עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    כי ככה אני אמרתי!

    ארכיון

    0

    כשהיינו ילדים...

    55 תגובות   יום שלישי, 17/4/12, 15:01

    ''

    "על חוף כורכר, בצריף מוזר, שם גר תמרי הנגר". למי שהמילים הללו עושות צמרמורת, וגם למי שלא, מסע נוסטלגי שגורם לגעגועים (לאוכל של פעם) ולזעזוע (לעצם המחשבה שהיו דברים שהיום לא היינו מעיזים להכניס לפה). אח.. כשלפירות היה טעם של פירות....

     

    הילדות שלי, סוף שנות השבעים, תחילת שמונים, תקופת "סטיב אוסטין" ו"הבית של פיסטוק". עוד ביטויים נפוצים לאותה תקופה – "הכינותי מראש" "לא לוקחים מפתח של חביתוש" ו"נו מור וור, נו מור בלאד שד". התקופה הזו.

    והיה גם האוכל.

    אוכל שאין היום, לפחות ברובו, וגם אם יהיה ,זה כבר לא יהיה אותו דבר.

    1. הפריט הכי נוסטלגי, שמעורר הכי הרבה אנחות "אווווו" הוא כמובן סוכריית התרנגול. ניסו לשחזר אותה, ניסו לזייף אותה, אבל זה לא זה. הדבר הקרוב ביותר מבחינת הטעם לטעמי זו העטיפה של התפוח המצופה סוכר שמוכרים בפארקים על מקל. אבל הייחוד לא היה רק הטעם, אלא גם הצורה. אי אפשר היה להכניס לפה את התרנגול בשלמותו ולכן היו שתי אסכולות – המתחילים מהראש והמתחילים מהזנב. בכל מקרה ליקקנו את זה עד שזה נעשה שקוף וכל הלחיים שלנו היו דביקות (כי הסוכריה היתה רחבה יותר מרוחב השפתיים שלנו), ואחר כך את החלק השני. והטעם נשאר לי עד היום.

    2. נספח של סוכריות על מקל – הסוכריה האין סופית. מין מקל ענק, עם בסיס לבן ופסים מסביבו. הגימיק שלו היה הגודל והעובדה שאי אפשר היה לסיים אותו. היו גם כאלה בגירסא עגולה. היו כאלה שהטמינו את הסוכריה במקרר ואכלו אותה "בתשלומים". אני אישית לא סבלתי את זה והעדפתי לזרוק, מה שקצת הרס את  הגימיק.

    3. עוד סוכריות נוסטלגיות היו בתקופה המאד מוקדמת שלי, בסביבות גן הילדים, כשכל מי שהתנהג יפה ,או בקבלת שבת, הגננת היתה פותחת שקית קטנה שהכילה כדורים קטנים צבעוניים עם פסים לבנים, משהו שנראה כמו כדורי ים קטנים, שהיו דבוקים אחד לשני. וזה היה כל כך טעים. (רק רצוי היה להמנע מהכדורים הירוקים ולהעדיף את הכתומים והאדומים).

    4. מה שקיים עד היום בכמה גרסאות – מקלות "סבא" מפלסטיק, ממולאים בכדורים צבעוניים קטנים, מהסוג שמשמש לקישוט יום הולדת. הפרוצדורה היתה פשוטה – הולכים לקיוסק, מצביעים על המקל המבוקש שהיה תלוי על חוט מעל למוכר, קוטמים את הקצה עם השיניים משל זה היה סיגר משובח, ומפילים את הסוכריות הצבעוניות ישר לתוך הפה.

    ''

    5. מסטיקים  1– "עלית" כבר הבינו שנוסטלגיה מוכרת, והחזירו ולו במהדורה מוגבלת, את ה"עלמה". אבל הגירסא של עכשיו היא דיאט (!) ובצורה שונה להפליא. אז "עלית" יקרים – זה לא זה!. מסטיק עלמה צריך להיות ארוך! בתוך עטיפת נייר! שבתוכה עטיפת נייר שעווה עם קצוות משוננים! שצריך לקפל בתוך הפה! (ואגב, עטיפת נייר השעווה היוותה מדד לטריות של המסטיק, כי אם המסטיק היה ישן מדי, הנייר היה פשוט נדבק). 

    6. מסטיקים 2 – איך אפשר בלי "בזוקה"? נכון, בזוקה נמצא עד היום אבל בשני הבדלים קטנטנים: קודם כל זה כבר לא עולה "שבע גרוש" (המטבעות ההם בצורת פרח), וזה גם הפסיק להבטיח ש"עד גיל 21 תגיע לירח".

    ''

    7. גלידות 1 – "גלידה אמריקאית" – בעיקר מהחנות הקטנטנה בסביבות קצה דיזנגוף (הקצה שקרוב למזרקה). גלידה רכה יחסית, בטעמי ווניל ושוקולד, ממכונה, בגביע או בכוס, שהמוכר קורא לה "ספיישל" ומוסיף לה מכל טוב – אננס מקופסא, צימוקים, קצפת, סירופ שוקולד וכמובן דובדבן מסוכר מלמעלה. תענוג. אני תמיד ביקשתי "יותר קצפת, פחות גלידה". סטייה אישית שלי. בהמשך היו שם גם מילקשייקים עם קשים עבים במיוחד, והם היו כל כך סמיכים שהלחיים שלנו היו שוקעות בנסיון לשאוב את הנוזל מתוך כוס הזכוכית הגבוהה שעוטרה בפסי סירופ שוקולד.

    8. גלידות 2 – לשמחתי קיים עד היום – ארטיק "לוקס" או "בומבה" – ארטיק שמנמן בציפוי שוקולד והעיקר – בפנים שפע של חתיכות פירות מיובשים ואגוזים. יאמי.

    ''

    9. גלידות 3- ארטיק שנמכר בעיקר ב"אוטו גלידה", נדמה לי שגם מתוצרת "ארטיק" (החברה הזו שבפרסומת שלה היה אסקימוסי מחזיק גלידת ענק על הכתף). אני לא זוכרת את טעמו של הארטיק אבל בפנים, מחובר למקל, היה חייל פלסטיק ירוק, וכשסיימנו לאכול היינו תולשים אותו מהמקל, משייפים את התחתית (מקום החיבור למקל) ואז היה לנו צבא של חיילי גלידה.

    10. גלידות 4 - "גלידה באמבטיה". גביע גלידה "זוגי", שהכיל שני  כדורים באותו מפלס. לא ראיתי את זה מאז שנות השמונים.

    11.גלידות 5 – גלידה בקופסת קרטון מוארכת. נדמה לי ששל "סנוקרסט". כדי להוציא את הגלידה, הברברים שביננו פשוט חפרו עם כף, והתרבותיים יותר, (בעיקר האמהות), חתכו עם סכין עם העטיפה, ואז גלגלו החוצה "לבנה" של גלידה והגישו אותה על צלחת. הכי כיף היה הקצה, כי הוא תמיד היה חלק גדול יותר ואפשר היה לחפור בו. המהדרין פירקו את תחתית הקופסא כי שם הסתתרה עוד גלידה. זוכרת במיוחד טעמי פיסטוק-שוקו-וניל (ירוק, חום ולבן בהתאמה).

    ''

    12. גלידות 6 – או לא בדיוק "גלידה" – מין המצאה שנקראה "גלידה חמה" והשם הנרדף שלה היה "גועל נפש". שילוב של גביע גלידה שעמד יותר מדי זמן אצל המוכר ונעשה עבש, ממולא במין קרם חיקוי למה שיש בקרמבו, בכמות הרבה יותר קטנה כמובן, ומכוסה ב"צימקאו" והיווה את התשובה של האמהות הפולניות לבקשת הגלידה של ילדים בחורף, כשאמא פחדה ש"גלידה בחורף יגרום להצטננות". נעלם וטוב שכך.

    13.עוגות – הנפוצה ביותר – עוגת "יומולדת" מעוגת שוקולד בחושה, בציפוי קרם שוקולד וסוכריות קטנות. הכי טעים שיש. אחריה היתה עדנה גם לקרם שניט (ואיך לעזאזל חותכים את זה בלי שכל הקרם יברח לצדדים?), ולהיט סוף שנות השמונים – הסברינה (כן, זה עם ליקר! כמה פעמים הופתענו מזה?). עוד עוגה נפוצה (עד היום) היתה העוגה על בסיס בסקוויטים פתי בר, ומילוי גבינה.

    14.עוגות (?)2 – לא בדיוק עוגה, יותר "מאפה" – מדובר על "פלפלית". אין לי מושג למה קוראים לה ככה, מדובר בעוגת דבש עם אגוזים, עגולה, בתוך עטיפת נייר כסף. וזה היה טעים. כמה שזה היה טעים. אמרו שאיזה זקנה מייצרת את זה איפשהו, אבל ברבות הימים זה נעלם ומעולם לא מצאתי עוגת דבש או "דובשניות" שמתקרבות אפילו לטעם הזה. חבל.

    15.ג'לי ירוק – בטעם פקן. היה פעם. נכחד, כנראה מחוסר ביקוש.

    16.מתכונים מספרי בישול ילדים – מי לא הכין את כדורי השוקולד שהיו בחוברת "יום האם" שחולקה לפני שלושים שנה? מרגרינה, פתי בר מפורר בעזרת פטיש, קקאו והרבה בלגאן במטבח, ויש "הפתעה לאמא" שתגרום לה לרצות לרצוח מישהו כשהיא תראה את המטבח. וכמובן גם "פיצה על פיתה" והקלאסיקה של "משה בתיבה" עם שכבת ענק של בצק עלים מופשר.

    נספח  - טראומת ילדות – הקרום של החלב ושל השוקו. זה הדבר הכי מגעיל בעולם. הייתי מכריחה את אמא שלי לסנן לי את המשקה, ואוי ואבוי אם נשארה חתיכה של הגועל הזה.

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (55)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/5/12 16:14:
      ראיתי לפני כמה ימים את הגלידה החמה... לא נכחדה... עדיין...
        28/4/12 14:43:

      http://cafe.themarker.com/image/2365478/

        25/4/12 07:52:
      נחמד
        22/4/12 22:12:
      איזו נוסטלגיה נעימה...
        22/4/12 21:58:
      כמה שנים החזרת אותי אחורה.... גלידה באמבטיה היתה החביבה עלי.
        22/4/12 18:59:
      לא תאמינו, כמה הרבה ממה שמוזכר בכתבה ניתן למצוא ב...סין. כי כאן זה זמן סין... צמר גפן מתוק, מרמלדה וכאלו. אז למי שמתגעגע, תקפצו לבקר. בתיאבון ובזהירות. שושן
        21/4/12 14:22:
      אכן נוסטליה. היה כף להזכר וגם לנסות לזכור דברים שלא הוזכרו.....תודה
        21/4/12 13:58:
      נוסטלגיה נעימה:))) כיף להזכר!! תודה:)
        21/4/12 13:42:
      אהבתי את הפוסט המתוק וזה העלה בי זכרונות ילדות מתוקים כמו איך שלפני הפעילות בצופים היינו קונים ממתקים וזה היה כל כך טעים. גם אני אהבתי מאד את סוכריית התרנגול...
        20/4/12 23:23:

      נשיקההוספת תגובה

        20/4/12 18:24:

      נשמע כשידרוג לילדות נפלאה. אצלי בבית לא היו הסוכריות האלה :(
      לא צריך לרחם עלי. לא הרגשתי בחסרונן כלל.

      הסתפקתי בהליכה יומיומית יחפה אל שפת הים.

       

      ''

      "עם שקיעת החמה, תחנת קול השלום תפסיק את שידוריה, למשך 30 שניות לזכר קרבנות האלימות באזורינו ובעולם כולו"..

      צטט: ליריתוש 2012-04-19 15:43:03

      יו, שוש, אילו זיכרונות...אני זוכרת את מקל הסבא, איך אהבתי את זה, אבל עוד יותר אהבתי ולא הזכרת - את מחרוזת הסוכריות שאהבתי לנגוס אותן סביב החוט.....וגלידה אמריקאית - היה דוכן בתל אביב באלנבי שהייתי הולכת אליו כל פעם שהייתי בסביבה ומלקקת את השפתיים בתענוג צרוף. לפני איזה זמן ראיתי בקיוסק בקינג ג'ורג' בתל אביב: "גלידה אמריקאית". איך שמחתי! הזמנתי ו...זה בכלל לא היה דומה, רק גלידה בלי קישוטים, את הרוב אכל הפח.....וגלידה בקרטון - אני זוכרת שהייתה סנוקרסט שוקו וניל, שהיו חותכים בסכין "לבנים" וכל "לבנה" כזו נראתה כמו גרפיקה של צורות (נדמה לי שמעוינים של שוקולד, או שזה רק ריחוק הזיכרון?). אני זוכרת את זה בין השאר כי היה לי ויכוח עם מישהו האם מבטאים SNOWCREST או SANOCREST......(שווא או קמץ בהתחלה) תודה על רגעים של פעם, שלא ישובו.

      ____________________________

      והנה גם תמונה..

      ''

       

      צטט: ליריתוש 2012-04-19 15:43:03

      יו, שוש, אילו זיכרונות...אני זוכרת את מקל הסבא, איך אהבתי את זה, אבל עוד יותר אהבתי ולא הזכרת - את מחרוזת הסוכריות שאהבתי לנגוס אותן סביב החוט.....וגלידה אמריקאית - היה דוכן בתל אביב באלנבי שהייתי הולכת אליו כל פעם שהייתי בסביבה ומלקקת את השפתיים בתענוג צרוף. לפני איזה זמן ראיתי בקיוסק בקינג ג'ורג' בתל אביב: "גלידה אמריקאית". איך שמחתי! הזמנתי ו...זה בכלל לא היה דומה, רק גלידה בלי קישוטים, את הרוב אכל הפח.....וגלידה בקרטון - אני זוכרת שהייתה סנוקרסט שוקו וניל, שהיו חותכים בסכין "לבנים" וכל "לבנה" כזו נראתה כמו גרפיקה של צורות (נדמה לי שמעוינים של שוקולד, או שזה רק ריחוק הזיכרון?). אני זוכרת את זה בין השאר כי היה לי ויכוח עם מישהו האם מבטאים SNOWCREST או SANOCREST......(שווא או קמץ בהתחלה) תודה על רגעים של פעם, שלא ישובו.

      __________________________________

      וואו, השרשרת... היינו זוכים בזה הרבה פעמים כהפתעה בימי הולדת, בדרך כלל כצמיד על חוט נמתח והיה צריך לנגוס כדי לשחרר. נדמה לי שכל מה שהסוכריות האלו הכילו היה סוכר נקי, אולי עם קצת צבע מאכל.

       

        19/4/12 15:43:
      יו, שוש, אילו זיכרונות...אני זוכרת את מקל הסבא, איך אהבתי את זה, אבל עוד יותר אהבתי ולא הזכרת - את מחרוזת הסוכריות שאהבתי לנגוס אותן סביב החוט.....וגלידה אמריקאית - היה דוכן בתל אביב באלנבי שהייתי הולכת אליו כל פעם שהייתי בסביבה ומלקקת את השפתיים בתענוג צרוף. לפני איזה זמן ראיתי בקיוסק בקינג ג'ורג' בתל אביב: "גלידה אמריקאית". איך שמחתי! הזמנתי ו...זה בכלל לא היה דומה, רק גלידה בלי קישוטים, את הרוב אכל הפח.....וגלידה בקרטון - אני זוכרת שהייתה סנוקרסט שוקו וניל, שהיו חותכים בסכין "לבנים" וכל "לבנה" כזו נראתה כמו גרפיקה של צורות (נדמה לי שמעוינים של שוקולד, או שזה רק ריחוק הזיכרון?). אני זוכרת את זה בין השאר כי היה לי ויכוח עם מישהו האם מבטאים SNOWCREST או SANOCREST......(שווא או קמץ בהתחלה) תודה על רגעים של פעם, שלא ישובו.
        19/4/12 14:24:
      יפה................אכן נוסטלגיה............

      צטט: shira 22 רוצו למטבח 2012-04-18 20:12:02

       

       

      איזה יופי של פוסט!!! 

       

      באמת נוסטלגיה... 

       

      אגב את סוכריית תפוח עץ אני עד היום מכינה לאחיינים שלי... :-)) 

      ___________________________________

      שאלה לגבי סוכריית תפוח העץ.

      התפוח עצמו הוא בהקף לא קטן, וכשעושים את הציפוי שהוא לא דק, יוצאת סוכריית ענק.

      בכל חיי, כל פעם שראיתי מישהו אוכל את הסוכריה הזו, אף אחד מעולם לא סיים אותה או אפילו שליש. בדרך כלל מלקקים ואז יוצרים איזה חור איפשהו ונושכים קצת את התפוח וזהו.

      נשאלת השאלה, האם אפשר לעשות את הסוכריות בקנה מידה קטן יותר, עם פירות קטנים יותר כמו נניח דובדבן? או פירות אחרים קשים ועגולים?

       

       

       

        19/4/12 00:22:
      וואו.... כמה טוב לגלוש במנהרת הזמן- אז מה בעצם- אומרים שהיה פה שמח?????? מקסים
        18/4/12 20:48:
      נוסטלגיה במיטבה, במילים בצבעים ובתמונות המעוררות זיכרונות של טעמים וריחות.

       

       

      איזה יופי של פוסט!!! 

       

      באמת נוסטלגיה... 

       

      אגב את סוכריית תפוח עץ אני עד היום מכינה לאחיינים שלי... :-)) 

       

       

        18/4/12 17:21:
      כמה נעים היה לבקר אצלך ולהזכר באותם ימים
      תודה למגיביי. אני רק מתחילה לחשוב כמה צבע מאכל היה בכל מה שכל כך אהבנו.. מזל שהיום יש יותר מודעות..
        18/4/12 13:41:
      פוסט נהדר מזכיר נשכחות
        18/4/12 13:41:

      מתוק מתוק

        18/4/12 12:08:
      מקסים , איזו נוסטלגיה , החזרת אותי לאחור עת היינו ילדים ..תודה על השיתוף
        18/4/12 12:07:
      מנהרת הזמן : חזרה מתוקה לעבר , איזה כיף להסתכל עליהם במבט נוסטלגי ,כשאנחנו עוד צעירים .
        18/4/12 12:00:
      אוווי! מה שאהבנו פעם...
        18/4/12 03:58:
      מאד אהבתי

      צטט: רק "רגע" 2012-04-17 21:30:23

      http://cafe.themarker.com/image/2363702/
      הוספת תגובה

      ________________________

      יואו, איך שכחתי מהסוכריות האלה!! הן היו כל כך טעימות!!

       

        17/4/12 23:06:
      ולשונות חתול? ושוקולד בננה? ועוגות מילפיי?
        17/4/12 23:05:
      איזה כיף להיזכר. תאמיני או לא - בטיול שלנו לגאורגיה מצאנו מישהו שמוכר סוכריות תרנגול, וגם קנינו. מגעיל, אבל יפה.
        17/4/12 22:59:
      חת'כת נוסטלגיה פה! :))
        17/4/12 22:29:

      ואיך אפשר שלא להזכיר את ''זיפ'' עם הסלוגן הידוע "נביא הביתה זיפ - והמשקה מוכן; ניקח איתנו זיפ - של עלית כמובן".

      ''

      יווו איזה יופי של זכרונות והתמונות ממש מרגשות:)))
        17/4/12 21:30:

      http://cafe.themarker.com/image/2363702/
      הוספת תגובה

        17/4/12 20:43:
      הזכרת לי נשכחות :)
        17/4/12 18:04:

      נוסטלגיה נוסטלגיה:) סקירה נהדרת...פשוט נהדרת!
      את מכניסה פה אנשים למנהרת זמן של ממש.
      היו את השלגונים בצורת פרמידה בטעם וניל,

      אבל הם היו לזמן קצר ואח"כ זה התחלף לשלגונים מלבנים.

      אני זוכרת שהשכנה אכלה סנדויץ' חמאה בלחם שחור כהה,

      הייתי בטוחה שהיא בטח, מה זה, עשירה שיש לה לחם מיוחד כזה ועוד עם חמאה:)

        17/4/12 18:01:
      נוסטלגיה...
        17/4/12 17:56:
      סוכרית התרנגול הכי מזכירה לי את ילדותי, כל יום הייתי קונה אחת כזאת בבית ספר ולמען האמת גם היום אני קונה אותה לפעמים, לא תאמיני, מצאתי באחת הפיצוציות .... תודה על הפוסט המקסים, ניהנתי מאוד ♥
        17/4/12 17:55:
      איזה יופי..ממש נוסטלגיה במיטבה..
        17/4/12 17:47:
      נוסטלגיה במיטבה.... (והקרום גמאני... :)))
        17/4/12 17:27:

      פוסט מעולה

      מזכירה לי נשכחות

      תודה שוש

        17/4/12 17:15:
      היה פעם שוקולד ליבר כל כך טעים...והפרסומת היתה ...על כל לשון ליבר תמיד ראשון....עלית בלעה את ליבר...הפרסומת של עלית הייתה ...העם החליט קפה עלית. בא שטראס בלעה את עלית ...תמי 4 ...
        17/4/12 16:59:
      אכן נוסלגיה :-)
        17/4/12 16:48:
      יאמי
        17/4/12 16:46:
      שוש - אכן חתיכת נוסטלגיה תודה כייף להתרפק על הזכרונות ערב נפלא
      נוסטלגיה , שווה כוכב
        17/4/12 16:17:
      תודה על זכרונות הילדות היפים.
        17/4/12 16:10:
      * יפה זוכר תודה שהזכרת. שבוע טוב

      צטט: אבגי-כהן 2012-04-17 15:52:53

      את נפלאה! כל כך כייף לקרוא תמיד:))

      ___________________

      תודה רבה!! (מסמיקה)

       

        17/4/12 16:05:
      החזרת אותי לימים ההם אהבתי במיוחד את הגלידה של טנא נוגא עם שוקו וניל ותות זה היה מגיע בדלי בינוני אהבתי אז את הטורטית עם הקרם שקדים טעמי ואגוזי כייף להיזכר
        17/4/12 15:52:
      את נפלאה! כל כך כייף לקרוא תמיד:))
        17/4/12 15:38:

      יופי להיזכר.
      שנות ילדותי היו שנות ה-60 שלדעתי היו הסוערות והמגניבות ביותר.
      הייתי שם כשקנדי נרצח, ומלחמת ויאטנם והביטניקים ואחר כך ההיפיז, וההפגנות הגדולות, גם בארה"ב נגד המלחמה אבל גם באירופה (דני האדום). ומלחמת ששת הימים שהפכה אותנו בבת אחת ממסכנים לאימפריה צוחק
      ולא נשכח את החיפושיות והאבנים המתגלגלות ולד זפלין (בכלל המוזיקה הטובה ביותר היתה בשנות ה-60. מה שקרה אחר כך לא מתקרב בכלל) ואת פסטיבל וודסטוק.
      רק מה - אני לא זוכר כלום בענייני אוכל מהתקופה. יכול להיות שלא אכלנו? לשון בחוץ

        17/4/12 15:28:
      כיף לקרוא את הפוסט הזה ולהיזכר מחדש בכל הממתקים של ילדותנו הרחוקה. את בהחלט צודקת לגבי "הסוכריה על מקל" - היה לה טעם מאוד מיוחד ומהנה... גם נהדר לראות את הפרסומות של פעם...
        17/4/12 15:25:
      אהבתי, בהחלט מזכיר נשכחות... למרות שאני גדלתי בשנות ה-80....
        17/4/12 15:24:
      זכרון יפה... השייך לעולם אחר:)