עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    "תקופת ההמתנה" בניו-דלהי

    16 תגובות   יום שבת, 5/5/12, 01:35

    "תקופת ההמתנה" בניו-דלהי

     

    יום העצמאות חלף, אך עדיין ניתן לראות לא מעט דגלים וקישוטים שנותרו גם אחרי החג. החג הזכיר לי שוב את יום העצמאות של שנת 1967, בניו-דלהי. המתח בארץ הכניס גם אותי למתח, ו"קרקע" אותי למשך כשבועיים בעיר, עד שהחלטתי לנסות ולהמשיך במסעי.

     

    הגעתי בחזרה לניו-דלהי, במחצית הראשונה של חודש מאי 1967, והשתתפתי במסיבת יום העצמאות של ישראל, שנערכה בביתו של מר חושוואן סינג, אז נשיא אגודת הידידות הודו-ישראל. מפגינים פרו-פלסטינים צבאו על הבית ונבלמו על ידי שרשרת של שוטרים הודים, אך הצליחו לחלק דפי תעמולה אנטי ישראליים לנכנסים.

    במסיבה המפוארת פגשתי עוד ישראלי, מדריך לחקלאות, שפעל כבר שנה וחצי באיזה שהוא "חור נידח", כדבריו. הוא שמח לפגוש אותי, מכיוון שמזה חודשיים לפחות, לא הייתה לו הזדמנות לדבר עברית.

    המפגינים המשיכו כל העת להפריע למסיבה, ובשלב מסוים אף החלו להשליך אבנים אל החצר. אורחים שניסו לצאת מן הדלת הקדמית, נסקלו באבנים. בסופו של דבר, בשל שיקולי ביטחון, הופסקה המסיבה כליל, וכולנו נאלצנו להתפנות משער אחורי, מחשש לפגיעה בנו.

     

    בתקופת המתיחות שבין יום העצמאות לפרוץ מלחמת ששת הימים, היה חם בניו-דלהי – כמעט בכל יום למעלה מארבעים מעלות בצל. והיה "חם" בארץ. חיכיתי בעיר לראות כיצד הדברים מתפתחים, ואם המאמצים הדיפלומטיים לפתיחת מצרי טיראן נושאים פרי. צפיתי שעלולה לפרוץ מלחמה, ואף כתבתי הביתה שאם זה מה שיקרה, אני מיד חוזר. אני מצטט ממכתב מאוחר יחסית, מיום 31.5.67, כשהתכוונתי, למרות הכל, להמשיך במסעי:

    "אני מקווה בכל לב שהמצב לא יתדרדר למלחמה של ממש, לא בשל קלקול התכניות שלי, אלא בשל כל אותם אנשים שישלמו בחייהם עבור המשחקים חסרי הטעם של פוליטיקאים חסרי לב. ההיסטוריה האנושית מוכיחה מעל לכל ספק, שמלחמה מעולם לא פתרה אף בעיה....".

     

    מצב המתיחות זימן לי קהל קבוע. באחד הרחובות שהייתי עובר בהם בדרכי לבדוק אם הגיע עבורי דואר ל"פוסט רסטאנט", היו מספר בעלי חנויות מחכים לי. הם היו מתקבצים בחנותו של סוחר בדים סיקהי, עם מים קרים ועם עיתון, ומבקשים ממני פרשנות על המצב במזרח התיכון. הפקנו ממפגשים אלה תועלת הדדית – הם סיפקו לי את המידע ואני סיפקתי להם את הפרשנות.

     

    כשחלפו שבועיים מ"תקופת ההמתנה", ודבר עוד לא קרה, יצאתי שוב לדרך, כשהיעד שלי הוא נפאל. אולם המתיחות בישראל השפיעה גם עליי, ועל נסיעותיי. חוסר השקט הפנימי שלי פגם ביכולתי לתקשר באופן מלא עם האנשים שפגשתי, ולא חוויתי את המתרחש בטיול, באותה עוצמה כמקודם.

     

    (את פרטי מסעי לנפאל עד פרוץ המלחמה ועד חזרתי ארצה, פרסמתי בסיפורים אחרים).

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (16)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        12/5/12 00:00:

      צטט: ההלך 2012-05-11 14:30:53

      יש תקופות ופרקי זמן שבהם הנסיבות החיצוניות הדרמטיות צורבות בזכרוננו את הנסיבות הפרטיות. הן צובעות את החוויות הפרטיות שלנו בצבע מסויים וייחודי, כאילו היו איים מובחנים בזרם חיינו.

      כל אחד זוכר היטב מה עשה והיכן היה כששמע על רצח רבין. כך עם ביקורו ההיסטורי של סאדאת בירושלים, שני המטוסים מתרסקים אל תוך בנייני התאומים וכן הלאה.

      תודה רבה, מיכלי.

      "יש תקופות ופרקי זמן שבהם הנסיבות החיצוניות הדרמטיות צורבות בזכרוננו את הנסיבות הפרטיות."

      את כל כך צודקת.

      שבת שלום, עמוס.

        11/5/12 23:58:

      צטט: יעל מ 2012-05-11 09:25:22

      המתיחות הביטחונית בישראל היא באמת מקור נוראי לסטרס וחבל שכך...

      תודה רבה, יעלי.

      גם המרחק הגיאוגרפי לא מקהה את תחושת ההזדהות ואת המתח.

      שבת שלום, עמוס.

        11/5/12 14:30:

      יש תקופות ופרקי זמן שבהם הנסיבות החיצוניות הדרמטיות צורבות בזכרוננו את הנסיבות הפרטיות. הן צובעות את החוויות הפרטיות שלנו בצבע מסויים וייחודי, כאילו היו איים מובחנים בזרם חיינו.

      כל אחד זוכר היטב מה עשה והיכן היה כששמע על רצח רבין. כך עם ביקורו ההיסטורי של סאדאת בירושלים, שני המטוסים מתרסקים אל תוך בנייני התאומים וכן הלאה.

        11/5/12 09:25:
      המתיחות הביטחונית בישראל היא באמת מקור נוראי לסטרס וחבל שכך...
        9/5/12 12:54:

      תודה רבה, אסתר.

      כל מי שההשתתף במלחמה כלשהי, נושא עמו זכרונות ממנה.

      עדיף זכרונות על לידה ושמחות, מאשר בשורות אחרות.

      כל טוב, עמוס.

        7/5/12 23:47:

      צטט: נעמה ארז 2012-05-07 13:06:43

      אני זוכרת את תקופת המתח ההיא. מעניין שהיא השפיעה עליך כל כך בחו"ל. הייתי אז ילדה וכל יום שאלתי את אבא שלי אם תפרוץ מלחמה. מה שמעניין בפוסט שלך, שכבר אז שמת דגש על מה שכולנו יודעים היום היטב, שאנשים מאבדים חייהם בגלל משחקים פוליטיים. שום דבר לא השתנה מאז. לא?

      תודה רבה, נעמה.

      סדנא דארעא חד הוא - האופי האנושי והכוחות החברתיים לא משתנים במהותם, רק השמות והדגלים משתנים.

      חייתי את המתח של תקופת ההמתנה אז, והמלחמה שבאה בעקבותיה היתה מאד משמעותית - היא קטעה את מסעי בטרם הגיע לקצו הטבעי.

      כל טוב, עמוס.

        7/5/12 13:06:
      אני זוכרת את תקופת המתח ההיא. מעניין שהיא השפיעה עליך כל כך בחו"ל. הייתי אז ילדה וכל יום שאלתי את אבא שלי אם תפרוץ מלחמה. מה שמעניין בפוסט שלך, שכבר אז שמת דגש על מה שכולנו יודעים היום היטב, שאנשים מאבדים חייהם בגלל משחקים פוליטיים. שום דבר לא השתנה מאז. לא?
        7/5/12 12:52:

      צטט: יסינראל 2012-05-06 16:05:22

      איך שהחיים שלך [ושלנו] הופכים למחזה משולב של ביוגרפיה אישית וביוגרפיה לאומית עם כניסות ויציאות, מערכות ותמונות. העברת נהדר, עמנב, את החום, את ההמתנה, את הסטיכיה של ההיסטוריה בתוך רקמת החיים האנושית הקטנה.

      אין לי מה להוסיף חוץ מתודה...

        6/5/12 16:10:

      צטט: יסינראל 2012-05-06 16:05:22

      איך שהחיים שלך [ושלנו] הופכים למחזה משולב של ביוגרפיה אישית וביוגרפיה לאומית עם כניסות ויציאות, מערכות ותמונות. העברת נהדר, עמנב, את החום, את ההמתנה, את הסטיכיה של ההיסטוריה בתוך רקמת החיים האנושית הקטנה.

      תודה רבה, שושן.

      לעיתים נדירות אדם חי ומרגיש שהוא בתוך ההיסטוריה ולא מחוצה לה.

      כל טוב, עמוס.

        6/5/12 16:08:

      צטט: Design4U 2012-05-06 14:07:46

      תודה ששיתפת. חזרתי מניו דלהי לפני שבועיים (בה סיימתי טיול בהודו) עיר יפה וירוקה. אהבתי!

      תודה רבה, מיכל.

      מקווה שנהנית מן הביקור בהודו.

      ניו דלהי היתה העיר הגדולה השנייה בה ביקרה רעייתי, בטיול המשותף שלנו בהודו.

      כשראתה את השדרות הרחבות, הירוקות והנקיות, חשבה שהתיאורים על הלכלוך והצפיפות בהודו מוגזמים. הכל השתנה אחר הצהרים באותו יום, כשהגענו לעיר העתיקה - למבצר האדום ולמסגד הגדול.

      כל טוב, עמוס.

        6/5/12 16:05:
      איך שהחיים שלך [ושלנו] הופכים למחזה משולב של ביוגרפיה אישית וביוגרפיה לאומית עם כניסות ויציאות, מערכות ותמונות. העברת נהדר, עמנב, את החום, את ההמתנה, את הסטיכיה של ההיסטוריה בתוך רקמת החיים האנושית הקטנה.
        6/5/12 16:04:

      צטט: איירין 97 2012-05-06 11:38:53

      לוח השנה של " תקופת הציפיה" לא היה זה....

      תודה, איירין.

      את כנראה צעירה מכדי לזכור את אותם 3 שבועות הרי גורל.

      כל טוב, עמוס.

        6/5/12 14:07:
      תודה ששיתפת. חזרתי מניו דלהי לפני שבועיים (בה סיימתי טיול בהודו) עיר יפה וירוקה. אהבתי!
        6/5/12 11:38:
      לוח השנה של " תקופת הציפיה" לא היה זה....
        6/5/12 00:34:

      צטט: שיווה 2012-05-05 21:48:37

      תקופת ההמתנה שלי עמוס היא בהפוך
      מכאן לניו דלהי...:))

      ואני איבדתי אח יקר במלחמה ההיא...

      תודה רבה, ריקי.

      מצטער לשמוע. אני איבדתי אז חבר - מפקד טנק באותה הפלוגה.

      כל טוב ושלא תדעי עוד צער, עמוס.

        5/5/12 21:48:

      תקופת ההמתנה שלי עמוס היא בהפוך
      מכאן לניו דלהי...:))

      ואני איבדתי אח יקר במלחמה ההיא...

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין