עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    גמד

    22 תגובות   יום שישי , 27/4/12, 08:20

    גמד

     

    אם היה גיבור הסיפור בעל השכלה, היה יודע שסיפורו נבנה על סיפורו של או הנרי "השוטר והמזמור".     

     

     

    בשעות הקטנות של הלילה, החרידו צפירות אזעקה חדות את השלווה במרכז ירושלים הרדום. משה ושלמה הגיעו בשעטה אל הרכב שעמד ברחוב הלל, דלתו פתוחה והמנוע פועל.

    "סע גמד, סע!" צעק משה, טורק בעוצמה את דלת המכונית.

    יוסי, שהיה בכוננות מוגברת, לפת ביד בוטחת את ההגה ולחץ בחוזקה על דוושת הגז. המכונית - פיג'ו 306 כסופה, חדשה ונוצצת, שנגנבה ערב קודם בשכונת רחביה - התרחקה במהירות של "רכב שודים" במורד הרחוב. שתי ניידות משטרה חסמו את הרחוב בחריקת בלמים, וניידת נוספת, צופרת ומהבהבת, הופיעה בטיסה מהירה ממעלה הרחוב. יוסי עצר בבת אחת ונתקע במדרכה, קצת אחרי קולנוע "רון". כאשר ניסו הצעירים לברוח לכיוון גן העצמאות, הדביקו אותם השוטרים.

    המעצר במגרש הרוסים היה שיאה של שלשלת אירועים חסרי מזל. כשמשה ושלמה ניסו לפרוץ לחנות תכשיטים, הופעלה אזעקה נסתרת, שלא אובחנה ולא נותקה, ושני הפורצים הצעירים נאלצו להסתלק במהירות כשידיהם ריקות. מזלם היחיד היה כישלונם, והם נעצרו רק באשמת ניסיון שוד.

    "משה, מה עושים?" שאל יוסי.

    "שותקים, גמד. יושבים ומחכים".

     

    זו הייתה הפעם הראשונה שיוסי נתפס ונעצר, והוא הסתגר בתוך עצמו בשתיקה. הוא נולד כילד שביעי במשפחה, בן זקונים. בשל מום מולד ברגליו, לא גדל כמו שאר הילדים. תמיד היה הכי נמוך מבין בני גילו, וצולע. פלג גופו העליון היה רגיל, אך רגליו היו קצרות במיוחד, ומקטנותו דבק בו הכינוי "גמד". בבגרותו היה גובהו מטר ארבעים ושניים, ותמיד הייתה לו בעיה בקניית מכנסיים.

    בבית הספר היסודי הילדים לא חדלו ללעוג ולהציק לו, וראש המציקים היה משה.

    משה וחבורתו היו ממתינים בהפסקות שהכיתה תתרוקן, ואז היה משה נעמד כשומר בפתח הכיתה, ו"חייליו" היו מחטטים בילקוטים וסוחבים עטים, מחקים, כריך, ולפעמים אפילו כסף מזומן. במיוחד אהבו להתעלל ביוסי, שהיה צולע וחלש, ולא יכול לעמוד בפניהם.

    "גמד", היה משה קורא, "תביא לי את הסנדביץ' שלך!"

    בתחילה היה יוסי מסרב, ואז היו משה וחבריו מתנפלים עליו, ומפליאים בו את מכותיהם. יוסי רצה בכל מאודו להיות מסוגל להתמודד עם חורשי רעתו, אך באופן חולני, גם נמשך אליהם, והשתוקק להסתפח אל ה"כנופיה". הוא החליט לא להתנגד למשה, אלא לספק לו את כל מה שדרש.

    בד בבד, הקפיד על פעילות גופנית, על מנת להתחזק ולהתגבר על הצליעה ועל הדימוי החברתי. את הפעילות הגופנית נאלץ לאלתר - הוריו, עובדים קשי יום, לא יכלו לשלם עבור חוגי הספורט במתנ"ס. הוא ניצל את המתקנים בגן הציבורי בשכונה, ואף היה מתאמן על הדשאים בעמידת ידיים, כפיפות בטן, שכיבות סמיכה וכיו"ב. כמשקולות הוא היה מרים קופסאות שימורים, בקבוקי שתייה, ומכל הבא ליד. יום אחד קיבל במתנה מאחד השכנים "משקולת" של ממש - צינור שבקצותיו מחוברות קופסאות שימורים ממולאות בבטון - ואז יכול היה להתאמן יותר ברצינות. על הצליעה לא הצליח להתגבר, אך שרירי ידיו התחזקו, חזהו התמלא וגופו התגמש.

    משה הבחין בשינוי, והבין שה"גמד" עשוי להביא לו תועלת.

    "היי, גמד, אתה בא הערב למרכז?" שאל משה יום אחד כשהיו בכיתה ו'.

    "מי בא?"

    "אני וכל החבר'ה. מה אתך?"

    "בטח. אני גם יבוא".

    כשנאספו בערב על הספסל שלפני המרכז המסחרי הקטן, פרש בפניהם משה, בשקט ובפנים ממתיקי סוד, תכנית פעולה ייחודית.

    "אני ושלמה נכנסים לחנות של אבנר. כשאנחנו מדברים עם אבנר, עזרא נעמד לפני הבקבוקים של הקולה ומסתיר, ואז הגמד סוחב שני בקבוקים ומסתלק. נפגשים שוב בחורשה מאחורי הדואר. הבנתם?"

    "איך אני אדע בדיוק מתי לסחוב?" שאל יוסי.

    "מה אתה, דפוק?" לעג משה, "כשעזרא מסתיר את אבנר, ואתה לא רואה אותו, הוא לא רואה אותך. אז אתה סוחב ומסתלק. עזרא יוצא אחריך, ואחר כך אני ושלמה".

    כך החלה קריירת הפשעים הקטנים של יוסי עם החבורה – סחיבה מחנויות, גניבה מחבלי כביסה, טיפוס למרפסות, ועוד. בגיל ההתבגרות, התמחה יוסי בגניבת מכוניות והפך לנהג המילוט של הכנופיה. השוד בחנות התכשיטים היה הניסיון הראשון של החבורה "לעשות מכה" רצינית. במשפטם התחשב השופט בגילם הצעיר, גזר עליהם מאסר על תנאי בלבד, והביע תקווה שיחזרו למוטב.

     

    המעצר והמשפט הלמו ביוסי. הוא הרהר רבות בהמשך דרכו, והחליט שאינו חוזר לחיי הפשע, וגם התנתק מחבריו הוותיקים בכנופיה. הוריו נפטרו, ואחיו ואחיותיו, שנישאו והקימו משפחות, ניתקו עמו את הקשר כשהפך לפושע, ולא חידשו אותו גם כשהחליט לנטוש את דרך הפשע. הצבא לא גייס אותו בשל המום ברגליו, אך גם בחברה האזרחית לא הצליח להשתלב. הוא היה חסר השכלה – תשע שנות לימוד בלבד – וחסר מקצוע. הרישום הפלילי והעדר השכלה ומקצוע, איימו להנציח את מצבו כמובטל. מדי פעם היה מקבל עבודה במוסך כלשהו, או בגינות פרטיות, אך היה קשה לו להתמיד ולהתפרנס. את מעט הכסף שהשתכר, נהג לבזבז בהימורים ובמשחקי קלפים, וצבר חובות שלא היה באפשרותו להחזיר. בסופו של דבר פונה מהחדר ששכר, והפך לדר רחוב חסר בית.

     

    יום אחד בסתיו, הסתובב במרכז העיר, ללא אגורה שחוקה בכיסו, ולא היה יכול אפילו לקנות לעצמו כריך. הוא שוטט ברחובות, מותש ורעב, ונראה לו שהמוצא היחיד עבורו היה להיעצר – רק כך תהיה לו קורת גג וארוחותיו יובטחו. כשגמלה ההחלטה בלבו, ניסה להיעצר בכל דרך.

    הוא נכנס לחנות בגדים ברחוב יפו, הסתובב בין מתקני התלייה של המכנסיים והחולצות, ולבסוף בחר במעיל חורף עם ברדס. הוא לבש את המעיל ונפנה לצאת אל הרחוב, מבלי לשלם. בעל הבית יצא אחריו כועס.

    "יוסי?! אתה גונב ממני? אתה לא מתבייש? אני מכיר אותך מאז שהיית ילד בשכונה!"

    "סליחה, אם אתה רוצה, תזמין משטרה".

    "מסכן שכמוך, אני סולח לך, רק אל תגנוב שוב!"

    יוסי המשיך לשוטט ולבו שותת.

    "אפילו להיעצר אני לא מצליח", חשב לעצמו.

    בשיטוטיו הגיע למשטרה במגרש הרוסים. הוא בחן את המכוניות במגרש החנייה, ובחר בפיאט פונטו לבנה ויפה והחליט לפרוץ אותה. האזעקה במכונית הופעלה, ויוסי נשאר לשבת בתוכה, מצפה לשוטרים. תוך דקתיים הגיע זוג שוטרים למכונית.

    "היי גמד, חזרת לעולם הפשע?" שאל השוטר. הוא היה בן כיתתו של יוסי והכיר את כל ההיסטוריה שלו.

    "אין לי בית ואין לי מה לאכול", אמר יוסי. "אין לי ברירה".

    "תשמע, אני מכיר אותך, ואני יודע שאתה בחור טוב", אמר השוטר. "אני לא עוצר אותך, אבל מזהיר אותך שלא תחזור אל הפשע".

    יוסי הרהר בדברי חברו השוטר וקיבל אותם, אך חש שבכל זאת אין לו ברירה אחרת, אלא להיעצר. הוא היה נחוש להיכנס למעצר, ויהי מה.

    בניסיון נואש אחרון, מאוחר בערב, נכנס למסעדה מרוקאית ברחוב המלך דוד, והזמין ארוחה דשנה.

    "אין לי במה לשלם", הודיע למלצר בתום הארוחה, וציפה שיזמין את המשטרה.

    "מסכן שכמוך", נכמרו על הצעיר רחמיו של בעל הבית. הוא שילח אותו לדרכו, ואף נתן לו 100 שקלים.

     

    טוב לבו של בעל המסעדה החזיר ליוסי את האמון באנשים ובעצמו. הוא החליט להתחיל לשקם את עצמו, לחפש עבודה ולא לבחול בשום הצעה, וחשוב ביותר – להפסיק לשחק קלפים, ולהפסיק את ההימורים. ההחלטה מילאה את ליבו אמונה ושמחה, והוא נפנה ללכת אל גן העצמאות לחפש ספסל, שעליו יעביר את הלילה.

    מול הקונסוליה האמריקנית נתקל בזוג שוטרים שפטרלו ברחוב אגרון, והם החלו לתחקר אותו. הרישום הפלילי בעברו, ומאה השקלים שבכיסו, ערערו בעיניהם את אמינותו.

    ללא היסוס אזקו את ידיו ולקחו אותו למעצר במגרש הרוסים.

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (22)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/5/12 12:48:
      תודה, שרי. הסיפור הוא משלי, אולם "הטוויסט" האירוני, הוא כולו של או הנרי. שבת שלום וחג שמח, עמוס.
        19/5/12 14:05:

      עמוס,

      נהניתי מהסיפור.

      עצוב לאן החיים יכולים להוביל,

      אבל ברור שגם לנו יש חלק לא קטן בבחירת הדרך,

      שהרי שני אנשים שנקלעו לאותן נסיבות חיים קשות,

      יכולים לבחור בדרכים שונות.

      אהבתי את הטוויסט בסוף,אכן אירוני . . .

       

        6/5/12 16:20:

      צטט: Design4U 2012-05-06 14:15:26

      חחח סיפור יפה. מה שצריך לקרות קורה. אין טעם להתאמץ.

      מיכל, תודה על הביקור והתגובות.

      את מבטאת את הגישה הדטרמיניסטית של המיתולוגיה היוונית. אני לקחתי את תהפוכות ההשתלשלות מאו הנרי, שמבחינתו זה היה אמצעי ספרותי להגברת ה"רייטינג".

      שבוע טוב, עמוס

        6/5/12 14:15:
      חחח סיפור יפה. מה שצריך לקרות קורה. אין טעם להתאמץ.
        4/5/12 07:36:

      צטט: באבא יאגה 2012-05-04 03:50:49

      הוא לא יודע, אבל אמא שלי היתה אומרת, יוסי, איזה גבור ירושלמי אסלי של או הנרי שבת שלום

      תודה רבה לך.

      עכשיו או הנרי לא יודע שיש לו גיבור בשם יוסי - ואולי כן?

      שבת שלום, עמוס.

        4/5/12 03:50:
      הוא לא יודע, אבל אמא שלי היתה אומרת, יוסי, איזה גבור ירושלמי אסלי של או הנרי שבת שלום
        1/5/12 23:44:

      צטט: רומפיפיה 2012-04-29 22:56:37

      תעתועי הגורל

      סיפור נהדר

      תודה רבה, ציפי.

      חבל שאיני יכול לחלוק את המחמאות עם או הנרי. את מכירה במקרה את המייל שלוקריצה?

      כל טוב, עמוס.

        1/5/12 23:42:

      צטט: דיוטימה 2012-04-29 16:26:04

      סיפור נהדר עליו הגבתי כשהופיע לראשונה ב"קפה" ♣

      תודה רבה, אסתר.

      כל טוב, עמוס.

        1/5/12 23:41:

      צטט: איירין 97 2012-04-29 12:05:09

      "ופתאום הבין שהוא יכול להביט על העולם כקורבן מסכן גנב, או כהרפתקן המחפש אוצר. "
      "אני הרפתקן המחפש אוצר", אמר לעצמו ...

      תודה רבה, איירין.

      זה רעיון.....

      כל טוב, עמוס.

       

        29/4/12 22:56:

      תעתועי הגורל

      סיפור נהדר

        29/4/12 16:26:
      סיפור נהדר עליו הגבתי כשהופיע לראשונה ב"קפה" ♣
        29/4/12 12:05:

      "ופתאום הבין שהוא יכול להביט על העולם כקורבן מסכן גנב, או כהרפתקן המחפש אוצר. "
      "אני הרפתקן המחפש אוצר", אמר לעצמו ...

       

        28/4/12 13:43:

      צטט: נעמה ארז 2012-04-28 13:34:54

      מסופר יפה. לא יכולה עדיין להשוות לאו הנרי, אבל הסוויץ' שעשית בספור, מעורר צביטה וצער.

      תודה רבה, נעמה.

      המבנה לקוח מאו הנרי, והרעיון נולד מבחור שנכנס למרפאה השכונתית, שנראה נמוך, אך רחב כתפיים ושרירי, ובגלל הסטיגמות שלי, תוייג כפושע.

      אני מקווה שהבחור ישר דרך, אך שמח שיצא סיפור בעל עניין.

      כל טוב, עמוס.

        28/4/12 13:34:
      מסופר יפה. לא יכולה עדיין להשוות לאו הנרי, אבל הסוויץ' שעשית בספור, מעורר צביטה וצער.
        28/4/12 09:48:

      צטט: ההלך 2012-04-28 09:41:41

      סיפור המסופר היטב.

      תודה רבה, מיכלי.

      שבת שלום וכל טוב, עמוס.

        28/4/12 09:41:
      סיפור המסופר היטב.
        28/4/12 01:15:

      צטט: פרמינה 2012-04-27 21:53:33

      כשמפסיקים לחפש- פתאום מוצאים.....:-)

      תודה רבה, טלי.

      אכן, כשדבקים במטרה מגיעים. לעיתים, הבעיה היא בהגדרת המטרה.

      שבת שלום, עמוס.

        28/4/12 01:13:

      צטט: הלנה היפה 2012-04-27 20:15:30

      עמוס, סיפור יפה עם סיום אירוני כל כך. תודה לך וסוף שבוע נעים

      תודה רבה, לאה.

      המהפך האירוני לקוח מאו הנרי, ואצלו הוא הרבה יותר מוצלח, כי גם אמונה ואלוהים מעורבים.

      שבת שלום, עמוס.

        27/4/12 21:53:
      כשמפסיקים לחפש- פתאום מוצאים.....:-)
        27/4/12 20:15:
      עמוס, סיפור יפה עם סיום אירוני כל כך. תודה לך וסוף שבוע נעים
        27/4/12 17:19:

      צטט: יסינראל 2012-04-27 17:07:12

      הו, עמוס, איזה סיפור יפה כתבת. הלוואי שאפשר היה לסובב את הדלתות ולהפוך את יוסי לשומר [אם לא לשוטר].

      תודה רבה, שושן. חלק מהקרדיט מגיע לאו הנרי.

      אני מאמין שיש ליוסי סיכוי להשתקם, בסך הכל הוא טיפוס חיובי, נראה לי.

      שבת שלום, עמוס.

        27/4/12 17:07:
      הו, עמוס, איזה סיפור יפה כתבת. הלוואי שאפשר היה לסובב את הדלתות ולהפוך את יוסי לשומר [אם לא לשוטר].

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין