עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    cafe is going down
    ';

    הבלוג של איילת הלר

    נגיעות במה שבאמת מעניין אותי

    גרמניה- מה הלאה?

    10 תגובות   יום שבת, 24/3/12, 17:47

    כבר כשקיבלתי את האימייל שלה ידעתי שיש בה משהו מיוחד. לאט לאט כשהתחלנו להתכתב גיליתי שהיא כומר פרוטסטאנטי בבית ספר ושגילה דומה לגילי.היא סיפרה לי כל מיני דברים על עצמה וכך גם אני. הדבר שמנע מאיתנו להיפגש בישראל הייתה העובדה שהיא לא יכולה ליסוע אל מחוץ לגרמניה כי היא סובלת מבעיית אוזניים קשה. היא הייתה חרשת כל ילדותה ועכשיו היא יכולה לשמוע.

    האם גם אני?

    לא כל כך  ידעתי מה אגלה, אבל הבנתי שאם אמשיך ללכת בעקבות גורלי תהא פגישתינו חלק חשוב ממסעי. בתחילת השנה נסעתי לפולין לבקר בקנישין, עיר הולדתו של סבי, באתי, ראיתי והרגשתי אותו עוזב את ביתו לאחר שראה את כל משפחתו נרצחת לנגד עיניו. הבנתי אותו, את הדילמה שחווה להירצח איתם או לברוח. ראיתי בחצר ביתו שבפולין שושנה אחת אדומה פורחת ועגולה נזכרתי בסיפורים על הפולנים שעזרו לו ביערות לשרוד ובדם ילדיו ואשתו שהרווה את אדמת החצר. ראית י את השושנה היפה, המריחה , המדממת ושאלתי את עצמי - מה עכשיו? איזה נרטיב אספר לילדי?

     

    הגעתי לישראל ואחרי כמה חודשים עלתה ההזדמנות לסוע לגרמניה. הרגשתי יותר מוכנה מתמיד לפגוש אותה. היא מייצגת אולי את הדור השלישי. אני רוצה להבין גם אותם. אני רוצה לשנות את הסיפור בשביל ילדי. אני לא רוצה ללמד רק טראומה אני רוצה ללמד תקווה.

     

    ככל שאני מחברת את שמיכת הטלאים של ההיסטוריה המשפחתית שלי אני מגלה שיש כבר משהו לעטוף בו את הנתקים והכאב האגור בתאים אך עדיין אין בה כדי לחמם את הנפש.

    בגיל ארבעים ומשהו, כשאני באמצע החיים אני מרגישה איזון חזק בין התבוננותי קדימה אל הנותר לי והתבוננותי אחורה אל מה שעברתי. אני מרגישה מחויבת לסגור מעגל. אני רוצה ליצר גשר ולא נתק. אני לא רוצה להעביר לילדי חוויה של קורבנות ללא אופטימיות.

     

    עליתי על המטוס מאוד נרגשת וכל הטיסה חשבתי שזו הזדמנות חד פעמית לפגוש מישהי מעניינת שתלמד אותי משהו על הסיפור שלי.כשנחתנו והגענו אל מקום המפגש זיהיתי אותה בלי מילים. חוץ מעינייה הכחולות היינו כל כך דומות. גובהה, משקפייה, אופן הילוכה והתספורת של שתיינו זהות. ידעתי מיד שזו היא .קראתי לה בשמה והיא הייתה חיוורת ושמחה בו זמנית לגלות שזו אני. מיד אחרי זמן קצר של דיבור שבור היא אמרה לי- אנחנו נמצא את הזמן אני רוצה לשמוע את הסיפור שלך.

     

    עבר עלינו שבוע מאוד עמוס. היו לנו מחויבויות למשלחת  הרישמית בה היינו חלק. ככל שהמשלחת הייתה יותר רשמית ככה אני הפכתי ללא רשמית, רציתי לסגור את המעגל שלי וחיכיתי ליום הזה. הגיע יום  שבת. בחוץ היו אפס מעלות. נקודת קיפאון. למחרת כבר תואמה הטיסה ואז היא התקשרה והזמינה אותי אל ביתה. בקור הנורא נסעתי אליה, מחוץ לחלון המכונית נראו ניצנים ראשונים ונועזים של אביב בדמות פרחי פקעת צבעוניים.

     

    ישבנו בסלון ביתה שתינו. שתינו תה צמחים וסיפרתי לה את סיפורי. עינייה היו לחות. לאחר שסיימתי.היא סיפרה לי את סיפור משפחתה. סבא שלה שחזר מהמלחמה לא דיבר מטוב ועד רע. הוא לא עבד במקצוע שלו והמשפחה התרוששה. אימא שלה הפכה להיות אמא בעלת אופי מסויים שבעקבותיו היא חוותה ילדות לא פשוטה ולא גילו את חרשותה למעשה שנים רבות. נזכרתי שגם אני נולדתי חולה במחלת מעיים קשה וכל השנה הראשונה לחיי חיפשו את הדרך לרפא אותי כי לא הייתי מסוגלת לעכל מזון רגיל. שתינו למעשה לא יכולנו לקלוט את העולם בדרכו הטבעית. היינו צריכות לתקן את עצמינו. מצאתי בסיפורה את סיפורי כתמונת מראה מצמררת.

     

    לאחר שהסתיימו הסיפורים היא עמדה והושיטה אלי את זרועותיה הדקות, אני עמדתי וחיבקתי אותה מעבר למראה. עוד חלק בשמיכת הטלאים שלי חובר. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        2/4/12 18:32:

      צטט: סטאר* 2012-04-02 13:04:00

      סיפור קצר עם חיבור אל העבר שזור בהתבוננות עצמית תפור בתך נסתר כשמיכת טלאים...צריך לחזק את הלולאות שלא יפרמו הזיכרונות .......חג שמח :)

      חג שמח גמלך

        2/4/12 13:04:
      סיפור קצר עם חיבור אל העבר שזור בהתבוננות עצמית תפור בתך נסתר כשמיכת טלאים...צריך לחזק את הלולאות שלא יפרמו הזיכרונות .......חג שמח :)
        2/4/12 12:38:

      צטט: עמנב 2012-03-26 15:09:05

      מעניין ויפה מאד, איילת. לאחרונה כתבתי משהו שעוד לא פרסמתי, וגם אני השתמשתי בדימוי של "שמיכת טלאים": "מדי פעם אני מעלה על הנייר סיפור הקשור לעברי. נראה לי שבסופו של דבר, ניתן יהיה לתפור בחוט גס שמיכת טלאים של תמונת חיי, או לחילופין, להרכיב תצרף." כל טוב, עמוס.

      כל טוב

        26/3/12 15:09:
      מעניין ויפה מאד, איילת. לאחרונה כתבתי משהו שעוד לא פרסמתי, וגם אני השתמשתי בדימוי של "שמיכת טלאים": "מדי פעם אני מעלה על הנייר סיפור הקשור לעברי. נראה לי שבסופו של דבר, ניתן יהיה לתפור בחוט גס שמיכת טלאים של תמונת חיי, או לחילופין, להרכיב תצרף." כל טוב, עמוס.
        24/3/12 23:24:

      צטט: נעמה ארז 2012-03-24 19:33:12

      המסע וחיבור הטלאים מעניינים, אבל לא הבנתי מי היא ביחס אלייך.

      כרגע זרה מוחלטת, הסיפור שלה הוא הסיפור הגרמני ושלי הסיפור היהודי. סבתי האחת ברחה מגרמניה טרם המלחמה. סבתא שלה הייתה מבוגרת יותר והיא שמה לב שהיהודים נעלמים. 

        24/3/12 23:22:

      צטט: דוריתd 2012-03-24 19:12:37

      איינשטיין אמר שצרופי המקרים הם דרכו של אלוהים להישאר אנונימי...

      מצמרר, מרגש ונוטע תקווה

      תודה על השיתוף

      אכן כן

        24/3/12 19:33:
      המסע וחיבור הטלאים מעניינים, אבל לא הבנתי מי היא ביחס אלייך.
        24/3/12 19:12:

      איינשטיין אמר שצרופי המקרים הם דרכו של אלוהים להישאר אנונימי...

      מצמרר, מרגש ונוטע תקווה

      תודה על השיתוף

        24/3/12 18:50:

      צטט: שמעון (-: 2012-03-24 18:13:10

      מסע עצמי מרתק.

       

      כן, סוף סוף ישלי אומץ

        24/3/12 18:13:
      מסע עצמי מרתק.

      ארכיון

      פרופיל

      איילת הלר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין