עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    פוסטים אחרונים

    0

    תעלומת המשפחה שניצלה בשואה

    10 תגובות   יום רביעי, 18/4/12, 01:14

    תעלומת המשפחה שניצלה בשואה 


       בתחילת דרכי ב"קפה", פרסמתי את הסיפור הבא, מבלי שהצליח להתוות דרכים            חדשות לפתרון תעלומת המשפחה, שניצלה מידי הנאצים, וחצתה את הפיריניאים          בדרכה לברצלונה.  אולי הפעם?

     

    כשסעדנו במסעדה הכפרית בפיריניאים הספרדים, לא העלינו כלל בדעתנו שהיא תוביל אותנו אל פרשייה מתקופת השואה, ותערב אותנו במערכת חיפושים, שהעלו חרס. 

     

    זה קרה באפריל 2003, שבוע לפני חג הפסח. היינו הסועדים היחידים במסעדה, עד שבאה קבוצה של ששה זוגות חברים, שהגיעו למסעדה לחגוג. הם התיישבו בקולניות ליד השולחן החגיגי עם המפה הלבנה, שנערך עבורם מבעוד מועד. הם לבשו את  הסינרים הצבעוניים, שהיו מגולגלים כמפיות בתוך עיגולים מעץ, והתכוננו בקולניות לסעוד. בצלים ירוקים צלויים הוגשו לשולחן, והם טרפו אותם בעליצות רבה, בהטיית ראש מלאה אחורנית, לאחר שטבלו אותם בקעריות של רוטב אדמדם מיוחד.

    צפינו בחבורה העולזת והסתקרנו. ניגשנו אל שולחנם וקודם כל ביקשתי מהם רשות לצלם. לשאלתנו קיבלנו גם הסבר על החגיגה הייחודית – זה היה טקס מסורתי לציון ראשית האביב. 

    כשהתברר לסועדים שאנחנו מירושלים, סיפר לנו אחד מהם שבכפר איש (Hix), בעברו הצרפתי של הגבול, שגשגה בעבר קהילה יהודית חשובה, ואף ציין שחוקרים מספרד ניסו להתחקות אחר קורותיה.  

    חשבנו שכדאי לבקר בכפר עתיק זה, ואולי ללמוד משהו על עברו היהודי. אפילו השתעשענו בהשערה שייתכן והשם "איש" מקורו בשפה העברית.

     

    "בקר טוב", ברכנו למחרת, איש מבוגר שעבד בגינה מטופחת בחצר הכנסייה של הכפר.

    הוא הזדקף, גבוה ורזה, בסרבל עבודה וחבוש קסקט, מחזיק בידו מעדר.

    "שלום לכם. אתם תיירים?"

    "כן", ענינו. "אנחנו מישראל, מירושלים".

    "מירושלים?", שאל האיש בהתרגשות. "אתם יהודים?"

    "כן", ענינו, וחשבנו לתומנו, שכנוצרי אדוק הוא מתרגש לפגוש מי שגרים בעיר הקודש.

     דיברנו שעה ארוכה עם רוג'ה, שמאוד התרגש לפגוש יהודים שהגיעו מירושלים. אולם, התברר שכנראה היתה סיבה אחרת להתרגשותו.

    "באתם לחפש אותי?"

    "לא", ענינו, ואכזבה ניבטה מעיניו. "למה היינו צריכים לחפש אותך?"

    "שמי רוג'ה סלה, ומשפחתי היתה מעורבת בהצלתה של משפחה יהודית מידי הנאצים", אמר. "יום אחד, באוקטובר 1943, הגיעו לכפר שתי מכוניות של הצבא הגרמני, הוורמאכט, ובהן משפחה יהודית בת 8 נפשות, שאחד מהם היה תינוק".

    "אני הייתי רק בן שש", הוסיף רוג'ה, "אבל שמעתי שהם ביקשו מהוריי להסתיר אותם מפני הנאצים, עד שיעברו את הגבול לספרד. במיוחד אני זוכר את התינוק, ואת המלווה במדים, החמוש באקדח. הוא אמר שהוא מאוסטריה, ואולי גם המשפחה הייתה משם. הם דיברו גרמנית".

    אביו של רוג'ה, שהיה פעיל במחתרת הצרפתית, הסתיר את הפליטים בחדר צמוד לכנסיה, שהיה בזמנו ללא שירותים וללא מים זורמים. רוג'ה הראה לנו את החדר, שהיום משמש לו כמחסן כלים לגינה.

    "אמי דאגה לכל מחסורם של הפליטים, והעבירה להם מתבשיליה, עד שהעבירו אותם לבית המשפחה", אמר רוג'ה בנוסטלגיה. "אני זוכר עד היום, את אחי נושא את התינוק בזרועותיו אל הבית".

    הכל נעשה בהסתר ובהיחבא מחשש הלשנות, וכעבור שלושה ימים, הגיע מספרד הכומר של פיגצ'רדה, והעביר את המשפחה מעבר לגבול, אל מקום מבטחים בספרד.

     

    כשפגשנו את רוג'ה, הוריו כבר לא היו בין החיים. האב, פעיל המחתרת, נאסר בשנת 1944 על ידי הנאצים, ומת במחנה המעצר בשנת 1945, וגם אמו של רוג'ה כבר נפטרה. 

    "אני לא מפסיק לחשוב על הפרשה הזאת מאז ועד היום", הצהיר רוג'ה. "הדבר היחיד הידוע לנו מאז, הוא שהמשפחה הגיעה בשלום לברצלונה. מלבד זאת איננו יודעים עליהם דבר".

    "עשיתם משהו בנדון?" שאלנו.

    "פניתי למספר גורמים, ביניהם לקונסול ישראל בפרפיניאן, וניסיתי להתחקות אחר מוצאותיה של אותה משפחה יהודית, שאפילו את שמה אינני יודע", סיפר, "אך כל המאמצים לא נשאו פרי".

     בערוב ימיו  רצה רוג'ה לדעת מיהי המשפחה שנעזרה בהם, ואף לתעד את המעשה שעשתה משפחתו תוך סיכון נפשות, ולזכות בהכרה.

    "אנחנו נעשה ככל יכולתנו לסייע לך", הבטחנו לו, " אך למעשה, באנו לחפש פה שרידים לקהילה יהודית שהתקיימה במאה ה-15 במקום. האם שמעת עליהם?"

    רוג'ה אכן שמע על כך, ואף סיפר לנו על משלחת של סטודנטים מברצלונה שבאה לחקור בעניין, אך לדבריו הם עשו עבודה שטחית ולא מצאו כל שריד יהודי. גם אנו בדקנו בשטחיות את בית הקברות הצמוד לכנסיה, אך, כצפוי, גם אנו לא מצאנו דבר.

     

    פרסמנו את סיפורו של רוג'ה סלה בעיתון "הארץ", תחת השם "התינוק צריך להיות היום בן שישים!", ופרסמנו אותו גם בביטאון יוצאי גרמניה בישראל. העיתונים האחרים לא גילו עניין בפרשה, וכלי התקשורת האלקטרונית רצו שקודם נגלה את המשפחה, ואז יהיו מוכנים לפרסם את הסיפור.

    במשך שלוש שנים היינו בקשר עם גורמים ב"יד ושם", שגם הם ניסו להתחקות אחרי גורל המשפחה. קיבלתי ממקורות שונים שתי חוברות שעוסקות בפועלו של חואן דומנק (Joan Domenech), הכומר שהבריח את המשפחה לספרד, וגם עמדתי בקשר עם הכנסייה הקתולית בפיגצ'רדה, אך לא הצלחנו לגלות את שם המשפחה היהודית שבה מדובר.

     

    ימים רבים ביליתי במשרדי הג'וינט בגבעת רם, ועברתי על אלפי השמות בכרטיסים המקוריים, שתיעדו את פרטי הניצולים שהגיעו אל משרד הג'וינט בברצלונה בתקופת השואה. מצאתי מספר קבוצות של מועמדים פוטנציאליים – על פי תאריכי ההגעה וגודל הקבוצה – אך במגעיי עם אלה מהם שהצלחתי למצוא, התברר שאף אחת מן הקבוצות לא היתה קשורה לסיפור של משפחת סלה. 

     

    החיפושים הפגישו אותי עם משפחות רבות, עם נתיבי בריחה שלא ידעתי על קיומם קודם, עם שמות של אניות מעפילים, ועם דרכי נדודים של יהודים מאירופה לישראל, וליעדים אחרים.

     

    מכישלוני במציאת המשפחה המבוקשת, העליתי מספר השערות:

    אולי הם לא היו יהודים כלל?

    אולי עשיתי עבודה גרועה, ובדיוק נשמט ממני הכרטיס ובו פרטי המשפחה שחיפשתי?

    אולי הם לא נרשמו במשרד הג'וינט? אם הם יכלו להרשות לעצמם שימוש ברכב של הוורמאכט וליווי חמוש, המשפחה היתה בוודאי בעלת כסף רב, או השפעה רבה, או שניהם, ולא נזקקה כלל  לעזרת הג'וינט?

    אולי לא הגיעה המשפחה לישראל, אלא היגרה ליבשת אחרת?

     

    במשך זמן רב התכתבנו עם רוג'ה. הוא ומשפחתו טיפחו תקוות חדשות, שלצערנו נכזבו. יום אחד הודיע לנו רוג'ה בצער על מות אחותו הגדולה, שזכרה את הפרשה לפרטיה, וקיוותה אף היא לראות סוף, סוף, את פתרון תעלומת המשפחה היהודית "שלהם". כאשר החל רוג'ה לאבד תקווה, אני עדיין המשכתי לחפש ולקוות. אולם, כעבור שלוש שנים, כשכל האופציות לא הניבו תוצאות חיוביות, הרמתי גם אני ידיים. 

     

    האם למישהו הסיפור נשמע מוכר?

    האם הבלוג הספרותי יצליח לפתור את התעלומה ששנות ה"בילוש" לא פתרו?

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/4/12 00:05:

      צטט: הלנה היפה 2012-04-22 19:09:59

      לי הסיפור אינו אומר דבר אבל הטרחה והבילוש שלך ראויים לכל הערכה. מעשה ראוי בהחלט. תודה עמוס על הסיפור המעניין כל כך,

      תודה רבה לך, לאה.

      אם לא אמצא את המשפחה, אדע לפחות שהסיפור מעניין.

      כל טוב, וחג עצמאות שמח, עמוס.

        23/4/12 00:03:

      צטט: רומפיפיה 2012-04-22 18:42:16

      איני יודעת אם בכלל יעזור לך במשהו,

      אך בת דודה שלי מצאה משפחה שכזו עבודה באמצעות

      עיתון שוויצרי... העיתונאי ההוא הצליח למצוא

      רישומים דווקא במוסדות האו"ם

      תודה רבה, ציפי.

      ביד ושם הפעילו את הקשרים שלהם, ולא העלו דבר. 

      לדעתי, רק חשיפה בטלוויזיה היתה מסוגלת לסייע, אך הם חשבו שיהיה להם עניין בסיפור, רק אם אמצא קודם באיזו משפחה מדובר. כאשר אין אפילו שם, כקצה חו, אלא רק מידע על גודל הקבוצה שהכילה גם תינוק, הרבה יותר קשה למצוא.

      כל טוב, ויום עצמאות שמח, עמוס.

        22/4/12 19:09:
      לי הסיפור אינו אומר דבר אבל הטרחה והבילוש שלך ראויים לכל הערכה. מעשה ראוי בהחלט. תודה עמוס על הסיפור המעניין כל כך,
        22/4/12 18:42:

      איני יודעת אם בכלל יעזור לך במשהו,

      אך בת דודה שלי מצאה משפחה שכזו עבודה באמצעות

      עיתון שוויצרי... העיתונאי ההוא הצליח למצוא

      רישומים דווקא במוסדות האו"ם

        20/4/12 17:20:

      צטט: דיוטימה 2012-04-20 16:08:16

      שמעתי כבר על כל כך הרבה עקבות שהובילו למבוי סתום, ואין לדעת אם אין עוד מה לחקור, או שפשוט חסרים עוד פרט או שניים לסגירת המעגל. אין נורא מחוסר ידיעה. הכל נשאר פעור והגולל לא באמת נסתם...

      תודה, אסתר.

      מצד אחד, מר רוז'ה סלה חשאר באותו מצב של חוסר ידיעה שהיה לפני שפגש בנו. מצד שני, נוצרו אצלו ציפיות מחודשות, והאכזבה קשה יותר.

      מי יודע? אולי בכל זאת יימצא איזשהו קצה חוט!

      שבת שלום, עמוס.

        20/4/12 16:08:
      שמעתי כבר על כל כך הרבה עקבות שהובילו למבוי סתום, ואין לדעת אם אין עוד מה לחקור, או שפשוט חסרים עוד פרט או שניים לסגירת המעגל. אין נורא מחוסר ידיעה. הכל נשאר פעור והגולל לא באמת נסתם...
        19/4/12 16:52:

      צטט: דנה.גל 2012-04-19 16:36:06

      לצערי...

      תודה רבה דנה.

      אולי מישהו אחר....

        19/4/12 16:36:
      לצערי...
        18/4/12 22:40:

      צטט: פרמינה 2012-04-18 20:48:45

      תקופה חשוכה שמסתירה מליוני סיפורים...

      תודה רבה, טלי.

      תמיד התרחקתי מסיפורי השואה, אך המפגש המקרי הזה הביא אותי לעיסוק מחודש בנושא.

      כל טוב, עמוס.

        18/4/12 20:48:
      תקופה חשוכה שמסתירה מליוני סיפורים...

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין