עת הפכת לפרפר היום ברבע לשלוש

ידעתי שגופך כבר לא

ונשמתך עדיין כן.

יצאת מהחלון הסגור אל השדות. 

חמניות כשמשות מאירות פרחו סביב

ואת חגגת את החופש,

מסוחררת מהקלות

הבלתי נסבלת של חוסר הקיום

גופך הכביד עלייך בשנה האחרונה,

הוא עיכב את מעופך,

הוא תבע את שלו 

וכפת אותך אליו.

אך את לא נכנעת לו,

לגולם הזה שכבר לא שירת  אותך עוד,

וחמקת רטובת כנפיים

אל הורייך שמחכים לך שם.