עדכונים מעכבר העיר אונליין >
    ';

    החצר האחורית

    עצבים

    0 תגובות   יום חמישי, 15/3/12, 12:46

    פרק מהספר שלי "ליקוי מאורות" (שטרם פורסם)

     

    עצבים

     

    בדרך כלל, כשמנסים להרגיע את העצבים שלי, אני מתעצבן עוד יותר. עצבים זה דבר עדין ודליק. בכלל, אני שונא שמתערבים. אבל הכי אני שונא זרים שמתערבים. אני שונא גם חברים שמתערבים, כי הם חושבים שהם מכירים אותך ומבינים אותך, ויש להם תמיד עצות והצעות. אבל הכי אני שונא זה אנשים שלא מכירים אותך, אבל יודעים יותר טוב ממך מה טוב לך. בעיקר אני שונא כל מיני מלומדים מטעם עצמם, שעל פי האופנה התורנית, או התורה האופנתית, יסדרו לך את הנפש, ואחר כך גם את הבית, שיהיו בו זרימות אוויר בנתיבים מיועדים, בין הרהיטים, למיטה, לפתח הדלת, שיביאו לך הצלחה. וואט-אבר. או את אלה שגילו הרגע את כל התורה כולה על רגל אחת (ולא חשוב איזו תורה), ועכשיו הם עומדים על רגל אחת וטוחנים לך את המוח בגילויים החדשים שלהם,  ומתהלכים כאדוני הארץ, ברגל אחת בוטחת, מוארים מכל וכל. פעם, כשהייתי הרבה יותר צעיר ועצבני, הייתי תמיד מתייצב מול כל כוהני הדת האלה (לא חשוב איזו דת) בעמדת הילד הרע. כשכולם שמעו פינק פלויד, אני לא סבלתי אותם, והייתי מַרצה שעות על הבנאליות והשטחיות הבלתי נסבלת של מרד החומה שלהם, ועל הסאונד המתקתק והטרחני שלהם. זה היה אינסטינקט בוער כזה. הייתי מריח את הגנדרנות האופנתית של המחשבה החדשה של הדתיים החדשים, והנחיריים שלי היו מתרחבים, והקרניים שלי היו מתכוננות להתנגחות חזיתית, כמו שור בפני היריעה האדומה של המטדור שלו. אלה היו מתהדרים בכמוסותיה האינסופיים של התורה מלאת האור שזה עתה גילו, ואני הייתי מקלקל להם את הנירוונה התורנית באזכורי הזעם האלוהיים מהזן האפל ביותר. כשהצביעו על משהו טוב, הראיתי להם את הצד הרע, וכשהצביעו על משהו רע, הראיתי להם את הצד הטוב. לא יכולתי לסבול את האופוריה הילדותית של המאמינים הסדרתיים. אלה שהיו בטוחים שהאלוהים החדש שמצאו יסדר להם את החיים (והפעם, באמת!) כמו אחת הדיאטות החדשות.

     

    עכשיו, לא הייתי מתאמץ כל כך להתעצבן, אם הם היו שומרים את המחשבות האינפנטיליות שלהם לעצמם. מה שהרתיח אותי תמיד היה המיסיונריות האובססיבית שלהם. כי מרגע שגילו את האור, הם חייבים להתיז אותו לכל עבר, בכל הכוח, באגרסיביות מיליטנטית כמעט, בלי שום רגישות. לא אכפת להם על מי הוא נופל, מתי, איפה, ובאיזה מצב. מאוד דחוף להם להציף את כל העולם באור הזה שלהם, גם אם הוא מפריע, מסנוור או כואב ויכול אפילו להרוג מישהו ממנת יתר. מצידם, שיחרב העולם. אבל אז, כשישתנו הרוחות, והם יגלו פתאום שאלוהים שלהם הוא אאוּט, ושהחיים שלהם לא משהו כמו שהובטח להם, הם יעזבו מיד את כל התורה כולה, וישליכו מעליהם גם את אלוהים, וגם את התינוק והעריסה. ואלה, אלה הכי מסוכנים. כי כמו שבסופה של עונה הם יכולים להתאכזב מהאלוהים שלהם, ולהשליך אותו לפח כי לא עשה כאשר ציוו אותו, כך, באותה נחישות מטורפת ואלימה הם יכולים יום אחד להשליך גם אותך לפח. במקרה הטוב הם יחסלו אותך בשם האלוהים העכשווי שלהם, בשם ההתפכחות החדשה שלהם, בשם הדמוקרטיה, או הרייטינג, או השוק החופשי או הצדק החברתי או המכירות הנמוכות, או מה שזה לא יהיה, ובמקרה הרע, יחסלו אותך בלי שום סיבה. כי הרבה פעמים זה מה שאנשים עושים כשמשעמם להם קצת.

     

    בקיצור, עצבים זה דבר עדין ודליק, כאמור, ואני לא אוהב את הקלות שבה אנשים מרשים לעצמם להבין ולהתערב בעצבים של אנשים אחרים.

     

    ''

     

    היו שלום

    הצליחו והצילו

     

    הופעות פברואר 2014

     

    תל אביב: יום שלישי 11.2.14 בלבונטין 7 בשעה 20:00 בדיוק!

    חיפה: יום חמישי 13.2.14 במקום של דובי בשעה  21:00 

     

    לטענות, מענות, דעות, מחשבות, בוקינג, ואהבת אמת:

    הפייסבוק שלי 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      HADARA
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין