודה על התגובות. לגבי התגובה שלך, forte nina, לא הבנתי לאיזו "דמות פוטרט" את מתייחסת. האם "לילדה בכחול עמוק"? מה שמצא חן בעיני בציור הזה הוא השינוי מדיוקן קשוח ואטום, שהופיע בציורים הראשונים והמפורסמים של Zhang Xiaogang, לדמות מביעה רגשות ופגיעה. זו קפיצה גדולה כאן.
      5/5/12 17:10:
    תמיד מעניין, שושן. שבוע טוב, עמוס.
      5/5/12 17:00:

    מעניין והאמנות מבטאת מחד את הפערים מהמערב ומאידך גם האמנים הסינים עוסקים באדם.

    הדמות על הפורטרט נראית דפרסיבית ומנותקת לא ברור אם זה מה שהאומן רצה להביע או שאלה רוב הדמויות

    של הסינים שחווים דיכוי ארוך שנים וגם היום למרות הפריחה הכלכלית האנשים עדיין מדוכאים.

      5/5/12 16:55:
    אכן מרתק ובטוחה שגם היתר עולם מרוחק אבל גם קרוב ותודה
      5/5/12 16:52:
    אני מבקשת להודות מקרב לב על תיאורי עולם שאין לי עליו ידיעה בכלל. קראתי, ראיתי והחכמתי. עדיין לא לגמרי. מצפה לעוד פגישות כאלה מלהיבות איתכן.
      5/5/12 16:45:

    יש באמת משהו מרתק אצל KNOW HOPE ללא שום קשר לשם הטעון.
    מהצילום האחרון שצרפת עושה רושם שזו בכל זאת חגיגה של אמנות ואין זה משנה (כרגע לי) אם הם רוכשים אמנות מתצוגה או באופנים אחרים. העיקר שקונים. אחרי הכל, האמנים זקוקים לכסף (גם הסגפנים שבהם) ולו לחומרי עבודה.
    תודה שושן על ההדהוד ממרחקים. זה תמיד מרתק.

    0

    ארט בייג'ינג – אדם אורבני הומני

    25 תגובות   יום שבת, 5/5/12, 15:01

    בחג העבודה באחד במאי – wu yi guo ji lao dong jie – עבדו בסין חזק במרחב שבין אומנות לחרושת. לא הייתי כותבת על ארט-בייג'ינג אילמלא ניצוץ ישראלי שתפש את כל תשומת הלב שלי.

     

    בסוף אפריל-תחילת מאי מכנסים כל שנה הרבה אומנים סינים, ולא-הרבה אומנים זרים, ומפגישים אותם עם מאות מבקרים בהאנגר ענק במרכז תערוכות. ועכשיו לכו תשוטטו, תפגשו, תצלמו, תרקמו קורי חיבור, תופתעו, תאהבו, תסתייגו מיצירתיות תלויה על קירות, תבחרו מה לקנות במכירות הפומביות הקרובות. 

     

    ''

    Art Beijing 2012  ב- Agricultural Exhibition Center of China 

     

     

    ''

     בריגיטה דה-מאס מאוסטריה עם המשוררת והציירת Zao Hui ובעלה האמן Wang Ai  

     

     החלל שפע בסינים מלוטשים, באומנים רציניים, שבּוּעה של הפרדה עוטפת אותם, באנשי חרושת האומנות משוכללי יכולת הבעה מילולית-חברתית-מסחרית, בעובדי שגרירויות – הרבה מוזמנים. מוסיקה בכניסה, פרוז'קטורים פיזרו תאורה, מלצרים הגישו יין ושתייה קלה – "קטע" אופנתי נוצץ, מסיבת ענק, שואו שעוטף את העיקר, מאיים לבלוע אותו ובעיקר להחליש אותו.


    יריד זה שוק בשפה מליצית

    אלכסנדרה גריימר [Alexandra Grimmer אוסטרית, 5 שנים בסין] חברה טובה שמבינה בקודים התרבותיים של חרושת האומנות בבייג'ינג ובאירופה, "סועדת עם אומנים" - טוענת ש"הסינים אינם קונים בירידי אומנות. הם קונים אחרי ארוחה מתמשכת עם הגלריסט, או אחרי שתייה עם אומנים וחברים, אבל לא, ואני מצטטת את מה שקשה לי לכתוב בעברית: While walking through an artfair with their wifes" ".

    עובדה זו הופכת את "ארט בייג'ינג" לאירוע בעל מאפיינים מערביים, וליתר דיוק והסתייגות: להזדמנות של בתי מכירה פומבית גדולים " to use the show off at the opening to do a pre-auction sales exhibition".

    ככה יוצא שבארט-בייג'ינג 2012 תלויות עבודות של אומנים סינים ידועים כמו: Yue Mingjun שמצייר את הסינים פעורי פה, מחייכים בפה מלא שיניים ישרות; Tang Zhigang שמצייר את הגדולים משחקים כילדים שתפשו את השלטון; Zhang Xiaogang הכוכב, שמצייר את המשפחה הקומוניסטית חמורת הסבר ואת חלקיה הפרודים;

     

    ''

    "ילדה בכחול עמוק" -  Zhang Xiaogang מבכירי האומנים בסין. שמן על קנבס 150X120

    המבע חמור הסבר שהוקפא בציורים המוקדמים הוטבל כאן בדמעות


    והיו גם ציורים של Yu Qiping, ציור של Wu Shaoxiang ופסל של אשתו Jiang Shuo, והפסל של Zhu Wei, שהוצג השנה במוזיאון תל-אביב [בפברואר 2012] והשתתפו גם גלריות ואומנים מארצות שונות בעולם: אוסטריה, צרפת, בלגיה, ארצות הברית, קנדה וגם ישראל.


    בסוף האולם, בגוף כפוף ומורם

    בקצה ההאנגר, בביתן D6 מצאתי את האמירה האומנותית ההחזקה והעכשווית ביותר ב"ארט-בייג'ינג 2012". במקרה או לא מדובר באומנות של א"י [ראשי תיבות של שמו הפרטי ולא של שמנו הלאומי] המזדהה בשם "KNOW-HOPE". אומן ישראלי [עדיין. עם שורשים אמריקאיים] הנושא שם אטום לזהות לאומית מוגדרת, למרות שבעברית כל אזכור של המילה "תקווה" מהדהד עומקים לאומיים של המנון, דום ודגל. כל זה היה במיצב בתוספת הגדלת ראש.


    ''

     

    העוברים ועוצרים בתערוכה תהו אם הדף בסדרת ציורי הדגלים הלבנים במיצב נשמט במקרה או במכוון. תשובה: מקרה מכוון.

     

    ''

    Know-hope

     


     

    Brigitte De-Mas: "The Israeli artist whose works are from another world, being far from commercial intentions, and therefore really worth ones thoughts."

     


    מגיע לא"י שאכתוב עליו בקווים רזים, רציניים וזהירים. שארים את הכפפה שעיצב בעבודות שלו בסגנון אנושי של סנסור נדיר.

    יש משהו מהפנט במיצב חסר השם והמעוצב של KNOW HOPE. מנווט ב"לימבו" בין שמיים לשאול הוא מושך אותנו אל דמות-כל-אדם [גבר, אישה, יהודי, אולי ערבי, מן נסיך קטן, רמז לעץ נדיב, לאיש על הקיר...], צר, שלוד ופסי [לא יעזור, זה תמיד מהדהד את השואה], סומא ואילם, פגיע וחשוף; מי שצופה בציורים ובקרשים שסביבם צולל אל סיפור של אחד-בשביל-אף-אחד, גלמוד ומלנכולי, שהקולקטיב גואל אותו. שליחת הקולקטיב [יד קטועה, מהות מנוסה] חוברת לדמות שחסר לה משהו [=חור וחלל במקום לב], שדיכאון כחול מאיים למעוך אותה, ויד נעלמה [עלאק עמותה? מדינה? לאומנות? ערכים?] נוגעת בה, מושיטה לה תורן, מרעיפה תעופת ציפורים, מַזָּה מים, ומתניעה הזדקפות ותנופה.

     

    ''

     

    ''
     

     

    ''

     וזה כל הסיפור – פוסט גרפיטי בגלריה

     


    זה רציני וגם אירוני, הנט-וורקינג העכשווי הזה באומנות. הדמות מזדקפת – וזה מסר אופטימי – אבל מה ייתן לה דגל: עצמאות? ואולי קנאות? הקומה נמתחת בידיים וברגליים אזוקות. השרשרת האנושית תומכת ותמיד גם משעבדת. סיפור עתיק וישן שחוזר על עצמו, כמו הנוכחות הוינטג'ית של המסגרות של הציורים ושל הנייר הפריך המודבק כטאפט על שלושת הקירות של המיצב/ביתן/משל בבייג'ינג.

     

    ''

    Know-hope עם רז שפירא-פיינבורג - דמות תומכת בהצבה ובהנגשה

     

    ****

    אנשים הם אומנות ניידת

    יכולתי לשבת שעות בהאנגר הענק, על אבן-רשת [בתמונה] ולהביט במבקרים. לחזות בטרנספורמציה סינית בזמן אמיתי. המבקרים הסינים הפגינו עיצוב עצמי, בנעליים משלהם, במעילים קלים, בחצאיות אווריריות, בתסרוקות זורמות – דור חדש ומוחצן של אמידות, של הפגנת אחרות וייחודיות אישית בעטיפת באזז. הזדקפות יודעת תקווה.  נקודה או סימן שאלה.

     

    ''

    ציור של  Zhang Xiaogangומבקר שהידקנו את הקשר אתו – ברוח Know-hope –  כשכמעט התאיין ברחוב

     

    ''

    דור חדש ומוחצן של אמידות, של הפגנת ייחודיות, אחרות ובאזז

     


    ___________________

    * עוד על העבודות של Know-hope ב- thisislimbo.com.

    © הזכויות על הטקסט ועל התמונות שמורות לשושן ברוש-וייץ

     

    דרג את התוכן:

      ארכיון

      פרופיל

      יסינראל
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין