עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    סיפורים קצרים

    0

    ביצי פסחא

    17 תגובות   יום ראשון, 15/4/12, 09:02

    ביצי פסחא

     

    בטיול באי היווני קורפו, ראיתי וטעמתי בפעם הראשונה ביצי פסחא צבועות.

    לפני מספר שנים טיילתי עם בננו הבכור בקורפו במכונית שכורה, ובמשך שבוע "חרשנו" את האי לאורכו ולרוחבו. ביום סגרירי אחד נקלענו אל אחד הכפרים שבהרים. על הכביש שליד הכנסייה, עמדו ארבעה גברים מזדקנים, שהחזיקו מטריות בידיהם, להגנה מפני הגשם שהחל לרדת. ניגשנו אליהם ושאלנו על המשך הדרך.

    בתחילה התפשטה הבעת פליאה על פניהם, מעצם העובדה שתיירים מבקרים בכפרם ופונים אליהם באנגלית. כשהתעשתו, פצו כולם את פיהם, כמו במקהלה יוונית, ובתנועות ידיים הראו לנו את הכיוון.

    "מהיכן אתם?" התעניין ביוונית המבוגר שביניהם.

    "מירושלים, ישראל", עניתי.

    "אתם יהודים?" המשיך ושאל, ופרש מעלינו את מטרייתו הגדולה, כדי שלא נמשיך להירטב.

    "כן", ענינו.

    "אני מזמין אתכם אליי", אמר, והצביע על ביתו, שעמד לא רחוק במורד הרחוב.

    "תודה רבה", אמרנו, ולא יכולנו להוסיף "בשמחה", כי את המילה הזאת עוד לא ידענו.

    מארחנו נפרד מחבריו, והתלווינו אליו לביתו.

    נכנסנו דרך פשפש המתכת בגדר שהקיפה את הבית הקטן, שהיה בנוי על מורד גבעה, והגענו אל דלתו. ייבשנו את נעלינו בכניסה, והתיישבנו ליד שולחן מוארך במטבח. מן הכיור נפנתה אלינו בעלת הבית, ניגבה את ידיה בסינר המרובב שלמותניה, ונכנסה לתפקיד המארחת.

    "תשתו יין?" שאלה, ומבלי להמתין לתשובה, שלפה מן הארון בקבוק ירקרק, ללא תווית, שהיה ממולא לרביע ביין אדום.

    "רגע, רגע", אמר בעל הבית, "זה כבר יין מותחל, אני הולך להביא בקבוק חדש".

    הוא לקח שוב את המטרייה ויצא מן הבית אל מרתף היינות שמתחתיו, במערה טבעית בהר. כעבור מספר דקות, חזר מן המרתף, מחזיק בגאווה בידו בקבוק ירקרק חדש, מלא ופקוק.

    "אנחנו עושים את היין בעצמנו מן הכרם שלנו", אמר, והצביע על כרם הגפנים שהשתרע במורד.

     

    הימים היו הימים שלאחר חג הפסח, וחג הפסחא הנוצרי, ועל מדף במטבח הייתה מונחת קערה ובה ביצים צבעוניות – ביצי פסחא שנותרו אחרי החג. בחגיגיות רבה, לקחה האישה מספר ביצים צבועות, קלפה אותן, חתכה אותן לפרוסות וסידרה אותן בקפידה על צלחת. עיגולי החלמון היו צהובים מאד, כמו מ"ביצי חופש". ציפיתי שטעמן של הביצים הצבועות, יהיה כטעמן של ביצים רגילות, אך היה להן טעם מיוחד בפינו, אולי בשל החידוש. לגמנו מן היין, וטעמנו מן העוגיות שהגישה האישה לשולחן, ונהנינו מן הכיבוד ומן החברה הנעימה.

    בעל הבית בחר לספר לנו על היהודים שברחו אל ההרים מן הבירה קרקירה, במלחמת העולם השנייה. בין היתר, הוא נקב בשם של יהודי, שפגשנו כמה ימים קודם לכן, בבית הכנסת בבירה. התברר שהוא הסתיר אותו ואת משפחתו בביתו, מאימת הנאצים.

    התפעלתי מן המעשה הנדיב והנאצל, שבו לקחו בעלי הבית סיכון רב. והתפעלתי גם מן העובדה, שהצלחנו להבין את הסיפור. כעל הבית הפגין כושר תיאטרלי בלתי מבוטל, וגם מעט היוונית שלמדתי מספר שנים קודם לכן, סייעה להבנה.

    האווירה התחממה, ובעל הבית הציע לנגן לכבודנו. הוא הלך לחדר השינה, והביא בהתרגשות את הבוזוקי שלו. כשהסיר את עטיפת הבד, נגלה לעינינו כלי ישן, אך שמור היטב, שניכר בו שזמן רב לא נגעה בו יד אדם.

    "מזמן לא ניגנתי, בגלל הארטריטיס", אמר, והראה לנו את פרקי אצבעותיו הנפוחים.

    בדחילו ורחימו הוא אחז בבוזוקי, והחל לנגן כשידיו רועדות. הוא ניגן שיר ספוג ערגה, ולא ידענו אם זו ערגת אוהב לאהובתו, או ערגת המנגן לימי בחרותו.

    תוך זמן קצר, הוא חדל לנגן.

    "האצבעות לא נענות לי יותר", אמר, כשדמעות בעיניו.

     

    נפרדנו בחיבוקים ממארחינו ויצאנו אל הרחוב הרטוב, מלאים בחוויה המיוחדת שנפלה בחלקנו.

    "אכילת ביצי פסחא לא הופכת אותנו לנוצרים?!" צחקנו, כדי לפוגג במעט את התרגשות הפגישה והפרידה.

    דרג את התוכן:

      תגובות (17)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/5/12 14:31:
      אשרייך שזכרונך מלא בכל כך הרבה סיפורי מסעות מרתקים.
        18/4/12 22:46:

      צטט: דיוטימה 2012-04-18 21:39:29

      אכילת ביצי הפסחא לא הפכה אתכם לנוצרים, אבל נראה שהיהודי ההוא שאותו הציל בזמן הרדיפות, מעיד עליו שהוא ישועי טוב יותר מיהודים רבים שכל אחד מאתנו מכיר...

      סיפורים נהדרים בתיור, הם אלה שמספרים קטעים שלא תוכננו מראש, הלוא כן, עמוס?

      תודה רבה, אסתר.

      מאז ומתמיד טענתי שהחלק הטוב ביותר בטיול הוא המפגש עם אנשים. לא תמיד המפגשים מרגשים, ואפילו לא תמיד כל כך מעניינים.

      המפגש הזה היה מרגש, הן בשל סיפור ההצלה של המשפחה היהודית, והן בשל תחושת הקרבה שנוצרה, שהביאה אותו לנגן לכבודנו, באצבעותיו הנפוחות.

      כל טוב, עמוס.

        18/4/12 21:39:

      אכילת ביצי הפסחא לא הפכה אתכם לנוצרים, אבל נראה שהיהודי ההוא שאותו הציל בזמן הרדיפות, מעיד עליו שהוא ישועי טוב יותר מיהודים רבים שכל אחד מאתנו מכיר...

      סיפורים נהדרים בתיור, הם אלה שמספרים קטעים שלא תוכננו מראש, הלוא כן, עמוס?

        17/4/12 08:06:

      צטט: דנה.גל 2012-04-17 07:43:20

      עמוס יקר, סיפורך תמיד מצליחים לרגש! תודה

      תודה רבה, דנה. אני שמח.

      כל טוב, עמוס.

        17/4/12 07:43:
      עמוס יקר, סיפורך תמיד מצליחים לרגש! תודה
        16/4/12 23:18:

      צטט: פרמינה 2012-04-16 20:39:22

      איזו חוויה נפלאה עמוס.גם אני ביקרתי בקורפו והתאהבתי .גם אני חרשתי את האי ברכב שכור ונהניתי מכל פינה....בקליניקה שלי תלוי עד היום צילום גדול של עץ זית עתיק שצילמתי באחד מהמטעים הנפלאים של האי.....תודה על הזיכרון....:-)

      תודה רבה, טלי.

      גם עבורנו, עצי הזית העתיקים היו אחת האטרקציות של האי, בנוסף לחופים, לנופים, וכמובן - האנשים.

      כל טוב, עמוס.

        16/4/12 20:39:
      איזו חוויה נפלאה עמוס.גם אני ביקרתי בקורפו והתאהבתי .גם אני חרשתי את האי ברכב שכור ונהניתי מכל פינה....בקליניקה שלי תלוי עד היום צילום גדול של עץ זית עתיק שצילמתי באחד מהמטעים הנפלאים של האי.....תודה על הזיכרון....:-)
        16/4/12 12:55:

      צטט: רומפיפיה 2012-04-16 11:38:19

      תודה עמוס יקר,

      א. חזרתי

      ב. למדתי משהו חדש...

      יום טוב חברשלי יקר...

      תודה, ציפי.

      הוא שנאמר - מכל מלמדיי השכלתיחיוך.

      כל טוב. עמוס.

        16/4/12 12:53:

      צטט: הלנה היפה 2012-04-16 12:30:05

      עמוס, סיפור יפה מאוד ואנושי כל כך. תודה לך

      תודה רבה לך, לאה.

      כל טוב, עמוס.

        16/4/12 12:30:
      עמוס, סיפור יפה מאוד ואנושי כל כך. תודה לך
        16/4/12 11:38:

      תודה עמוס יקר,

      א. חזרתי

      ב. למדתי משהו חדש...

      יום טוב חברשלי יקר...

        16/4/12 09:40:

      צטט: רומפיפיה 2012-04-15 22:28:51

      חוויה נה דרת

      אוהבת מאד את הביקורים באיי יוון

      תמיד מזכירים לי את זורבה (היווני)

      אחזור מחר, עת ינצו שוב כוכביי.

      תודה, ציפי.

      גם אני אוהב את יוון. באי כרתים אפשר לראות עד היום את הגברים הזקנים לובשים מכנסי שרוואל שחורים, ולראשם רשת שער, כמו שמצטייר בדמיון זורבה היווני.

      אגב, בספרו "REPORT TO GRECO", קזנצקיס מספר על האיש עצמו, ששימש השראה לדמות של זורבה.

      כל טוב, עמוס.

        16/4/12 09:19:

      צטט: sherry refael 2012-04-15 20:23:36

      איזה סיפור יפה ונוגע ללב. תודה עמוס יקר

      תודה, שרי.

      הסיפור היה באמת מרגש. היווני הזקן שחזר לנגן בבוזוקי האהוב עליו, ולבסוף נכנע לדלקת הפרקים, השאיר עלינו רושם בל יימחה.

      כל טוב, עמוס.

        15/4/12 22:28:

      חוויה נה דרת

      אוהבת מאד את הביקורים באיי יוון

      תמיד מזכירים לי את זורבה (היווני)

      אחזור מחר, עת ינצו שוב כוכביי.

        15/4/12 20:23:
      איזה סיפור יפה ונוגע ללב. תודה עמוס יקר
        15/4/12 13:10:

      צטט: איירין 97 2012-04-15 12:32:46

      המשך לתייר אנשים ונופים .. השילוב מנצח תמיד.

      תודה רבה, איירין.

      תיור בארצות אחרות והכרת תרבויות אחרות, תמיד משך אותי.

      כל טוב, עמוס.

        15/4/12 12:32:
      המשך לתייר אנשים ונופים .. השילוב מנצח תמיד.

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      פרופיל

      עמנב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין